אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [יח]

פרק [יז]

הדרך הראשון הוא שהזכירו שמחייבנו לפי מחשבתם שהאלוה יצא מן הכוח אל הפועל אם היה פועל בעת מסוים ואינו פועל בעת אחר .

וסתירת קושיא זו פשוטה מאוד , והוא, שאין הדבר הזה חיובי אלא בכל מורכב מחומר בעל אפשרות וצורה, שהוא בלי ספק כל זמן שיפעל אותו הגוף בצורתו אחר שלא עשה, הרי שהיה בו דבר בכוח ויצא אל הפועל, והכרחי שיהא לו מוציא, כי הקדמה זו לא הוכחה אלא מבעלי החומר . אבל מה שאינו [רא] גוף ואין לו חומר , אין בעצמו אפשרות כלל, וכל מה שיש לו הוא בפועל תמיד, ואין זה חיובי בו , ואינו נמנע בו שיפעל בעת מסוים ולא יפעל בעת אחר, ולא יהא זה שינוי ביחס לנבדל, ולא יציאה מן הכוח אל הפועל.

והראיה לכך, השכל הפועל כפי השקפת אריסטו ותלמידיו, שהוא נבדל, ויש שהוא פועל בעת ואינו פועל בעת אחר, כמו שבאר אבו נצר במאמרו בשכל , שם אמר דברים זה נוסחן, אמר:

פשוט כי השכל הפועל אינו פועל תמיד אלא עתים פועל ועתים אינו פועל.

זה לשונו. הוא אמת ברור, ועם היותו כן, אין לומר שהשכל הפועל משתנה, ולא שהיה פועל בכוח ונעשה בפועל מפני שעשה בזמן מסוים מה שלא עשה מקודם, לפי שאין יחס בין הגופים ומה שאינו גוף, ולא שום דימוי כלל, לא בעת הפעולה ולא בעת המחדל מן הפעולה. אבל נאמר לפעולת הצורות בעלות החומר ולפעולת הנבדל 'פועל' בשיתוף השם, ולפיכך אינו מתחייב ממה שאין הנבדל פועל בזמן מסוים, הפעולה שהוא פועל לאחר מכן שהוא יצא מן הכוח אל הפועל, כפי שאנו מוצאים זאת בצורות בעלי החומר.

ושמא יחשוב אדם שיש בדבר זה הטעיה כל שהיא, והוא, שהשכל הפועל מה שנתחייב אמנם שיפעל בעת מסוים ולא יפעל בעת אחר, אינו מחמת דבר מה בעצמו, אלא מחמת עתוד החומר, אבל מצדו הרי הפעולה תמידית לכל מעותד, ואם היה שם עיכוב מפעולה, הרי הוא מחמת העתוד החמרי לא מחמת השכל כשלעצמו.

ידע אם כן בעל מחשבה זו, כי מטרתנו אינה להודיע הסיבה אשר מחמתה פעל ה' יתעלה בעת זאת ולא פעל בעת אחרת, ולא חייבנו במשל זה ואמרנו כשם שהשכל הפועל פועל בעת ואינו פועל בעת אחרת והוא נבדל, כך ה' יתעלה. לא אמרנו זאת ולא חייבנוה, ואילו עשינו כן הייתה זו הטעיה.

אלא אשר חייבנו והוא חיוב נכון, הוא, שהשכל הפועל אשר אינו גוף ולא כוח בגוף, ואף על פי שפועל בעת ואינו פועל אותה הפעולה בעת אחרת, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אין לומר בו, שהוא יצא מן הכוח אל הפועל, ולא שהיה בעצמו אפשרות, ולא שהוא זקוק למוציא שיוציאהו מן הכוח אל הפועל.

והנה ירד מעלינו הספק הגדול הזה אשר הביא עלינו הסובר קדמות העולם, כיון שאנחנו בדעה שהוא יתעלה אינו גוף ולא כוח בגוף, ולפיכך אין מתחייב בו שינוי כאשר פעל אחר שלא פעל.

הדרך השני הוא, מה שמחייב בו קדמות העולם, מחמת סילוק הגורמים והמאורעות והמעכבים ביחס לו יתעלה .

