אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [ב]

פרק [א]

הקשה לי אדם מלומד לפני שנים קושיא מופלאה, ראוי להתבונן בקושיא ותשובתנו בתירוצה, ולפני שאזכיר את הקושיא ותירוצה אומר, כבר ידע כל עברי כי שם אלהים משותף לה' ולמלאכים ולדיינים מנהיגי המדינות , וכבר ביאר אנקלוס הגר ע"ה - ונכון הוא מה שבאר - כי אמרו:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע

הכוונה בו העניין האחרון, אמר ותהון כרברבין . ואחר הצעת שתוף שם זה נזכיר את הקושיא.

אמר המקשה

נראה מפשט הכתוב כי הכוונה הראשונה באדם, שיהיה כשאר בעלי חיים ללא שכל וללא תבונה, ולא יבדיל בין טוב לרע. וכאשר הימרה, הביא לו מריו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם, והיא שיהא לו כוח ההבחנה המצוי בנו, שהוא נכבד מכל העניינים המצויים בנו, ובו מהותנו . והנה זה תימה, שיהא עונשו על מריו, לתת לו שלמות שלא הייתה לו, והוא השכל. ואין זה אלא כדברי האומר שאחד מבני אדם המרה והרבה לפשוע, ואז נלקח ונעשה כוכב בשמים.

זו הייתה כוונת הקושיא וענינה, ואם כי לא הייתה בנוסח זה. והט אזנך לעניני * תשובתנו אנו.

אמרנו: אתה המעיין בתחילת מחשבתו ורעיונו, ומי שדימה שיבין ספר שהוא הכשרת הראשונים והאחרונים בעברו עליו במקצת העתים הפנוים מן המשתה והתשמיש, כמו שהוא עובר על אחד מספרי קורות הזמן או על אחד השירים , תן דעתך והתבונן, כי אין הדבר כפי שחשבת בעיון ראשון, אלא כפי שיתברר לאחר התבוננות בדברים הללו. והוא, שהשכל אשר השפיע ה' לאדם, שהוא שלמותו הסופית, הוא אשר ניתן לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלוהים ובדמותו , ובגללו דובר עמו ונצטווה כמו שנאמר:

ויצו ה' אלוהים וכו' ,

כי לא יהיה הצווי לבהמות, ולא למי שאין לו שכל.

כי בשכל יבדיל בין האמת והשקר, וזה היה מצוי בו בשלמותו ותמותו.

אבל הטוב והרע הוא במפורסמות לא במושכלות. לפי שאין אומרים השמים כדוריים טוב, והארץ שטוחה רע, אלא אומרים אמת ושקר , וכך בלשוננו [יט] אומרים על הנכון והשווא - אמת ושקר, ועל הנאות והמגונה - טוב ורע.

ובשכל ידע האדם האמת מן השקר, וכך הוא הדבר בכל העניינים המושכלים. וכיון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן, והוא עם תכונותיו ומושכליו אשר בו נאמר מחמתן ותחסרהו מעט מאלוהים, לא היה לו כח שמתעסק במפורסמות כלל, ולא השיגן, עד שאפילו היותר מפורסמת במידות לגנאי, והיא גילוי הערווה, לא היה זה רע בעיניו ולא הרגיש את גנותו .

וכאשר חטא ונטה אחרי תאוותם הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים כמו שאמר:

כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיניים

נענש שנשללה ממנו אותה ההשגה השכלית, ולפיכך המרה את הצווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, ונקנית לו השגת המפורסמות ושקע בהבחנת הרע והטוב , ואז ידע ערך מה שהפסיד ומה שנתערטל ממנו ובאיזה מצב הוא נמצא. ולפיכך נאמר:

והייתם כאלהים יודעי טוב ורע

ולא אמר 'יודעי שקר ואמת' או 'משיגי שקר ואמת', ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל אלא שקר ואמת, והתבונן אמרו:

ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ,

ולא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי את אשר ראה בתחילה הוא אשר ראה בסוף, ולא היה שם ערפל נגד הראות שנתבהר, אלא נעשת לו תכונה אחרת שבה הוא משיג גנות מה שלא היה משיג גנותו מקודם.

ודע כי המלה הזו, כלומר: פקח אינה נאמרת בשום פנים כי אם על עניין פקיחת רעיון, לא על חידוש חוש הראות ,

ויפקח אלוהים את עיניה ,

אז תפקחנה עיני עורים ,

פקוח אזנים ולא ישמע ,

כעין אמרו:

אשר עינים להם לראות ולא ראו .

אבל אמרו על אדם:

משנה פניו ותשלחהו

הרי ביאורו ופירושו כאשר שינה פנייתו גורש, כי 'פנים' שם נגזר מן 'פנה', לפי שהאדם בפניו הוא פונה לדבר הרצוי לו. אמר: כי כאשר שינה פנייתו, ופנה כלפי הדבר אשר כבר קדם אליו הצווי שלא יפנה אליו, גורש מגן עדן . וזה הוא העונש שהוא כנגד החטא, מידה כנגד מידה . לפי שהותר לו לאכול מן הערב ולהתענג בנחת ובשלוה, וכאשר נעשה תאוותן, והלך אחרי תענוגותיו ודמיונותיו כפי שאמרנו, ואכל ממה שהוזהר שלא לאוכלו - נמנע מן הכל, ונתחייב לאכול הגרוע שבמאכלים, אשר לא היו לו מקודם מזון, ודווקא אחרי יגיעה ועמל. כמו שאמר:

וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו' בזעת אפך וכו' ,

ובאר ואמר:

וישלחהו ה' אלוהים מגן עדן לעבד את [כ] האדמה ,

והשוהו לבהמות במזונותיו ורוב מצביו, כמו שאמר:

ואכלת את עשב השדה ,

ואמר מבאר לפרשה זו:

אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו .

ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו . [כא]

הערות:

הערת המתרגם: כל יודע עברית.

הערת המתרגם: גם בהלכות יסודי התורה פ"ב הלכה ז מנה רבנו "אלוהים" בין עשר מעלות המלאכים.

הערת המתרגם: ראה לקמן ח"ב פ"ו: וכבר ידעת כי אלוהים שם הדיינים עד האלוהים יבא דבר שניהם.

הערת המתרגם: ורס"ג מוסיף שגם הנכבדים נקראים אלוהים וכך תרגם ויראו בני האלוהים "בני אלאשראף" ראה לקמן בחלק זה פרק י"ד הערה .

הערת המתרגם: בראשית ג ה. ורס"ג פירשו מלאכים, ראה פירושי רס"ג מהדורתי שם הערה .

הערת המתרגם: כן היא בכל נוס' תרגום אונקלוס שבידנו: כרברבין.

הערת המתרגם: אחר שהצענו שתוף שם זה שהוא גם שם הדיינים אשר אין תפקידם לעסוק במושכלות אלא להבחין בין טוב לרע. ושמא לזה רמזו חז"ל במועד קטן יז א למערתא דחסידי ולא קבלוה, למערתא דדייני וקבלוה.

הערת המתרגם: ראה לעיל פ"א הערה .

הערת המתרגם: "מסך" תפשוהו הרימהו ועשאוהו כוכב. וי"נ "מסך'" וכנראה כך היה לפני הר"ש שתרגם "ולפיכך שינוי ברייתו לטוב" ואין נוס' זה נכון.

* . לפי כ"י ס.ק. ושמע עומק תשובתנו.

הערת המתרגם: הכוונה לספר התורה. וראה לקמן חלק ג פרק יג ד"ה וכאשר תתבונן.

הערת המתרגם: דרך אגב - שים לב ליחסו של הרמב"ם לשירים ולשרים.

הערת המתרגם: "תת'בת" התיישבות בדבר. מחשבה רצינית מעמיקה.

הערת המתרגם: ראה לקמן חלק ג פרק כז.

הערת המתרגם: ראה לעיל פרק א.

הערת המתרגם: בראשית ב טז.

הערת המתרגם: בר"ש "המגונה והנאה" ולא דק.

