מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [יב]
פשוט הוא, שכל מחודש יש לו גורם פועלי בהחלט, הוא אשר חידשו אחר שלא היה מצוי.
ואותו הפועל הקרוב, לא יבצר משיהיה גוף או שאינו גוף.
וכל גוף, אינו פועל מצד היותו גוף, אבל פועל הוא פעולה מסוימת מצד היותו גוף מסוים. כלומר: בצורתו . ואדבר עוד בזה לקמן .
ואותו הפועל הקרוב המחדש את הדבר המחודש, יש שגם הוא מחודש. וזה לא ימשך עד בלי סוף , אלא הכרחי לנו על כל פנים, אם היה שם דבר מחודש, שיגיע אל מחדש קדמון בלתי מחודש, הוא אשר חידשו.
ותשאר השאלה: מדוע חידש עתה, ולא חידש את זה לפני כן, כיון שהוא מצוי?
והכרח על כל פנים שתהיה מניעת אותו הפועל המחודש לפני התחדשו , או מהעדר יחס מסוים בין הפועל והנפעל אם היה הפועל גוף, או מחמת העדר עתוד החומר - אם היה הפועל שאינו גוף.
וכל ההצעה הזו כפי שמחייב העיון הטבעי, מבלי לשים לב עתה לקדמות העולם או חידושו , כיון שאין זה מטרת פרק זה.
וכבר נתבאר במדעי הטבע, כי כל גוף העושה פעולה מסוימת בגוף אחר, אינו פועל בו אלא בהיפגשו בו, או בפוגשו דבר הפגשו אם הייתה פעולת אותו הפועל על ידי אמצעים.
המשל בכך, שהגוף הזה אשר הוחם עתה, לא הוחם אלא מפני שנפגש עם גוף האש, או שהאש חממה את האויר והאויר הסובב את אותו הגוף חממו, ויהיה הפועל הקרוב לחימום אותו הגוף עצם האויר החם.
ואף אבן המגנט אינה מושכת את הברזל מרחוק, אלא בכוח המתפשט ממנה באויר הפוגש את הברזל. ולפיכך אינה מושכת בכל מרחק שיהיה, כמו שאין האש הזו מחממת בכל מרחק שיהיה, אלא במרחק שמשתנה האויר אשר בינה לבין הדבר המתחמם מכוחה. אבל כאשר נפסק חום האויר מן האש הזו מבעד לדונג הזה לא יותך מחמתה , כך המצב במה שמושך .
וזה אשר לא היה חם, ואחר כך הוחם, הרי על כל פנים הכרחי שנתחדש שם גורם מחמם, או אש שנתחדשה, או שהייתה במרחק מה ממנו ונשתנה אותו המרחק, ויחס זה הוא שהיה נעדר ואחר כך נתחדש.
וכך אנו מוצאים גורמי כל מה שמתחדש במציאות מן המתחדשים, אשר גורמיהן התמזגות היסודות שהם גופים פועלים זה בזה ונפעלים זה מזה, כלומר: שגורם חידושם קרבת גוף לגוף, או ריחוק גוף מגוף .
אבל חידושים שאנו מוצאים שאינם תוצאה של התמזגות, והם כל הצורות, הרי גם הם הכרחי שיהא להם פועל. כלומר: נותן הצורה, והוא אינו גוף, כי פועל הצורה צורה לא בחומר כמו שנתבאר במקומותיו , וכבר הערנו על הראיה לכך במה שקדם .
וממה שמבאר לך את זה עוד, שכל מיזוג [קפז] סובל תוספת וגרעון, והוא מתחדש ראשון ראשון , ואין הצורות כן, לפי שאינן מתחדשים ראשון ראשון, ולפיכך אין תנועת בהן , אלא מתחדשים או נפסדים לא בזמן, ולפיכך אינן מפעולות המיזוג, אלא המיזוג מעתד בלבד את החומר לקבלת הצורה, ופועל הצורה דבר שאינו סובל חלוקה, כי פעולתו ממינו. ולפיכך ברור כי פועל הצורה, כלומר: נותנה צורה בהחלט, והיא נבדלת, והפועל הזה אשר אינו גוף, מן המוכחש הוא שתהא השפעתו למה שהוא משפיע ביחס מסוים , כיון שאינו גוף שיקרב או ירחק, או שיקרב גוף אליו או ירחק, כי אין יחס מרחק בין הגוף לשאינו גוף.
ולכן בהכרח כי סיבת העדר אותה הפעולה, הוא העדר עתוד אותו החומר לקבלת פעולת הנבדל.
הנה נתבאר כי פעולת הגופים כפי צורותם זה בזה, מחייב עתוד החומר לקבלת פעולת מה שאינו גוף, אשר אותם הפעולות הם הצורות.
וכיון שהשפעת השכל הנבדל ניכרת וברורה במציאות, והיא כל מתחדש שאין חידושו מעצם ההתמזגות בלבד, ידענו בהחלט כי אותו הפועל אינו פועל במפגש, ולא במרחק מסוים כיון שאינו גוף. ולכן מכנים תמיד את פעולת הנבדל שפע, על דרך הדמוי למעין המים שהוא שופע מכל עבר, ואין לו צד מסוים שהוא מקבל ממנו או נותן לזולתו, אלא מכולו נובע ולכל העברים, משקה הקרובים לו והרחוקים באופן תמידי.
כך השכל הזה, אינו מגיע לו כוח מעבר מסוים וממרחק מסוים, וגם אין כוחו מגיע לזולתו מעבר מיוחד ובמרחק מיוחד ולא בעת כן ובעת לא , אלא פעלו תמידי בכל עת שעותד דבר מקבל אותה הפעולה המצויה תמיד, אשר כינו אותה בשם 'שפע'. כך הבורא יתרומם שמו, כיון שהוכח שאינו גוף, ונתאמת שהכל פעלו, ושהוא סיבתו הפועלת כמו שביארנו וכמו שנבאר , נאמר כי העולם משפע ה', ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בה. וכן אומרים שהוא השפיע מדעו על הנביאים. והעניין כולו שהפעולות הללו פעולת מי שאינו גוף, והוא אשר פעלו נקרא שפע.
ושמות הללו, כלומר: השפע, כבר הניחתם גם העברית על ה' יתעלה בגלל הדימוי למעין המים השופע כפי שהזכרנו, לפי שאין למצוא לדמוי פעולת הנבדל טובה יותר ממליצה זו, כלומר: שפע, כיון שאין ביכלתנו למצוא שם התואם בדיוק את אמתת העניין, כי ציור פעולת הנבדל קשה מאוד, כמו קושי ציור מציאות הנבדל. וכמו שאין הדמיון מצייר מצוי כי אם גוף או כוח בגוף, כך לא יצטייר בדמיון עשיית פעולה, כי אם במפגש פועל או במרחק מסוים ומצד מיוחד.
ולפיכך כאשר נתאמת אצל מקצת ההמונים שאין ה' גוף, או שאין [קפח] לו מגע במה שעושה, דימו שהוא מצווה את המלאכים, והמלאכים עושים אותן הפעולות באופן ישיר ובמגע גוף בגוף, כדרך שעושים אנחנו בכל מה שאנו עושים. ודמו שגם המלאכים גופים . ומהם מי שסובר שהוא יתעלה מצווה הדבר במילים כדברנו, כלומר: באותות וקול, ואז יופעל אותו הדבר . כל זה המשכות אחר הדמיון אשר הוא גם יצר הרע באמת , כי כל מגרעת הגיונית או מדותית היא פעולת הדמיון או נספחת לפעולתו.
ואין זה מטרת הפרק, אלא הכוונה להבין עניין השפע האמור כלפי ה' וכלפי השכלים כלומר: המלאכים, מחמת שאינם גופים, ואומרים גם בכוחות הגלגליים שהם שופעים במציאות. ואומרים שפע הגלגל, ואף על פי שפעולותיו באות מגוף, ולפיכך פועלים הכוכבים במרחק מסוים, כלומר: קרבתם למרכז וריחוקם ממנו ויחסם זה לזה, ומכאן נכנסו למשפטי הכוכבים .
אבל מה שאמרנו כי ספרי הנביאים נשתמשו גם בעניין השפע לפעולת ה', הרי הוא אמרו, אותי עזבו מקור מים חיים , כלומר: שפע החיים, רוצה לומר המציאות שהיא החיים בלי ספק, וכן אמרו, כי עמך מקור חיים רוצה לומר שפע המציאות. וכך סוף הלשון, והוא אמרו באורך נראה אור, הוא העניין עצמו, כי בשפע השכל אשר שפע ממך נשכיל ואז נוכשר ונלמד ונשיג השכל, ולכן הבן אותו.
הערות:
הערת המתרגם: אפשר "סיבה פועלת", וכן כל השאר. וכך הוא בר"ש.
הערת המתרגם: שאין הגוף פועל מצד היותו חומר, אלא מצד היותו גוף מסוים, והדבר שעשאו מסוים היא צורתו כלומר: נפשו, ואלמלי צורתו הטבעית לא היה פועל. וכפי המשל דלקמן אין האש מחממת או מיבשת מצד היותה גוף אלא מצד צורתה הטבעית שהוא החם והיובש, וראה גם קרשקש.
הערת המתרגם: בפרק זה במשל האש והמגנט.
הערת המתרגם: וכדלעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה השלישית.
הערת המתרגם: אותו המחדש הקדמון הבלתי מחודש.
הערת המתרגם: אחת משתי סיבות.
הערת המתרגם: מלקבל התפעלות.
הערת המתרגם: כלומר: שהקדמה והצעה זו שהקדמנו להסבר המונח "שפע" היא תוצאה ומסקנא של העיון והמחקר בהליכים הטבעיים. ונחוצה היא לא רק לשיטתנו האומרים שהעולם מחודש, אלא גם לשיטת האומרים שהוא קדמון, אלא שאנו לא נעסוק כעת בנקודה זו. ותתבאר לקמן בארוכה בפרקים מיוחדים.
הערת המתרגם: כוח. ולא גופיפים כפי שכתב ולפסון בספרו על קרשקש עמ' תקסג.
הערת המתרגם: אפשר: באיזה.
הערת המתרגם: אם הדונג מוצב בגובה רב מעל האש כך שהאויר הספוג מחום האש כלה לפני הגיעו אל הדונג, ואויר שאינו ספוג חום חוצץ מבעד לדונג לא יותך.
הערת המתרגם: המגנט.
הערת המתרגם: שכאשר חום גדול קרוב למקום מסוים הרי להט רשפו מונע התהוות צמחייה באותו מקום, וכאשר מתרחק ונשאר רק חום מאוזן מופיעה הצמחייה. וראה אפודי, קרשקש, שם טוב, אבן שמואל, שכל אחד פירש כדרכו.
הערת המתרגם: בספרים שדברו בעניין זה. [קפז]
הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק ד.
הערת המתרגם: שכל גוף גדל וחדל בהדרגה. בחי ובצומח הרי הדבר ברור. ובמידה מסוימת אף בדומם, ספרו חוצבי המלח מהררי המלח שבמזרח תימן שכאשר חשבים כמה טונות ממקום מסוים עוזבים אותו כמה שנים והוא חוזר ומתמלא לכמו שהיה.
הערת המתרגם: תנועת גדילה שינוי וחדלון. וכפי שקדם לעיל בפתיחת חלק זה בהקדמה החמישית.
הערת המתרגם: וכיון שהתחדשות הצורה או חדלונה, במילים אחרות, הופעתה בחומר או סילוקה אינם קשורים בזמן (וראה מקור חיים לרשב"ג שער חמישי כז). אם כן אינה סובלת חלוקה, וברור איפוא כי פועלה ממינה.
הערת המתרגם: אפשר: מחמת יחס מסוים. והכוונה קריבה או ריחוק.
הערת המתרגם: וכפי שכבר קדם לעיל שאין הגוף פועל מחמת היותו גוף אלא בשל צורתו - נפשו. וראה ש"ט שיצא מגדרו בשל דעה קדומה שבראשו. וראה אבן שמואל.
הערת המתרגם: "את'אר" השפעות, רשומי פעולות.
הערת המתרגם: השווה רשב"ג במקור חיים שער חמישי מא. והשווה גם אבו נצר במאמרו "פי מעאני אלעקל" פסקא ו ד"ה אבל השכל הפועל. שם כתב ויחס השכל הפועל אל השכל אשר בכוח כיחס השמש אל העין שהיא ראות בכוח כל זמן תמידות החשכה, וכו' ע"ש.
הערת המתרגם: כך היא המציאות כאשר חופרים במעבה האדמה למצוא מים חיים, הם נובעים מכל העברים.
הערת המתרגם: אפשר: ולא בעת בלעדי עת.
הערת המתרגם: אפשר: ונתאשר.
הערת המתרגם: לעיל ח"א פרק סט. וראה גם בחלק זה פרק ד.
הערת המתרגם: לקמן בחלק זה פרק יג והלאה.
הערת המתרגם: "עלמה" ותרגמתי כלשון רבנו בהלכות תשובה פ"ג הל' ח. ובר"ש "חכמתו".
הערת המתרגם: "והד'ה אלאסמיה" בלשון רבים. אם כי מדובר רק על השפע.
הערת המתרגם: וכבר נאמר: [קפח] כי שפע ימים יינקו. דברים לג יט.
הערת המתרגם: אפשר: נתברר, נתאשר.
הערת המתרגם: על מהות המלאכים ראה לעיל ח"א פרק מט.
הערת המתרגם: אפשר: יתפעל.
הערת המתרגם: וכפשטי הכתובים ויאמר ויאמר דמעשה בראשית.
הערת המתרגם: ראה גם לקמן בחלק זה פרק ל. וח"ג פרק כב.
הערת המתרגם: בר"ש "בדבר או במידות".
הערת המתרגם: אפשר: האמור ביחס לה' וביחס לשכלים,
הערת המתרגם: וכדלעיל פרק י.
הערת המתרגם: הארץ.
הערת המתרגם: מכאן נכנסו הוברי שמים ההוזים בכוכבים לכל תורת האסטרולוגיא. וראה דברי רבנו נגדם בהלכות תשובה פ"ה הל' ב-ד. ואגרת תימן מהדורתי קטע ג. והשווה אבי נצר במאמרו "פי מא יצח ומא לא יצח מן אחכאם אלנג'ום" שדחה בתוקף כל התורות הללו,
הערת המתרגם: ירמיה ב יג.
הערת המתרגם: תהלים לו י.