והתרת הספק הזה קשה, והוא עמוק, ושמעהו:

דע שכל פועל בעל רצון עושה מעשיו מחמת איזה דבר, הרי בהכרח כי המחייבו לפעול בעת זו ובעת אחרת לא יפעל, הוא מחמת מעכבים או מאורעות.

המשל בכך, שהאדם, דרך משל, רוצה שתהיה לו דירה ואינו בונה אותה מחמת העיכובים. והם, אם לא היו החומרים שלה נמצאים, או שהיו נמצאים אלא שאינם מוכנים לקבלת הצורה מחמת העדר הכלים; ויש שיהו החומר והכלים נמצאים ואינו בונה מפני שאינו רוצה לבנות לפי שאינו זקוק לדירה; ואם אירעו מאורעות כגון: חום, או קור, המחייב אותו למצוא דירה אז ירצה לבנות.

הנה נתבאר כי המאורעות משנים את הרצון, והמעכבים עומדים בפני הרצון ולא יפעל מחמתם.

במה דברים אמורים?

בשהיו הפעולות מחמת דבר [רב] שהוא מחוץ לעצם הרצון. אבל אם לא הייתה לפעולה תכלית אחרת כלל, אלא היותה תוצאת הרצון, הרי אין אותו הרצון זקוק לגורמים, ואותו הרוצה אף על פי שאין לו מעכבים אין חיוב שיפעל תמיד, כיון שאין שם מטרה חיצונית איזו שהיא, שיעשה מחמתה שאז יתחייב שיפעל, אם לא היו שם מעכבים להשגת אותה המטרה. כיוון שהפעולה כאן תוצאה של הרצון בלבד.

ואם יאמר אדם כל זה נכון, אלא שעצם היותו רוצה בעת זו ואינו רוצה בעת אחר האם אין זה שינוי?

נאמר לו לא! אמיתת הרצון ומהותו זהו עניינו שירצה ולא ירצה . אם היה אותו הרצון לבעל חומר כדי שישיג בו מטרה חיצונית מסוימת, יהיה הרצון משתנה כפי המעכבים והמאורעות. אבל רצון הנבדל אשר אינו מחמת דבר אחר כלל אינו משתנה, ומה שהוא רוצה עתה דבר, וירצה זולתו מחר, אינו שינוי בעצמו, ואין זה נקרא גורם אחר. כמו שהיותו פועל ולא פועל אינו בשינוי כמו שביארנו .

ויתבאר לקמן כי רצוננו ורצון הנבדל נאמר עליהם 'רצון' בשיתוף, ואין דמיון בין שני הרצונות.

והנה הותרה גם קושיא זו, ונתברר שאין דרך זו מחילה עלינו בטול. וזהו מה שרצינו כפי שידעת.

הדרך השלישי, והוא אשר מחייבים בו קדמות העולם, מפני שכל מה שמחייבת החכמה שיופיע כבר הופיע וחכמתו קדומה כעצמותו, והמתחייב ממנה קדום .

וזה חיוב חלוש מאוד, כי אנו כשם שנעלמה ממנו חכמתו, אשר חייבה שיהו הגלגלים תשעה לא יותר ולא פחות, ומספר הכוכבים כפי שהוא לא יותר ולא פחות, ולא יותר גדול או קטן, כך נעלמה ממנו חכמתו במה שהמציא את הכל זה מקרוב אחר שלא היה, והכל כפי חכמתו התמידית הבלתי משתנית. אלא שנעלם ממנו כליל שיקול אותה החכמה ומשפטה , כי גם הרצון לפי השקפתנו, תוצאת החכמה הוא, והכל דבר אחד, כלומר: עצמותו וחכמתו כי אין אנו סוברים את התוארים.

ותשמע עוד בעניין זה הרבה כאשר נדבר בהשגחה , ולפי הבחנה זו תרד אותה הזרות .

אבל מה שאמר אריסטו מהסכמת העמים בדורות שעברו, כי משכן המלאכים בשמים ועל היות האלוה בשמים, וכך נאמר בפשטי המקראות . הרי אין זה להורות על קדמות השמים כפי שהוא רוצה, אלא זה נאמר להורות על כך שהשמים מורה לנו על מציאות השכלים הנבדלים והם הרוחניים והמלאכים, והיא מורה לנו על מציאות האלוה, והוא מניעה ומנהיגה כפי שנבאר ונברר שאין שם ראיה המורה לנו על מציאות העושה לפי השקפתנו כהוראת השמים, והיא גם מורה לפי השקפת הפילוסופים כפי שהזכרנו על מציאות מניעה, ושאינו גוף ולא כוח בגוף.

ואחר אשר ביארתי לך אפשרות טענתנו, ושאינה נמנעת כפי שדמה סובר הקדמות, אשוב לבאר הכרעת השקפתנו בדרך העיון, ואגלה מה שמחייבת השקפתו מן הזרות בפרקים שלפנינו. [רג]

הערות:

הערת המתרגם: "זעם" מחשבה בטלה.

הערת המתרגם: לעיל, הדרך הראשון משלושת הדרכים המוכיחים קדמות העולם מצד האלוה.

הערת המתרגם: אפשר "ספק זה פשוט מאד". ולעיל כתב כי זה קושי גדול. והכוונה ביחס לשאר אדם, וכאן בעיני רבנו.

הערת המתרגם: שבו היציאה מן הכוח אל הפועל היא אפשרות. וכדלעיל בפתיחת חלק זה הקדמה כג.

הערת המתרגם: לעיל בפתיחה הקדמה כד.

הערת המתרגם: אלא הוא צורה נפרדת. וכלשון רבנו בהלכות [רא] יסודי התורה פ"ב הל' ה.

הערת המתרגם: כלומר: היציאה מן הכוח אל הפועל.

הערת המתרגם: במאמרו "פי מעאני אלעקל" שבידי אין לשון זה, ובמה שתורגם לעברית ונדפס ע"י מ. רוזנשטין (בריסלוי תריח) בשיבושים רבים. קשה למצוא דברי חפץ, וראיתי מי שציין לשם.

הערת המתרגם: אפשר: דבר מסוים. או: איזה דבר.

הערת המתרגם: ואילו ביחס לה' בבריאת העולם הרי לא היה חומר במציאות. וראה לעיל ח"א פרק סח.

הערת המתרגם: על הסיבה ראה לקמן פרק כא.

הערת המתרגם: אפשר: הקושי.

הערת המתרגם: "אלקאיל" אינה סתם אמירה כתרגום הר"ש. אלא השקפה וסברא.

הערת המתרגם: ובר"ש "נאמין" ואינו נכון.

הערת המתרגם: לעיל הדרך השניה משלושת הדרכים השניים.

הערת המתרגם: "תתאתי" ולר"ש נתחלפה במילת "תאתי" ולפיכך תרגם "יבוא".

הערת המתרגם: אפשר: מטרה [רב]

הערת המתרגם: שאלו היה הרצון רצוף חדל להיות רצון ונעשה טבע.

הערת המתרגם: אפשר: מחמת שינוי.

הערת המתרגם: לקמן פרק כא.

הערת המתרגם: שיופיע במציאות. שיצא אל הפועל. או שיברא כבר נברא.

הערת המתרגם: לעיל, הדרך השלישי משלושת הדרכים השניים.

הערת המתרגם: אם הם תשעה, ולא חשוב לשאלה זו אם הם פחות או יותר,

הערת המתרגם: מה מחייבת ומה לא מחייבת.

הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק סט.

הערת המתרגם: לקמן ח"ג פרק יג ופרק יז. ועניני ההשגחה פזרם רבנו בכמה מקומות, מהם ברמזים קלים ומהם בהרחבה קלה, ובצירוף כולם נוכל להגיע לחקר שיטת רבנו. ראה חלק א פרקים כד, מד. וחלק ג פרקים יז, כג, נא, נד.

הערת המתרגם: אשר דמו להחיל בדרך זו על השקפתינו בחידוש העולם.

הערת המתרגם: בספרו על השמים יז ויח.

הערת המתרגם: וראה גם לעיל סוף פרק יד.

הערת המתרגם: לקמן פרק יט. [רג]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה