מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כד]
גם עניין הניסיון קשה מאוד, והוא מן הקשיים החמורים שבתורה. והתורה הזכירתו בששה מקומות כפי שאבאר לך בפרק זה.
אבל מה שמפורסם אצל בני אדם מעניין הניסיון, והוא שה' מביא ייסורין על האדם בלי שיקדם לו חטא כדי להרבות שכרו -
הרי יסוד זה לא נזכר בתורה בלשון מפורש כלל, ואין בתורה מה שפשוטו מורה על עניין זה, זולתי במקום אחד מששת המקומות, ואני אבאר עניינו.
והיסוד התורני הפך השקפה זו, והוא אמרו יתעלה 'אל אמונה ואין עוול' .
וגם לא כל החכמים סוברים השקפה זו ההמונית, לפי שכבר אמרו 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון' , וזו היא ההשקפה שראויה להיות הדעה של כל תורני בעל שכל! לא שייחס עוול לה' - יתעלה מכך - כדי שיקבע בלבו זכות ראובן מן החטאים ותמותו, ושאינו חייב מה שאירע בו.
אבל פשט הניסיונות האמורים בתורה באותם המקומות, שהם באו על דרך הבחינה והביקורת, כדי שתוודע ערך אמונת אותו האדם או האומה או ערך משמעתו.
ועניין זה הוא הקשה ביותר, ובפרט עניין העקידה, אשר אינו יודעה כי אם ה' והם [=אברהם ויצחק] , ונאמר לו 'כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה' ,
וכן אמרו 'כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' ' וגו' ,
וכן אמרו 'לדעת את אשר בלבבך' וגו' .
והנני מפרק לך כל הקשיים הללו.
דע, כי כל ניסיון שנאמר בתורה הרי מטרתו ועניינו שידעו בני אדם מה שראוי להם לעשות או מה שראוי לסבור.
וכאילו עניין הניסיון שתיעשה פעולה מסוימת שאין המטרה עצם אותה הפעולה, אלא המטרה שתהיה לדוגמא, כדי ללמוד ממנה וללכת בעקבותיה.
ונמצא אומרו 'לדעת הישכם אוהבים' אין פירושו שידע ה' את זה, לפי שהוא ידוע לפניו, אלא זה כמו אמרו 'לדעת כי אני ה' מקדשכם' אשר עניינו שידעו האומות .
כך אמר, שאם יעמוד טוען נבואה, ותראו הטעיותיו נראים כדברים נכונים, תדעו כי זה דבר שרצה ה' בו להודיע לאומות ערך החזיקכם אמיתת תורתו יתעלה והשגתכם את אמתתו, ושאינכם נפתים למרמות רמאי, ולא תתרופף אמונתכם בה'. ואז ישען על כך כל דורש אמת, ויחפש מן הדעות אשר יציבותו כיציבות הזו.
ואין לפנות עמה למתפאר במופת, מפני שהיא טענה בנמנע, ולא יועיל עשיית מופת כי אם לטוען דבר האפשרי, כמו שביארנו במשנה תורה .
וכיון שנתבאר כי עניין 'לדעת' כאן שידעו [שכט] בני אדם, כך אמרו במן 'למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא' , עניינו שידעו העמים את זה ויתפרסם בעולם, שכל מי שנתיחד לעבודתו יתעלה, יכלכלהו ממקום שלא העלה על דעתו.
ועל עניין זה עצמו נאמר במן בראשית ירידתו 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא' , כלומר: שילמד מכך כל לומד, ויראה האם ההתיחדות לעבודתו מועילה ומספיקה או שאינה מספיקה.
אבל אמרו עוד במן פעם שלישית 'המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך' , נדמה במשמעו שיש שה' מענה את האדם כדי להרבות שכרו, ואין אמתת הדבר כן. אלא עניין דבר זה אחד משני עניינים:
האחד הוא העניין החוזר במן בדיבור הראשון,
והשני הוא להודיע האם ההתיחדות לה' מספיקה בכלכלה ומניחה מן העינוי והיגיעה או לאו.
או יהיה עניין נסותך - להרגילך, ממה שנאמר 'לא נסתה כף רגלה' וגו' , כאילו יאמר שהוא יתעלה הקדים להרגילכם לעינוי במדבר, כדי שיגדל אושרכם כאשר תכנסו לארץ. וזה נכון, כי היציאה מן היגיעה אל הנחת נעימה יותר מן ההתמידה על הנחת .
וידוע שאלמלי ענויים ויגיעתם במדבר, לא היו יכולים לכבוש את הארץ ולא להלחם . וכבר ביארה תורה את זה, 'כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף' , כי ההתענגות מאבדת את האומץ, וצמצום המזון והעינוי מביאים את האומץ, והיא הטובה אשר באה בפרשה זו באחריתם.
אבל אומרו 'כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים' , הוא העניין עצמו האמור במשנה תורה במתנבא בשם עבודה זרה: 'כי מנסה ה' אלהיכם אתכם' שכבר ביארנו עניינו.
כך כאן במעמד הר סיני, אמר להם 'אל תיראו', כי זה המעמד הגדול אשר ראיתם לא נהיה אלא כדי שיושג לכם האמת באופן גלוי, כדי שאם ינסה ה' אלהיכם אתכם בנביא שקר, שיקרא לסתירת מה שכבר שמעתם, כדי לפרסם ערך אמונתכם, התישבו ואל ימעדו רגליכם. ואילו באתי אליכם כשליח כפי שחשבתם ואומר לכם מה שנאמר לי, ולא תשמעוהו אתם, כי אז היה אפשר שתטעו לאמת מה שביד זולתי, אם יבוא אליכם בהפך מה שהודעתיכם אותו, אילו לא שמעתם אותו במעמד הזה .
אבל פרשת אברהם בעקידה כללה שני עניינים גדולים הם מיסודות התורה.
העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת . לפיכך נצטווה בפרשה זו, אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע לכך.
והוא שיהיה אדם ערירי, בתכלית התשוקה לולד, ובעל אושר גדול ונשיאות פנים, וחשוב בעיניו שתהא מזרעו אומה, ובא לו הולד לאחר היאוש, [של] היאך יהיו געגועיו עליו ואהבתו אותו, אלא שאצל יראתו יתעלה ואהבת קיום מצוותו הקל בילד החביב הזה, והשליך כל מה שקיווה בו, ומיהר לשחטו לאחר מהלך כמה ימים.
לפי שאילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובלבול חושים ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמתת מצוותו יתעלה ואהבתו ויראתו, ושאין ראוי להתחשב בשום מצב אחר, ולא להעדיף שום התפעלות כלל. כי אברהם אבינו לא מיהר לשחוט את יצחק מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או ירוששהו, אלא לעצם מה שמוטל על בני האדם מאהבתו יתעלה ויראתו, לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש, כמו שביארנו במקומות מספר.
לפיכך אמר לו המלאך 'כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה' , כלומר: שבמעשה זה אשר בו ייאמר עליך בהחלט ירא אלוהים, ידעו כל בני האדם גבול יראת ה' מה הוא .
ודע שכבר הדגיש עניין זה בתורה וביארו ואמר, כי תכלית כל התורה כולה בכל מה שנכלל בה מצוי ואזהרה והבטחה והודעה, אינו אלא דבר אחד, והוא לירוא ממנו יתעלה, והוא אמרו:
אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו' .
זהו אחד משני העניינים המכוונים בעקידה.
והעניין השני להודיענו עד כמה אמיתי אצל הנביאים מה שבא להם מאת ה' בחזון.
כדי שלא יחשוב אדם, שכיון שזה בחלום ובמראה כמו שביארנו, ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שלא היה מה ששמעוהו או מה שנמשל להם אמת, אלא מעורב בו השערה מסוימת.
לפיכך רצה להשמיענו, שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל.
והראיה לכך, שהרי חש לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כפי שנצטווה, ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה.
ואילו היה פקפוק אצל הנביאים בחלום הנבואה, או שיהיה להם ספק במה שמשיגים במראה הנבואה או טעות , לא היו ממהרים למה שהטבעים מתנגדים לו, ולא הייתה נפשם נענית לעשות המעשה הזה רב הסיכון מספק.
ובצדק ראויה הייתה פרשה זו ליעשות על ידי אברהם, ובכגון יצחק, כלומר: העקידה, כי אברהם אבינו הוא שהחל בפרסום הייחוד, וקביעת הנבואה , והשרשת השקפה זו, ומשיכת בני אדם אליה, אמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' .
וכשם שהלכו אחרי השקפותיו האמתיות המועילות אשר נשמעו ממנו, כך חובה ללכת אחרי ההשקפות הנלמדות ממעשיו, ובפרט המעשה הזה אשר אימת בו יסוד אמתת הנבואה, והודיענו בו תכלית יראת ה' ואהבתו עד היכן מגעת.
ככה ראוי שיובנו ענייני הניסיונות: לא שה' יתעלה רוצה לנסות דבר ולבחון אותו כדי שידע מה שלא היה יודע מקודם!
יתעלה ויתרומם ממה שמדמים הסכלים קלי הדעת ברוע בינתם.
דע זאת. [שלא]
הערות:
הערת המתרגם: "משכל" קושי, דבר שקשה לישבו בגלל סתירות הנראים בפשטו. ור"ש נתחלפה לו תמיד במילת "שך" ותרגם כמעט בכל מקום"ספק" ואינו נכון.
הערת המתרגם: "אפאת" ובר"ש "מכות ומקרים".
הערת המתרגם: "יוהם" גורם או מביא לידי טעות זו.
הערת המתרגם: בפסוק שלישי שבמן ולמען נסותך להטיבך באחריתך, וכדלקמן.
הערת המתרגם: דברים לב ד.
הערת המתרגם: שבת נה א. וכל העניין הזה כבר נידון בהרחבה לעיל בחלק זה פרק יז. ואשר לאימרת חז"ל זו ראה שם הערה .
הערת המתרגם: מייחס לה' עוול שהוא מייסר בלי עוון כדי שפלוני או אלמוני שהם בעינינו צדיקים ישארו כך בעינינו.
הערת המתרגם: "חתי יעלם" והיוד שרוקה "צ'ם". ור"ש טעה בקריאתה וקרע את היוד פתוחה והוסיף ביאור לשיבושו וכתב "עד שידע הש"י אמונת האיש ההוא". ואינו נכון, כי הקושי הוא שהייסורין הללו אינן מטרה לעצמו כפי הכלל אין ייסורין בלא עוון. אלא מעין מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולא עוד אלא אף אין הכוונה בהן לאדם זה. וכפי שיפרש להלן.
הערת המתרגם: והיאך נעשו להודיע לבני אדם.
הערת המתרגם: בראשית כב יב.
הערת המתרגם: דברים יג ד.
הערת המתרגם: שם ח ב.
הערת המתרגם: אפשר: להודיע לבני.
הערת המתרגם: בר"ש "שיהיה משל" ולא דק.
הערת המתרגם: "בל ד'לך" ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: שמות לא יג.
הערת המתרגם: "איהאמאתה" הטעויות ותחבולות הנראות כנכונות. ובר"ש "ותראו אותותיו" ולא דק.
הערת המתרגם: בר"ש "להסתת מסית" ותרגום נאה הוא, אלא שקשה להעמיס מילים אלה על המקור.
הערת המתרגם: "למתחד" התרגום היותר מדוייק "למתימר" הדבק בטענה בלתי נכונה. והעדפתי לתרגם"מתפאר" כדי שלא להשתמש בביטויים חדישים. ובר"ש "לעשיית המופת" ולא דק.
הערת המתרגם: הלכות יסודי התורה [שכט] פרק ח. ושם בסוף הפרק יש טעות בדפוסים שכתוב "אלא מפני המצווה" והנכון כנוסח כ"י "ולא מפני המצווה" אלא מפני שאנו עדים ושמענו וראינו, וכדלקמן. ומקור הרעיון הוא רס"ג בספרו האמונות והדעות המאמר השלישי ראה שם מהדורתי עמ' קלו.
הערת המתרגם: דברים ח ב.
הערת המתרגם: "אנקטע" ייחד עצמו לעבודת ה' בכל לבו ללא שום שיור וללא פנייה כל שהיא. ובר"ש "שניתן " ולא דק.
הערת המתרגם: שמות טז ד.
הערת המתרגם: דברים ח טז.
הערת המתרגם: שם כח נו.
הערת המתרגם: כי התחושה יחסית היא. ראה גם אפלטון בספרו תיאיטיטוס סוף פרק .
הערת המתרגם: כאן טעם נוסף, והראשון נפשי תחושתי והשני מעשי.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף משלו "להלחם ביושביה".
הערת המתרגם: שמות יג יז-יח. ופסוק זה משמש לרבנו בכל מקום יסוד גדול לעניין זה, וראה גם לקמן פרק לב. וגם בסוף מאמר תחיית המתים, מהדורתי קטע ט, עמ' צו, שם נאמרו הדברים בהרחבה.
הערת המתרגם: אפשר: ומצוקת החיים.
הערת המתרגם: שמות כ כ. וראה איגרת תימן א.
הערת המתרגם: אפשר גם: התחזקו. התאמצו. ובר"ש "שתעמדו על אמונתכם".
הערת המתרגם: ואמרתם לי דבר אתה עמנו ונשמעה.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"ב פרק לג. ובהלכות יסודי התורה פ"ח. ואיגרת תימן מהדורתי קטע א. ואף רעיון זה מקורו רס"ג בהקדמתו לספרו האמונות והדעות, ראה מהדורתי עמ' כז.
הערת המתרגם: אפשר: עד היכן היא מגעת.
הערת המתרגם: אפשר: ייענה. ובר"ש "יטה".
הערת המתרגם: "תהאון [של] ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: "ובאדר" ובר"ש "והסכים" ואינו נכון.
הערת המתרגם: "ואצ'טראב" ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: בר"ש "אבל כדי שיתפרסם לבני אדם" ושיבוש הוא.
הערת המתרגם: בראשית כב יב.
הערת המתרגם: השווה פירושי רס"ג לתורה מהדורתי שם. וכ"ה בבראשית רבה פרשה נו ז.
הערת המתרגם: דברים כח נח. וראה גם לקמן פרק נב.
הערת המתרגם: אפשר: מאומת.
הערת המתרגם: אפשר: מיהר. ובר"ש "הסכים" ואינו נכון.
הערת המתרגם: על דרך הכתוב בראשית כב ב.
הערת המתרגם: "שבהה" ואפשר: פקפוק. ובר"ש "ספק" וכפל הדברים.
הערת המתרגם: "אלעט'ים כ'טרה" ובר"ש "הגדול" ולא נכון לעשות כן.
הערת המתרגם: "ופי מת'ל" ובר"ש הושמט. וכבר העיר עליו שייער במהדורתו לתרגום הר"ח. וכפי שיראה המעיין רבות הרשה לעצמו הר"ש לנהוג ברפרוף.
הערת המתרגם: בר"ש "האמונה" וטעות הוא.
הערת המתרגם: בראשית יח יט.
הערת המתרגם: "אמרא" האלף פתוחה. ור"ש קרא בטעות האלף חרוקה, ולפיכך תרגם"איש".
הערת המתרגם: "בלה" מגרעת שכלית אורבנית, וראה בתחילת מאמר תחיית המתים מהדורתי הערה . [שלא]