מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [טו]
לנמנע טבע יציב יציבות איתנה שאינה מפעולת פועל, לא יתכן שינויו כלל, ולפיכך אין לתאר את ה' שהוא יכול עליו. וזה ממה שלא יחלוק בו אדם מבעלי העיון כלל, ולא יסכל בזה אלא מי שאינו מבין את המושכלות.
אבל נקודת המחלוקת בין כל בעלי העיון הוא ביחס למין מסוים ממה שהאדם מדמה, אומרים מקצת בעלי העיון שזה מסוג הנמנע אשר אין לתאר את ה' ביכולת לשנותו, ואחר אומר שהוא מסוג האפשרי אשר ביכולת ה' להמציאו איך שירצה.
המשל בזה, אחוד הנגדיים בעת אחד ומקום אחד , והפיכת עין הדברים , כלומר: שיחזור העצם מקרה והמקרה עצם, או שימצא עצם גופני שאין בו מקרה , כל זה מסוג הנמנע אצל כל אחד מבעלי העיון.
וכן שהאלוה ימציא כמוהו, או יעדיר את עצמו, או יתגשם, או ישתנה, כל זה מסוג הנמנע , ואין לתאר את ה' ביכולת על דבר מכל אלה.
אבל האם ימצא מקרה מופשט לא בעצם, בזה כת מבעלי העיון והם ה"מעתזלה" דימו את זה וראוהו מסוג האפשר, ואחרים אמרו שהוא מסוג הנמנע, ואף על פי שהאומר שיש מציאות מקרה שלא בנושא, לא הביאו לכך העיון המופשט, אלא התחשבות בדברים דתיים שדחקם העיון דוחק גדול, ומלטו את עצמם בדבר זה .
כך מציאות דבר מתגשם לא מחומר כלל הוא מסוג האפשרי אצלנו, ומסוג הנמנע אצל הפילוסופים .
וכך אומרים הפילוסופים כי מציאות מרובע אשר אלכסונו שוה לצלעו , או זוית מגושמת שסביב לה ארבע זויות פשוטות נצבות וכל כיוצא בזה, הכל מסוג הנמנע. ומקצת הסכלים במדעים שאינו יודע מן הדברים הללו אלא פשט המילים לא הבנת עניין יחשוב שהם אפשריים.
ומי יתן וידעתי האם העניין הזה פתוח ופרוץ ויש לכל אדם לטעון בכל עניין שעלה על דעתו ויאמר זה אפשרי, ויאמר אחר שהוא נמנע כפי טבע הדברים , או שיש שם דבר החוסם את הדבר הזה ומגבילו במה יחליט האדם בהחלט שזה נמנע בטבעו, והאם קנה המידה לכך והבחנתו בכוח המדמה או בשכל, ובמה נבדיל בין מה שבדמיון למה שמושכל, לפי שפעמים מתווכח האדם עם זולתו, או [שה] נאבק עם עצמו, בדבר מסוים שמוצא שהוא אפשרי לדעתו ויאמר שהוא אפשרי בטבעו, ויאמר המתנגד כי האפשרות הזו היא ממעשה הדמיון לא מבחינת השכל. או שמא יש שם דבר להבדיל בו בין הכוח המדמה לבין השכל, והאם הוא דבר מחוץ לשניהם יחד, או בשכל עצמו יש להבדיל בין המושכל ודבר שבדמיון.
כל אלה נקודות מחקר מדוקדק מאוד, ואין זה מטרת הפרק .
הנה נתבאר כי לפי כל השקפה ושיטה יש כאן דברים נמנעים ובטלה מציאותן, ושאין לתאר את ה' ביכולת עליהן, ואין זה קוצר יד ולא חוסר יכולת כלפיו בכך שאינו משנה אותן, והרי הם אם כן חיוביים לא מפעולת פועל.
והנה נתבאר כי נקודת המחלוקת בדברים המצטיירים מאיזה משני הסוגים הם, האם מסוג הנמנע או מסוג האפשרי.
דע זה.
הערות:
הערת המתרגם: של אותו הטבע כלל.
הערת המתרגם: אפשר: שיש לו יכולת.
הערת המתרגם: "מחל" ובר"ש "בנושא" והוא אפשרי אם כי אין רגילות לכנות הנושא "מחל" אלא "מוצ'ע".
הערת המתרגם: להגדרת והבחנת הנגדיים וההפכיים ראה מילות ההגיון שער אחד עשר.
הערת המתרגם: בר"ש "והתהפך הראשים". ואינו ברור.
הערת המתרגם: לא חום ולא קור ולא גוון ולא מראה ולא עגול ולא ריבוע.
הערת המתרגם: ראה גם לעיל ח"ב פרק יג.
הערת המתרגם: "יוג'ד" הגימל פתוחה לדעתי. ור"ש קראה חרוקה ולפיכך תרגם"ימציא".
הערת המתרגם: אף כאן דילג ר"ש כמה מילים וקיצר כמנהגו להשמיט כפילות שנראית לו מיותרת.
הערת המתרגם: וכדלעיל ח"א פרק עא שם בא עניין זה בארוכה.
הערת המתרגם: ובשל נקודה עקרונית זו בא כל הפרק הזה.
הערת המתרגם: להסבר משפט זה ראה אפודי.
הערת המתרגם: ראה גם [שה] לעיל ח"א פרק ע"ג סוף ההקדמה העשירית.
הערת המתרגם: אפשר: יש לדקדק בהן.
הערת המתרגם: וקנה מידת ההבחנה כבר רמזה לנו רבנו בכמה מקומות, מהן בח"א פרק עג. ומהן בח"ב בפרקים על הנבואה, ונקודות מפוזרות בפרקים אחרים. אלב שהתחומים קלושים ומעודנים מאוד כך שקל לכל מתעקש להטותן לכאורה לצרכי דעותיו הקדומות והנחותיו הצרכיות, ונגד אלה מטיף כאן רבנו.
הערת המתרגם: אפשר: ביחס אליו.
הערת המתרגם: במחשבה והעוולים על הלב. ובר"ש "שיונחו" וכוונתו כנראה כל הנחה שאדם מנסה להניח כבסיס או מצע לחקירה כל שהיא.