מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כב]
פרשת איוב המופלאה והנפלאה היא מסוג מה שאנחנו בו, כלומר: שהוא משל לביאור השקפות בני אדם בהשגחה.
וכבר ידעת מאמר אחד מהם בפירוש: איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה . ואשר חשב שהוא היה ונברא, ושהוא מעשה שהיה, לא ידע לו לא זמן ולא מקום.
אלא אחד החכמים אמר שהיה בימי האבות,
ואחד אמר שהיה בימי משה,
ואחד [שכא] אמר שהיה בימי דוד ,
ואחד אמר שהוא היה מעולי בבל,
וזה ממה שמחזק דברי מי שאמר שהוא לא היה ולא נברא.
כללו של דבר בין היה בין לא היה, הרי בכיוצא במאורעו המצוי תמיד נבוכו כל החוקרים מבני אדם, עד שאמרו בידיעת ה' ובהשגחתו מה שכבר הזכרתי לך , כלומר: מה שהאדם הצדיק השלם * ישר המעשים ירא החטא ביותר, באים עליו ייסורים גדולים תכופים ברכושו ובניו וגופו, לא בחטא המחייב כן .
ולפי שתי ההשקפות - כלומר: אם היה או לא היה - אותם הדברים שהקדים אותם, כלומר: דבר השטן, ודברי ה' לשטן, ומסירתו בידו - כל זה משל בלי ספק אצל כל בעל שכל.
אלא שהוא משל שלא כמו כל המשלים, אלא משל שתלויים בו נפלאות ודברים שהם כבשונו של עולם , ונתבארו בו קושיות גדולות, ונתבררו ממנו דברים אמתיים שאין למעלה מהם . והנני מזכיר לך מה שאפשר להזכיר, ואזכיר לך דברי חכמים אשר העירוני על כל מה שהבינותי מאותו המשל העצום.
והנה ראשית מה שתתבונן בו, אמרו "איש היה בארץ עוץ" . החל בשם המשותף, והוא 'עוץ', לפי שהוא שם אדם: 'את עוץ בכורו' ; והוא ציווי בחשיבה ובהתבוננות: 'עוצו עצה' .
וכאלו יאמר לך חשוב במשל זה, והתבונן בו, ודע עניינו, והבן ההשקפה הנכונה איזו היא. ואחר כך אמר כי בני האלוהים באו להתייצב על ה', ובא השטן בתוכם ובכללם.
לפי שלא אמר ויבואו 'בני האלוהים והשטן' להתייצב על ה', שאז הייתה נעשית מציאות הכל לפי יחס אחד, אלא אמר 'ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם' וצורת דיבור זו אינה נאמרת אלא במי שבא, ואינו מטרה לעצמו ולא דרוש מחמת עצמו. אלא כיון שנוכח מי שהמטרה [היתה] נוכחותו, בא זה בכלל מי שבא.
ואחר כך הזכיר כי השטן הזה הוא משוטט בארץ ומתהלך בה, ואין בינו לבין העליונים יחס כלל, ואין לו שם שוטטות. הוא אמרו 'משוט בארץ ומהתהלך בה' , אין התהלכותו ושוטטותו כי אם בארץ .
ואחר כך אמר כי זה הישר התם נמסר ביד השטן הזה, ושכל מה שחל בו מן הפגעים ברכושו ובניו וגופו הייתה סבתו השטן .
וכאשר הניח הנחה זו, בא לקבוע דברי בעלי העיון בשאלה זו. והביא השקפה מסוימת ויחסה לאיוב, והשקפות אחרות לחבריו, ואני אשמיע לך אותם בביאור , כלומר: אותם ההשקפות אשר נתחלפו להם המחשבות מחמתם בפרשה זו, אשר היה סיבתה כולה השטן, וחשבו כולם, איוב וחבריו, כי ה' עשה זאת בעצמו לא באמצעות השטן.
והיותר מופלא ותמוה בכל השאלה הזו שלא תיאר את איוב בחכמה, ולא אמר איש חכם או מבין או משכיל, אלא תארו במעלה מידותית ויושר מעשים, כי אילו היה חכם לא היה עניינו קשה עליו כמו שיתבאר .
ואחרי כן ערך מאורעותיו לפי יחס מצבי בני אדם, כי יש מבני אדם מי שאינו חרד לאובדן הרכוש ונקל הוא בעיניו, אבל יבהלהו עניין מות הבנים ומכלהו ביגון .
ויש בבני אדם מי שסובל ואינו נדכה ואפילו לאבדן הבנים, אבל סבילת [שכב] הכאבים אין יכולת לבעל תחושה לכך .
וכל בני אדם כלומר: ההמון, מרוממים את ה' בלשונם, ומתארים אותו בצדק וחסד בעת אשרם ושלותם, או בעת ייסורין הנסבלים, אבל אם באו המאורעות הללו האמורים באיוב -
מהם מי שכופר וסובר חוסר סדירות בכל המציאות כאשר אבד רכושו.
ומהם מי שנשאר מחזיק בדעה שיש צדק וסדר ואפילו עם ייסורי אבדן הרכוש, אבל אם נתייסר במיתת הבנים אינו סובל.
ומהם מי שסובל ואין דעותיו משתבשות לו באובדן הבנים, אבל על כאבי הגוף אין אחד מהם סובל, אלא יתלונן ויצעק חמס, אם בלשונו ואם בלבבו.
אבל אמרו בבני האלוהים "להתייצב על ה'" , הוא בפעם הראשונה והשניה, אבל השטן אף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם הראשונה והשניה, הרי בראשונה לא אמר בו "להתייצב", ובשניה אמר "ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה'".
והבן עניין זה והתבונן כמה מופלא הוא, וראה היאך הושגו לי עניינים אלו כעין חזון , והוא שעניין "להתייצב על ה'" - היותם נמצאים משועבדים בפקודתו בכל מה שהוא רוצה. ממה שאמר זכריה בארבע המרכבות יוצאות , אמר, 'ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתייצב על אדון כל הארץ' . הרי ביאר שאין יחס בני האלוהים ויחס השטן במציאות יחס אחד, אלא בני האלוהים יציבים ותדירים יותר , וגם הוא יש לו תפקיד מסוים במציאות למטה מהם.
ועוד מפלאי המשל הזה, שהוא כאשר הזכיר שוטטות השטן בארץ דווקא , ועשייתו מעשים אלה, ביאר שהוא מנוע מלהשתלט על הנפש, ושהוא ניתן לו שלטון על כל הדברים הללו הארציים, והובדל בינו לבין הנפש. והוא אומרו: אך את נפשו שמור , וכבר ביארתי לך שיתוף שם נפש בלשוננו , ושהוא נאמר על הדבר הקיים מן האדם לאחר המות, וזה הוא אשר אין שלטון לשטן עליו .
ואחר הזכרת מה שהזכרתי שמע את האימרה המועילה הזו אשר אמרוה החכמים, אשר יש להניח עליהם שם חכמים באמת, וביארה כל קשה, וגילתה כל נסתר, ובררה רוב סתרי תורה. והיא אמרם בתלמוד:
אמר ר' שמעון בן לקיש: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות .
הנה הבחין את כל מה שאמרנו הבחנה שלא תקשה על בעל הבנה.
והנה נתבאר לך כי על עניין אחד בעצמו מכנים בשלשה שמות הללו, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלה השלשה הם כולם פעולת דבר אחד. וכך אמרו גם חכמי משנה הראשונים,
אמרו, תנא יורד ומתעה עוולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה .
הנה נתבאר לך כי אשר ראה דוד במראה הנבואה בעת הדֶבֶר 'וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם' שלא הראוהו את זה אלא להורות על עניין, אותו העניין עצמו הוא המדובר בו גם במראה הנבואה במרי בני יהושע הכהן הגדול: 'והשטן עומד על ימינו לשטנו' , ואחר כך ביאר ריחוקו ממנו [שכג] יתעלה באומרו יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבוחר בירושלם . והוא אשר ראה גם בלעם במראה הנבואה בדרך, בעת אמרו לו הנה אנכי יצאתי לשטן .
