אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [יג]

פרק [יב]

השקפות בני אדם בקדמות העולם או חידושו אצל כל מי שהוא בדעה שיש שם אלוה מצוי הם שלוש השקפות.

ההשקפה הראשונה והיא השקפת כל המאמין בתורת משה רבנו ע"ש היא, שהעולם בכללותו כלומר: כל נמצא, פרט לה' יתעלה, ה' המציאו אחר ההעדר המוחלט והגמור, ושה' יתעלה לבדו היה מצוי, ואין מאומה זולתו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל , והמציא כל הנמצאים הללו כפי שהם בחפצו ורצונו מן האין.

וגם הזמן עצמו מכלל הנבראים , כי הזמן נספח לתנועה, והתנועה מקרה בנע, ואותו הנע עצמו אשר הזמן נספח לתנועתו מחודש, ונהיה אחר שלא [קפט] היה.

ושזה שאומרים ה' היה קודם שנברא העולם, אשר מילת 'היה' מורה על זמן, וכן כל מה שיעלה במחשבה מהמשכות מציאותו קודם שנברא העולם המשכות שאין לה סוף, כל זה השערת זמן או דמיון זמן, לא אמתת זמן, כי הזמן מקרה בלי ספק, והוא לדעתנו מכלל המקרים הנבראים, כשחרות וכלובן, ואף על פי שאינו ממין האיכות, אבל הוא בהחלט מקרה חיובי לתנועה, כפי שמתבאר למי שהבין דברי אריסטו בביאור הזמן ואמתת מציאותו .

ונבאר כאן עניין ואף על פי שאינו מן העניין שאנחנו בו, אלא שהוא מועיל בו, והוא, כי מה שגרם שנעלם עניין הזמן מרבים מבעלי המדע עד שנבוכו בעניינו האם יש לו אמתות במציאות או שאין לו אמתות, כגון גאלינוס וזולתו הוא מחמת היותו מקרה במקרה, כי המקרים המצויים בגופים מציאות ראשונית, כגון המראות והטעמים, הרי הם מובנים בעיון ראשון ומושכלים עניניהם. אבל המקרים אשר נושאיהם מקרים אחרים, כנציצה במראה , והעקימה והעיגול בקו , נעלם ענינם מאוד. ובפרט אם נוסף לכך שיהא המקרה הנושא בלתי נח במצבו, כי אם במצב אחר מצב, שאז נעלם הדבר יותר.

והנה נקבצו בזמן שני הדברים יחד, שהוא מקרה נספח לתנועה, והתנועה מקרה בנע, ואין התנועה כמו השחרות והלובן שהם מצב נח, אלא אמתת התנועה ועצמותה שלא תנוח במצב כל שהוא ואפילו כהרף עין, וזה ממה שגרם שייעלם עניין הזמן.

והכוונה שהוא לדעתנו דבר נברא והווה כשאר המקרים והעצמים הנושאים את אותם המקרים, ולפיכך לא תהיה המצאת ה' את העולם בהתחילה זמנית , כיון שהזמן מכלל הנבראים, והתבונן נא מאוד בעניין זה, כדי שלא יחייבוך התשובות אשר אין מפלט מהן למי שלא ידע את זה . כי כאשר תקיים זמן לפני העולם, נתחייבת לסבור את הקדמות, כי הזמן מקרה והכרחי שיהא לו נושא, אם כן חיובי שימצא דבר לפני מציאות העולם הזה המצוי עתה, ומזה היא הבריחה.

זוהי אחת ההשקפות, והיא יסוד תורת משה רבינו ע"ה בלי ספק, והיא שניה ליסוד הייחוד * , ואל יעלה בלבך זולת זה.

ואברהם אבינו ע"ה החל בפרסום השקפה זו אשר הביאו אליה העיון, ולפיכך היה מכריז בשם ה' אל עולם , וכבר ביאר השקפה זו באומרו קנה שמים וארץ .

וההשקפה השניה היא השקפת כל מי ששמענו עליו וראינו דבריו מן הפילוסופים, והיא, שהם אומרים כי בטל הוא שימציא ה' יש מן האין, וכן לא יתכן לדעתם שיכלה יש אל האין, כלומר: שלא יתכן שיתהווה מצוי מסוים בעל חומר וצורה מהעדר אותו החומר העדר מוחלט, ולא שיכלה אל העדר אותו החומר העדר מוחלט.

ותיאור ה' לדעתם שהוא יכול על זה, כתאורו שהוא יכול לאחד בין ההפכים בעת אחת או יברא כמותו, יתעלה, או שיהיה בעל גוף, או שיברא מרובע אשר אלכסונו שווה לצלעו, וכל הדומה לזה מן [קצ] הנמנעות .

והמובן מדבריהם, שהם אומרים, כשם שאין חוסר יכולת כלפיו יתעלה מחמת שאינו ממציא הנמנעות, כי לנמנע טבע קבוע, שאינו מפעולת פועל ולכן לא יתכן שישתנה, כך אין חוסר יכולת כלפיו אם לא יוכל להמציא יש מן האין, כי זה מסוג כל הנמנעות.

ולפיכך סוברים שיש שם חומר מסוים מצוי קדמון כקדמות האלוה, אינו נמצא בלעדיו, וגם הוא אינו נמצא בלעדיו. ואינם סבורים שהוא בדרגתו יתעלה במציאות, אלא הוא סיבת מציאותו, והוא בידו, דרך משל, כחומר ליוצר, או הברזל לנפח * , והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם מצייר ממנו שמים וארץ, ופעם מצייר ממנו זולת זה.

ובעלי השקפה זו סבורים, כי גם השמים הווה נפסדת, אלא שאינה הווה מן האין ולא נפסדת אל האין, אלא כמו שפריטי בעלי החיים הווים נפסדים מחומר מצוי אל חומר מצוי, כך השמים הווה נפסדת, והתהוותה והפסדה כשאר הנמצאים למטה ממנה.

ואנשי קבוצה זו נחלקים לקבוצות שאין תועלת להזכיר קבוצותיהם והשקפותיהם במאמר זה, אבל היסוד הכללי של קבוצה זו הוא מה שהזכרתי לך.

וגם אפלטון זו דעתו, אתה מוצא אריסטו אומר בשמו בשמע שהוא סבור, כלומר אפלטון, כי השמים הווה נפסדת, וכך תמצא שיטתו מבוארת בספרו לטימאוס .

אבל אין דעתו כדעתנו כפי שחושב מי שאינו מבחין בין ההשקפות ואינו מעמיק בעיון, ונדמה לו כי השקפתנו והשקפתו שוות, ואין הדבר כן, לפי שאנו בדעה הויית השמים מלא כלום, אלא אחר ההעדר המוחלט, והוא סבור שהיא מצויה הווה מן היש. וזוהי ההשקפה השניה.

וההשקפה השלישית היא השקפת אריסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו , והיא, שהוא אומר כמו שאמרו אנשי הקבוצה שהזכרנו מקודם, והיא שלא ימצא בעל חומר מהעדר חומר כלל. ומוסיף על כך ואומר, כי השמים אינה נכללת תחת ההוויה וההפסד כלל.

ותמצית השקפתו בכך היא זו, חושב הוא שכל המצוי הזה כפי שהוא, לא חדל ולא יחדל כך, ושהדבר הקיים אשר אינו נכלל תחת ההוויה וההפסד, והוא השמים לא חדל מהיות כך, ושהזמן והתנועה נצחיים תמידיים לא הווים ולא נפסדים, ושהדבר ההווה הנפסד, והוא מה שתחת גלגל הירח לא חדל מהיות כך. כלומר: שאותו החומר הראשוני, לא הווה ולא נפסד בעצמו , אלא הצורות נרדפות עליו ופושט צורה ולובש אחרת. ושכל הסדר הזה העליון והתחתון לא יתרופף ולא יבטל ולא יתחדש בו חידוש ממה שאינו בטבעו, ולא יארע בו מאורע יוצא מן הכלל בשום אופן.

אמר - ואף על פי שלא אמרו בלשון זה, אבל המושג מהשקפתו - כי מן הנמנע לדעתו שישתנה לה' רצון או יתחדש לו חפץ. ושכל המציאות הזו כפי שהיא, ה' המציאה ברצונו, אבל לא פעלה אחר העדר. וכשם שמן הנמנע הוא שיעדר האלוה או תשתנה עצמותו, כך חושב הוא שמן הנמנע שישתנה לו חפץ או יתחדש לו רצון . ולכן חיובי שיהא המצוי הזה כולו כפי שהוא עתה, כך היה מקדם קדמתה , וכך יהיה עדי עד.[קצא]

זהו תמצית השקפות הללו ואמתתן, והם השקפות מי שכבר הוכח אצלו מציאות האלוה לזה העולם .

אבל מי שאינו יודע מציאות ה' יתרומם [קצב] ויתהדר, אלא דימה כי הדברים הווים ונפסדים בהתקבצות ובהתפרקות באופן מקרי , ושאין שם מנהיג ולא מסדר מציאותן, והוא אפיקורוס וסיעתו ודומיו כפי שמספר אלאסכנדר, אין לנו תועלת להזכיר אותן הקבוצות, כיון שכבר הוכחה מציאות האלוה. ואין תועלת להזכיר השקפות בני אדם אשר בנו דבריהם על יסוד שכבר הוכחה סתירתו.

וכן גם אין לנו תועלת לחשוב על קיום דברי בעלי ההשקפה השניה, כלומר: שהשמים הווה נפסדת, מפני שהם סוברים הקדמות . ואין הבדל אצלנו בין מי שסובר שהשמים הווה מדבר בהחלט ונפסדת אל דבר, או דעת אריסטו הסובר שהיא לא הווה ולא נפסדת. כי מטרת כל הולך בתורת משה ואברהם אבינו, או מי שהלך בדרכם, אינו אלא הדעה שאין שום דבר קדמון כלל עם ה', ושהמצאת המצוי מן ההעדר כלפי ה' אינו מסוג הנמנע, אלא אף חיובי לדעת מקצת בעלי העיון.

ואחרי אשר ריכזנו את ההשקפות, אחל לבאר ולמצוות ראיות אריסטו על השקפתו, ומה הביאו לכך.

הערות:

הערת המתרגם: "ארא" השקפות, סברות, ובר"ש "דעות".

הערת המתרגם: "אעתקאד" וכבר בארה רבנו לעיל ח"א פרק נ שאינה סתם אמונה. ראה שם ובהערה. ובר"ש "כל מי שיאמין".

הערת המתרגם: אף כאן "אעתקד" והכוונה כל מי שדעתו סברתו השקפתו דעת התורה. ותרגמתי "המאמין" כדי להקל מעל עצמי נטל ההסברה, אם כי אינה מדוייקת.

הערת המתרגם: כפל רבנו את המילים כדי לכלול כל מה שאתה עלול לתאר שהוא מצוי בין שהוכח ובין שלא הוכח כמציאות המוחשים והמלאכים או הגלגלים וכל מה שידמה האדם שהוא מצוי.

הערת המתרגם: "אלמחץ'" ובר"ש הושמטה כדרכו להשמיט כל מה שנדמה לו כפל מיותר.

הערת המתרגם: "כאן" גם היא הושמטה בר"ש. ותוסבר להלן.

הערת המתרגם: כל הבריאה, לפי התיאוריות שקדמו לעיל.

הערת המתרגם: כפי שלמותם הסופית והגדולית כפי שהיא כיום, ולא שהייתה שם התפתחות הדרגתית ואף לא הגדילה הטבעית, וראה לקמן בחלק זה פרק ל בפירוש כל מעשה בראשית לצביונם נבראו, ובהערה שם.

הערת המתרגם: וכדלעיל ח"א פרק [קפט] נב. ובפתיחת חלק זה הקדמה טו. וראה גם לקמן בחלק זה תחילת פרק ל. ובעניין זה דן גם הרס"ג בספרו האמונות ודעות ראה שם מהדורתי מאמר א פרק א ד"ה והראיה הרביעית, ובמה שהובא בהערה.

הערת המתרגם: "תקדיר" השערה דמיונית. ואפשר לתרגם "הערכת זמן". ובכלל מילה ערבית זו כלומר: "תקדיר" רבת משמעויות ורבת שימושים.

הערת המתרגם: "באלג'מילה" בהחלט, בסכומו של דבר. ובר"ש "בכלל",

הערת המתרגם: פיזיקה ספר ד פרק י והלאה.

הערת המתרגם: "חיירהם" ובר"ש "שערבבם עניינו".

הערת המתרגם: וראה לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השלישית: עד שגאלינוס אמר [שהזמן] דבר אלוהי שאין אמתתו נשגת.

הערת המתרגם: אפשר: בגוון.

הערת המתרגם: כי הקו מקרה בנושא והעקימה והעיגול מקרה בקו.

הערת המתרגם: וראה לקמן בחלק זה פרק ל בביאור בראשית ברא אלהים.

הערת המתרגם: שהזמן נברא.

* . על זה שההשקפה בחידוש העולם שניה לייחוד ראה לקמן בחלק זה פרק לא הע' .

הערת המתרגם: אפשר: קורא.

הערת המתרגם: בראשית כא לג. וראה לקמן בחלק זה פרק ל. וח"ג פרק כט. וראה הלכות עבודה זרה פ"א הל' ג.

הערת המתרגם: בראשית יד כב. והוא בעקבות רס"ג בספרו האמונות ודעות מאמר א פ"ג. ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: "כ'ברה" אפשר[קצ] "שמעו". ואפשר שהכוונה דברים שנמסרו בשמו.

הערת המתרגם: על מושגי הנמנעות ראה בהרחבה לקמז ח"ג פרק טו.

הערת המתרגם: שאין זה נקרא חוסר יכולת ביחס לה' יתעלה אם אומרים אנו שאינו יכול לעשות הנמנע.

הערת המתרגם: ביחס אליו.

הערת המתרגם: כביכול אין ה' נמצא בלעדי החומר ואין החומר נמצא בלעדי ה'. וכולם יחד לא חדלו להתקיים.

הערת המתרגם: ה' סיבת מציאות החומר.

* . ראה בראשית רבה א יא צייר גדול הוא אלהיכם, אלא שמצא לו סממנים טובים.

הערת המתרגם: ספר ח פרק א.

הערת המתרגם: כוח.

הערת המתרגם: כלומר: שלא כל האמור כאן נאמר בפירוש בדברי אריסטו, ואין ללמוד להדיא מדברי אריסטו שהעולם קדמון, אלא בצירוף דברי תלמידיו בשמו ומפרשי ספריו במושג מהם. וראה לקמן הע' .

הערת המתרגם: "יזעם" מחשבה בלתי נכונה.

הערת המתרגם: כלומר: החומר ההיולי שממנו נתהווה העולם לדעתו.

הערת המתרגם: השמים והארץ.

הערת המתרגם: "לא יכ'תל" ריפוף וריעוע. ובר"ש "לא יפסד".

הערת המתרגם: וכאן היסוד והבסיס להכחשה ולכפירה בכל הניסים. ור"ש קיצר כאן מאוד כדרכו להשמיט מה שנדמה לו כפילות מיותרת.

הערת המתרגם: אפשר: מסוג, ממין. ובר"ש "משער".

הערת המתרגם: לעניין זה ייחד רבנו לקמן בחלק זה פרק כא. ע"ש.

הערת המתרגם: "פי מא לם [קצא] יזל" ובר"ש "במה שלא סר" ולא דק בשמושי השפה הערבית.

