אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [טז]

פרק [טו]

התפרצות הפילוסופים כלפי ה' יתעלה בעניין ידיעתו את זולתו, התפרצות חמורה מאוד, ונכשלו מכשלה שאין להם תקומה ממנה, ולא למי שנהה אחריהם באותה ההשקפה. והנני משמיעך הטעויות אשר הפילום במה שנתפרצו בו, ואשמיעך גם השקפת תורתנו בכך והוכחתנו נגדם בהשקפותיהם הגרועות והמוזרות בעניין ידיעת ה'.

ואשר הפילם יותר בכך והביאם אליו תחילה, הוא מה שנראה בראשית המחשבה מהעדר סדירות מצבי אישי בני אדם, ושמקצת אישי בני האדם החסידים בחיים רעים ומצערים; ומקצת בני האדם הרשעים בחיים טובים ונעימים , והביאם דבר זה לידי כך שחלקו את החלוקה הזו אשר תשמע עתה.

אמרו, לא יבצר הדבר מאחד משני חלקים:

- או שאין ה' יודע מאומה מן המצבים האישיים הללו ואינו משיג אותם,

- או שהוא משיגם ויודעם.

וזו חלוקה הכרחית.

ואחר כך אמרו, אם היה משיגם ויודעם לא יבצר הדבר מאחד משלשה חלקים:

- או שיסדירם וינהלם על הסדר הטוב ביותר והמושלם והתמים.

- או שנבצר ממנו להסדירם ואין לו יכולת לכך.

- או שהוא יודע ויכול להסדירם ולהנחותם באופן הטוב, אלא שהזניח את הדבר על דרך הזלזול ואי ההחשבה, או על דרך הקנאה. כמו שאנו מוצאים בבני אדם איש היכול להביא טובה לאדם אחר, ויודע שאותו אדם זקוק למה שיביא לו מן הטוב, אלא שמחמת רוע טבעו ורשעו וקנאתו מקנא בו על כך ואינו מביאו לו.

וגם חלוקה זו הכרחית ונכונה, כלומר: שכל היודע דבר מסוים הרי לא יבצר או שתהיה [שו] לו השגחה בניהול מה שידע, או שתניח את הדבר כדרך שמזניח האדם בביתו ניהול החתולים דרך משל, או מה שהוא יותר מזולזל מהן, ואשר יש לו השגחה בדבר חן שנבצר ממנו להנהיגו על אף שרצונו בכך.

וכאשר חלקו חלוקה זו חרצו משפט ואמרו, כי שני חלקים משלושת החלקים הללו שהם חיוביים לכל מי שיודע, נמנעים כלפי ה' יתעלה, והם:

- מה שאינו יכול,

- או יכול ואינו משגיח.

כי זה מידה רעה או חוסר יכולת, והוא נעלה משניהם.

ולא נותר מכל החלוקה אלא:

- שאינו יודע מאומה מן המצבים הללו כלל,

- או שהוא יודעם ומסדירם בסדר הטוב ביותר.

והרי אנו מוצאים אותם בלתי סדירים ואין בהם שום הגיון, ואינם מתנהלים כראוי, הנה זה מורה שאינו יודעם כלל ולא על ידי סיבה .

זהו הדבר אשר הכשילם תחילה אל ההתפרצות החמורה הזו. ותמצא כל מה שקצרתי לך מחלוקיהם והערתי על שזה מקום טעותם, מבואר ומפורש במאמר אלאסכנדר אלאפרודסי בהנהגה.

ראה אכן והתפלא היאך נכשלו ביותר רע ממה שברחו ממנו, והיאך נסכלו בדבר אשר לא חדלו להעירנו עליו ולבארו לנו תמיד.

מה שנכשלו ביותר רע שמה שברחו ממנו, הוא, שהם ברחו מלייחס לה' ההזנחה, והחליטו עליו באי ידיעה, ושכל מה שבעולם הזה השפל נסתר ממנו ואינו משיגו.

אבל סכלותם במה שלא חדלו להעירנו עליו, הוא, שהם התבוננו במציאות במצבי אישי בני אדם אשר רעותיהם מחמתם, או מהכרח טבע החומר כפי שאומרים תמיד ומבארים, וכבר ביארנו מזה מה שראוי . וכאשר קבעו לבסיס את היסוד הזה, ההורס כל יסוד טוב, המכער יופי כל השקפה נכונה, באו אחר כך לסלק זרותו, ודימו כי ידיעת הדברים הללו נמנע כלפי הבורא מכמה פנים:

- מהם כי הפרטים אינם מושגים כי אם בחושים לא בשכל, ואין ה' משיג בחוש.

- ומהם שהפרטים אין להם סוף , והידיעה היא היקף כללי, ודבר שאין לו סוף אי אפשר להקיפו בידיעה.

- ומהם שידיעת המתחדשות שהם חלקיים בלי ספק, מחייבים לו שינוי מסוים, לפי שהיא התחדשות ידיעה אחר ידיעה.

ולפי דברנו אנו קהל התורתיים שהוא ידעם לפני היותם , מקשים עלינו שתי קושיות:

האחת שהידיעה קשורה בהעדר המוחלט,

והשניה שנמצא ידיעת הווית הדבר בכוח וידיעת הוויתו בפעל דבר אחד .

וכבר נתלבטו במחשבות , עד שאמר אחד מהם שהוא יודע המינים בלבד לא הפרטים, ואמר אחר שאינו יודע מאומה מחוץ לעצמו כלל, כדי שלא יהיו שם ריבוי ידיעות לפי דמיונו.

ומן הפילוסופים מי שסובר כדעתנו, ושהוא יתעלה יודע כל דבר, ולא נעלם ממנו מאומה כלל, והם אנשים גדולים לפני אריסטו בזמן, וכבר הזכירם גם אלאסכנדר באותו המאמר שלו, אלא שאינו מקבל את השקפתם, ואומר הוא כי הגדולה שבסתירותיה מה שאנו רואים מן הרעות הבאות על הצדיקים וטובות שמשיגים הרשעים.

כללו של דבר, כבר נתבאר לך כי כולם, אלו מצאו מצבי אישי בני אדם סדירים כפי מה שנראה להמון שהוא סדר, לא היו נכשלים [שז] במאומה מכל העיון הזה ולא התפרצו, אלא הגורם הראשון לעיון הזה הבחנת מצבי בני אדם הטוב והרע שבהם, ושדבר זה לפי דמיונם בלתי סדיר, וכמו שאמרו הסכלים שבנו לא יתכן דרך הן .

ואחר שביארתי כי הדברים בידיעה ובהשגחה קשורים זה בזה, אחל לבאר השקפות בעלי העיון בהשגחה, ואחר כך אעסוק בתירוץ קושיותיהם על ידיעת ה' את הפרטים.

הערות:

הערת המתרגם: "אלאוהאם" ור"ש לא החליט היאך לתרגמה וכתב "הספקות והשיבושים".

הערת המתרגם: הזרות שבהם היא שכדי להמנע מלייחס לו הזנחה ייחסו לו אי ידיעה וכדלקמן, כלומר: כדי למנוע מלייחס לו מגרעת מדותית ייחסו לו מגרעת עצמית.

הערת המתרגם: אפשר: בעיון ראשון, בקלישות המחשבה.

הערת המתרגם: אפשר: יחידי. ההסתכלות במצבי כל פרט ופרט.

הערת המתרגם: מעניינת היא גם גישת רס"ג לבעיה זו. ראה בסיפרו האמונות ודעות מאמר חמישי פרק ג.

הערת המתרגם: בר"ש "או יהיה מנוצה ולואה". ואינו ברור.

הערת המתרגם: אפשר: ביחס לה'. [שו]

הערת המתרגם: כלומר: לא ידיעה ישירה ולא ידיעה עקיפה.

הערת המתרגם: אפשר: שמציתי. ובר"ש "שביארתי" ולא דק.

הערת המתרגם: לעיל בחלק זה פרק יב.

הערת המתרגם: "אלמסמג'ה" ובר"ש "המבערת" וט"ס הוא וצ"ל המכוערת.

הערת המתרגם: ואין מגרעת ביחס לה' באי יכולתו על הנמנע. וכדלעיל בסמוך פרק טו.

הערת המתרגם: על דרך ההתכפה העקיבה אשר מציאות שאין לו סוף מסוג זה קיימת. אך אין טענה זו מחייבת את ה"מתכלמין " הסוברים שמציאות כזו בטלה.

הערת המתרגם: כלומר: כל ידיעת מתחדש היא חלקית לאותו המתחדש, וכך תמיד חדשים לבקרים. ואם כן חל שינוי בידיעתו עם כל חידוש או התחדשות. ובר"ש "והם הפרטיים בלי ספק" ואם אין ט"ס יש אי הבנה.

הערת המתרגם: אפשר: בטרם היותם.

הערת המתרגם: אפשר: תלות הידיעה.

הערת המתרגם: כלומר: ואם תאמרו שתי ידיעות הרי חזרנו לקושיא הראשונה שיש שינוי בידיעתו. ובכל עניין זה ראה לקמן פרק כ. ובר"ש שיבש כל משפט זה וכתב "ידיעת הדבר בכוח דבר אחר וידיעת היותו בפעל דבר אחר".

הערת המתרגם: בר"ש "וכבר הפליגו לחשוב רע" והוא אפשרי, [שז]

הערת המתרגם: בר"ש "העניין " וט"ס הוא.

הערת המתרגם: אפשר: הצדיק והרשע.

הערת המתרגם: יחזקאל לג יז.

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה