מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כג]
דע, כי ההיקש בין הספקות המתחייבים להשקפה מסויימות, ובין הספקות המתחייבים להפכה, והכרעת הפחות ספקות, אין בחינת הדבר ריבוי מניין הספקות, אלא חומר זרותם והיותם נגד המציאות. ואפשר שיהא ספק אחד חמור מאלף ספקות אחרים.
ועוד לא יתקיים ההיקש הזה אלא למי שכל אחד משני הקצוות הנגדיים אצלו שווים, אבל מי שמעדיף אחת משתי ההשקפות, אם מחמת שחונך כך ואם לאיזו תועלת שהיא , הרי הוא מתעוור מן האמת, כי הדבר המוכיח לא תוכל נפש בעל השאיפות להתקומם נגדו, אבל כגון דברים אלו אפשר לה להתעקש מאוד.
אבל אפשר לך, אם תרצה, להתערטל מן השאיפות, ותעזוב את ההרגל, ותישען על העיון המוחלט, ותכריע מה שצריך להכריע.
אלא שאתה צריך בזה לתנאים מספר:
תחילתן שתדע ערך טוב תבונתך ושלמות אופיך הטבעי , וזה יתברר לך כאשר תכשיר את עצמך ביתר המדעים ההכשרתיים וידיעת חוקי ההגיון.
והשני ידיעת מדעי הטבע כפי אמתתן, כדי שתדע את הספקות באופן יסודי.
והשלישי מידותיך. שכל זמן שהאדם מוצא את עצמו - ואין הבדל אצלנו אם יהא זה בטבע או בחינוך- נוטה כלפי התאווה והתענוגות , או מעדיף את הרגזנות והכעס והפעלת הכוח הרגזני ושחרור ריסנו, הרי הוא תמיד יטעה ויכשל בכל אשר ילך, מפני שהוא יחפש השקפות אשר יסייעוהו למה שטבעו [רטו] נוטה אליו.
והעירותיך על זה כדי שלא תרומה , כי אפשר שיטעך מי שהוא אי פעם, בספק שיספק לך על חידוש העולם, ותמהר להתפתות, כי השקפה זו יש בה הריסת יסוד התורה והתפרצות כלפי ה', ולכן תהיה תמיד חושד את שכלך בו , וסומך על שני הנביאים, אשר הם עמוד תקינות מציאות המין האנושי בדעותיו ומקהלותיו , ואל תט מהשקפת חידוש העולם כי אם בהוכחה, וזו אינה מצויה בטבע .
וגם אל יתמה המעיין במאמר זה בנושאי דברי הטפה אלה לחזק בהם האמירה בחידוש העולם, כי כבר אמר ראש הפילוסופים אריסטו ביסודות ספריו דברי הטפה לתמוך בהם השקפתו בקדמות העולם. ובכיוצא בזה אפשר לומר באמת, לא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם .
אם הוא תומך השקפתו בהזיות ה"צאבה" , היאך לא נתמכנה אנו בדברי משה ואברהם ובכל מה שמתחייב מכך.
וכבר הבטחתיך בפרק אזכיר לך בו הספקות הגדולים המתחייבים למי שחושב שכבר הקיף האדם ידיעת סדר תנועות הלגל, ושהם דברים טבעיים נוהגים על דרך החיוב, ודירוגם וסדרם פשוט.
והנני מבאר לך את זה.
הערות:
הערת המתרגם: אפשר: קושיות. וכך כל "שך" האמור כאן.
הערת המתרגם: על גורם זה החושך את האדם מראות נכונה ראה דברי רבנו בסוף ספר הקצרת, הובאו לעיל פרק יא מחלק זה הע' .
הערת המתרגם: גורם זה הנוהג אצל רבים בימינו הוא כדי לנחול כבוד אצל בעלי אותה הדעה או אף בעלי אותו הרצון, ולעתים קרובות גם הטבות גשמיות כידוע.
הערת המתרגם: אפשר: להתעקש.
הערת המתרגם: שהם רוחניים, רעיונות מופשטים.
הערת המתרגם: להגיע לחקר האמת.
הערת המתרגם: אפשר: הטהור.
הערת המתרגם: לדעתי התרגום הנכון של "פטרה" "האופי הטבעי".
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק לד ובהערה שם.
הערת המתרגם: אפשר: "החוקים ההגיוניים". ועד כמה מחשיב רבנו את תורת ההגיון אשר בה יוכל האדם להבדיל בין הוכחה גמורה, להוכחה ויכוחית, לראיה, לבין סתם הטעיה. תעיד העובדה שביכורי חיבוריו היה ספרונו "מילות ההגיון" כי היהדות לדעת רבנו ורס"ג רחוקה מן האמרה הערבית הטפשית "מן תמנטק תזנדק" כל העוסק בהגיון נעשה כופר.
הערת המתרגם: לא כפי שאתה רוצה שיהיו. כדרך שעשו ה"מתכלמין" כפי שקדם לעיל ח"א פרק עא.
הערת המתרגם: על ההכרח לטוהר המידות וכשירותן ראה לעיל ח"א פרק לד.
הערת המתרגם: וראה גם לעיל ח"א פרק לג, ולקמן ח"ג פרק לג ופרק נא. [רטו) וראה פירושו למשנה חגיגה פ"ב סוף מ"א מהדורתי עמ' שעח.
הערת המתרגם: שלא תרומה על ידי עצמך. שלא תעשה שקר בנפשך.
הערת המתרגם: בר"ש "שהנה אפשר שישימך לחשוד אדם יום אחד" ודברי גמגום הם.
הערת המתרגם: קדמות העולם.
הערת המתרגם: בעניין זה כלומר: השקפת חידוש העולם.
הערת המתרגם: אברהם אבינו ומשה רבנו.
הערת המתרגם: על האמונות והדעות הרעות שהם גורמות לפלוג ולפירוד בין בני אדם ראה פירוש רבנו לאבות פ"א מ"ג.
הערת המתרגם: השווה דברי רס"ג בספרו האמונות ודעות, בפתיחת המאמר הראשון.
הערת המתרגם: "קול כ'טבי" ובר"ש "הדבר הסיפורי" ולא דק.
הערת המתרגם: "אלקול" אם כי תרגמתי אמירה, אך אין ענינה סתם אמירה, אלא דעה סברא והשקפה.
הערת המתרגם: בר"ש "באמהות". והכוונה לדבריו שהובאו לעיל בחלק זה פרק יט.
הערת המתרגם: ראה בבא בחרא קטז א.
הערת המתרגם: דעותיהם והזיותיהם הובאו לקמן ח"ג פרק כט. וכוונת רבנו כנראה על מה שהובא בשם אריסטו לעיל סוף פרק יח שהוא תומך את שיטתו שהמלאכים בשמים וכו' על המקובל בעמים הקדמונים.
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק יט.
חלק שני