מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [י]
אלו ה"מתכלמין " כפי שהודעתיך אינם מדמים העדר כי אם ההעדר המוחלט, אבל העדר התכונות כולם אינם חושבים אותם העדר, אלא חושבים שכל העדר ותכונה דינם כדין שני נגדיים, כמו הסימאון והראות, והמות והחיים, והרי הם לדעתם בדרגת החום והקור .[רצ]
ולפיכך מדברים בסתם ואומרים כי ההעדר אינו זקוק לפועל, אלא הפעולה היא שדרוש לה פועל דווקא. וזה נכון מבחינה מסוימת, ועל אף היותם אומרים שאין ההעדר זקוק לפועל, אומרים לפי היסודות שלהם כי ה' מסמא ומחרש, ומניח הנע, כי ההעדרים הללו לדעתם עניינים מצויים .
ולפיכך ראוי שנודיעך את השקפתנו אנו בזה כפי שמחייב העיון הפילוסופי.
והוא, כבר ידעת כי מסלק המעצור הוא המניע מבחינה מסוימת , כמי שסילק עמוד מתחת קורה ונפלה מחמת כובדה הטבעי, הרי אנו אומרים כי אותו שסילק את העמוד הניע את הקורה, וכבר נזכר זה בשמע .
וכך באופן זה אנו אומרים במי שסילק תכונה מסוימת, שהוא עשה אותו ההעדר, ואף על פי שההעדר אינו משהו מצוי. וכשם שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא יצר החושך, כך נאמר במי שקלקל את הראייה שהוא פועל הסימאון, ואף על פי שהחושך והסימאון העדרים ואינם זקוקים לעושה.
ועל פי ביאור זה יתבאר לך דבר ישעיה יוצר אור ובורא חושך עשה שלום ובורא רע , כי החושך והרע העדרים , והתבונן היאך לא אמר 'עושה חושך' ולא אמר 'עושה רע', לפי שאינם דברים מצויים שתיאמר בהם העשייה, אלא הניח עליהם 'בורא', לפי שמילה זו יש לה שייכות בהעדר בשפה העברית, כמו שאמר בראשית ברא אלוהים וגו' והוא מן ההעדר, ואופן יחס ההעדר לפעולת פועל הוא על דרך זו אשר הזכרנו. וכן על דרך זו תבין אמרו מי שם פה לאדם או מי יישום אילם או חרש או פיקח או עיוור.
ויתכן בזה ביאור אחר, והוא, לומר מי הוא אשר ברא את האדם מדבר או יבראהו נעדר דיבור, עניינו המצאת חומר שאינו מקבל אותה התכונה איזו תכונה שתהיה, והרי הממציא חומר מסוים שאינו מקבל תכונה מן התכוונות אומרים עליו שהוא פועל אותו ההעדר, כדרך שאומרים במי שהיה יכול להציל אדם מן הכיליון והתעלם ממנו ולא הצילו שהוא הרגו .
הנה נתבאר לך כי לפי כל ההשקפות אין קשר לפעולת פועל בהעדר כלל, אלא אומרים שהוא פעל את ההעדר במקרה כמו שביארנו, אבל הדבר אשר יפעל הפועל באופן ממשי הוא דבר מצוי בהכרח איזה פועל שיהיה, אלא תהיה פעולתו קשורה במצוי.
ואחרי הקדמה זו עליך לזכור מה שכבר הוכח, כי הרעות אינם רעות אלא ביחס לדבר מסוים, ושכל דבר שהוא רע מבחינת מצוי מן הנמצאים, הרי אותו הרע הוא העדר אותו הדבר או העדר מצב תקין ממצביו, ולפיכך אומרים במשפט כללי, 'הרעות כולם העדרים '* ,
המשל בכך באדם שמותו רע והוא העדרו, וכן חוליו או עוניו או סכלותו רעות ביחס אליו, וכולם העדרי תכונות. וכאשר תתחקה אחרי פרטי משפט זה הכללי תמצא שלא יכזיב כלל , אלא אצל מי שאינו מבדיל בין ההעדר והתכונה ובין שני נגדיים , [רצא] או מי שאינו יודע טבעי כל הדברים, כגון מי שאינו יודע כי הבריאות באופן כללי היא איזון מסוים , ושזה מן העניינים היחסיים , ושהעדר אותו היחס הוא החולי בדרך כלל, והמוות העדר הצורה ביחס לכל חי וכך כל מה שיפסד משאר הנמצאים אין הפסדו אלא העדר צורתו .
ואחר הקדמות אלו יש לדעת ברור כי ה' יתהדר ויתרומם, אין לומר עליו שהוא עושה רע באופן עצמי כלל, כלומר: שהוא יתעלה ירצה במטרה ראשונית לעשות הרע. זה לא יתכן, אלא כל מעשיו יתעלה טוב מוחלט, לפי שאינו עושה אלא מציאות, וכל מציאות טוב, והרעות כולם העדר, ולא שייך בהם פעולה אלא על הדרך אשר ביארנו, במה שהמציא את החומר בטבע זה שהוא בו, והוא היותו צמוד להעדר לעולם כפי שכבר ידוע , ולכן הוא הסיבה בכל הפסד וכל רע. ולפיכך כל מה שלא המציא לו ה' את החומר הזה אינו נפסד, ולא תביאהו רעה מן הרעות .
ונמצאת אמתת פעולת ה' כולה טוב כיון שהיא מציאותית, ולפיכך דיבר הכתוב אשר האיר חשכת העולם ואמר, וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד , ואפילו מציאות החומר הזה התחתון כפי שהוא, עם צמידותו להעדר המחייב את המוות והרעות כולם, כל זה גם טוב מחמת תמידות ההוייה ותדירות המציאות בעקביות , ולפיכך פירש ר' מאיר והנה טוב מאוד, והנה טוב מוות , לעניין אשר העירונו עליו.
והווי זכור מה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו, יבאר לך כל מה שאמרו הנביאים והחכמים שכל הטוב מפעולת ה' בעצם, ולשון בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה
הערות:
הערת המתרגם: לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השביעית.
הערת המתרגם: "מלכאת" ר"ש מתרגם בכל מקום בספר זה ובתירגומו למסכת אבות "קנינים" וכבר העירותי על כך כמה פעמים.
הערת המתרגם: כלומר: תכונה והעדרה.
הערת המתרגם: שאינם [רצ] אלא מקרים נגדיים נשואים בנושא.
הערת המתרגם: כפי הכללים שהניחו, אשר נתבארו שם ח"א פרק עג.
הערת המתרגם: בר"ש "נמצאים" ואם כוונתו לומר שהם נמצאים על דרך ההתכפה העקיבה כפי שהיא באמת השקפת '"מתכלמין " הרי אין במקור מה שמורה על כך. ונמנעתי מלתרגם "נמצאים" אם כי תרגום נכון הוא כדי שלא יעמיס מי שהוא הכוונה הנ"ל במקור.
הערת המתרגם: כדלעיל פתיחת חלק ב הקדמה יח. וראה שם פרק יד ופרק יח.
הערת המתרגם: ראה מטאפיזיקה ספר ט פרק ו מהד' רוזן עמ' .
הערת המתרגם: ישעיה מה ז.
הערת המתרגם: ראה גם פירושו לפסחים פ"א מ"א:
הערת המתרגם: בראשית א א. וראה לעיל ח"ב סוף פרק ל.
שמות ד יא.
הערת המתרגם: אפשר: שאינו מקבל אחת התכונות.
הערת המתרגם: "נכל" לא מלא את חובתו מתוך רשעות. או לפחות שלא בצדק.
הערת המתרגם: ראה סוטה מו ב.
* . איני יודע מקור אמרה זו.
הערת המתרגם: כלומר: שאין בו יוצא מן הכלל. שכל העדר אינו העדר אל האפס המוחלט אלא העדר התכונות, תכונת החיים או תכונת הראות וכדומה. ובר"ש "תמצאם שלא יחסר מהם אחד" ונוסח שלפניו כבכ"י ב, ס, "תכ'רם" במקום"תכד'ב".
הערת המתרגם: ההעדר המוחלט, אשר זה מפשרי לשיטת אפלטון, וכדלעיל ח"ב פרק יג ההשקפה השניה, וכך היא גם שיטת רס"ג לעניין הפסד העולם.
הערת המתרגם: כגון החיים -והמוות, [רצא] הראות-והסימאון, וכדומה.
הערת המתרגם: כגון החום והקור, וכדומה.
הערת המתרגם: על כל זה דובר בהרחבה לעיל ח"א פרק עב.
הערת המתרגם: "אלמצ'אף" אחת מעשר האמירות של אריסטו. סקרם רבנו בסיפרונו "מילות ההגיון " פרק עשירי. ורס"ג בספרו האמונות ודעות סוף מאמר שני, ראה שם מהדורתי. ואף ר"ש עסק בהם בספרונו "פירוש המילות הזרות" אשר ספח לספר זה. ור"ש תרגמו "והוא משער המצטרף" וכך תירגמו כמעט כל הראשונים.
הערת המתרגם: ראה מטפיזיקה ספר ז פרק ו. והכוונה העדר צורתו המצויה בו כעת, הצורה העכשוית ומתפרק הוא ליסודותיו אשר הם במציאות לפי תיאוריות אלה.
הערת המתרגם: כלומר: שההפסד בא בכוח ההוייה ולשם ההוייה וכדלקמן פרק יב, וכדלעיל ח"א פרק עב. וראה גם יסודי התורה פ"ר הל' ה-ו. וראה מטפיזיקה ספר א פרק ד.
הערת המתרגם: כוונת רבנו לחומר הגוף החמישי כפי השערת אריסטו שגרמי השמים בלתי נפסדים אפילו ההפסד העקיבי.
הערת המתרגם: בראשית א לא.
הערת המתרגם: בר"ש הושמט "להעדר" ושובש כל המשפט.
הערת המתרגם: פעולת ההתכפה שדבר בא בעקבות קודמו ללא הפוגה, כי אותה התנועה הגורמת ההתפרדות והחזרה ליסודות היא עצמה בעת ובעונה אחת גורמת ההתערבות וההתרכבות לפי תיאוריות הללו וכדלקמן פרק יב.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה ט ה.
הערת המתרגם: לפי כ"י ס. "וכלכל" כלומר: חשוב היטב ועיין בכל פרט ממה שאמרתי.
הערת המתרגם: פרשה נא ה.