הערת המתרגם: "אלמשהוראת" דברים או עניינים שנתקבלו אצל בני אדם שהם טובים או רעים, אם כי מדת הטוב או הרע שבהן משתנה במושגי בני אדם ממדינה למדינה ומעם לעם. וראה דברי רבנו ב"מלות ההגיון" שער ח וכוונת רבנו שם בהזכירו גלוי עריות מסוג "המפורסמות" על הרגשת עוצם הזרות שבדבר ומיעוטו אצל העמים השונים, אשר ביהדות גלוי עריות נבלה ושפלות בשפל התחתיות ואפילו בלי צווי התורה, ואצל עמים אחרים זרותה פחותה בהרבה, ואף יש עמים המסתכלים על הדבר בשוויון נפש, ודברי רבנו זהים שם וכאן. (בסוף הספר הבאתי את המקור הערבי הידוע לנו עם תרגום).

הערת המתרגם: אמת שהשמים כדוריים ושקר שהארץ שטוחה. [יט]

הערת המתרגם: "פטרתה" התכונה והאופי הטבעי של האדם. וראה בפרק השמיני מפרקי ההקדמה לאבות מהדורתי הערה . ושם תרגם הר"ש "ביצירה" וכאן תרגם "מחשבתו" ושני התרגומים בלתי נכונים. וכבר ראיתי מי שהעיר נגד תרגומי שם, ובעקבות הערתו שבתי וראה בכל הקף מובני מלה זו לשם בירור האמת ונוכחתי שצדקתי בתרגומי.

הערת המתרגם: תהלים ח ו. ושם פירש רס"ג אלוהים - מלאכים. וכך נראית הבנת דברי רבנו כאן.

הערת המתרגם: כח רגשני חושני הפונה אל התאוותנות.

הערת המתרגם: ההליכה ערום.

הערת המתרגם: כי שימושו באברים אלה היה ככל כורח טבעי ללא להט התחושנות מחמת שקיעתו ושגייתו במושכלות ובעולם המחשבה.

הערת המתרגם: בראשית ג ו.

הערת המתרגם: בר"ש "בהתגנות ובהתנאות", ונדמה שלא הבין דברי רבנו.

הערת המתרגם: בראשית ג ה.

הערת המתרגם: שם ג ז.

הערת המתרגם: ואף בתלמוד משתמשים לחידוש חוש הראות "פתח" ולא "פקח" ראה גטין כג א.

הערת המתרגם: בראשית כא יט.

הערת המתרגם: ישעיה לה ה.

הערת המתרגם: שם מב כ.

הערת המתרגם: יחזקאל יב ב. כלומר: שיש להם חוש הראות אבל לא ראו, כך גם אדם ואשתו הביטו על מה שלא היו מביטים מקודם.

הערת המתרגם: איוב יד כ.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם: מגמת פניו.

הערת המתרגם: ראה בראשית רבה פרשה טז א: ר' סימון פתח תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו, 'תוקף' שנתן הקב"ה לאדם הראשון, 'לנצח' לעולם היה, 'ויהלך' - כיון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, 'משנה פניו ותשלחהו'. וראה שם פרשה כא ד.

הערת המתרגם: ראה סוטה פ"ט מ"ז. ופירוש רבנו שם. וגמרא שבת קה ב. נדרים לב א. סנהדרין צ, א.

הערת המתרגם: מכל אשר יערב לו מפירות הגן - מכל עץ הגן אכל תאכל.

הערת המתרגם: ע"י גירושו טרידתו טרדתו. ולקמן ח"ג פרק יב כתב רבנו: וכל שאתה רואה מקושי הדבר הזה וכבדו עלינו, הוא מחמת המותרות ודרישת הבלתי הכרחי, נעשה קשה אפילו מציאת ההכרחי.

הערת המתרגם: בראשית ג יח-יט.

הערת המתרגם: שם ג כג. [כ]

הערת המתרגם: שם ג יח.

הערת המתרגם: תהלים מט יג. ופירושו אדם אשר העדיף שלא ללין, להישאר בתדירות ביקרו, שהוא שכלו הרי הוא כבהמה. והשוה דברי רבנו לקמן ח"ג פרק יח. ובפרקי הקדמתו לאבות פרק ה.

הערת המתרגם: תכלית הרצון וחכמתו.

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה