אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [כ]

פרק [יט]

אריסטו מוכיח שכל הדברים הטבעיים אינם נעשים במקרה, והוכחתו על כך כפי שהזכיר , והוא, שהדברים המקריים אינם תמידיים, ולא על הרוב , וכל הדברים הללו או תמידיים או על הרוב .

הנה השמים וכל אשר בהם הרי תמידיים כפי מצבים בלתי משתנים כמו שביארנו, בין בעצמותן בין בחילוף מקומותיהן.

אבל הדברים הטבעיים אשר תחת גלגל הירח, מהם תמידיים ומהם על הרוב :

- התמידיים כהחם האש וירידת האבן למטה,

- ואשר הם על הרוב כתבניות פריטי כל מין ופעולותיו , וכל זה פשוט.

וכיון שפרטיו אינם במקרה היאך יהיה כולו במקרה? הנה זו הוכחה כי הנמצאים הללו אינם מקריים.

וזה לשון אריסטו בתשובה על מי שחשב מן הראשונים כי העולם הזה אירע במקרה, ושהוא נהיה מצד עצמו ללא סיבה, אמר :

וכבר הניחו אנשים אחרים סיבת השמים הללו וכל העולמות מצד עצמן, שהם אמרו, כי מצד עצמו נעשה הסיבוב והתנועה אשר הבדילה ויצבה הכל כפי סדר זה.

והנה זה עצמו מקום תימה גדול, כלומר: שאומרים על החי והצומח שהם לא יהיו ולא יתחדשו במקרה , אלא יש להן סיבה, או טבע, או שכל * , או זולת אלה מכל הדומה להן, לפי שאינו מתהווה איזה דבר שיהיה מכל זרעון או כל זרע, אלא מן הזרעון הזה יהיה זית, ומן הזרע הזה יהיה אדם.

ואומרים בשמים ובגופים אשר הם מבין [רו] שאר הגופים הנראים אלוהיים שהם לא נעשו אלא מצד עצמם, ושהם אין להם סיבה כלל כמו שיש לחי ולצומח.

זה נוסח לשונו.

והמשיך לבאר שיבוש דמיון זה אשר דמו בהרחבת דברים.

הנה נתבאר לך, כי אריסטו סובר ומוכיח כי כל הנמצאים הללו לא נמצאו במקרה, ומה שסותר הוויתם במקרה היא הוייתם בעצם , כלומר: שיש להם סיבה מחייבת הוייתם כך בהכרח, ומחמת אותה הסיבה נמצאו כפי שהם. זהו אשר הוכח, והוא מה שסובר אריסטו.

אבל שהוא מחייב בגלל שאינן מחמת עצמן שהיו בכוונת מכוון ורצון רוצה, אין נראה לי שאריסטו סובר כן, כי האיחוד בין המציאות * על דרך החיוב, ובין החידוש על דרך הכוונה והרצון עד שהיו שני העניינים אחד, קרוב לדעתי לאיחוד בין שני הפכים: כי עניין החיוב שסובר אריסטו הוא, שכל דבר מן הנמצאים הללו אשר אינם על ידי מלאכה , הכרחי שתהא להן סיבה המחייבת אותו הדבר אשר הוטתה אותו כפי שהוא, ולאותה הסיבה סיבה שניה, ולסיבה השניה שלישית, וכך עד שיסתיים לסיבה ראשונה, ממנה נתחייב הכל, בגלל מניעת ההשתלשלות עד בלי סוף .

אלא שאינו סבור עם זאת כי חיוב מציאות העולם מן הבורא, כלומר: מן הסיבה הראשונה כחיוב הצל מן הגוף, או חיוב החום מן האש, או חיוב האור מן השמש, כפי שאומר עליו מי שלא הבין דבריו. אלא סובר שאותו החיוב כעין חיוב המושכל מן השכל, שהשכל הוא פועל המושכל מצד היותו מושכל , כי אותה הסיבה הראשונה, ואפילו לדעתו הוא שכל במרומי מעלות המציאות והשלם שבהם , ועד שאמר שהוא חפץ במה שנתחייב ממנו, ושש בו ומתענג ולא יתכן שירצה הפכו.

ואין לומר על זה כוונה, ואין בו עניין הכוונה. כי האדם רוצה, מפני שהוא בעל עיניים וידים ושש בכך ומתענג בו ולא יתכן שירצה הפכו, אבל לא נעשה האדם הזה בעל עיניים וידים בכוונה מצדו ויחוד לתבנית זו ופעולות אלו, ואין עניין הכוונה ועניין הייחוד אלא לדבר שאינו מצוי, ואפשר שימצא כפי שכיוון ויוחד, ואפשר שלא ימצא כך.

ואיני יודע האם אלה האחרונים הובן להם מלשון אריסטו ודבריו כי הדברים הללו הכרחי שתהא להם סיבה, שעניין הדבר הכוונה והייחוד, או שהם חלקו עליו בכך ובחרו השקפת הכוונה והייחוד ודמו שאינו שולל הקדמות.

ואחרי מה שביארנו אעסוק בהשקפת אלו האחרונים. [רי]

הערות:

הערת המתרגם: בפיזיקה ספר ב פ"ה.

הערת המתרגם: "אכת'רייה" כלומר: אינם מצויים הרבה. ובר"ש "ולא מאדיים",

הערת המתרגם: שבמציאות.

הערת המתרגם: לעיל בפרקים שקדמו.

הערת המתרגם: שתבנית פרטי כל מין פעולותיו והנהגותיו אחידים בדרך כלל, אם כי יש בהן יוצא מן הכלל באופן נדיר. ועצם כל מין קבוע ויציב הוא ואין בו שינוי.

הערת המתרגם: בפיזיקה ספר ב פ"ד.

הערת המתרגם: "בכ'ת" גם ר"ש תרגם "במקרה" ורי"ח הוסיף "במקרה וכפי שנזדמן" והמילה יותר מאשר מקרה, כאדם השופך דיו על הנייר, היצטייר לו ציור אדם או בעל חי בכל דיוקי ודקדוקי תבניתו. וראה רס"ג באמונות ודעות מהדורתי מאמר א השיטה התשיעית.

* . לפי כ"י ס, זרעונים. [רט]

הערת המתרגם: כפי הנמסר שאל ר"ש את רבנו על המילים הללו, והשיבו: וששאלת על מה שאמרנו "ואומרים בשמים ובגופים אשר הם מבין שאר הגופים הנראים אלוהיים" רוצה לומר המוחשים בחוש הראות, מהם כגון הארץ והמים והכסף והזהב ודומיהם, ומהם השמים וכוכביהם, ואלה כולם ייאמר עליהם נראים תבל השמים וכוכביהם מבין שאר הגופים הנראים יקראום הפילוסופים "גופים אלוהיים", וכך אומר על הגלגל "הגוף האלוהי" ועניינו שהוא גוף המורה לנו את מציאות האלוה לפי דעתם. והנה מסרנו נוסח דבריהם כפי שהם.

הערת המתרגם: כלומר: עצמות מוגדרת ומסוייגת. ואין דבר מוגדר ומסוייג עושה עצמו אלא יש לו סיבה.

הערת המתרגם: אבל אבי נצר סבור שאריסטו סובר כן. ראה לעיל פרק יג הע' , ותימה על רבנו שלא הביא דבריו.

* . אולי יותר נכון "ההמצאות".

הערת המתרגם: אפשר "מלאכותיים" ונמנעתי מכך, שמא יקראו את האלף נעה. והכוונה הדברים הטבעיים. כי המלאכותיים הרי רצון העושה גלוי בהם.

הערת המתרגם: אפשר "שיגיע".

הערת המתרגם: וכדלעיל בפתיחת חלק זה הקדמה שלישית.

הערת המתרגם: עיין היטב לעיל ח"א פרק סח. ואין לומר הרי המושכל אינו נמצא אלא בהפנות השכל אליו ועין לך כוונת מכוון גדולה מזו, כי אין זה אלא בנו שיש בנו שניות, אבל ביחס לעצמות הפשוטה מכל הרכבה ושניות אין הדבר כן. ומה שכתב "כפי שאומר עליו מי שלא הבין דבריו" רבנו עצמו היה תופש פירוש זה, ואף הביא דוגמא זו בחתימתו לספרו הרפואי "פרקי משה ברפואה", ראה גם בנספחות לקובץ אגרות רבנו מהדורתי, נספח ב הע' .

הערת המתרגם: ראה אבי נצר במאמרו "עיון אלמסאיל" קטעים ו-ז.

הערת המתרגם: אפשר: ואף אמר.

הערת המתרגם: מצד האדם. לא הייתה לאדם הנחיה בעיצוב תבניתו.

הערת המתרגם: האומרים והחיוב הבריאה מאת ה' כחיוב החם מן האש והאור מן השמש. [רי)

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה