אור ברסלב

מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון

פרק [א]

הקדמה

צלם ודמות

כבר חשבו * בני אדם כי "צלם" בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותוארו, והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת. לפי שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו , וחשבו * כי ה' כצורת אדם, כלומר: תבניתו ותארו, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם , וגם החומר שלו אינו דם ובשר . זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה'.

אבל מה שצריך להיאמר בשלילת הגשמות וקביעת האחדות האמיתית, אשר אין לה אמיתות כי אם בהרחקת הגשמות תדע הוכחת כל זה מן המאמר הזה , ואין ההערה כאן בפרק זה אלא על ביאור עניין צלם ודמות.

ואומר כי הצורה המפורסמת אצל ההמון, אשר היא תבנית הדבר ותארו, שמה המיוחד לה בלשון העברי תאר. אמר:

יפה תאר ויפה מראה ,

מה תארו

כתאר בני המלך .

ואמר בצורה האומנותית:

יתארהו בשרד... ובמחוגה יתארהו .

ואלה שמות שאינם נאמרים על ה' יתעלה כלל חלילה וחס.

אבל צלם נאמר הוא על הצורה הטבעית, כלומר: על העניין אשר בו נהיה הדבר ונעשה [יז] מה שהוא , והיא אמיתתו מחמת היותו אותו המצוי, אשר אותו העניין באדם הוא אשר בו תהיה ההשגה האנושית.

ובגלל ההשגה השכלית הזו נאמר בו בצלם אלוהים ברא אותו , ולפיכך נאמר צלמם תבזה , כי הביזיון שייך לנפש, שהיא הצורה המינית , לא לתבנית האברים ותוארן.

וכך אני אומר כי הטעם שנקראו הפסלים "צלמים", מפני שהמבוקש מהם עניינם שהם חושבים בהם לא תבניתם ותוארם.

וכך אני אומר בצלמי טחוריכם , לפי שהיה הרצוי מהם עניין סילוק מכת הטחורים, לא תבנית הטחורים. ואם לא יהא אפשר לפרש צלמי טחוריכם וצלמים כי אם מחמת התבנית והתואר, הרי יהיה "צלם" שם משותף או מסופק, ייאמר על הצורה המינית, ועל הצורה האומנותית, וכל הדומה לה מתבניות הגופים הטבעיים ותואריהם. ותהיה הכוונה באמרו "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" - הצורה המינית, שהיא ההשגה השכלית לא התבנית והתואר.

הנה בארנו לך ההבדל בין צלם ותאר, ובארנו עניין צלם.

אבל דמות הוא שם מן 'דמה' , והוא גם דימוי בעניין, כי אמרו:

דמיתי לקאת מדבר

אין הדבר שהוא דמה לכנפיה ונוצתה, אלא דמה אבלו לאבלה. וכך:

כל עץ בגן אלוהים לא דמה אליו ביפיו

דימוי בעניין היופי.

חמת למו כדמות חמת נחש ,

דמיונו כאריה יכסוף לטרוף -

כולם דימוי בעניין, לא בתבנית ובתואר. וכך נאמר:

דמות הכסא, דמות כסא -

דימוי בעניין העליונות והרוממות לא בריבועו ועוביו ואורך רגליו כפי שחושבים המסכנים. וכך:

דמות החיות .

וכאשר ייחד האדם בעניין מופלא מאוד, שבו מה שאין בשום דבר בכל המציאות מתחת גלגל הירח, והיא ההשגה השכלית אשר אין בו שימוש חוש ולא יד ולא כתף , לפיכך דימהו בהשגת ה' שאינה בכלים. ואף על פי שאין דימוי לפי האמת אלא רק במחשבה ראשונה .

ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר: מחמת השכל האלוהי הנצמד בו, שהוא בצלם אלוהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם כן בעל תבנית. [יח]

הערות:

.ישעיה כו ב. וכוונת רבנו בפסוק זה כפי שהקדים בתחילת מבוא זה, שהספר נכתב לאדם דתי - צדיק, שלם בדתו ומידותיו - שומר אמונים, אלא שעיין במדעים ונבוך ולכן בא רבנו לפתוח לפניו שערי הבינה. וראה לקמן ח"ג פרק ז. ובהלכות איסורי ביאה פי"ד הלכה ג באר איזה נקרא צדיק גמור.

* ."ט'ן" מחשבה בלתי נכונה, דמיון.

הערת המתרגם: "שכל" תבנית, מרובע ועגול ארוך וקצר ויתר התבניות, ובר"ש "תמונה" וברי"ח "עניין הדבר וצורתו" ואינו מאומה.

הערת המתרגם: "תכ'טיט" מראהו הכללי ואף וחוטם וכיוצא וכמו שכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח.

הערת המתרגם: בראשית א כו.

הערת המתרגם: "פלזמהם" יותר נכון היה לתרגם "והגיעו למסקנת".

הערת המתרגם: נדמה שכוונתו גם נגד ספר "שעור קומה" כפי שכתב בתשובותיו (מהד' בלאו) סי' קיז שאבודו מצווה רבה, ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, ע"ש. וראה בפירוש המשנה סנהדרין פ"י מ"א ביסוד השביעי מהדורתי הערה . ובידי דף מספר קדום וז"ל: ואמרו שנמצא בגניזת בית רבנו שגונזים בו בלויי הספרים במחסן שבבית מדרשו ספר ובו נוסח שעור קומה שנזכר בפרק חלק הוא ופירושו וזה לשונו, זהו שעור קומה, וכו' וכאן בא נוסח שעור קומה שהיה בידי רבנו, וכן דברים קשים מאוד נגד הספר המחברו והמאמינו. ומסיים וה' אלוהים אמת אין לו דמות ולא ערך ולא רוחב ולא אורך שנאמר ואל מי תדמיון אל, ואל מי תדמיוני ואשוה, יתעלה וישתבח ויתרומם... ע"כ. ויש להעיר כי נוסח שעור קומה שהיה בידי רבנו כפי שהוא בדף זה מקוצר מאוד, ולא כפי שנדפס בספר רזיאל (אמשטרדם תסא) לד ב. ובספר מרכבה שלמה (ירושלים תרפא) לו א והלאה. ולעומת זאת ידועה תשובת רבנו סעדיה גאון, אשר השיב לשואל בקשר לספר זה, שאם כוונת המחבר לאור הנברא המתגלה לנביאים בחזונם הרי אין בכך כלום.

הערת המתרגם: ראה גם לקמן חלק א פרק מו.

הערת המתרגם: לקמן חלק ב פרק א.

הערת המתרגם: בראשית לט ו.

הערת המתרגם: שמואל א כח יד.

הערת המתרגם: שופטים ה יח.

הערת המתרגם: ישעיה מד יג.

הערת המתרגם: "תג'והר" נעשה "ג'והר" והוראתה מציאות עצמית. יש, והפכה "ערץ'" מקרה. ור"ש "נתעצם" כוונתו נעשה עצם מצוי, ותרגומו מלולי מדויק, אלא שנמנעתי [יז] מכך פן לא יובן.

הערת המתרגם: אפשר לתרגם "ונעשה אשר הוא".

הערת המתרגם: בראשית א כז. וכתב רבנו בהלכות יסודי התורה פ"ד הלכה ח: נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל, והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו, ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, כלומר: שתהא לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם, כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם, עד שידמה להן. ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעיניים, שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה. ואינה הנפש המצויה לכל, נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר, אלא הדעה שהיא צורת הנפש, ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו. ע"ש. והן הן הדברים האמורים כאן.

הערת המתרגם: תהלים עג כ.

הערת המתרגם: האדמיות שבו, הצורה המבדילה אותו מיתר בעלי החיים.

הערת המתרגם: ראה לקמן ח"א פרק לו. שכל כוונת מעשי הפסלים למשוך ולהוריד על ידם את השפע העליון. וכוח משיכת השפע הוא הצלם שהם מדמים בהם.

הערת המתרגם: שמואל א, ו ה.

הערת המתרגם: דומה לו באופן מציאותי מוחשי בתבניתו ותארו וכדומה.

הערת המתרגם: תהלים קב ז. וכך תרגם גם רס"ג, וכבר דמיתי לקאת המדברי בבדידותו ונעשתי ככוס החרבות בשוממותו. ראה שם מהדורתי.

הערת המתרגם: יחזקאל לא ח.

הערת המתרגם: תהלים נח ה. והכוונה שהם בעלי לשון הרע בכוונה להזיק.

הערת המתרגם: שם יז יב. והכוונה שהם אכזרים לא ירחמו.

הערת המתרגם: יחזקאל א כו.

הערת המתרגם: ראה לקמן פרק ט.

הערת המתרגם: יחזקאל א יג. וראה לקמן ח"ג פרק ז. שהנמשל התנועה.

הערת המתרגם: כתב מתחת גלגל הירח, כפי שיטתו שהגלגלים והכוכבים בעלי דעה הם, וכפי שכתב לקמן ח"ב פרק ה, ובהלכות יסודי התורה פ"ג הלכה ט.

הערת המתרגם: "לא ג'ארחה ולא ג'אנחה" מלים בעלות צלצול דומה, המהוות אמרה ידועה בערבית לשלילת סיוע או עזרה, והוראת הראשונה אבר כיד ורגל, והשניה בכל הגוף. ומחמת הדחק תרגמתי כן.

הערת המתרגם: תרגמתי בכולן דימוי ולא דמיון כדי להבדיל מתרגום "כ'יאל" שהוא הכוח המדמה. ועל השגת ה' ראה לקמן ח"א פרק סח.

הערת המתרגם: ה' יודע, האדם יודע. והאדם קולט במחשבה ראשונה את הידיעה באופן כללי. ולהדגמת קליטת "מחשבה ראשונה" ראה רס"ג בהקדמתו לספרו הנבחר באמונות ובדעות קטע ג, מהדורתי עמ' ח והלאה. וראה במיוחד דברי הפילוסוף הנודע אבי נצר אלפאראבי במאמרו "מקאלה פי מעאני אלעקל" קטע . [יח]

תוכן העניינים

מורה נבוכים - קפח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה