מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [יב]
רבות עלה בדמיון ההמון כי הרעות בעולם יותר מן הטובות , עד שבהרבה מהטפות כל העמים ובשיריהם כוללים עניין זה, ואומרים כי פלא הוא שימצא בעולם טוב. אבל רעותיו רבים ותדירים, ואין הטעות הזו אצל ההמון בלבד, אלא גם אצל מי שחושב שהוא יודע משהו.
יש ל"אלראזי" ספר מפורסם וקראו "אלאלאהיאת", כלל בו מהזיותיו וסכלויותיו גדולות , ומכללן עניין אשר בדה אותו , והוא שהרע במציאות יותר על הטוב, ושכאשר תשווה בין נחת האדם ותענוגותיו במשך זמן שלותו * כנגד מה שיארע לו מן הצער והייסורים הקשים והמחלות והמומין והדאגות והיגונות והכישלונות, אז תמצא כי מציאותו- כלומר: האדם -נקמה, ורעה רבה מנת חלקו, והמשיך לאמת השקפה זו בסקירת [רצג] הפגעים הללו כדי להתנגד לכל מה שחושבים אנשי הצדק על חסדי ה' וטובו הגלויים, ושהוא יתעלה הטוב המוחלט, וכל מה שיבוא מאתו טוב מוחלט בלי ספק.
וסיבת כל הטעות הזו, מפני שהסכל הזה ודומיו מן ההמון אינם בוחנים את המציאות כי אם באישי האדם לא יותר, ומדמה כל סכל כי כל המציאות למען אישיותו, וכאילו אין שם מציאות כי אם הוא בלבד, ואם אירע לו דבר הפך מה שרצה החליט ופסק כי כל המציאות רע.
ואלו התבונן האדם במציאות והשכיל אותה וידע אפסות ישותו בה , כי אז היה מתברר לו האמת, ומתגלה כי ההזיות הגדולות הללו שהוזים בני אדם על ריבוי רעות העולם, אינם אומרים כי זה ביחס למלאכים, ולא ביחס לגלגלים ולכוכבים, ולא ביחס ליסודות ומה שהורכב מהן מן הדומם והצומח, ואף לא ביחס למיני בעלי החיים , אלא כל מחשבתם רואה מקצת אישי המין האנושי, ומתפלאים על אותו אשר אכל המאכלים הרעים עד שאחזו ראתן היאך בא עליו ההיזק הגדול הזה, והיאך נמצא הרע הזה.
וכן מתפלאים על מי שהרבה בתשמיש עד שלקה בסימאון , ויגדל בעיניהם פגעו של זה בסימאון, וכן כל כיוצא בזה.
וההבחנה האמיתית היא, שכל אישי מין האדם שבמציאות, וכל שכן זולתם ממיני בעלי החיים, הם דבר שאין לו ערך כלל ביחס לכללות המציאות ההמשכית, כמו שבאר ואמר: אדם להבל דמה וגו' , אנוש רימה ובן אדם תולעה , אף שוכני בתי חמר וגו' הן גויים כמר מדלי וגו' , וכל מה שנאמר בלשון ספרי הנביאים מן העניין הזה הנכבד גדול התועלת בידיעת האדם את ערכו.
ואל יטעה ויחשוב כי המציאות בגלל אישיותו בלבד, אלא המציאות בגלל רצון בוראו לדעתנו , אשר מין האדם הפחות מכל מה שיש בו ביחס לנמצאים העליונים כלומר: הגלגלים והכוכבים, אבל ביחס למלאכים הרי אין יחס באמת בינו לבינם , אלא שהאדם הוא הנכבד בכל ההוויה בעוולמנו השפל, כלומר: שהוא הנכבד בכל מה שהורכב מן היסודות, ואף עם זאת הרי מציאותו טובה גדולה לו וחסד מאת ה' במה שייחדו בו ועשאו שלם . ורוב הרעות שיארעו באישיו הן מחמתם, כלומר: מחמת אחדי האדם החסרים.
וממגרעותינו אנו צועקים ומשוועים, ומרעות שאנו עושים אותה בעצמנו בבחירתנו אנו מצטערים ומיחסים את זה לה', יתעלה מכך, כמו שביאר בספרו ואמר "שיחת לו לא בניו מומם" וגו' , וביאר שלמה את זה ואמר "אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" .
וביאור הדבר שכל רע שיארע לאדם חוזר אל אחד משלשה מינים:
המין הראשון מן הרעות, מה שיארע [רצד] לאדם * מצד טבע ההוויה וההפסד, כלומר: מחמת שהוא בעל חומר.
