מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [כא]
דע, כי יש מאחרוני הפילוסופים הסוברים קדמות העולם, מי שאמר כי ה' יתעלה עושה העולם ובוחר מציאותו ומכוונו ומייחדו כפי שהוא, אבל בטל הוא שיהא זה בעת מסוים , אלא כך היה ויהיה תמיד.
אמרו, כי המחייב אותנו שלא נשכיל פועל שעשה דבר, אלא אם כן יקדם הפועל לפעלו בזמן, הוא מפני שאנו כך חיובי אצלנו במה שאנו עושים, לפי שכל פועל אשר זה תוארו, יש בו העדר מסוים, והיה פועל בכוח, וכאשר פעל יצא אל הפועל. אבל האלוה יתעלה, אשר אין בו העדר ולא כל מאומה בכוח, לא יקדם לפעלו, אלא לא חדל מלהיות פועל. וכשם שעצמותו נבדלת מעצמותנו הבדל רב, כך גם יחס פועלו אליו נבדל מיחס פועלנו אלינו.
והוא הדין בעצמו. אמרו בייחוד וברצון, כי אין הבדל בין אומרך פועל או רוצה או מכוון או בוחר או מייחד בעניין זה.
אמרו, וכן בטל הוא שישתנה פעלו או רצונו כמו שביארנו .
הנה נתבאר לך אתה המעיין במאמרי זה כי אלה שינו לשון החיוב והשאירו עניינו, ושמא נתכוונו ליפות הרצאת הדברים או לסלק זרות , כי עניין היות המציאות הזו חיובית לעילתה, תמידית בתמידותה, והוא האלוה כפי שאומר אריסטו, הוא עניין אמרם שהעולם מעשה ה', או בכוונתו ורצונו ובחירתו ויחודו, אלא שלא חדל להיות כך ולא יחדל. כשם שזריחת החמה הוא פועל היום בלי ספק, ואף על פי שלא קדם אחד מהם את השני בזמן.
ולא זה הוא עניין הכוונה אשר אנו מתכוונים לה, אלא רצוננו בכך, שהוא, כלומר העולם, אינו חיובי ממנו יתעלה חיוב העלול לעילתו, אשר לא תתכן פרידתו ממנה ולא שינויו אלא אם כן תשתנה עילתו או ישתנה מצב ממצביה. וכאשר תבין את העניין כך, תדע כי בטל הוא לומר שהעולם חיובי ממציאות ה' חיוב העלול לעילתו ושהוא מפעולת ה' או בייחודו .
והנה נתברר הדבר, והגיעו בנו הדברים אל החקירה על השוני הזה המצוי בשמים אשר הוכח כי הכרחית לכך סיבה, האם אותה הסיבה היא העילה לאותו השינוי וכך נתחייב ממציאותו, או שאותה הסיבה היא הפועלת את השינוי הזה המייחדת אותו, על הדרך אשר סבורים אנו הנוהים אחרי משה רבנו.
ונדבר בכך אחר שנקדים הקדמה, והיא, שנבאר לך עניין החיוב שסובר אריסטו כדי שתבינהו , ואז אחל לבאר לך הכרעתי השקפת חידוש העולם בראיות עיוניות פילוסופיות נקיות מכל הטעיה.
אמרו, כי השכל הראשון נתחייב מה',
והשכל השני נתחייב מן הראשון,
והשלישי מן השני,
וכך מה שהוא סבור שהגלגלים נתחייבו מן השכלים, ואותו הסדר הידוע אשר כבר ידעתו ממקומותיו, וכבר הבאנו אנו ממנו מעט.
פשוט הוא שאין כוונתו בכך שזה היה, ואחר כך נתחדש ממנו אותו החיובי ממנו לאחר מכן, לפי שאינו סובר חידוש שום דבר מאלה, אלא כוונתו בחיוב הסיבתיות , כאלו יאמר השכל [ריא] הראשון סיבת מציאות השכל השני, והשני סיבת מציאות השלישי עד סופם. וכך הוא הדבר בגלגלים ובחומר הראשון , ולא קדם אחד מכל אלו את השני ולא נמצא בלעדיו לדעתו.
והמשל בכך, כמו אלו אמר אדם כי מן האיכויות הראשונות נתחייבו הגסות והחלקות, והקשיות והרכות, והמוצקות והחלחול, אשר לא יסתפק שום אדם כי ההם, כלומר: החום והקור והלחות והיבשות הם הגורמים לאלה את הגסות והחלקות והקשיות והרכות והמוצקות והחלחול וכל הדומה להן. ומאותן ארבע האיכויות הראשונות נתחייבו אלה, ואף על פי שלא יתכן שימצא גוף בעל איכויות אלה הראשונות ומעורטל מן האיכויות האלה השניות .
כפי משל זה בדיוק אומר אריסטו במציאות בכללותה, כי כך נתחייב מכך, עד שיסתיים אל העילה הראשונה כפי שאומר הוא, או השכל הראשון, או איך שתרצה לקרותו, כולנו כלפי מקור אחד מכוונים .
אלא שהוא סבור חיוב כל מה שזולתו ממנו כפי שביארתי לך, ואנחנו אומרים שכל הדברים הללו הוא עשאם בכוונה ורצון לנמצא הזה, אשר לא היה מצוי ונעשה עתה מצוי בחפצו יתעלה.
והנני מתחיל להביא ראיותי והכרעתי שהעולם מחודש, כפי השקפתנו בפרקים שיבואו.
הערות:
הערת המתרגם: אפשר: בעת בלעדי עת. וכוונתם שלא יתכן שקדמה מציאות ה' למציאות העולם.
הערת המתרגם: שמציאותו קדמה למציאות פעלו.
הערת המתרגם: "מכ'תאר" ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: השווה לעיל בחלק זה פרק יג ההשקפה השלישית שיסודות דבריהם בנויים על הקדמות אריסטו.
הערת המתרגם: בחבורי.
הערת המתרגם: שהמציאות הזו חיובית ממציאות ה' כחיוב החם מן האש ללא רצון. והשווה תשובת רבנו למתכלמין לעיל ח"א תחילת פרק סט.
הערת המתרגם: כלומר: מה שאנחנו אומרים שהמציאות נעשת בכוונת מכוון. ובר"ש הוסיף כנראה לשם ביאור "עניין כוונת הש"י אשר נכוון אליה אנחנו".
הערת המתרגם: אפשר: ואם היבנת.
הערת המתרגם: כלומר: שני הדברים יחד הסותרים זה את זה. פעולתו ובייחודו, ועם זאת חיובי ממנו.
הערת המתרגם: שכבר נתבאר לעיל בפרק יט שינויי מהלכיהם במהירות ובאטיות, בגודל ובקוטן, ובמרחקים שביניהם, ושאינם תחת משטרו של אריסטו.
הערת המתרגם: הקב"ה.
הערת המתרגם: אפשר ההולכים.
הערת המתרגם: אפשר: שתציירהו. והכוונה עד שיצטייר במחשבתך ותבינהו בכל היקפו.
הערת המתרגם: בר"ש "חברנו" וט"ס הוא. וכוונת רבנו על מה שהביא מדעותיו לעיל פ"ד. ושם בהע' הבאתי דברי אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" השייכים לעניין זה, ראה שם.
הערת המתרגם: כלומר: שכוונת [ריא] אריסטו באומרו "חיוב" שהמציאות הזו חיובית ממציאותו היא הסיבתיות וכפי שממשיך לבאר.
הערת המתרגם: שהגלגל העליון סיבתו השכל השני וכן הלאה עד החומר ההיולי. דו "אלכ'שונה" ור"ש לא מצא לה תרגום ולפיכך כתב "החלקות והפכו".
הערת המתרגם: "אלכת'אפה" ובר"ש "הספוגיות והפכו" כי לא מצא לה תרגום.
הערת המתרגם: שהם האיכויות הראשונות. וכדלעיל פרק יט מחלק זה והע'
הערת המתרגם: הר"ש הוסיף כאן משלו "שאין נופל בזה עניין החידוש אך עניין הסיבה" וכנראה שרצה להוסיף ביאור.
הערת המתרגם: כלומר: למצוי אחד ראשון, או כלשון רבנו בהלכות יסודי התורה פ"א הל' א "מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו" וביתר בהירות כאן בכוונה ורצון לנמצא הזה אשר לא היה מצוי. לן על דרך חיוב המושכל מן השכל, ולא כחיוב החם מן האש, ולא בבת אחת עם מציאותו. ודברי רבנו ברורים נהירים וצהירים, ואין שום אחיזה לבוקי סריקי שתלו הוזים שונים בדברי רבנו.