מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [טו]
מטרתי בפרק זה לבאר כי אריסטו אין לו הוכחה על קדמות העולם כפי השקפתו, ואינו טועה בכך , כלומר: שהוא עצמו יודע שאין לו הוכחה על כך, ושאותן ההוכחות והראיות שהוא אומר אותן, הם אשר נראין ונוטה הדעת אליהן יותר, והספקות בהם הכי מעטות כפי שמדמה אלאסכנדר .
ואין לחשוב על אריסטו שהוא סבור שאותן הדברים הוכחה, כי אריסטו הוא אשר למד לבני אדם דרכי ההוכחה וחוקיה ותנאיה .
ואשר הביאני לדבר זה, לפי שהאחרונים מתלמידי אריסטו מדמים כי אריסטו כבר הוכיח את קדמות העולם, ורוב בני אדם מאותם המדמים שנתפלספו סומכים על אריסטו בשאלה זו, וחושבים שכל מה שאמר, הוכחה גמורה שאין בה פקפוק. ויקשה בעיניהם לחלוק עליו, או לומר שנעלם ממנו דבר, או שטעה בדבר מן הדברים.
ולפיכך ראיתי להוליכם כפי השקפתם, ואבאר להם שאריסטו עצמו לא טען ההוכחה בשאלה זו, מזה שהוא אומר בשמע
שכל מי שקדם לנו מן הטבעיים סובר כי התנועה אינה הווה ולא נפסדת, פרט לאפלטון שהוא סבור שהתנועה הווה נפסדת, וכך גם השמים לדעתו הווה נפסדת, זה לשונו.
וידוע שאילו הוכחה שאלה זו בהוכחות החלטיות, לא היה נזקק אריסטו לתמוך אותה בכך שכל מי שקדם מן הטבעיים סובר כן , ולא היה צריך לומר כל מה שאמר באותו המקום מן ההרחקה לדברי כל מי שחלק עליו וגינוי השקפתו . לפי שכל דבר שהוכח, לא תוסיף אמתתו ולא יתחזק הנכון שבו בהסכמת כל העולם עליו, ולא תגרע אמתתו ולא יחלש הנכון שבו אם יחלקו כל אנשי הארץ עליו .
ואתה מוצא עוד אריסטו אומר בספר השמים והעולם [קצו] כאשר בא לבאר כי השמים אינה הווה ולא נפסדת, אמר:
ורוצים אנו עתה לחקור אחרי זה גם על השמים, ונאמר, האם היא נהייתה מדבר או שלא נהייתה מדבר, והאם היא נכללת תחת ההפסד או שאינה נפסדת כלל.
וחשב אחר שהניח שאלה זו להזכיר הוכחות האומר כי השמים הווים , והסמיך לכך דברים זה נוסחן, אמר:
אם אנו נעשה כן, יהיה דברנו אז אצל מטיבי העיון יותר מקובל ורצוי, ובפרט כאשר ישמעו הוכחות החולקים תחילה. כי אם נאמר אנחנו את השקפתינו והוכחותנו, ולא נזכיר הוכחות החולקים, תהיה קבלת הדברים יותר חלושה אצל השומעים. ומחובת הרוצה לשפוט בצדק שלא יהא שונא את החולקים עליו, אלא יהיה נוח כנה. וינהג בו כפי שנוהג בעצמו בעצם אמתת ההוכחות .
זהו נוסח דברי האיש.
ועתה אליכם מקהלות בעלי העיון, האם נותרה על האיש הזה תרעומת אחר הקדמה זו?
- והאם יחשוב מי שהוא אחרי דברים אלו, שהושגה לו הוכחה על שאלה זו?
- והאם ידמה מי שהוא, וכל שכן אריסטו, שהדבר אשר הוכח תהיה קבלתו חלושה אם לא ישמעו הוכחות החולקים עליו?
ואף שיעשה את זה השקפתו, וראיותיו עליה טענות , האם אין אריסטו מבחין את ההבדל שבין הטענות וההוכחות, ובין ההשקפות אשר מתחזקת המחשבה בהן או נחלשת לבין הדברים המוכחים.
ועוד: דברי ההטפה הללו, אשר הקדים להיות כנה כלפי היריב כדי לחזק השקפתו, האם יש צורך לכל זה בהוכחה?! לא! אלא כל מטרתו היא לומר כי השקפתו יותר נכונה מהשקפת החולקים עליו, מאותם שטענו כי העיון הפילוסופי מראה כי השמים נכללים תחת ההוויה וההפסד, אלא שלא נעדרה מעולם, או שהיא הווה אך לא נפסדת, וכל יתר מה שהזכיר מאותן ההשקפות. וזה נכון בלי ספק כי השקפתו קרובה יותר אל הנכון יותר מהשקפותיהם כפי הלמידות מטבע המציאות.
ואין אנחנו חושבים כך כפי שאבאר . אבל כבר נתגברו התאוות על כל הכתות, ואפילו על הפילוסופים, ורוצים לקבוע כי אריסטו הוכיח שאלה זו.
ושמא לדעתם אריסטו הוכיח שאלה זו, והוא לא הרגיש שהוא הוכיח, עד שאמצווהו לכך הבאים אחריו.
אבל אני, אין לי ספק כי אותן ההשקפות אשר הזכיר אריסטו בעניינים אלה, כלומר: קדמות העולם וסיבת שינוי תנועת הגלגלים ודירוג השכלים, כל זה אין עליו הוכחה, ולא דימה אריסטו אי פעם שאותם הדברים הוכחה. אלא כפי שהזכיר שדרכי הלמידות על הדברים הללו שעריהם נעולים בפנינו, ואין בידינו להם מוצא שנלמד בו. וכבר ידעת נוסח דבריו, והוא זה:
ואשר אין לנו בו ראיה , או שהם חמורים בעינינו, הרי דברינו בהם 'מדוע זה קשה'? כגון אמרנו האם העולם קדמון או לאו.
זה לשונו.
אבל אתה כבר ידעת ביאור אבי נצר למשל זה ומה שפירש בו, ושהוא הרחיק שאריסטו מסופק בקדמות העולם, וזלזל בגאלינוס זלזול גדול על שאמר כי שאלה זו קשה ולא ידועה הוכחה עליה. וסובר אבו נצר שהדבר פשוט וברור, מורה עליו ההוכחות שהשמים קדומים ומה שבתוכה הווה נפסד .
כללו של דבר אין באף אחת מן הדרכים הללו שהזכרנו בפרק זה מה שיאמת השקפה או יבטל או יביא בה ספק.
אבל הבאנו מה שהבאנו, [קצז] בידענו כי רוב מי שנדמה לו שהוא חקר, ואף על פי שאינו מבין מאומה במדעים, מחליט בקדמות העולם מתוך הסתמכות על אותם שנתפרסמה חכמתם הסוברים קדמותו , ועוזב דברי כל הנביאים מחמת שאין דבריהם על דרך הלמוד, אלא על דרך ההודעה בשם ה', והיא הדרך אשר לא יוכשרו בה כי אם מעטים המאושרים בשכל .
אבל מה שאנחנו חושבים בעניין חידוש העולם לפי השקפת תורתנו אזכירהו בסוף בפרקים שיבואו .
הערות:
הערת המתרגם: לחשוב שהוכח לו הדבר.
הערת המתרגם: "חג'ה" אינה הוכחה גמורה מוחלטת, אלא טענה הוכחתית, או הוכחה ויכוחית. ואם כי תרגמתי רובן "הוכחה" שלא בדיוק מחוסר מילה מתאימה לפי ידיעתי הדלה, כי "הוכחה" היא תרגום "ברהאן" אשר הר"ש מתרגמה "מופת" וכאן תרגם "חג'ה" טענה, ואינו נכון כי אינה סתם טענה. תטענה" היא תרגום "דעוי". ופעמים תרגם "ראיה" ואינו נכון כי "ראיה" תרגום "דליל".
הערת המתרגם: "יזעם" וראה לעיל פרק יג הע' .
הערת המתרגם: דברי אלאסכנדר הובאו לקמן בסוף פרק כב, ובפרק כג שכל שני נגדיים שאי אפשר להוכיח אף אחד מהם יש לתפוש אשר הקושיות נגדו קלות ופחותות.
הערת המתרגם: וכדומה לזה כותב אבי נצר על אפלטון ואריסטו בתחילת מאמרו "כתאב אלג'מע בין ראי אלחכימין".
הערת המתרגם: ט'ן מחשבה בלתי נכונה, ופעמים תרגמתיה "מדמים".
הערת המתרגם: אפשר: לנהוג עמהם. ואפשר גם: להריצם.
הערת המתרגם: "לם ידעי" ובר"ש "לא יתפאר" ולא דק. וראה לעיל הע'
הערת המתרגם: אפשר: שהוכיח.
הערת המתרגם: פיזיקה ספר ח פרק א.
הערת המתרגם: בספרו טימיאוס לח ב. וכדלעיל פרק יג ההשקפה השנית.
הערת המתרגם: על סוג ראיה כזו, כלומר: כשמלומדים רבים סומכים ידיהם או אומרים דבר אחד, נחשב הדבר כדבר נכון, ראה בתחילת מאמר אבי נצר "בספר אלג'מע בין ראי אלחכימין" ד"ה "פאמא אן יכון ראי אלג'מיע". אבל ההמונים כשהם מחזיקים דעה מסוימת אינה נחשבת אלא לדעה אחת כלומר: דעת האומר הראשון בלבד. וראה גם סנהדרין לו א.
הערת המתרגם: רבנו תופש את הכלל המקובל בעולם "חוזק המילים סימן לחולשת הטענה". וראה לעיל ח"א סוף פרק נא.
הערת המתרגם: "כל אלעאלמין" הלמד בפתח, כל אנשי העולם, כל בני אדם. ור"ש קרא את הלמד חרוקה (כסר) ותרגם "כל החכמים".
הערת המתרגם: כמה מרפסן אגרי דברי אמת הללו, וכמה צריכים בעלי התשובות בימינו לקבעם כמרגלית לנגד עיניהם, שהם מביאים חבלות של בעלי סברא הרצויה להם כדי לעבות את האמת שלהם.
הערת המתרגם: ספר א [קצו] בראש פרק י.
הערת המתרגם: "ראם" זמם, יזם, נגש לעשיית הדבר. ובר"ש "והשתדל".
הערת המתרגם: בר"ש "הווים נפסדים" ואין נפסדים במקור.
הערת המתרגם: ההשקפות אשר הסברא נוטה אליהן או מעליהן,
הערת המתרגם: "קול כ'טב" ובר"ש "המאמר ההגדי".
הערת המתרגם: לקמן פרק יז.
הערת המתרגם: נכון יותר: השאיפות.
הערת המתרגם: "תנבה" הנון שרוקה (צ'ם) אמצווהו, עודדוהו, סעדוהו. ובר"ש "שהתעוררו לזה". מפני שקרא את הנון והבית פתוחות (פתח), ואינו נכון. ודברי רבנו לעג לאותם המדמים שאריסטו הוכיח שאלת קדמות העולם.
הערת המתרגם: בספרו טופיקא ספר א פרק יא.
הערת המתרגם: "חג'ה" ראה לעיל הע'
הערת המתרגם: איני יודע היכן דברי אבונצר אלה. וראה לעיל פרק יג הע' שכתב ההיפך הגמור ממה שמביא כאן רבנו בשמו, [קצז] וש "תחד'ק" נתפקח. ובר"ש שהם השכילו.
הערת המתרגם: כדרך שנהג הנרבוני.
הערת המתרגם: שנתן להם ה' דעה רחבה להבין ולרדת לעומק דברי הנביאים על אף קיצורם משליהם וחידותיהם.
הערת המתרגם: לקמן פרקים כה-כז.