כי משום כך נפגעים מקצת בני אדם במומים וחסרונות מלידה, או שיארעו מחמת שינויים הנעשים ביסודות כקלקול האוויר או הברקים ושקיעת האדמה, וכבר ביארנו כי החכמה האלוהית חייבה שלא תהא הוויה כי אם בהפסד, ואלמלי ההפסד הזה האישי לא התמידה ההוויה המינית , והנה נתבאר החסד המוחלט והאושר ושפע הטוב.
ומי שירצה להיות בעל בשר ועצמות, ולא יתרשם ולא יארעו דבר ממאורעות החומר, הרי רצה לאחד בין ההפכים בלי שירגיש בדבר , והוא, שהוא רוצה להיות מתרשם בלתי מתרשם , כי אילו לא היה מקבל רושם לא היה מתהווה, והיה נעשה המצוי ממנו פרט לא פרטי מין .
נכון הדבר אשר אמר גאלינוס בשלישי מן התועליות , אמר אל תשלה את עצמך בהבל שאפשר שיתהווה מדם הנידה ושכבת זרע חי שלא ימות או שלא יצטער , או תדיר תנועה, או בהיר כשמש.
ודבר זה שאמר גאלינוס הוא הערה על חלק ממשפט כללי. והמשפט הוא שכל מה שאפשר שיתהווה מאיזה חומר שיהיה, הרי הוא מתהווה בתכלית השלמות האפשרית להתהוות מאותו החומר המיני, וישיג פרטי המין מן החיסרון כפי חיסרון החומר של אותו הפרט, ותכלית מה שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע והשלם שבו הוא מין האדם, כפי שכבר נודע מטבעו שהוא חי הוגה מת, והכרחי למין זה מן הרע שימצא .
ואתה מוצא עם זאת, שהרעות הבאות על בני האדם מן המין הזה מעטות מאוד מאוד, ואירוען נדיר מאוד, לפי שאתה תמצא ערים עומדות אלפי שנים לא שקעו ולא נשרפו, וכן נולדים אלפים מבני אדם בתכלית השלמות, ואינו נולד בעל מום כי אם לעתים רחוקות.
ואם יתעקש המתעקש ולא יאמר לעיתים רחוקות, הרי הוא מעט מאוד, ואינו לא אחד ממאה ולא אחד מאלף מן הנולדים במצב השלמות.
והמין השני מן הרעות הוא מה שיארע לבני אדם זה מזה, כהשתלטם זה על זה.
והרעות הללו יותר מרעות המין הראשון, וגורמי זה רבות וידועות, וגם הם ממנו , אבל אין לעשוק עיצה עליהם, ועם זאת הרי כל מדינה מצויה בעולם בכללו, לא ימצא בין אנשי אותה המדינה מין זה מן הרעות נפוץ הרבה כלל, אלא שגם מציאותו מעטה, כגון אדם האורב לאדם והורגו או יגנבהו בלילה.
אבל יהיה מין זה מן הרעות, כולל בני אדם רבים במלחמות הגדולות. וגם זה אינו מרובה בכל הארץ.
והמין השלישי מן הרעות הוא מה שיארע לאדם ממנו מפעולתו הוא עצמו, וזה הוא המצוי הרבה, והרעות האלה יותר מרעות המין השני בהרבה, ומרעות המין הזה צועקים כל בני אדם. וזהו אשר לא תמצא מי שאינו [רצה] חוטא בו על עצמו כי אם מעטים. וזהו אשר ראוי לגנות עליו את הנפגע באמת, ולומר לו כמו שנאמר, מידכם הייתה זאת לכם , ונאמר משחית נפשו הוא יעשנה.
ועל המין הזה מן הרעות אמר שלמה אוולת אדם תסלף דרכו וגו' , וכן כבר ביאר במין הזה מן הרעות שהם מעשה האדם בעצמו, והוא אומרו: לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלוהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים , ואותם המחשבות הם אשר הביאו עליהם הרעות הללו.
על מין זה נאמר כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל וביאר מיד בסמוך, כי האדם הוא אשר ממציא את המין הזה מן הרע, ואמר כי אדם לעמל יולד וגו' .
ומין זה נספח הוא לכל המגרעות, כלומר: לגרגרנות באכילה ובשתייה ובתשמיש, והעסק בהם בהפרזת כמות, או באי סדר, או בהפסד איכות המזון, ויהיה זה סיבה לכל התחלואים והפגעים הגופניים והנפשיים, אשר לחליי הגוף הרי ברורים.
ואשר לחליי הנפש מרוע ההנהגה הזו, הרי משני דרכים:
האחד השינוי שאירע לנפש בהכרח מחמת שינוי הגוף מצד היותה כוח גופני, כפי שכבר נאמר כי מידות הנפש נספחות למזג הגוף .
והדרך השני הוא מה שהנפש מתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, ונעשים לה נוהג, ותושג לה תכונת התשוקה למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין, ותשוקה זו היא דבר שאין לו סוף.
אבל הדברים ההכרחיים כולם מוגדרים ויש להם תכלית, אך המותרות אין להם סוף: אם תהיה לך תשוקה שיהו כליך של כסף, הרי היותם של זהב יותר נאה, ואחרים עשאום שהם , ושמא יעשום גם מן הפטדה והאודם וכל מה שאפשר למצוא.
ולא יחדל כל סכל נבער מדעת בדאגה ויגון על שלא הצליח לעשות כמו שעשה פלוני מן המותרות, ועל הרוב יביא עצמו לידי סכנות גדולות, כהפלגה בים, ושירותי המלכים , וכל מטרתו בכך להשיג אותן המותרות הבלתי הכרחיות, וכאשר יביאוהו צרות באותם הדרכים שהוא הלך בהם יתלונן על משפט ה' וגזרתו, ויבוא לקלל הזמן , ויתפלא על מיעוט עשותו צדק, מדוע אינו עוזרו להשיג ממון רב, כדי למצוא בו הרבה יין להשתכר בו תמיד, ומספר נערות עדויות במיני הזהב ואבני החן כדי שיעוררוהו למשגל יותר ממה שביכולתו כדי שיתענג, כאילו התכלית המציאותית אינה אלא עונג השפל הזה בלבד.
עד כה * הגיעה טעות ההמון, עד שייחסו לבורא חוסר יכולת במציאות הזו, שהמציאו בטבע הזה המחייב את הרעות הגדולות הללו כפי דמיונם, מפני שאותו הטבע אינו נשמע לכל בעל מגרעת להשיג מגרעותיו, עד שיביא לנפשו הרעה כל דרישותיה אשר אין להם סוף כמו שביארנו * .
אבל החסידים החכמים כבר ידעו חכמת המציאות הזו והבינו אותה, כמו שבאר דוד ואמר כל אורחות ה' חסד ואמת לנצרי בריתו [רצו] ועדתיו , אומר כי אותם אשר נצרו טבע המציאות וחוקי התורה וידעו תכליתם, נתברר להם אופן החסד והאמת בכל, ולפיכך עשו מטרתם מה שהייתה הכונה בהם מחמת היותם אדם, והיא ההשגה .
ובגלל צורך הגוף מבקשים ההכרחי, לחם לאכול ובגד ללבוש ללא מותרות, וזה הקל ביותר, ואפשר להשיגו בעיסוק מועט אם יסתפק אדם בהכרחי, וכל מה שאתה רואה מקושי הדבר הזה וכבדו עלינו הוא מחמת המותרות ודרישת הבלתי הכרחי, נעשה קשה אפילו מציאת ההכרחי, לפי שכל מה שהתקוות תלויות במותרות יותר, יהיה הדבר יותר קשה, ויתבזבזו הכוחות וההשגים במה שאינו הכרחי, ובכך לא ימצא ההכרחי.
וראוי שתתבונן על מצבנו במציאות, שכל מה שהיה הדבר הכרחי יותר לבעלי החיים הרי מציאותו יותר, והוא זול יותר, וכל שהוא פחות הכרחי מציאותו פחות והוא יקר מאוד.
והנה הדבר ההכרחי לאדם דרך משל, הוא האויר והמים והמזון, אלא שהכרחיות האויר גדולה יותר, לפי שאם יעדר לו רגעים מספר היה אבד, אבל המים אפשר שיתקיים יום או יומים, והאויר יותר מצוי ויותר זול בלי ספק.
והכרחיות המים יותר מהכרחיות המזון, לפי שאם ישתה ולא יאכל אפשר שיתקיים איזה אדם ארבעה ימים ואף חמישה ללא מזון. ואתה מוצא המים בכל עיר יותר מן המזון ויותר זול. וכך הדבר נוהג במיני המזון, היותר הכרחי יותר מצוי ויותר זו באותו המקום מאותו שאינו הכרחי.
אבל המור והאהל והאודם והפיטדה איני סבור שמי שהוא מבריאי הדעת יחשוב שיש להן צורך חשוב לאדם, זולתי לרפואה, ויש תחליף להן ולדומיהם הרבה מן העשבים והחומרים. והנה זה הוא ביאור חסדי ה' יתעלה וטובו ואפילו כלפי החי הזה החלש.
אבל ביאור צדקו יתעלה והשוותו ביניהם הרי פשוט מאוד מאוד, לפי שאין בהוויה וההפסד הטבעיים מה שמיוחד למין חי מכל יתר מיני בעלי החיים בכוח מיוחד בו, או באבר נוסף על אחר ממינו, אלא כל הכוחות הטבעיים והנפשיים והחיוניים והאברים הנמצאים בפרט הזה הם הנמצאים בשני באופן עצמי.
ואם היה שם חיסרון הרי זה במקרה מחמת דבר שאירע ממה שאינו בטבע, וזה מועט כמו שביארנו .
ואין הבדלים כלל בין אותם שהם כדרך הטבע, זולתי מה שהוא חיובי מצד שינוי עתוד החומרים אשר זה הכרחי לטבע חומר אותו המין שהייתה המטרה בו לזה בלעדי זה .
אבל מה שיש לזה צרורות מור רבים ובגדים מוזהבים, וזה אין לו המותרות הללו בחייו, אין בזה כל רע ולא עוול, וזה אשר יש לו המותרות הללו לא השיג שום דבר נוסף בעצמותו , אבל השיג דמיון שוא או משחק.
וזה שהוא נעדר מותרות החיים לא חסר לו מאומה חיובי, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אוכלו לקטו , זהו מצב הרוב בכל זמן ובכל מקום, ואין לשים לב לבודדים כמו שביארנו.
ולפי שתי הבחנות הללו יתבארו לך חסדיו יתעלה על ברואיו [רצז] בהמצאת ההכרחי באופן סדיר, והשוואתו בין אישי המין בבריאתם. ולפי הבחנה זו האמיתית אמר רבן של חכמים כי כל דרכיו משפט , ואמר דוד כל אורחות ה' חסד ואמת וגו' כמו שביארנו , ובפירוש אמר דוד טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו , כי המצאתנו הוא הטוב הגדול בהחלט כמו שביארנו, ובריאת הכוח המנהיג את בעלי החיים הם הרחמים עליו כמו שביארנו.
הערות:
הערת המתרגם: "כ'יאל" דמיון, כוח המדמה. ובר"ש "יעלה בלב".
הערת המתרגם: אפשר לתרגם: על הטובות. ולעצם העניין נראה שגם רס"ג סבור כן, ראה בספרו אמונות ודעות המאמר התשיעי פרק א מהדורתי עמ' רסב "או שהם שקולים או שהדברים המדאיבים מכריעים את המשמחים" ע"ש.
הערת המתרגם: "כ'טב" דברי תרגם הטפה, משא, נאום מעשה חושב. ובר"ש "חידות" ואינו נכון. ולעיל ח"ב סוף פרק כג "ספור" וגם זה בלתי נכון.
הערת המתרגם: תרגום מלולי "בזמן " וכך תרגם ר"ש. ואפשר גם"בחיים".
הערת המתרגם: בר"ש "רק" ואינו נכון.
הערת המתרגם: אבו בכר מחמד אבן זכרייה אלראזי, חי בין השנים - . מעיר ראי במחוז כ'ראסאן שבפרס. דתו איסלאם. ומלבד ספר "האלוהיות" שמזכיר רבנו כאן, חיבר גם"כתאב אלחאוי" "המקיף" או "הכולל", בענייני רפואה, והוא נחשב מגדולי חכמי הרפואה המוסלמים, ורבנו מזכירו הרבה פעמים בספריו הרפואיים.
הערת המתרגם: "עט'אים" כלומר: דברים חמורים. ותירגמתי כן בעקבות רבנו בפירושו לאבות פ"א מט"ז מהדורתי עמ' תכ. ובר"ש "הרבה" ואינו נכון.
הערת המתרגם: "ארתכבה" בדותה זדונית ומרושעת.
* . לפי כ"י ב, במשך ימי חייו. ונראית נכונה יותר.
הערת המתרגם: "עאהה" כולל כל מחלה גופנית אורבנית, וכך תרגם רס"ג צרעה" בשמות כג כח ודברים ז כ. ובר"ש והמומין.
הערת המתרגם: "זמאנאת" ותירגמתי כן לכלול כל מומי האברים החיצוניים, ובר"ש "וביטול האברים" ונכון הוא, ורס"ג תרגם בויקרא כא יח פסח "אזמן ". [רצג] "וג'ודה" בר"ש "למציאותו וטובתו" ונראה שבתחילה טעה וחשב כי היא מעניין "וג'וד" ותרגם"מציאות", ואח"כ הרגיש בטעותו ותיקן "טוב" והמעתיקים השחילו שתיהן ללא הבחנה.
הערת המתרגם: כלומר: סוקרים את העובר על הפרט היחיד מבני האדם.
הערת המתרגם: ועצם רצונו עדין טעון מבחן ומבחנה אם טוב הוא.
הערת המתרגם: תירגמתי כאן "חט'ה" ישותו, אם כי אינה מדוייקת. והכוונה השפעת מציאותו של אדם בעולם. וראה לעיל ח"ב פרק ל, הערה . וכתב ביסודי התורה פ"ד הל' יב, בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא. ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל, וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר.
הערת המתרגם: "הדיאן" ובר"ש "שיגעון" ולא דק.
הערת המתרגם: כלומר: אינם טוענים שסקרו את המציאות כולה.
הערת המתרגם: "תג'ד'ם" ואפשר "מוכה שחין ". ובר"ש "עד שהצטרע", וראה פירוש רבנו למסכת כתובות פ"ג מ'ד מהדורתי הערה .
הערת המתרגם: ראה הלכות דעות פ"ד הל' יט.
הערת המתרגם: תהלים קמד ד.
הערת המתרגם: איוב כה ו.
הערת המתרגם: שם ד יט.
הערת המתרגם: ישעיה מ טו.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"ב פרק כה ד"ה ודע.
הערת המתרגם: לפי שאין יחס בין הגוף לנפרד. וכדלעיל ח"א פרק נו.
הערת המתרגם: עצם מציאותו חסד הוא ולא עוד אלא שחננו כוח הבחנה הגיון ואף שכל.
הערת המתרגם: בכל יחיד ויחיד ובכל פרט ופרט.
הערת המתרגם: דברים לב ה.
הערת המתרגם: משלי יט ג. [רצד]
* . אפשר: מה שיפגע באדם.
הערת המתרגם: "אלצואעק" הברקים העצומים המלווים לבות אש. וכבר העירותי על כך לעיל ח"א פרקים נד. עב. וח"ב פרק מד. ובר"ש "הברקים העצומים הנקרא בלעז לנבי"ש" ובשלושת המקומות דלעיל תרגם"זוועה" וכבר העיר על כך בפירוש המילות הזרות שלו.
הערת המתרגם: יותר נכון "הפרטי".
הערת המתרגם: וראה גם לעיל פ"ח הערה .
הערת המתרגם: "תאת'ר" קבלת השפעה והתרשמות. להיות נפעל.
הערת המתרגם: השווה גם רס"ג באמונות ודעות מאמר ד פ"ב.
הערת המתרגם: כלומר: אותו הפרט היחיד שנברא תחילה.
הערת המתרגם: בר"ש "מן הספר הנקרא תועלות האברים" וכך באמת שמו המלא של הספר.partium usu De] והוא מחולק לשבעה עשר פרקים ורבנו הרבה מאוד לדון בדבריו ולחלוק עליו בספריו הרפואיים.
הערת המתרגם: כלומר: שלג יבואהו צער ומכאוב.
הערת המתרגם: "נאטק" בעל הגיון ותבונה. ור"ש מתרגם בכל מקום"מדבר".
הערת המתרגם: כלומר: שמין רעות כאלה שיפרט רבנו הלאה, הכרחיים להמצא בכל מורכב מחומרים כאלה, כי סוג זה של העדר הוא חלק מן ההוויה ותהליך מתהליכיה. וראה לעיל ח"א פרק ז. ובר"ש "ואי אפשר לזה המין מבלתי רע שימצא לו" ולדעתי לא דק.
הערת המתרגם: וענינה התנגדות והכחשה תוך ויכוח עקשני. ובר"ש "ואם יתגבר המתגבר" ולא דק.
הערת המתרגם: מצד האדם עצמו.
הערת המתרגם: אפשר: לנעשק.
הערת המתרגם: אפשר: המתנכל.
הערת המתרגם: כלומר: המלחמות. ובתפילת שלמה במלכים א ח פתח במלחמה וסיים [רצה] במלחמה ושלב אסונות הטבע באמצע.
הערת המתרגם: מלאכי א ט. ושם אין "לכם". והושחלה מתוך שיגרה שבעל פה בחילוף עם הפסוק בישעיה נ יא.
הערת המתרגם: משלי ו לב.
הערת המתרגם: שם יט ג. וראה תענית ט א. שים לב לדברי ר' יוחנן שם כי הם מרפסי אגרי.
הערת המתרגם: קהלת ז כט.
הערת המתרגם: איוב ה ו.
הערת המתרגם: שם ה ז.
הערת המתרגם: תירגמתי כן כי שם זה משומש אצל חז"ל גם ללהיטות בתשמיש. וראה משנה נדה פ"י מ"ז. ואפשר לתרגם: תאוותנות.
הערת המתרגם: ראה גם הלכות דעות פ"ד הל' טו.
הערת המתרגם: "בלור" תירגמתי "שהם" בעקבות רס"ג בשמות כח כ. ובר"ש "ספיר".
הערת המתרגם: "זמרד" כך תרגם רס"ג פיטדה בשמות כח יז. ובר"ש "נופך".
הערת המתרגם: "יאקות" כך תרגם רס"ג שם.
הערת המתרגם: כי שרותי המלכים סכנות רבות יש בהן לגוף ולנפש, וראה פירוש רבנו לאבות פ"א מ"י מהדורתי.
הערת המתרגם: כינוי כלפי מעלה, כעין והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוהיו. ישעיה ח כא.
הערת המתרגם: בר"ש "מזויינות" והוא עבר ערביה.
הערת המתרגם: ר"ש הוסיף משלו "ורקמה".
* . אפשר: עד כדי כך.
הערת המתרגם: חוסר יכולת לנהל את העולם כפי רצון כל שוטה ולספק לו כל תאוותיו. ובר"ש "עד שהלאו ה' בזה" ואינו ברור.
* . ומקור דברי רבנו כאן בירושלמי שבת פרק יג הל' ג, ורבנן אמרי תשעים ותשעה מתים בפשיעה ואחד בידי שמים. עיין שם היטב כל דברי יתר האמוראים.
הערת המתרגם: "אלפצ'לא" ובר"ש "החשובים" ושמא טעות [רצו] הוא.
הערת המתרגם: תהלים כה י. ובהלכות דעות פ"ד הל' טו הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ע"ש.
הערת המתרגם: ראה גם דברי רבנו בהקדמתו לסדר זרעים מהדורתי ד"ה דע שהקדמונים, עמ' טל והלאה.
הערת המתרגם: בראשית כח כ.
הערת המתרגם: "ובד'לתה אזיד" יותר נכון לתרגם"והצעו יותר" ובר"ש "ויותר בחינם" ואיני יודע דרגות בחינם, אבל בזול או בהצע יש דרגות.
הערת המתרגם: כלומר: כל מקום לפי הרגליו.
הערת המתרגם: "מסך" וכדברי רבנו בפירושו למשנה כרתות פ"א מ"א ובספר היד החזקה הלכות כלי המקדש פ"א הל' ג, ור"ש לא תרגמה.
הערת המתרגם: "ענבר" תירגמתי כן בעקבות רס"ג בתירגומו לתהלים מה ט. וראוי היה לתרגם"כפת הירדן" כפירוש רבנו בכריתות פ"א מ"א ראה שם מהדורתי. ור"ש לא תרגמה.
הערת המתרגם: "זמרד" וראה לעיל הערה . ושם תרגם ר"ש "נופך" וכאן "ברקת" וכן לא ייעשה.
הערת המתרגם: לעיל בפרק זה.
הערת המתרגם: נראה לי שכוונת משפט זה להבדלים שבין זכר לנקבה בעצם המבנה וביתר הנספחים כגון הזקן וכדומה.
הערת המתרגם: כעין מה שנאמר ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו. וראה בפירוש שם מהדורתי עמ' רכה--רכו.
הערת המתרגם: בר"ש "מותר הפרנסה" ואינו נכון.
הערת המתרגם: שמות טז יח.
הערת המתרגם: אפשר: ליוצא מן הכלל לנדיר.
הערת המתרגם: "סייד [רצז] אלעאלמין " ובר"ש "אדון הנביאים" וכך הוא במקצת נוסחות. ושמא רצו להשוות לאמור לעיל ח"ב פרק יט. וראה לעיל ח"א פרק נד.
הערת המתרגם: דברים לב ד. דן תהלים כה י.
הערת המתרגם: לעיל ד"ה אבל החסידים.
הערת המתרגם: תהלים קמה ט.
חלק שלישי