מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כה]
הפעולות נחלקות לפי בחינת תכליתן לארבעה חלקים:
או פעולת הבל
או פעולת שחוק,
או פעולה בטלה,
או פעולה טובה וחשובה .
הפעולה אשר תקרא בטלה היא הפעולה שמתכוון בה פועלה תכלית מסוימת, ולא הושגה אותה התכלית אלא עיכב בעדה מעכב. ואתה תשמע הרבה אומרים בני אדם 'יגעתי לבטלה' אם יגע לחפש אדם ולא מצאו, או יגע במסעותיו ולא הרויח במסחרו, ואומרים טרחתינו בחולה זה הייתה לבטלה אם לא הושגה הבריאות. וכך כל הפעולות שמבקשים בהן תכליות ולא יושגו אותם התכליות.
ופעולת ההבל היא הפעולה שאין מתכוונים בה לשום מטרה כלל, כדרך שמתעסק בידו מקצת בני אדם בשעה שחושב , וכפעולות המשועממים והתמהוניים.
ופעולת השחוק היא הפעולה אשר המטרה בה תכלית גרועה, כלומר: שיתכוון בה לדבר בלתי הכרחי ולא מועיל תועלת חשובה, כמי שמרקד לא למטרת התעמלות , או שעושה מעשים שתכליתן שישחקו מהן, פעולה זו נקראת שחוק בלי ספק.
וזה ישתנה כפי מטרת העושים ושלמותם, כי יש שם דברים רבים הם הכרחיים או תועלתן גדולה אצל אחדים, ואצל אחרים אין להן צורך כלל, כהתעמלות הגוף לכל שינויי מיניהן , שהם הכרחיים להתמדת הבריאות, כפי שראוי אצל מי שיודע מלאכת הרפואה , והכתיבה שהיא רבת התועלת אצל בעלי החכמה.
והנה העושה מעשה התעמלות ומטרתו בהם הבריאות כגון המשחק בכדור וההיאבקות ועמול הידים ועצירת הנשימה, או פעולות אשר המטרה בהם הכתיבה, כתיקון הקולמוס ועשיית הנייר, יהיו אצל אנשים סכלים מעשה שחוק, ואצל החכמים אינן שחוק .
והפעולה הטובה והחשובה היא הפעולה אשר יעשנה העושה למטרת תכלית נעלה, כלומר: הכרחית או מועילה, ותושג אותה התכלית.
וחלוקה זו נראה לי שאין למתווכח להתווכח בשום דבר מהן, לפי שכל עושה מעשה מסוים -
יש שמתכוון בו תכלית מסוימת,
ויש שאינו מתכוון בו לתכלית,
וכל תכלית מכוונת
יש שהיא נעלה
ויש שהיא גרועה,
ויש שתושג
ויש שלא תושג.
אלה הם שמחיבת החלוקה בהכרח.
ואחר ביאור זה אומר, שאין מקום לבן דעת לומר כי דבר ממעשה ה' בטל או הבל או שחוק. אבל לפי השקפתנו אנו, כל הנוהים אחרי תורת משה רבנו, הרי מעשיו כולם טובים וחשובים . אמר 'וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד' , שכל מה שעשה יתעלה בגלל איזה דבר, הרי אותו המעשה הכרחי במציאות אותו הדבר המכוון, או מועיל מאוד.
למשל, תזונת החי הכרחית לקיומו, ומציאות העינים לו מועילים מאוד בקיומו, ואין הכוונה במזון אלא קיום החי זמן מסוים , ואין מטרת החושים אלא התועליות [שלב] הנמצאות לחי בהשגותיהם .
וכך היא גם ההשקפה הפילוסופית, שאין בכל הדברים הטבעיים מאומה על דרך ההבל, כלומר: כל מה שאינו מלאכותי הרי הם כולם פעולות הכוונה בהם תכלית מסויימות בין שידענו תכליתן או שלא ידענו.
אבל הכת הזו מבעלי העיון אשר חשבו שאין ה' עושה דבר בגלל דבר אחר, ואין שם סיבות ולא מסובבים, אלא כל מעשיו כפי הרצון, ואין לדרוש להם תכלית ואין לומר מדוע עשה זה, אלא כל אשר יחפוץ יעשה ואינו תוצאה של חכמה, הרי יהיו מעשי ה' אצל אלו נכללים בחלק ההבל, ואף יותר גרוע ממעשה ההבל.
כי עושה ההבל אינו מתכוון למטרה והוא בלתי מכיר מה שעשה, וה' אצל אלה יודע מה שהוא עושה, ומתכוון בו לא לתכלית כלל ולא לאופן המועיל.
אבל שיהיה במעשיו יתעלה דבר על דרך השחוק הרי אפסות דבר זה גלויה בעיון ראשון, ואין לשים לב להזיות מי שדמה כי הקוף נברא שישחקו ממנו בני אדם .
ואשר הביא לכל זה אי הידיעה בטבע ההוויה וההפסד והזנחת היסוד, והוא שכל המטרה המצאת כל מה שמציאותו אפשרית כפי שאתה רואהו, אבל הפך זה לא חייבה חכמתו כלל, והרי הוא נמנע מבחינת היות הדברים נוהגים כפי שחייבה חכמתו.
אבל אלה שאמרו כי כל מעשי ה' לא כוונה בהם תכלית מסוימת, הביאם לידי כך הכרח, והוא, בחינת כל המציאות כפי השקפתם. לפי שהם אומרים מה היא תכלית מציאות העולם בכללותו, ובהכרח אמרו דברי כל מי שמודה בחידוש העולם, שהוא כך רצה לא לסיבה אחרת, וממשיכים עקרון זה בכל פריטי העולם, עד שאינם מודים כי נקב הענבית ושקיפות הקרנית כדי שיעבור הרוח הרואה למען ישיג מה שישיג, אלא אינם עושים את זה סיבה לראייה כלל. ולא ניקבה שכבה זו ונעשת אשר עליה שקופה בגלל הראייה, אלא כך רצה, ואף על פי שהראייה הייתה אפשרית בהפך זה.
ויש למצוא גם אצלינו כמה מקראות שמראה פשוטן בעיון ראשון עניין זה:
כגון אמרו כל אשר חפץ ה' עשה וגו' ,
וכגון אמרו ונפשו אותה ויעש
וכגון אמרו ומי יאמר לו מה תעשה .
ועניין מקראות אלו ודומיהן שהדברים שה' רוצה בהם, נעשים בהחלט, ואין שם מעכב שיעצור בעד הפעלת חפצו, אלא שהוא יתעלה אינו חפץ כי אם האפשרי, ולא כל אפשרי, אלא כל מה שמחייבת חכמתו שיהיה כך.
וכן המעשה הטוב בתכלית אשר ירצה ה' לעשותו, לא יחוץ בינו לבינו מעכב, ואין לו מפריע, וזו היא השקפת כל בעל דת, וגם השקפת הפילוסופים, וכך השקפתנו אנו.
כי אנו, עם מה שאנו בדעה שהעולם מחודש, הרי כל חכמינו ומלומדינו אינם סוברים כי זה בסתם רצון בלבד, אלא אומרים כי חכמתו יתעלה, אשר נעלם ממנו השגתה, חייבה מציאות העולם הזה בכללותו בהכרח בזמן שנמצא, ואותה החכמה עצמה אשר לא תשתנה חייבה את ההעדר לפני שימצא העולם . תמצא עניין זה חוזר הרבה בדברי חכמים בפירוש [שלג] 'את הכל עשה יפה בעתו' .
וכל זה בריחה ממה שצריך לברוח ממנו, והוא שיעשה העושה מעשה שאין מכוון בו תכלית כלל. וכך דעת המון חכמי תורתנו, ובכך דיברו בפירוש נביאנו, והוא שפרטי המעשים הטבעיים כולם עשוים בחכמה, סדורים וקשורים זה בזה, וכולם סיבות ומסובבים, ואין מהם מאומה הבל ולא שחוק ולא בטל, אלא מעשי חכמה מופלגה. כמו שאמר -
מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית ,
ונאמר וכל מעשהו באמונה ,
ונאמר ה' בחכמה יסד ארץ וגו' .
וזה חוזר הרבה אין ראוי לסבור הפכו, והעיון הפילוסופי כך מחייב, שאין שם מאומה הבל ולא שחוק ולא בטל בכל מעשי הטבע, כל שכן בטבע הגלגלים שהם יותר מחוכמים ומסודרים כפי חשיבות חומרם .
ודע, כי רוב הדמיונות אשר הביאו למבוכה בבקשת תכלית מציאות העולם בכללותו, או תכלית חלק חלק מחלקיו, אין יסודם אלא טעות האדם בעצמו, שנדמה לו כי המציאות כולה בגללו בלבד , וחוסר הידיעה בטבע החומר הזה השפל, ואי ידיעת המטרה הראשונית והיא המצאת כל מה שמציאותו אפשרית. כי המציאות טוב בלי ספק, ומחמת אותה הטעות ואי ידיעת שני עניינים הללו, נוצרו הספקות והמבוכה, עד שנדמו להם מקצת מעשי ה' שחוק, ומקצתם הבל, ומקצתם בטל.
ודע, כי אשר הטילו על עצמם זרות זו, עד שנעשו מעשיו יתעלה בעיניהם כעין מעשי ההבל אשר אין בהם כוונה לתכלית כלל, לא ברחו מלעשותם תוצאה של חכמה, אלא כדי שלא יבוא הדבר לאמירה בקדמות העולם , לפיכך חסמו את הדרך לכך.
וכבר הודעתיך השקפת תורתנו בזה, ושהיא אשר ראוי להיות בה בדעה , כי אין זרות באומרנו שכל הפעולות הללו מציאותן והעדרן תוצאת חכמתו יתעלה, ונעלם ממנו הרבה מאופני החכמה במעשיו.
ועל השקפה זו נבנית תורת משה רבנו כולה, ובה פתחה וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד , ובה סיימה הצור תמים פעלו וגו' .
דע זאת, וכאשר תעקוב אחרי השקפה זו וההשקפה הפילוסופית בהתבוננות בכל הפרקים שקדמו במאמר זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא ביניהם מחלוקת כלל בשום דבר מפרטי המציאות כולה, ולא תמצא מחלוקת אלא במה שביארנו מקדמות העולם לדעתם, וחידושו לדעתנו.
והבן זה.
הערות:
הערת המתרגם: "עבת'" הייתי מעדיף לתרגמה "לבטלה" והשלישית "לריק" א'ך משום מה נמשכתי בזה אחרי הר"ש, ובשלישית תירגמתי "בטלה" בדומה לערבית.
הערת המתרגם: "ג'יד וחסן " ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: איני יודע למה לא פירטן על ראשון ראשון כסדר שכללן, או במאי דסליק מינה, וראה נדרים ב ב.
הערת המתרגם: אפשר: השתדלותנו.
הערת המתרגם: כעין עובדא דרבא. ראה שבת פח א.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף משלו "להטיב העיכול" והם הפך דברי רבנו בהלכות דעות פ"ד הל' ג.
הערת המתרגם: "שם" במציאות, וערבית היא שרבנו אימצה לעברית, וחביבה היא עלי מפני שיצאו עליה עוררין.
הערת המתרגם: אפשר: כעמול.
הערת המתרגם: מיני ההתעמלות.
הערת המתרגם: ראה גם הלכות דעות פ"ד הל' יד -טו.
הערת המתרגם: כי החכמים כותבים דברי חכמה, והסכלים כותבים דברים המעוררים שחוק וכדלעיל ח"א פרק נט, בבחינת וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואומר לכל סכל הוא. ואלמלי חסתי על הניר הייתי מעלה רשימת ספרים ארוכה לדוגמא.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן "וגם לפי דעת כל" ואין זה במקור.
הערת המתרגם: "ג'יידה חסנה" וכדלעיל הערה . ובר"ש "טובות מאוד". [שלב]
הערת המתרגם: בראשית א לא.
הערת המתרגם: וכדלעיל בחלק זה פרק יג.
הערת המתרגם: כלומר: הראות להשיג דברים הנראים, והריח להשיג דברים המורחים, וכך כל השאר.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק עג הקדמה שישית.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף כאן משלו "ולא עשה זה".
הערת המתרגם: בר"ש "והוא נבהל בלתי יודע" ונראה כי בתחילת תרגם"ד'אהל" נבהל, וחזר בו ותיקן בלתי יודע, והמעתיקים תחבו שתיהן.
הערת המתרגם: איני יודע למי מתכוון רבנו.
הערת המתרגם: אפשר: חלקי.
הערת המתרגם: בר"ש "המחיצה הענבית" ואינו נכון. שאינה מחיצה ולא קרום אלא גוש רירי.
הערת המתרגם: בר"ש "הקרנים" ואינו נכון. וראה פירוש רבנו לבכורות פ"ו מ"ב מהדורתי.
הערת המתרגם: תהלים קלה ו.
הערת המתרגם: איוב כג יג.
הערת המתרגם: קהלת ח ד.
הערת המתרגם: וראה לעיל ח"ב פרק יח. והנה כאן אחת מסוג הסתירות שכתב רבנו בסוף הקדמת הספר "הסיבה השביעית" הערה . דלעיל בחלק זה פרק יג הערה כתב בשם חכמי ישראל שאין זולת הרצון המוחלט, וכאן כתב בשם חכמינו שאינם [שלג] סוברים הנחת הרצון המוחלט, וכאשר תבין דאתיא מביניא תדע שאין סתירה, ושהסתירה לכאורה באה להעלם ולהסתר.
הערת המתרגם: קהלת ג יא. ומדרש רבה שם. וראה גם בראשית רבה תחילת פרשה ט.
הערת המתרגם: תהלים קד כד.
הערת המתרגם: שם לג ד.
הערת המתרגם: משלי ג יט.
הערת המתרגם: כלומר: עשויים בחכמה מופלאה.
הערת המתרגם: רבנו לשיטתו שגרמי השמים עשויים מחומר אחר.
הערת המתרגם: טעותו בהערכת עצמו.
הערת המתרגם: וכדלעיל בחלק זה פרק יג.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק יד.
הערת המתרגם: אפשר: אשר ראוי לסבור.
הערת המתרגם: מבני האדם.
הערת המתרגם: בראשית א לא.
הערת המתרגם: דברים לב ד.
חלק שלישי