מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כג]
כאשר הונחה פרשת איוב זו, או כאשר אירעה, היה הדבר המוסכם מן החמישה, כלומר: איוב ורעיו, שכל מה שאירע באיוב ידוע לפניו יתעלה, ושה' הביא עליו פגעים אלה.
וכן כולם מסכימים שאין לפניו אי צדק ואין לייחס לו עוולה, תמצא עניינים אלה גם בדברי איוב הרבה.
ואם תתבונן בדברי החמישה בעת ויכוחיהם, כמעט שתמצא כל מה שאמר אותו [שכד] אחד מהם אמרוהו כולם, ונכפלו העניינים ונשתלבו זה בתוך זה, ונתערב בהם תיאור איוב את גודל צערו ייסוריו על אף עוצם יושרו, ותיאור צדקו וטוב מידותיו ומעשיו הטובים. וכן נשתלבו בדברי חבריו לו דברי תוחלת ונחמה ועידוד, ושראוי לו לשתוק ושלא ישחרר מוסרות הדיבור כאדם המתווכח עם אדם, אלא ייכנע לגזרות ה' וישתוק.
והוא אומר כי גודל הייסורין מנעו התוחלת וישוב הדעת ואמירת מה שראוי.
וכן כל חבריו הסכימו שכל עושה טוב נגמל, וכל עושה רע נענש, וכל זמן שראית רשע בהצלחה הרי בסופו יתהפך הדבר, ויאבד הוא, ויחולו בו ובבניו וזרעו פגעים קשים. ואם ראית צדיק מתייסר הרי בודאי שירפא מחץ מכתו.
עניין זה תמצאהו חוזר בדברי אליפז ובלדד וצופר, ושלושתם מסכימים על השקפה זו, ואין זו המטרה בכל הפרשה הזו , אלא המטרה מה שנתייחד בו כל אחד מהם וידיעת השקפתו בפרשה זו, והיא חלות הייסורים הגדולים והחמורים ביותר באדם השלם והתמים ביותר ביושרו.
השקפת איוב בתחילת הויכוח]
והייתה השקפת איוב בכך כי דבר זה ראיה על שוויון הצדיק והרשע לפניו יתעלה מתוך זלזול במין האדם והזנחתו , והוא אמרו בכלל דבריו:
אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה, אם שוט ימית פתאום - למסת נקיים ילעג .
אמר אם כאשר יבוא השיטפון פתאום הנה ימית כל מי שמצא וישטפהו, הרי בייסורי הנקיים יזלזל .
והדגיש עוד השקפה זו באומרו
זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו, עטיניו מלאו חלב וגו', וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובות יחד על עפר ישכבו ורימה תכסה עליהם .
וכן הביא ראיה מאושר מצב אנשי הרשע והצלחתם, והרחיב הדיבור בכך מאוד ואמר:
ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות, מדוע רשעים יחיו עתקו גם גיברו חיל, זרעם נכון לפניהם וגו' .
וכאשר תיאר אותה ההצלחה השלמה בא לומר למתווכחים עמו, אם היה הדבר כפי שאתם חושבים שילדי הכופר הזה המצליח יישמדו אחריו ויכרתו עקבותיהם, מה מזיק לזה המצליח מה שיארע באנשי ביתו אחריו , אמר 'כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חודשיו חצצו' .
ואחר כך בא לבאר שאין תקווה אחר המוות, ולא נותר אלא שזו הזנחה .
והחל להתפלא, היאך לא הזניח עיקר עשיית הוויות אישי האדם ובריאתו, והזניח הנהגתו, ואמר 'הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני' וגו'.
הנה זו אחת ההשקפות שסוברים בהשגחה, וכבר ידעת דברי חכמים כי השקפתו זו של איוב לגמרי לא נכונה:
ואמרו 'עפרא בפומיה דאיוב',
ואמרו 'ביקש איוב להפוך את הקערה על פיה',
ואמרו 'איוב כופר בתחיית המתים [שכה] היה',
ואמרו עוד עליו 'התחיל מחרף ומגדף' .
אבל אמרו יתעלה לאליפז כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב אמרו חכמים בהתנצלות על כך , אין אדם נתפש על צערו , כלומר: שההתנצלות שלו היא קושי וייסורין.
ודברים כעין אלה אינם מסוג המשל הזה .
אלא טעם הדבר כפי שאבאר לך עתה, לפי שהוא חזר מהשקפה זו שהיא בתכלית הטעות והוכיח את טעותו בה. אבל שזו היא ההשקפה הראשונה וההתחלתית, ובפרט למי שחלו בו הייסורין והוא יודע בעצמו שלא חטא, הנה זה ממה שאין להתווכח בו, ולפיכך יוחסה השקפה זו לאיוב, מפני שהוא אמר כל מה שאמר כל זמן שלא הייתה לו ידיעה, ולא ידע את ה' אלא על פי קבלה, כדרך שיודעים אותו המוני התורתיים .
אבל כאשר ידע את ה' ידיעה אמיתית, הודה שהאושר האמיתי, שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירוה לאדם שום ייסורין מכל הייסורין הללו.
אלא שהיה איוב מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והעושר והבנים כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה לא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים, וזה הוא עניין אמרו 'לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר' . עניין הדברים כפי העניין, על כן אמאס כל אשר הייתי מתאווה, ונחמתי על היותי בתוך עפר ואפר, כפי שהונח מצבו והוא יושב בתוך האפר .
ובגלל אמרתו זו האחרונה המורה על ההשגה הנכונה, נאמר בו בסמוך לכך 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב' * .
אבל השקפת אליפז במאורע הזה גם היא אחת ההשקפות הנאמרות בהשגחה, והיא, שהוא אמר, שכל מה שחל באיוב, הייתה חלותו מפני שהוא ראוי לכך, לפי שהיו לו חטאים שנתחייב בהם כן. והוא אמרו לאיוב 'הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך' .
ואחר כך החל לומר לאיוב כי זה שהייתה נוהג בו מיושר המעשים וההתנהגות בדרכי החסידות אינו דבר המחייב שתהיה שלם לפני ה' עד שלא תיענש:
הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהילה, אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם' .
ולא חדל אליפז לסוב סביב העניין הזה, כלומר: שהוא בדעה שכל מה שיארע לאדם הוא מפני שראוי לכך, ומגרעותינו שבהם אנו מתחייבים עונש נעלם מאתנו השגתם, וגם אופן חיובנו עונש בגללם .
אבל השקפת בלדד השוחי בשאלה זו היא סברת הגמול, וכך אמר הוא לאיוב, כי הייסורין הגדולים הללו אם אתה נקי ואין בך חטא, הרי בגללם יגדל הגמול, ועתיד לשלם לך גמול טוב. וכל זה טוב לך כדי שירבה הטוב אשר תשיג לעתיד לבוא, והוא אמרו לאיוב
אם זך וישר אתה, כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד .
וכבר ידעת גם פירסום השקפה זו בעניין ההשגחה, וכבר ביארנוה .
אבל השקפת צופר הנעמתי היא השקפת מי שסובר כי הכל נוהג כפי הרצון המוחלט, ואין [שכו] לחפש למעשיו סיבה כלל, ואין לומר למה עשה זה ולא מדוע עשה זה, ולפיכך אין לחפש נקודת הצדק ולא אופן חכמה בכל מה שעושה אותו ה', כי עוצמתו ואמתתו מחייבים שיעשה מה שיחפוץ, ודעתנו קצרה מלהשיג מסתרי חכמתו, אשר חייבה שיעשה מה שיחפוץ, לא לשום סיבה אחרת. והוא אמרו לאיוב -
מי ייתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך, ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה, החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא .
ראה והתבונן היאך הונחה הפרשה אשר הביכה את בני אדם והביאתם להשקפות אשר ביארנום לעיל בהשגחת ה' בנבראים, והזכיר כל מה שחייבה החלוקה, וייחסה לאחד המפורסמים בדורות בחסידות ובחכמה אם היה זה משל, או אמרוהו באמת אם הייתה פרשה שאירעה.
והנה ההשקפה המיוחסת לאיוב נוטה להשקפת אריסטו,
והשקפת אליפז נוטה להשקפת תורתנו,
והשקפת בלדד נוטה לשיטת ה"מעתזלה",
והשקפת צופר נוטה לשיטת ה"אשעריה",
ואלה היו ההשקפות העתיקות בהשגחה.
ואחר הופיעה השקפה אחרת, והיא ההשקפה המיוחסת לאליהוא, ולפיכך החשיבוהו ונזכר שהוא הצעיר בגיל והשלם שבהם בחכמה , והחל להוכיח את איוב ולייחס לו סיכלות במה שהיה קשה וחמור בעיניו היאך באו עליו הייסורין והוא עושה טוב, וכבר האריך להתפאר בפעולותיה. וכן גינה השקפות שלושת חבריו בהשגחה , ואמר דברים בחידות נפלאות.
כאשר יתבונן בדבריו המתבונן, יתפלא ויחשוב שהוא לא אמר מאומה נוסף על מה שאמרו אליפז ובלדד וצופר כלל, אלא כפל ענייני דבריהם במילים אחרות והוסיף בהרחבתן.
כי הוא לא חרג מתוכחת איוב, ותיאור ה' בצדק, ותיאר נפלאותיו במציאות, ושהוא יתעלה לא אכפת לו בצדקת הצדיק ולא ברשעת הרשע. וכל העניינים הללו כבר אמרום חבריו.
אלא שעם ההתבוננות יתבאר לך העניין הנוסף אשר חידש, והוא היה המטרה. ולא קדם אותו העניין לזולתו מהם, ואף אמר עמו כל מה שאמרו הם, כמו שהם כולם - איוב ושלושת רעיו - כפל כל אחד מהם העניין אשר אמר השני כפי שהזכרתי לך, וכל זה להעלמת העניין המיוחד בהשקפת כל אחד, כדי שיהא הנראה להמון כי השקפת הכל השקפה אחת מוסכמת לכולם, ואין הדבר כן.
והעניין אשר הוסיפו אליהוא ולא הזכירו אחד מהם, הוא אשר המשילו בהמלצת מלאך. אמר כי הדבר הנראה הידוע, שהאדם יחלה עד שיגיע לשערי מוות ויתייאשו ממנו, אם היה לו מלאך שיליץ בעדו - איזה מלאך שיהיה - מתקבלת המלצתו ויחיה ממפלתו, וינצל אותו החולה ויחזור למצבו הטוב ביותר. אבל לא יתמיד זה תמיד, ולא תהיה שם המלצה רצופה לעולמים, אלא פעמים שלוש. אמר, אם יש עליו מלאך מליץ וגו' .
וכאשר תאר מצבי המבריא ושמחתו בשיבתו לבריאות שלמה אמר, 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר' .
זהו העניין אשר נתייחד אליהוא בביאורו.
והוסיף עוד במה [שכז] שפתח לפני העניין הזה בתיאור איכות הנבואה, באומרו 'כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה, בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים' .
ובא לחזק השקפה זו ולבאר דרכה בתיאור מצבים טבעיים רבים, כגון תיארו את הרעם והברק והמטר ומשב הרוחות, ועירב באלה דברים רבים ממצבי בעלי החיים, כלומר: חלות הדֶבֶר, באומרו רגע ימותו וחצות לילה וגו' , ואירועי המלחמות הגדולות, באומרו 'ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם' , והרבה מן המצבים האלה.
וכן תמצא החזון הזה אשר נראה לאיוב, אשר בו נתגלתה לו טעותו בכל מה שנדמה לו, לא חרג בו מתיאורי עניינים טבעיים, אם תיאור יסודות, או תיאור פעולות שמימיות, או תיאור טבעי מיני בעלי חיים, לא דבר אחר.
ומה שהזכיר שם מתיאור שחקים ושמים וכסיל וכימה לעניין פעולותיהם בחלל, כי כל הערתו לו אינה אלא ממה שתחת גלגל הירח .
וכך גם אליהוא נתעורר ממיני בעלי החיים, אמר: מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו , וביותר מה שהאריך באותה השיחה בתיאור לויתן, שהוא כללות סגולות גופניות מפוזרות בבעלי החיים המהלך והשוחה והמעופף , כל אלה העניינים המטרה בהם, כי הדברים הללו הטבעיים המצויים בעולם ההוויה וההפסד, לא יגיעו שכלינו להשגת איכות חידושן, ולא לציור מציאות הכוח הזה הטבעי בהן היאך ראשיתן , ואינם דברים הדומים למה שאנחנו עושים,
והיאך נחשוב שתהא הנהגתו יתעלה אותם והשגחתו בהם, דומה להנהגתנו את מה שאנו מנהיגים, או השגחתנו במה שאנחנו משגיחים?
אלא החובה להיעצר בגבול זה, ולהיות בדעה שהוא יתעלה לא יעלם ממנו נעלם, כמו שאמר אליהוא כאן, 'כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה, אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי און' .
אבל אין עניין השגחתו עניין השגחתנו, ולא עניין הנהגתו לברואיו עניין הנהגתנו למה שאנו מנהיגים, ואינה כוללתם הגדרה אחת כפי שחושב כל מי שנבוך, ואין ביניהם שיתוף כי אם בשם בלבד.
כשם שלא ידמו מעשינו למעשיו ואינה כוללתם הגדרה אחת, וכהבדלי הפעולות הטבעיות מן הפעולות המלאכותיות, כך הבדלי ההנהגה האלוהית וההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית לאותם הדברים הטבעיים, לבין הנהגתנו והשגחתנו וכוונתנו האנושית למה שאנו מנהגים ומשגיחים בו ומתכוונים בו.
וזו הייתה מטרת ספר איוב בכללותו, כלומר: מתן היסוד הזה בדעה , וההערה על למידות זו בדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהא ידיעתו כידיעתנו או כוונתו והשגחתו והנהגתו ככוונתנו והשגחתנו והנהגתנו.
וכאשר ידע האדם את זאת יקלו בעיניו כל ייסורים, ולא יוסיפו הייסורים ספקות בה': האם הוא יודע או לא יודע, או משגיח או הזניח; אלא יוסיפו בו אהבה, כמו שאמר בסוף החזון הזה 'על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר' ; וכמו שאמרו ז"ל 'עושים מאהבה ושמחים בייסורין' .
ואם תתבונן כל מה שאמרתי התבוננות שראוי להתבונן בה במאמר זה, ותעיין בזה בספר איוב יתבאר לך עניינו, ותמצא שאני כבר סקרתי כל ענייניו ולא נידח ממנו זולתי מה שנאמר על דרך שטף הדיבור והקשר המשל, כמו שביארתי לך כמה פעמים במאמר זה . [שכח]
הערות:
הערת המתרגם: כלומר: כאשר הגה את הרעיון מחבר ספר איוב אם הוא משל, או כאשר בא המחבר לתאר את המאורעות שאירעו, הניח שני דברים שאין בהם מחלוקת. והם שה' יודע כל הנעשה בעולם השפל ושאינו עושה עוול. ולפני מ, הייתה "אול מא" בתחילת אירועה, ושיבוש הוא. וכך היה לפני ר"ש. ורי"ח שיבש כמנהגו.
הערת המתרגם: "ט'לם" תרגומה בדרך כלל "עושק" והואיל ולדעתי קשה לתרגמה כן ביחס [שכד) לה', תירגמתי "אי צדק". ור"ש תרגמה "עוולה" והשניה "חמס".
הערת המתרגם: "תצביר" כלומר: דברי הרגעה ושייחל לה'. ובר"ש "הערה על הסבל" ואיני יודע מהו.
הערת המתרגם: בר"ש "ושלא ישלח רסן לשונו" ותרגום נאה הוא.
הערת המתרגם: אפשר: הרב. או: המתדיין.
הערת המתרגם: "עאציא" ובר"ש "רשע ואיש מרי" ושמא בתחילה תרגם"רשע" ואח"כ שינה וכתב "איש מרי" והמעתיקים הכניסו שתיהן בטעות.
הערת המתרגם: כלומר: מחבר ספר איוב לא הייתה מטרתו קביעת נקודות הללו, אלא המטרה ציון שינויי השקפותיהם בעניין צדיק ורע לו.
הערת המתרגם: אפשר: והקשים.
הערת המתרגם: "ואטראחא לה" ובר"ש הושמט. וזו הייתה שיטת רס"ג בדעת איוב במהדורה קמא של פירושו לאיוב ראה שם בהקדמה מהדורתי הערה . וחזר בו רס"ג מסברא זו כמ"ש שם. ובכלל ראויה אותה הקדמה לעיון מקיף בהקשר עם דברי רבנו כאן, כי אין ספק שדברי רס"ג שם פתחו אפקים לפני רבנו כאן.
הערת המתרגם: איוב ט כב-כג.
הערת המתרגם: רבנו מפרש שוט "סיל" שיטפון כמו בשוט שוטף כי יעבר ישעיה כוח טו ויח. ודלא כרס"ג. ור"ש תרגם "שוט" וטשטש את הפירוש.
הערת המתרגם: אף כאן טשטש ר"ש את הפירוש בהחזירו "למסת נקיים ילעג". ורבנו מפרש מסת "מחנה" ייסורין וסבל.
הערת המתרגם: איוב כא כג-כו.
הערת המתרגם: שם כא ז-ח.
הערת המתרגם: וכעין דברי חזקיהו, ראה מלכים ב כ יט.
הערת המתרגם: איוב כ כא. וראה גם אריסטו במידות ספר א פרק ט--י - .
הערת המתרגם: בר"ש "אם כן לא נשארה תוחלת אלא שזה עזיבה ושכחה" ואינו נכון. [שכה]
הערת המתרגם: איוב י י.
הערת המתרגם: כל זה בבבא בתרא טז א.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף משלו "לאליפז ורעיו".
הערת המתרגם: איוב מב ז. ולנוסח רס"ג "בעבדי" אין צורך לתירוץ.
הערת המתרגם: כלומר: מה היא התנצלותו של איוב שהכתוב אומר שדיבר נכונה למרות השקפותיו הבלתי נכונות בהשגחה.
הערת המתרגם: בבא בתרא טז ב. ראה שם דלא כרש"ל שמגיה למחוק מלשון הגמרא את הפסוק כי לא דברתם וכו".
הערת המתרגם: בר"ש "ורצה לומר שלא נחשב חטאו".
הערת המתרגם: אין רבנו כאן חולק על רבא, אלא סובר כי רבא אמר את דבריו על דרך הדרש בלבד.
הערת המתרגם: "ברהן " שתוך הויכוח המחקרי הוכח לו בהוכחות מחשבתיות שטעה בהנחתו הראשונה ואפשר "ופרסם".
הערת המתרגם: רשה לקמן פרק נא על עמי הארץ העוסקים במצוות. וראה גם דבריו בתחילת מאמר תחיית המתים מהדורתי קטע א.
הערת המתרגם: איוב מב ה-ו
הערת המתרגם: כלומר: כפי שתואר מצבו בתחילת הספר.
הערת המתרגם: איוב ב ח.
* . וכן פירש הראב"ע.
הערת המתרגם: שם כב ה.
הערת המתרגם: ללא דבקות מחשבתית ממעמקי הידיעה. וכדלקמן פרק נא.
הערת המתרגם: איוב ד יח-יט.
הערת המתרגם: שאין שוקלין מלא בדעתו של אל דעות. וכמו שכתב בהלכות תשובה פ"ג סוף הל' ב.
הערת המתרגם: איוב ח ו-ז.
הערת המתרגם: לעיל [שכו] בחלק זה פרק יז ההשקפה הרביעית.
הערת המתרגם: בר"ש "מדוע לא עשה" ואינו לפי המקור.
הערת המתרגם: "עט'מתה" ובר"ש "עצמותו" וט"ס הוא.
הערת המתרגם: איוב יא ה-ז.
הערת המתרגם: "חירת" ובר"ש "בלבל" והוא עצמו תרגם שם הספר "מורה הנבוכים".
הערת המתרגם: בחלק זה פרק יז, שם הביא רבנו כעין ההשקפות האמורים כאן, ועוד. עיין שם.
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק טז עמ' שו: אמרו לא יבצר הדבר מאחד משני חלקים... לא יבצר הדבר מאחד משלושה חלקים.
הערת המתרגם: "ואלעלם" ואפשר: ובמדע, ובר"ש הושמטה, כנראה משום שהוקשה לו הרי כבר כתב רבנו לעיל שלא תואר איוב בחכמה.
הערת המתרגם: איוב לב ו.
הערת המתרגם: "פנד" מתח בקורת, יחס לו טעות בהשקפתו.
הערת המתרגם: בר"ש "וכן אמר על שלושת רעיו שנפסד דעתם על רוב זקנתם" ואין זה במקור.
הערת המתרגם: "לא יבאלי" כלומר: שאינם פועלים בו מאומה, וכמו שכתב לעיל בחלק זה פרק יג והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וכו' ע"ש. ובר"ש "שהוא יתעלה לא ירגיש בעבודת העובד" ואינו ברור.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף משלו "שיליץ ויעתיר".
הערת המתרגם: בר"ש "הלצתו ועתירתו".
הערת המתרגם: איוב לג כג.
הערת המתרגם: שם לג כט.
הערת המתרגם: שם לג יד-טו. וראה פירושו [שכז] לסנהדרין פ"י מ"א מהדורתי עמ' ריג.
הערת המתרגם: שם לד כ.
הערת המתרגם: שם לד כד.
הערת המתרגם: בר"ש "הנבואה" ולא הבחין.
הערת המתרגם: כלומר: פעולות השמים וכסיליהם בעולם היסודות.
הערת המתרגם: איוב לה יא.
הערת המתרגם: על סמך רמזו זה של רבנו, תלו בו קדמוננו בספר "אללב" תלי תלים של ביאורים אליגוריים.
הערת המתרגם: ציור שכלי מחשבתי.
הערת המתרגם: "מבדא" מוצאן ומקור קיומן. ובר"ש "תחילתן'.
הערת המתרגם: איוב לד כא-כב.
הערת המתרגם: "אעתקאד" דעה וסברא. וכפי שכתב רבנו לעיל ח"א פרק נ.
הערת המתרגם: איוב מב ו.
הערת המתרגם: שבת פח ב.
הערת המתרגם: לעיל בהקדמת הספר. ובכמה מקומות. [שכח]
חלק שלישי