מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [יד]
איני צריך לחזור בכל פרק שלא חברתי מאמר זה כי אם לך , ביודעי מה שכבר השגת, ושאני לא אצטרך להביא נוסח דברי הפילוסופים בכל מקום, אלא עניניהם. ולא אאריך, אלא אעירך על הדרכים אשר בהם מטרתם, כדרך שעשיתי לך בהשקפות ה"מתכלמין".
ולא אשים לב למי שדיבר, חוץ מאריסטו; כי השקפותיו הם אשר ראוי להתבונן בהם. ואם תתקיים התשובה עליו, או העמדת הספק במה שאנו משיבים או מספקים עליו באיזה דבר מהם, הרי זה בקל וחומר כלפי זולתו מכל מי שחלק על יסודות התורה .
ואומר, כי אריסטו אומר שהתנועה לא הווה ולא נפסדת, כלומר: התנועה בסתם . לפי שהוא [קצג] אומר, אם הייתה התנועה מחודשת, הרי כל מחודש קדמה לו תנועה, והיא יציאתו לפועל וחידושו אחר שלא היה . ותהיה התנועה אם כן מצויה, והיא התנועה אשר בה נמצאת התנועה הזו האחרונה. והנה התנועה הראשונה קדומה בהחלט, או ימשך הדבר ללא סוף .
ועל פי יסוד זה אומר עוד, כי הזמן לא הווה ולא נפסד, כיון שהזמן נספח לתנועה וחיובי לה, ואין תנועה כי אם בזמן, ואין להשכיל זמן כי אם בתנועה כפי שהוכח .
הנה זו לו דרך שבה מחייב קדמות העולם.
דרך שניה לו. אומר החומר הראשון המשותף לארבעת היסודות לא הווה ולא נפסד. כי אילו היה החומר הראשון הווה, הרי יש לו חומר שממנו נהיה , ויתחייב שיהא זה המתהווה בעל צורה, כי היא אמתת ההוויה. ואנחנו הרי הנחנוהו חומר שאינו בעל צורה, אם כן זה בהכרח בלתי הווה מדבר, והרי הוא קדמון בלתי כלה, וגם זה מחייב קדמות העולם.
דרך שלישית לו. אומר, כי חומר הגלגל בכללותו אין בו מאומה מן הניגודים, כי התנועה הסיבובית אין לה נגדי כמו שנתבאר , ואין הניגודיות אלא בתנועה הישרה כפי שהוכח. אמר, וכל מה שייפסד, הרי גורם הפסדו היא הניגדיות שיש בו. והואיל והגלגל אין בו ניגודיות, אינו נפסד, ומה שאינו נפסד אינו הווה.
ומניח משפטים ומבארם, והם, שכל הווה נפסד וכל נפסד הווה, וכל שלא נהיה לא יפסד, וכל שלא יפסד לא נהיה .
וגם זו דרך מחייב בה מה שרצה מקדמות העולם.
דרך רביעית, אמר, כל מחודש הרי אפשרות חידושו קדמה לחידושו בזמן, וכך כל משתנה הרי אפשרות שינויו קודמת לו בזמן.
ובהקדמה הזו חייב תמידות התנועה הסיבובית, ושאין לה תכלה ולא תחילה .
ובהקדמה הזו בארו האחרונים מתלמידיו קדמות העולם. ואמרו, העולם לפני שהיה לא יבצר שהיה חידושו -
אפשרי
או חיובי
או נמנע.
אם היה חידושו חיובי, הרי לא חדל להיות מצוי.
ואם היה חידושו נמנע, הרי לא יתכן שימצא לעולם.
ואם היה אפשרי, מהו נושא אותה האפשרות?
ואם כן הכרחי שיהא דבר מצוי הוא נושא האפשרות, ובו ייאמר לאותו הדבר שהוא אפשרי.
וזו דרך חזקה מאוד בקיום קדמות העולם.
ודימה אחד הפקחים האחרונים מן ה"מתכלמין" שהוא תירץ קושי זה. ואמר, האפשרות היא אצל הפועֶל לא בדבר הנפעל.
ואין זה מאומה, כי שתי אפשרויות הם, לפי שכל דבר מחודש אפשרות חידושו קדמה לו, וכך הפועל אשר חידשו הייתה בו אפשרות שיחדש מה שחידש לפני שיחדשהו, והרי הם שתי אפשרויות בלי ספק: אפשרות בחומר שיהא כך, ואפשרות בפועל שיעשה כך.
אלה הם אמות הדרכים שבהן הולך אריסטו בקיום קדמות העולם מצד העולם עצמו. [קצד]
ויש שם עוד דרכים הזכירום אותם שבאו אחריו, למדום מן הפילוסופיא שלו, מקיימים בהם קדמות העולם מצד האלוה יתרומם שמו.
מהם, שהם אמרו, אם ה' יתרומם שמו חידש העולם אחר ההעדר, הרי היה ה' לפני שברא את העולם פועל בכוח, וכאשר ברא אותו נעשה פועל בפועל, והנה יצא ה' מן הכוח אל הפועל, נמצא שיש בו יתעלה אפשרות מסוימת, והכרחי שיהא לו מוציא, הוציאו מן הכוח אל הפועל .
וגם זה קושי גדול, וזהו אשר ראוי שיתבונן כל משכיל בתרוצו וגלוי סודו .
ודרך אחרת אמרו, כי אין הפועל פועל בעת זו ולא יפעל בעת אחרת אלא מחמת המעכבים או הגורמים העוברים עליו ובו , שיחייבו לו המעכבים השבתת עשיית מה שהוא רוצה, ויחייבו לו הגורמים לרצות מה שלא היה רוצה מקודם.
וכיון שהבורא יתרומם שמו אין לו גורמים שיחייבו שינוי רציווה ולא מעצורים לפניו ולא מעכבים יארעו או יסתלקו, ולכן אי אפשר שיפעל בעת זו ולא יפעל בעת אחר, אלא פעלו תמידי כתמידותו מצוי בפועל .
ודרך אחרת אומרים, פעליו יתעלה שלמים מאוד, אין בהם שום חסרון, ואין מהם דבר לבטלה ולא תוספת, וזהו העניין שחוזר עליו אריסטו תמיד ואומר, הטבע חכם ולא יעשה דבר לבטלה, ושהוא עושה כל דבר בשלמות האפשרית בו.
לכן אמרו על פי זה, המצוי הזה הוא בתכלית השלמות האפשרית ואין למעלה ממנה, ולכן חיובי שיהא תמידי, כי חכמתו כעצמותו תמידיות ואף עצמותו חכמתו אשר חייבה מציאות המציאות הזו.
וכל מה שעלול אתה למצוא מטענות סוברי הקדמות מן הדרכים האלה מסתעפים, ואל אחת מהן חוזרים.
ועוד על דרך הזרות אומרים הם, היאך היה ה' יתהדר ויתרומם בטל ולא עשה מאומה כלל ולא חידש שום חידוש במשך הנצח אשר אין לו ראשית, וכל משך מציאותו הקדומה אשר אין לה סוף, לא עשה מאומה, וכאשר הגיע יום אתמול החל את המציאות.
ואף אם תאמר, דרך משל, כי ה' ברא עולמות רבים לפני זה כמניין מלא כדור הגלגל הקיצוני חרדל, ושכל עולם מהם נתקיים במציאות שנים כמניין מלואו חרדל, כי אז היה כל זה ביחס למציאותו יתעלה אשר אין לה סוף, כמו אלו אמרת שה' אתמול ברא את העולם, לפי שכל אימת שנקבע התחלת מציאות אחר העדר, אין הבדל בין אם תעשה שזה היה מאז מאות אלפי שנים, או מזה זמן קרוב מאוד.
והנה גם זה ממה שמפליא בו סובר הקדמות.
ועוד על דרך הלמידות, בידוע אצל כל העמים במשך הדורות, אשר זה מחייב שהדבר טבעי לא הנחתי , ולפיכך מוסכם הוא אצל הכל.
אומר אריסטו , כל העולם מודים בתמידות השמים ויציבותה, וכיון שהרגישו שהיא לא הווה נפסדת, עשאוה משכן לה' יתעלה ולרוחניים כלומר: המלאכים, ויחסוה [קצה] לו להורות על תמידותה.
והביא גם בעניין זה דברים מסוג זה על דרך חיזוק ההשקפה אשר אישר אותה העיון לדעתו, בדברים המפורסמים .
הערות:
הערת המתרגם: אפשר: בכל פרק ממאמר זה שלא חברתיו אלא לך.
הערת המתרגם: שבהם חשבו להגיע למטרתם וכוונתם.
הערת המתרגם: לא אטפל ולא אעסוק בניתוח ובירור הספקות והקושיות שיש בשיטת יתר הפילוסופים, כגון אפלטון בעל השיטה השניה דלעיל בפרק יג וזולתן . פרט לאריסטו שדעותיו נראות די יציבות.
הערת המתרגם: או אם לא יצליח לסתור לפחות נברר שדבריו לא הוכחו ויש לפקפק בנכונותם.
הערת המתרגם: שדבריהם והשקפותיהם אינם איתנים אף לכאורה.
הערת המתרגם: "עלי אלאטלאק" בסתם, כלומר: התנועה המקומית. כי שני מושגים הם לתנועה. התנועה הייחודית היא תנועת האנה וכדלעיל בפתיחת הלק זה הקדמה ד, וזוהי התנועה בסתם. והתנועה הכללית כוללת כל שינוי, וזו זקוקה לסימון ולציון איזו מין תנועה היא כי מצויה היא בארבע האמירות וכדלעיל תחילת פרק א. וכאן מדובר בתנועה בהא הידיעה, שהיא גורם הזמן. ואם היא מחודשת הרי היא זקוקה לתנועה הכללית, כלומר: תעורת השנוי, וראה גם אפלטון בספרו תיאטיטוס מהד' [קצג] רות עמ' והלאה. וראה גם אבי נצר במאמרו "אלמסאיל אלפלספיה" קטע . וראה אריסטו בטימיאוס עמ' a . ומטפיזיקה ספר יא פרק ו.
הערת המתרגם: וכדלעיל בפתיחה ההקדמה החמישית.
הערת המתרגם: ואינסופיות כזו מוכחשת וראה לעיל בפתיחה הקדמה ג, והקדמה טו.
הערת המתרגם: "ולאזם" ור"ש נתחלפה לו בתיבת "ומלאזם" ותרגם "ודבק".
הערת המתרגם: לעיל בפתיחה הקדמה טו וראה פי' אבי נצר לעיל פ"ג הע'
הערת המתרגם: פיזיקה ספר א פ"ט. ואם כי אין זה בהדיא בדברי אריסטו כבר השמיענו רבנו לעיל פרק יג ד"ה וההשקפה השלישית שדברים שמביא בשמו בעניין זה הוא צירוף השקפת אריסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו.
הערת המתרגם: ודרך זו בנויה על יסוד שלא תתכן הויית יש מאין.
הערת המתרגם: הצורה, כי היא הממחישה לנו את מציאות החומר.
הערת המתרגם: "אזלי" קדמון שיין סוף לקדמותו.
הערת המתרגם: לעיל בפתיחה הקדמה יג וכו'.
הערת המתרגם: כי הוא נע ממנו אליו.
הערת המתרגם: שעל פי מסקנותיו הניח וקבע כללים ומשפטים החלטיים.
הערת המתרגם: ראה על השמים ספר א פרקים י-יב. וכלל זה החזיק רס"ג והגיע בו למסקנת הפוכה שגם השמים הווים נפסדים.
הערת המתרגם: ראה לעיל פרק יג הע' פירוש אבי נצר לעניין זה.
הערת המתרגם: הכוונה לאבן סינא, הפך פירוש אבינצר.
הערת המתרגם: "זעם" מחשבה בלתי נכונה, ולפיכך תרגמתי כן, אם כי אין התרגום מדוייק וראה לעיל פרק יג הע' .
הערת המתרגם: אפשר: בעושה.
הערת המתרגם: אמהות, הדרכים הראשיות, השבילים העיקריים
הערת המתרגם: אפשר: מבחינת. וברור שהכוונה החקירה על ההתכנויות השונות מבחינת הזמן חומר [קצד] היסודות וחומר השמים.
הערת המתרגם: וכדלעיל בפתיחת חלק זה הקדמה יח.
הערת המתרגם: תירוץ ופירוק קושי זה השמיענו רבנו לקמן בתחילת פרק יח מחלק זה.
הערת המתרגם: "עליו" הכוונה לגורמים או מעכבים חיצוניים, ו"בו" פנימיים.
הערת המתרגם: "אלדואעי" ובר"ש המקרים. ואינו נכון.
הערת המתרגם: להלן בפרק יח מבאר רבנו חולשת טענה זו שהיא מתעלמת מאמתת הרצון ומהותו.
הערת המתרגם: "יכררה" ובר"ש "ישבחו" ואינו נכון.
הערת המתרגם: ראה גם לעיל בחלק זה פרק י הע' .
הערת המתרגם: בר"ש "בעצמו תמיד" וט"ס הוא.
הערת המתרגם: כי הלא אין שניות כלפי מעלה. וכדלעיל ח"א פרק סח. ובהלכות יסודי התורה פ"ב הל' י.
הערת המתרגם: בר"ש "אשר לא סר" ולא שת לבו לשימושי השפה הערבית.
הערת המתרגם: ושמא רומז רבנו לאמרת ר' אבהו בבראשית רבה פרשה ג ט. מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו.
הערת המתרגם: להפליא ולהתמיה את השומע.'
הערת המתרגם: שקדמות השמים ונצחיותה אינה הנחה יצירתית של הפילוסופים.
הערת המתרגם: בספרו על השמים ספר א פ"ג.
הערת המתרגם: אפשר: כל בני אדם. [קצה]
הערת המתרגם: סוגיין דעלמא. פוק חזי מא עמא דבר.
הערת המתרגם: בספרו טופיקה ספר א פ"א.