ודע כי שטן נגזר מן 'שטה מעליו ועבר' , כלומר: שהוא מעניין ההסרה וההרחקה, כי הוא המסטה מדרך האמת בלי ספק, ומרחיק בדרכי התעייה. ועל עניין זה עצמו נאמר גם כי יצר לב האדם רע מנעוריו .
וכבר ידעת פרסום השקפה זו בתורתנו כלומר: יצר טוב ויצר רע, ואמרם בשני יצריך . וכבר אמרו כי יצר הרע נוצר בכל אחד מבני אדם בעת לידתו: 'לפתח חטאת רובץ'. וכמו שאמרה התורה 'מנעוריו' . ושיצר טוב אינו נמצא לו אלא לאחר שלמות שכלו , ולפיכך אמרו
נקרא יצר הרע מלך גדול, ונקרא יצר טוב ילד מסכן וחכם
במשל הנשוא לגוף האדם ושינויי כוחותיו, באומרו 'עיר קטנה ואנשים בה מעט' וגו' . כל הדברים הללו לשונם ז"ל מפורסמים.
וכיון שבארו לנו כי יצר הרע הוא השטן והוא מלאך בלי ספק, כלומר: שגם הוא נקרא מלאך, לפי שהוא בתוך בני האלוהים, יהיה אם כן גם יצר טוב מלאך באמת . ואם כן, הדבר הזה המפורסם בדברי חכמים ז"ל כי כל אדם נצמדו לו שני מלאכים, אחד מימינו ואחד משמאלו, הם יצר טוב ויצר רע . ובפירוש אמרו ז"ל בגמר שבת בשני המלאכים הללו, אמרו אחד טוב ואחד רע.
ראה כמה נפלאות גילתה לנו אימרה זו , וכמה סילקה מן הדמיונות הבלתי נכונות.
ורואה אני שאני כבר פירשתי וביארתי פרשת איוב די צרכה ותכליתה. אבל רצוני לבאר לך ההשקפה המיוחסת לאיוב וההשקפה המיוחסת לכל אחד מחבריו מה היא, בראיות אלקטם מדברי כל אחד מהם.
ואל תפנה לכל יתר הדברים שחייב אמירתם שטף הלשון, כמו שביארתי לך בתחילת מאמר זה .
הערות:
הערת המתרגם: בבא בתרא טו א.
הערת המתרגם: לפנינו שם טו נאמרה רק דרך שאלה אימא בימי דוד ? ונדחתה. אלא [שכא] שלא חש רבנו לכך כי עצם החיפוש היא ראיתו, ולא חשוב אם זו הנחה או שאלה.
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק טז.
* . שתי תיבות הללו "הצדיק השלם" לא נאמרו בקשר לאיוב אלא באופן כללי וכדלקמן.
הערת המתרגם: כפי שקול דעת האדם.
הערת המתרגם: על דרך ביטוי חז"ל בחגיגה יג א.
הערת המתרגם: תרגום מילולי "שאין תכלית אחריהם".
הערת המתרגם: איוב א א.
הערת המתרגם: בראשית כב כא.
הערת המתרגם: ישעיה ח י.
הערת המתרגם: אפשר: וסבור. ובר"ש "וראה הדעות האמיתיות מה הן " וקצת לא דק.
הערת המתרגם: איוב א ו. ב א.
הערת המתרגם: אפשר: בתוך הבאים. וכ"כ בר"ש.
הערת המתרגם: איוב א ז, ב ב.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"ב פרק ל.
הערת המתרגם: שים לב לעיל בחלק זה פרק יב ופרק יח. ולקמן פרק נא ד"ה והנה נראה לי עתה.
הערת המתרגם: לקמן פרק כג.
הערת המתרגם: אפשר: אותם ההשקפות שהיו ביניהם חילופי דברים מחמתם. ובר"ש "אשר בעבורם הפליגו לחשוב רעה" ואין הכרח לכך.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק סט. וח"ב פרק ו.
הערת המתרגם: לקמן פרק כג בסיכום השקפת איוב. וראה גם לקמן תחילת פרק נא במשל של דורשי ארמון המלך.
הערת המתרגם: ראה בראשית לז לה.
הערת המתרגם: כעין [שכב] הא דכתובות לג ב אלמלי נגדוה וכו'. ובר"ש "אין יכולת להרגיש עליו" ואינו ברור.
הערת המתרגם: מן ההמונים. להוציא מי שהגיע לדרגתו של ר' עקיבה ראה ברכות סא ב.
הערת המתרגם: אין אלה דברי התפארות חלילה כי רבנו רחוק מכך, ואף רחוק הוא מניפוח במילים גדולות כדי שיתקבלו דבריו, ואין מטרתו במילים אלה אלא המשך רמז לביאור מה שכתב לעיל ח"ב פרק לח, ואתה דע לך.
הערת המתרגם: "מסכ'רין " ואפשר: מסורים, ובר"ש "מוכרחים" ואינו מוכרח.
הערת המתרגם: זכריה ו א.
הערת המתרגם: שם ו ה. וראה לעיל ח"ב סוף פרק י. וח"ג סוף פרק ב.
הערת המתרגם: זה לשיטת רבנו, ולא כן דעת רס"ג. וכבר העירותי על כל דבר במקומו, והדברים עתיקים.
הערת המתרגם: "חט'" כך בראה לי תרגומו הנכון כאן. ובר"ש "חלק אחד".
הערת המתרגם: אפשר: והוחץ.
הערת המתרגם: איוב ב ו.
הערת המתרגם: לעיל ח"א פרק מא.
הערת המתרגם: וראה גם פירושו לסנהדרין פ"י מ"א ד"ה ועתה אחל. מהדורתי עמ' רג והלאה.
הערת המתרגם: בבא בתרא טז א. וכבר הובאה לעיל ח"ב פרק ל. עיין שם. ובהדיא איתא ביומא עז ב ששטן האמור באיוב הוא מלאך המוות: אמר ר' יהודה בן פזי אף מלאך המוות אין לו רשות לעבור בתוכו כתיב הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם משוט בארץ.
הערת המתרגם: בבא בתרא שם.
הערת המתרגם: דברי הימים א כא טז.
הערת המתרגם: זכריה ג א. וכתרגום יונתן דנסיבן להן נשין דלא כשרן לכהונתא. ובכ"י ס, מוסיף כאן ותרגם את זה יונתן בן עזיאל ע"ה וחטא [שכג] קאים על ימיניה לאסטנה ליה. וי"נ לאסטאותיה.
הערת המתרגם: שם ג ב. וראה גם איגרת השמד מהדורתי קטע ב עמ' קי.
הערת המתרגם: של מי ?, וראה לעיל ח"ב פרק מב. ופרק מה המעלה השניה.
הערת המתרגם: במדבר כב לב.
הערת המתרגם: משלי ד טו.
הערת המתרגם: "ויובק" כלומר: מרחיק את האדם לכת בדרכי התעייה ומשקעו שם. ובר"ש "ויורנו" ולא דק.
הערת המתרגם: בראשית ח כא.
הערת המתרגם: ברכות פ"ט מ"ה.
הערת המתרגם: בראשית ד ז.
הערת המתרגם: סנהדרין צא ב. וראה בראשית רבה פרשה לד. וקהלת רבה ט כב. ובכל המקורות הללו מדובר על מאמתי יצר הרע נכנס באדם, אבל בקשר ליצר טוב סברא הוא.
הערת המתרגם: יותר נכון : לגוף כל אחד מבני אדם.
הערת המתרגם: קהלת ט יד. וראה גם נדרים לב ב.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"ב פרק ו. וראה גם ח"א פרק סט.
הערת המתרגם: שמא נכון יותר "מלווים" וכלשון חז"ל.
הערת המתרגם: ראה ברכות ס. ב. חגיגה טז א.
הערת המתרגם: דף קיט ב.
הערת המתרגם: של ר' שמעון בן לקיש.
הערת המתרגם: לעיל בהקדמת הספר, ד"ה ודע כי המשלים הנבואיים.