הערת המתרגם: ברשות רבנו הנני מביא כאן תרגום דברי אבי נצר במאמרו "כתאב אלג'מע בין ראי אלחכימין" ספר התיאום בין השקפות שני המלומדים. והכוונה על אפלטון ואריסטו. בסכום השקפותיהם כעניין הנדון בפרק זה. וז"ל ומזה גם עניין קדמות העולם וחידושו והאם יש לו עושה הוא עילתו הפועלת או לאו, וממה שחושבים על אריסטו שהוא סובר שהעולם קדמון, ועל אפלטון שהוא סובר שהעולם מחודש. ואני אומר כי אשר הביא את אלה למחשבה גרועה ומוזרה זו על אריסטו החכם, הוא מה שאמר בספר "טוביקא" שפעמים תמצא בעיה אחת בעצמה אפשר להביא על שני קצותיה הקש מהקדמות מפורסמות, המשל בכך, זה העולם קדום או שאינו קדום. ותשובה חיובית על אלה החלוקים, כי מה שמובא על דרך המשל (ההדגמה) אינו נוהג מנהג הסברא (כלומר: שאין לו משקל של הבעת דעה וסברא). ועוד שמטרת אריסטו בספר טוביקא אינו ביאור עניין העולם, אלא מטרתו עניין ההיקשים המורכבים מן ההקדמות הידועות, והוא מצא אנשי דורו מתווכחים בעניין העולם אם הוא קדום,או מחודש כמו שהיו מתווכחים בעניין העינוג אם הוא טוב או רע, והיו מביאים על כל אחד משני הקצוות של כל בעיה הקשים ידועים, וכבר ביאר אריסטו באותו הספר ובזולתו מספריו כי ההקדמה המפורסמת אין חוקרין בה האמת והשקר כי המפורסם פעמים שהוא כוזב ואין מתעלמים ממנו בויכוחים בגלל כזבו, ופעמים שהוא צודק ומשתמשים בו בויכוחים בגלל פירסומו, ובהוכחה בגלל צידקו. הרי ברור שלא יתכן ליחס לו הדעה שהעולם קדמון בגלל המשל הזה שהביא בספר זה.

ועוד ממה שהביאם לאותה המחשבה (הבלתי נכונה על אריסטו) מה שהזכיר בספר השמים והעולם כי הכל אין לו התחילה זמנית, ודימו בכך שהוא סובר קדמות העולם, ואין הדבר כן, כי כבר הקדים ובאר באותו הספר וזולתו מן הספרים הטבעיים והאלהיים, כי הזמן אינו אלא מספר תנועות הגלגל וממנו הוא מתחדש, ומה שמתחדש מן הדבר אינו כולל אותו הדבר, ועניין אמרו כי העולם אין לו התחילה זמנית שהוא לא נתהווה ראשון ראשון בחלקיו כמו שמתהווה הבית דרך משל או החי שהוא מתהווה ראשון ראשון לחלקיו, כי חלקיו מתהווים זה לפני זה בזמן, והזמן נתחדש מתנועת הגלגל ולכן בטל הוא שיהא לחידושו התחילה זמנית, ונתברר מזה שהוא נהיה על ידי שברא אותו הבורא יתרומם ברוממותו בבת אחת בלי זמן ומתנועתו נתחדש הזמן. ומי שעיין במאמריו באלהות בספר הידוע בשם אתולוגיא, לא יהיה לו ספק בשיטתו, שהוא קובע את העושה המחדש עת העולם הזה, כי הדבר באותם המאמרים גלוי מכדי שייעלם, ושם נתבאר כי ההיולי חידשו הבורא יתרומם שבחו לא מדבר, ושהוא נתגשם מאת הבורא ישתבח ומרצונו, ואחר כך נערכו (נסתדרו הפרטים שנתהוו מן ההיולי). וכבר באד בשמע הטבעי כי הכל לא יתכן חידושו במקרה וללא מכוון, וכך בעולם בכללותו הוא אומר בספר השמים והעולם, ולומד לכך מן הסדר הנפלא המצוי בחלקי העולם זה עם זה. וכבר ביאר שם עוד עניין העילות כמה הם וקבע הסיבות הפועלות, וכבר ביאר שם עוד עניין המהווה והמניע ושהוא זולת המתהווה וזולת הנע. וכמו שאפלטון ביאר בספרו הידוע בשם טימאוס שכל מתהווה אינו מתהווה כי אם מעלה שהוותה אותו בהחלט, ושהמתהווה אינו נעשה עילה להווית עצמו, וכד אריסטו ביאר בספר אתולוגיא כי האחד מצוי בכל ריבוי, כי כל ריבוי שלא ימצא בו האחד אין לו סוף לעולם כלל, ומוכיח את זאת בהוכחות ברורות, כגון אמרו שכל אחד מחלקי הרבים, או שיהיה אחד או שלא יהיה אחד, ואם לא יהיה אחד הרי לא יבצר משיהיה או רבים או לא כלום, ואם היה לא כלום חיובי שלא יתקבץ מהם ריבוי, ואם היה רבים אם כן מה ההבדל בינו לבין הריבוי? ומתחייב עוד מכך כי מה שיש לו סוף יותר ממה שאין לו סוף, ובאר עוד כי מה שימצא בו האחד בעולם הזה איננו אחד, אלא מבחינה מסוימת זו או אחרת, אם כן אינו באמת אחד, אלא יהיה כל אחד בו מצוי יהיה האחד זולתו והוא זולת האחד. ובאר עוד, כי האחד האמיתי הוא אשר נתן ליתר הנמצאים את האחדיות. ובאר עוד כי הרבים אחרי האחד בלי ספק ושהאחד יקדם את הריבוי. וכן ביאר כי כל ריבוי הקרוב אל האחד באמת תהיה ראשית כל ריבוי ממה שירחק ממנו, וכך להיפך, ואח"כ צעד לאחר שהקדים הקדמות הללו ודבר על חלקי (פרטי) העולם הגשמיים מהם והרוחניים ובאר ביאור מספיק שהם כולם נתחדשו מיצירת הבורא אותם, ושהוא יתהדר ויתרומם הוא העילה הפועלת, האחד,האמת, ויוצר כל דבר, כדרך שבאר אפלטון בספריו באלהות כגון טימאוס ובוליטיא וזולתן משאר מאמריו. ועוד הרי אותיות אריסטו במה שאחר הטבע לא דיבר בהם כי אם על הבורא יתרומם ברוממותו באות למד, ושוב המשיך בחזרה על ביאור אמתת מה שקדם מאותן ההקדמות עד שהוא הראשון בהם, [קצב] וזה ממה שלא ידוע לנו שקדם לו בכך ממי שלפניו ולא השיגוהו הבאים אחריו עד היום הזה. והאם יש לחשוב על מי שזו דרכו שהוא סובר שלילת העושה וקדמות העולם. ע"ש, הבאתי כאן קטע מדבריו, והוא האריך הרבה בעניין זה, והרוצה יעיין בדבריו שם. וכיוצא בזה כתב בקצרה במאמרו "אלמסאיל אלפלספיה ואלאג'ובה ענהא" קטע . אך כאן הדברים אמורים סתם לא בשם אריסטו.

הערת המתרגם: וראה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר א השיטה התשיעית.

הערת המתרגם: כלומר: שיטת אפלטון לדברי רבנו,

הערת המתרגם: אפשר או מי שנטה לשיטתם". והכוונה ליתר העמים מאמיני חידוש העולם, אף שאינם בני תורת משה.

הערת המתרגם: אפשר: ביחס לה'.

הערת המתרגם: "בזעם" דעה ומחשבה בלתי נכונה. ורבים מפרשים "חיובי" האמורה כאן כלומר: חיובי שתהא פעולת ה' יש מאין. אך יש סבורים שרבנו רומז על האומרים שבריית העולם מאתו יתעלה על דרך החיוב. וכפי שיתבאר לקמן בחלק זה בפרקים כ-כג. ואינו נכון כי כאן כתב "וג'וב" ושם "לזום". וההבדל ביניהם הוא גדול מאוד, ואין כאן המקום לבארו. וכיון שגם דעה זו שלילית כלומר: על דרך ה"וג'וב" כתב רבנו "בזעם".

הערת המתרגם: "קררנא" הנחנו וקבענו את תמצית ההשקפות הללו.

חלק שני

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה