מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [יג]
רבות נבוכו מחשבות השלמים בחקירת תכלית המציאות הזו מה היא, והנני מבאר ביטול חקירה זו לפי כל השיטות .
ואומר, כל פועל הפועל בכוונה -
הכרחי שיהא לאותו הדבר שעשה תכלית מסוימת בגללה נעשה, וזה פשוט אינו צריך הוכחה כפי העיון הפילוסופי.
וכן גם ברור שהדבר שנעשה בכוונה כך , מחודש הוא אחר שלא היה.
ועוד ממה שהוא ברור ומוסכם לדברי הכל, כי מחויב המציאות אשר לא נעדר כלל ולא יעדר אינו זקוק לעושה, וכבר ביארנו את זה . וכיון שאינו פעוול, בטלה ממנו חקירת התכלית.
ולפיכך אין לומר מה תכלית מציאות הבורא יתעלה, כיון שאינו דבר נברא.
הנה נתבאר לפי ההקדמות הללו, כי התכלית אינה נדרשת אלא לכל מחודש שנעשה בכוונת בעל דעה . כלומר: למה שיש לו מוצא שכלי, צריך בהחלט לחקור על הסיבה התכליתית מה היא, אבל הדבר שאינו מחודש, אין לדרוש לו תכלית כמו שאמרנו.
ואחר הקדמה זו דע, שאין מקום לבקשת תכלית לכלל המציאות, לא לפי השקפתנו שאנו סוברים שהעולם מחודש, ולא לפי השקפת אריסטו בקדמות.
והוא, שלפי השקפתו בקדמות העולם אין לבקש תכלית סופית לחלק מחלקי העולם , לפי שלא יתכן לפי השקפתו לומר מה תכלית מציאות השמים, ומדוע היא בשיעור זה ובמספר זה, ולא מדוע היה החומר בך, ולא מה תכלית מין זה מבעלי החיים ולא מן הצומח, כי הכל לדעתו על דרך החיוב הנצחי אשר לא חדל להיות ולא יחדל .
ואף על פי שמדעי הטבע חוקרים על תכלית לכל מצוי טבעי, אלא שאין היא התכלית הסופית אשר אנו מדברים בה בפרק זה . לפי שכבר נתבאר במדעי הטבע, כי הכרח שיהא לכל מצוי טבעי תכלית מסוימת, ושהסיבה הזו התכליתית, והיא התשובה שבארבע הסיבות, נעלמת ברוב המינים.
ואריסטו אומר תמיד בפירוש, כי אין הטבע עושה מאומה לבטלה , כלומר: שכל פעולה [רצח] טבעית יש לה בהחלט תכלית מסוימת. וכבר ביאר אריסטו כי הצמח נברא בעבור בעלי החיים, וכן ביאר במקצת הנמצאים כי זה בגלל זה, ובפרט באברי בעלי החיים . ודע כי מציאת התכלית הזו בדברים הטבעיים משכה את הפילוסופים בהכרח לסבור מוצא אחר זולת הטבע, והוא שקורא אותו אריסטו מוצא שכלי או אלוהי, הוא אשר עושה זה בגלל זה.
ודע כי מן הראיות החזקות על חידוש העולם אצל כל בעל צדק , הוא מה שתתקיים עליו ההוכחה בנמצאים הטבעיים, כי לכל דבר מהם תכלית מסוימת; ושזה בגלל זה, ראיה על כוונת מכוון, ולא תתכן כוונה כי אם עם חידוש מחודש .
ואחזור למטרת הפרק והוא הדיבור על התכלית.
ואומר, כבר ביאר אריסטו כי בדברים הטבעיים יהיה הפועל והצורה והתכלית אחד, כלומר: אחד במין, והוא שצורת ראובן, דרך משל, היא הפועלת הצורה האישית של חנוך בנו, והדבר אשר פעלה הוא מתן צורה ממינה לחומר חנוך, ותכלית חנוך שתהא בו צורה אנושית. וכך לדעתו כל אחד מיחידי המינים הטבעיים הצריכים להולדה, הרי שלושת הסיבות בהן ממין אחד, וכל זה הוא התכלית הראשונה. אבל מציאת תכלית סופית לכל מין הרי חושב כל מי שדבר בטבע שלא יתכן בלעדיה , אלא שידיעתה דבר קשה מאוד, כל שכן תכלית המציאות בכללותה.
ומה שנראה מדברי אריסטו, כי התכלית הסופית לדעתו למינים הללו, היא תדירות ההוויה וההפסד, שהוא הכרחי למען המשכיות ההוויה בחומר הזה אשר לא יתכן קיום פרטיו. ושיתהווה ממנו תכלית מה שהתהוותו אפשרית, כלומר: בשלמות האפשרית, כי המטרה הסופית הגעת השלמות. וברור הוא כי השלם ביותר שמציאותו אפשרית בחומר הזה הוא האדם, ושהוא סוף המורכבים האלה והשלם שבהם; ואפילו אם ייאמר כי כל הנמצאים מתחת גלגל הירח הם בגללו, יהיה זה נכון בדרך זו, כלומר: היות תנועת המשתנה בגלל ההוויה להשגת היותר שלם ככל האפשר . ואין אריסטו חייב לשאול מה תכלית מציאות האדם כפי שיטתו בקדמות, כיון שהתכלית הראשונית לדעתו לכל פרט מתחדש שלמות אותה הצורה המיניות וכל פרט שנשלמו בו הפעולות החיוביות מאותה הצורה כבר הושגה תכליתו כפי השלמות והשכלול, והתכלית הסופית למין היא תדירות הצורה הזו להמשכיות ההוויה וההפסד עד שלא תמצא הוויה שיש לבקש בה יותר שלם כפי האפשר.
והנה הדבר ברור כי לפי שיטת הקדמות תבטל דרישת התכלית הסופית למציאות בכללותה.
אבל לפי השקפתנו ושיטתנו בחידוש העולם בכללותו אחר ההעדר, הרי אפשר לחשוב כי שאלה זו חיובית כלומר: דרישת התכלית לכל המציאות הזו.
וכן אפשר לחשוב כי תכלית כל המציאות היא מציאות מין האדם בלבד כדי שיעבוד את ה', וכל מה שנעשה לא נעשה אלא בגללו, עד שאפילו הגלגלים אינם סובבים אלא לתועליותיו ולהמצאת צרכיו , ומקצת פשטי [רצט] ספרי הנביאים מסייעים למחשבה זו בהרבה: , לשבת יצרה , אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי , וימתחם כאהל לשבת . ואם הגלגלים הם בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי החיים והצומח.
והשקפה זו כאשר מתחקים אחריה כפי שראוי למשכילים להתחקות אחרי ההשקפות, יתבאר מה שיש בה מן השיבוש, והוא, יש לומר לבעל הדעה הזו, התכלית הזו שהיא מציאות האדם, האם הבורא יכול להמציאו בלי כל המצעים הללו או אי אפשר שימצא כי אם לאחר כל אלה?
אם יאמר אדם שאפשר, ושה' יכול להמציא את האדם ללא שמים דרך משל, אז ייאמר ומה תועלת יש לו בכל הדברים הללו אשר אין הם התכלית אלא הם בגלל דבר שמציאות אותו הדבר אפשרית בלעדי כל אלה. ואפילו אם היה הכל בגלל האדם, ותכלית האדם כמו שנאמר לעבוד את ה', הרי השאלה עומדת, והיא מה התכלית בהיותו עובד, והוא יתעלה אינו מוסיף שלמות אם יעבדהו כל מה שברא וישגוהו השגת אמת * , ולא יבואהו חיסרון אם לא יהיה זולתו מצוי כלל?
ואם יאמר אין זה לשלמותו אלא לשלמותנו, לפי שכך הוא הטוב לנו והיא שלמותנו, תתחייב השאלה עצמה ומה תכלית מציאותנו בשלמות זו , והכרחי הוא שיסתיים הדבר במתן התכלית שכך רצה ה' או כך גזרה חכמתו .
וזהו הנכון, וכך תמצא חכמי ישראל תיקנו בתפילותיהם, באומרם אתה הבדלת אנוש מראש ותכירו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה ייתן לך; הנה בארו שאין שם תכלית אלא הרצון המוחלט. וכיון שהדבר כן ועם סברת החידוש, יהא הכרח לומר שאפשר שימצא הפך המצוי הזה עילותיו ועלוליו, תתחייב זרות במציאות כל מה שנמצא-זולת האדם שהוא נמצא ללא תכלית כלל, כי התכלית היחידה המכוונת והיא האדם מציאותו אפשרית בלי כל אלה.
ולפיכך ההשקפה הנכונה לדעתי כפי הדעות התורתיות, והוא תואם את ההשקפות העיוניות, הוא שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר, ותבטל גם דרישת התכלית בכל מיני הנמצאים ואפילו לפי השקפתנו בחידוש העולם.
לפי שאנו אומרים כל חלקי העולם המציאם בחפצו, מהם מטרה לעצמם, ומהם בגלל דבר אחר, אותו האחר מטרה לעצמו. וכשם שרצה שיהא מין האדם מצוי, כך רצה שיהו הגלגלים הללו וכוכביהם מצויים, וכך רצה שיהו המלאכים מצויים. וכל מצוי אין הכוונה בו אלא עצם אותו המצוי, ומה שאין מציאותו אפשרית כי אם לאחר שיקדמהו דבר, המציא אותו הדבר תחילה, כגון קדימת החוש להגיון.
וכבר נאמרה גם השקפה זו בספרי הנבואה, [ש] אמר כל פעל ה' למענהו , אפשר שהכינוי הזה מוסב על הפעול , ואם הוא מוסב על הפועל יהיה אם כן פירושו למען עצמו יתעלה, כלומר: חפצו, לפי שהוא עצמו כמו שנתבאר במאמר זה , וכבר ביארנו כי עצמו יתעלה נקרא גם כבודו, באומרו הראני נא את כבודך , ויהיה אמרו כאן 'כל פעל ה' למענהו' - כמו אמרו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו , אמר שכל דבר שעשייתו מתייחסת אלי לא עשיתיו אלא בגלל רצוני לא זולתו. ואמרו 'יצרתיו אף עשיתיו' - הוא מה שביארתי לך שיש שם נמצאים לא תהיה מציאותם אלא אחר מציאות דבר אחר, לכך אמר אני יצרתי אותו הדבר הראשון אשר קדימותו הכרחית, כמו החומר דרך משל לכל דבר שהוא בעל חומר, ואחר כך עשיתי באותו הדבר שקדם או אחריו מה שהייתה כוונתי להמציא , ואין שם זולת הרצון המוחלט.
וכאשר תתבונן באותו הספר המכשיר לכל מוכשר אל האמת , ולפיכך נקרא תורה יתבאר לך עניין זה אשר אנו חגים סביבו מתחילת מעשה בראשית עד סופו, והוא שלא ביאר כלל בשום דבר מהן שהוא בגלל דבר אחר, אלא כל פרט ופרט מפרטי העולם אמר שהוא המציאו ושהייתה מציאותו בהתאם למטרה .
וזהו עניין אמרו וירא אלוהים כי טוב , לפי שכבר ידעת מה שביארנו באומרם דיברה תורה כלשון בני אדם , וה'טוב' אצלנו ביטוי למה שתואם את מטרתנו. ועל הכללות אמר וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד , שנתחדש כל מחודש בהתאם למטרה , ולא יחרוג כלל , והוא אומרו: 'מאוד', לפי שאפשר שיהיה הדבר טוב ותואם את מטרתנו לשעתו, ואחר כך יכזיב בו כל העניין, לפיכך הודיע כי כל העשויים הללו נעשו בהתאם למטרתו ורצונו, ולא יחדלו להיות תדירים כפי שהייתה הכוונה בהם.
ואל יטעך אמרו בכוכבים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה , ותחשוב כי עניינו בגלל שיעשו את זאת, אלא היא הודעה היאך טבעם אשר רצה לברא אותם כך, כלומר: מאירים מנהיגים. כאומרו באדם ורדו בדגת הים וגו' אשר אין עניינו שהוא נברא בגלל כך, אלא הודעה על טבעו אשר הטביעו יתעלה בו .
אבל אמרו בצמח שהוא מסרו לבני אדם ויתר בעלי החיים , כבר ביאר בזה אריסטו וזולתו והוא פשוט, כי הצמח לא נמצא כי אם בגלל בעלי החיים שהמזונות הכרחיים לו. ואין הכוכבים כן, כלומר: שאינן בעבורנו שיגיע לנו טובם, כי אמרו להאיר ולמשול הוא כמו שביארנו, הודעת התועלת המגיעה מהם השופעת על העולם השפל, כמו שביארתי לך מטבע שפע הטוב תמיד מדבר על דבר, ואותו הטוב המגיע תמיד, הוא ביחס לאותו שהגיע אליו, כאלו זה שהוטב לו הוא תכלית אותו אשר השפיע עליו טובו וחסדו. כדרך שחושב אחד מבני המדינה, כי כל תכלית המלך היא לשמור על ביתו בלילה מן הגנבים, וזה נכון [שא] מבחינה מסוימת, כי כיון שנשמר ביתו והושגה לו התועלת הזו מחמת המלך, נעשה הדבר דומה כי מטרת המלך שמירת ביתו של זה.
ועל פי העניין הזה ראוי שנבאר כל לשון שנמצא פשטו, מורה על היות דבר נעלה נעשה בגלל מה שלמטה ממנו, עניינו חיוב הדבר מצד טבעו. ונתחייב להיות בדעה כי כל המציאות הזו היא מטרתו יתעלה כפי רצונו. ולא נבקש לכך סיבה ולא תכלית אחרת כלל, כמו שלא נבקש תכלית מציאותו יתעלה, כך לא נבקש תכלית רצונו אשר בהתאם לו נתחדש כל מה שנתחדש ויתחדש כפי שהוא .
ואל תטעה עצמך ותחשוב כי הגלגלים והמלאכים לא נבראו אלא בעבורנו, כי כבר ביאר לנו את ערכנו הן גויים כמר מדלי . התבונן עצמותך ועצמות הגלגלים והכוכבים והשכלים הנבדלים יתברר לך האמת, ותדע כי האדם הוא השלם והנכבד בכל מה שנתהווה מן החומר הזה לא יותר, ושאם נשווה מציאותו למציאות הגלגלים, כל שכן למציאות הנבדלים, יהיה דל מאוד מאוד.
אמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תחילה אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם , ודע, כי 'עבדיו' האמור בפסוק זה, אינם ממין האדם כלל, והראיה לכך אמרו אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, אלא עבדיו האמורים בפסוק זה הם המלאכים, וכן גם במלאכיו אשר רמז עליהם בפסוק זה הם הגלגלים בלי ספק, כבר ביאר עניין זה עצמו, וחזר עליו אליפז בעצמו במאמר האחר בלשון אחר ואמר: הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עוולה . הנה נתבאר כי קדושיו הם עבדיו ושאינם ממין האדם, ומלאכיו הרמוז עליהם באותו הפסוק הם שמים.
ועניין תהילה הוא עניין לא זכו בעיניו, כלומר: היותם בעלי חומר, ואף על פי שהוא הזך שבחומרים והיותר מאיר וזוהר, הרי ביחס לשכלים הנבדלים הם עכורים אפלים בלתי זכים.
אבל אמרו על המלאכים הן בעבדיו לא יאמין , עניינו שאין תוקף מציאות להם, כיון שהם פעוולים לפי השקפתנו, ואפילו לפי השקפת מי שסובר את הקדמות הרי הם עלולים , והרי מעמדם * במציאות אינו תקיף ביותר ולא יציב ביחס אליו יתעלה המחויב המציאות בהחלט.
ואמרו אף כי נתעב ונאלח הוא כאומרו אף שוכני בתי חומר, כאילו אמר אף הנתעב והנאלח האדם אשר העיוות מעורב בו ומתהלך בכל חלקיו, כלומר: צמידות ההעדר. ועוולה, העיוות, בארץ נכוחות יעוול .
ואמרו איש, כמו אמרו אדם, לפי שפעמים נקרא המין האנושי איש , מכה איש ומת . כך ראוי להיות בדעה . כי האדם אם ידע את עצמו ואינו טועה בו והבין כל נמצא כפי שהוא, ימצא מרגוע, ולא יתבלבלו מחשבותיו בחיפוש תכלית למה שאין לו אותה התכלית, או בחיפוש תכלית למה שאין לו תכלית אלא מציאותו הקשורה ברצון האלוה ואם תרצה אמור בחכמה האלוהית. [שב]
הערות:
הערת המתרגם: "אד'האן " ובר"ש הושמט.
הערת המתרגם: הקדמות והחידוש.
הערת המתרגם: כלומר: בכוונת מכוון.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק סט. וח"ב פרק א. באמצע העיון השלישי ד"ה ונאמר עוד.
הערת המתרגם: "ד'י עקל" ובר"ש "בכוונת התחילה שכל" ואינו נכון.
הערת המתרגם: אפשר: מקור. כלומר: שנעשה על ידי בעל שכל גועה, ואין הכוונה רק לשטת אריסטו כמבואר לעיל ח"ב פרק כא. וראה שם גם פרק כב.
הערת המתרגם: "אלקאילין " אין הוראתה סתם אמירה אלא סברא דעה והשקפה. ובר"ש "אומרים" ולא דק.
הערת המתרגם: כלומר: לשום פרט מפרטי המציאות.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק יט. ושם פרק יג הערה
הערת המתרגם: הבאתי דעת אבו נצר על שיטת אריסטו.
הערת המתרגם: ראה, על הטבע ספר ב פרקים ו ז. וראה מטפיזיקה ספר ד פרק ב.
הערת המתרגם: כי הם מדברים על תכליות פרטים מסוימים כגון מה שיובא לקמן שתכלית הצמח מזון לחי. אבל לא על תכלית המינים השונים שבמציאות באופן כללי.
הערת המתרגם: כפי שהגדירן אריסטו במטפיזיקה ספר א פרק ג. א) הישות כלומר: המהות. ב) החומר שהוא המצע. ג) מקור התנועה שהיא ההוויה. ד) לשם מה, והיא התכלית.
הערת המתרגם: בשמע מאמר ב. [רצח] בעניין זה האריך גאלינוס בספרו "תועליות האברים", ודברים רבים הביא ממנו רבנו בספרו פרקי משה מאמר כה..
הערת המתרגם: "וג'וד" כלומר: החפוש וחטוט כדי למצוא. ובר"ש "ודע שמציאות" ואיני חושב שהוא נכון.
הערת המתרגם: "קאד" לפי שמושי העברית החדשה אפשר "דרבנה" ובר"ש "הביא".
הערת המתרגם: מקור. וראה לעיל העי . והכוונה כדלעיל מקור שכלי הפועל בידיעה, או לשטתנו מחוייב המציאות ב"ה.
הערת המתרגם: ראה מטפיזיקה ספר יא פרק ט.
הערת המתרגם: בר"ש "למי שמודה על האמת" ותרגום נאה הוא. אם כי "נצפה" איננה בדיוק אמת.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"ב פרק יט, ופרק כא. ופרק כז.
הערת המתרגם: בשמע ספר ב פרק א.
הערת המתרגם: אפשר: שהיא הכרחית על כל פנים.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק י.
הערת המתרגם: בר"ש "הסיר".
הערת המתרגם: "ראינא ומד'הבנא" ובר"ש הושמט, וכך נוהג הוא להשמיט מה שנראה לו כנותר.
הערת המתרגם: ראה גם לעיל ח"ב פרק יא. ולעיל בסמוך פרק יב. וכך היא שיטת רס"ג ראה אמונות ודעות מאמר ד מהדורתי [רצט] עמ' קנ.
הערת המתרגם: אפשר מאוד.
הערת המתרגם: ישעיה מה יח.
הערת המתרגם: ירמיה לג כה. הכישעיה מ כב. "פאידתה" ואפשר להבין שהכנוי מוסב כלפי ה' לא כלפי האדם, ובר"ש הושמט הכנות * ולא כדברי העמים שהעבודה היא מעין סיוע לאלהיהם, ראה אבתופרון סוף פרק סו. וידעתי כי השטוחיים יגואלו מהא דשבת פט א "היה לך לעזרני" וגורם שאלתם מפני שאינם רוצים או שאינם יבולים להבין.
הערת המתרגם: שים לב לדברי רבנו, בפירושו לאבות פ"ה מ"א להפרע מן הרשעים שהן מאבדים את העולם וליחן שכר טוב לצדיקים שהן מקיימין את העולם, שם כתב המאבדו הוא המאבד את נפשו ולא נעשה שלם במינו, וכן המתקנו הוא המתקן את נפשו, כי היא אשר בידו לתקנה ולהפסידה וכאלו היא התכלית הסופית בכל המציאות. ע"כ, אלא שיש להמשיך את השאלה גם מבחינה כללית ומה התכלית בתיקון נפשו של כל פרט ? ושאלה זו עוברת גם ביחס לחקירה הארוכה בעניין זה שכתב רבנו בהקדמתו לסדר זרעים, רא'ה שם מהדורתי עמ' טל והלאה.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"א פרק סט. וח"ב פרק כה.
הערת המתרגם: בנוסח הודוי של תפילת הנעילה. והפך האמור כאן בשם חכמי ישראל כתב לקמן בפרק כה ראה שם הערה .
הערת המתרגם: כלומר: שהמציאות לפי הרצון המוחלט ועם הסברא שהעולם מחודרו הרי אם נניח שהאדם הוא התכלית תתהייב זרות, שכל המציאות נמצאת ללא תכלית וללא צורך.
הערת המתרגם: כל מין מפרטי המציאות.
הערת המתרגם: כאן הטיב ר"ש שלא תרגם"לדיבור" אבל תרגם"לשכל" ואינו נכון, וברור שכוונת הדברים כי [ש] ראשית המושגים אינו אלא תחושות שהזיכרון מרכז אותן במצברו, ואחר כן בא ההגיון וממיין אותן. והשכל פועל שלא על בסיס התחושות והמוחשות.
הערת המתרגם: משלי טז ד.
הערת המתרגם: וכך פירש רס"ג. לעיל ח"א פרק נג ופרק סט.
הערת המתרגם: לעיל ח"א פרק סד.
הערת המתרגם: שמות לג יח.
הערת המתרגם: ישעיה מג ז. ולמושג המילים יצירה עשייה ראה לעיל ח"ב סוף פרק ל.
הערת המתרגם: כל דבר העשוי בטבע. והשווה גם פירוש רבנו לפסוק זה בעדיות פ"ח מ"ז, ראה שם מהדורתי.
הערת המתרגם: ולא היה במציתות לא חומר קדמון ולא היולי ולא עצי הלבנון.
הערת המתרגם: "ציווהב" ואפשר "אל הנכון ". ובר"ש "אל הכוונה" ואינו נכון.
הערת המתרגם: לשון הוראה הדרכה והישרה.
הערת המתרגם: אפשר: לכוונה. וכך תרגם ר"ש.
הערת המתרגם: בראשית א י יג יח כא. לעיל ח"א פרק כו.
הערת המתרגם: יבמות עא א. בבא מציעאה לא ב, ואמרם בנדרים ג א דאיכא מאן דלית ליה דברה תורה ה"מ בענייני הלכה, ובעניין זה לכ"ע אית להו.
הערת המתרגם: בראשית א לא.
הערת המתרגם: ובר"ש "ולא יפסק ולא יפסד בלל" ואיני הושב שזה נכון, כי לא מדובר על הפסק והפסד הבריאה אלא שלעתיד לא תהיה תואמת את המטרה אף שהיא עומדת כמות שהיא.
הערת המתרגם: בראשית א יז-יח.
הערת המתרגם: שם א כח.
הערת המתרגם: שיש בתבונתו כדי לרדות ביתר בעלי החיים.
הערת המתרגם: הנה נחתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארז ואת בל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה. בראשית א כס. [שא) על דרך ההתכפה והעקיבות.
הערת המתרגם: לעיל בסמוך פרק יב הערה . הובאו דברי רבנו בהלכות יסודי התורה.
הערת המתרגם: ישעיה מ סו.
הערת המתרגם: העצמים אשר מהם מהות הגלגלים ומהות האדם.
הערת המתרגם: אפשר: שפל.
הערת המתרגם: איוב ד יח-יט.
הערת המתרגם: שם טו טו--טז.
הערת המתרגם: ותיבת יאמין כמו מימיו נאמנים (ישעיה לג טז) כלומר: מים שאינם מכזבים. וכאן לא יאמין.
הערת המתרגם: נבראים. וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה הראשונה.
הערת המתרגם: על דרך החיוב והוא שיטת אריסטו, וכדלעיל
* . "חט'" וראה לעיל בחלק זה פרק יב תחילת הערה .
הערת המתרגם: ר"ש השמיט ארבע תיבות אלו וכתב "אינו חזק בערך אליו יתעלה" וכך מנהגו תמיד להשמיט כל הנראה לו כפל מיותר.
הערת המתרגם: בר"ש "העוולה והעוות" ואינו נכון, כי רבנו מפרש במילה זו את ה"עוולה" שבמקרא.
הערת המתרגם: ישעיה כו י.
הערת המתרגם: כשם שיש שהפרט נקרא בשם הכלל וכמו שכתב רבנו בהקדמתו למשנה סדר זרעים מהדורתי עמ' לג. כן יש שהכלל נקרא בשם הפרט.
הערת המתרגם: שמות כא יב.
הערת המתרגם: אפשר: כך ראוי לסבור. ובר"ש "צריך שיאמן " ואינו נכון כי "אעתקאד" איננה אמונה.
הערת המתרגם: אפשר "אם ידע את נפשו ולא יטעה בה".
הערת המתרגם: בר"ש הושמטו שלוש תיבות הללו ושובש כל המשפט. [שב]