מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
הקדמה
סיבות הסתירות או הניגודים המצוים באחד הספרים או באחד החבורים, היא אחת משבע סיבות.
הסיבה הראשונה היא, שאותו המחבר אסף דברי כמה אנשים, והם בעלי סברות שונות, והשמיט שם הבעלים ולא ייחס כל דבר לאומרו, אז ימצאו באותו החבור סתירות או ניגודים, מפני שאחד משני הדברים דעתו של אדם מסוים והדבר השני דעת אדם אחר .
והסיבה השנית מפני שבעל אותו הספר הייתה לו סברא מסוימת וחזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים .
והסיבה השלישית מפני שאין כל אותם הדברים כפשטן, אלא מקצתן כפשטן ומקצתן משל, ויש לו תוך. או שהיו שני הדברים אשר פשטיהן נגדיים משלים, וכאשר מבינים אותם כפשטן יהיו סותרים או נגדיים .
והסיבה הרביעית שיש בהם תנאי מסוים שלא נתבאר בהם במקומם מחמת צורך כל שהוא, או שהיו שני הנושאים שונים, והאחד מהן לא נתבאר במקומו , ואז תיראה בהם סתירה ואין שם סתירה.
והסיבה החמישית הצורך ללמד ולהבין , כגון שהיה שם עניין מסוים עמוק וקשה להבינו, והוזקק להזכירו או להביאו כהקדמה בביאור עניין אשר קל להבינו שראוי להקדימו [יג] בלימוד לפני אותו הראשון, לפי שמתחילים תמיד בקל יותר. ויצטרך המלמד לנהוג בקלישות בהסברת אותו העניין הראשון באיזה אופן שיהיה ובעיון קלוש, ולא יעסוק בדקדוק אמיתתו, אלא יניחהו לפי תפישת השומע, עד שיסביר מה שהוא רוצה שיבינו עתה, ואחר כך ידייק באותו העניין העמוק ויבאר אמונתו במקום הראוי לו .
הסיבה השישית עומק הסתירה, שאינה נראית אלא לאחר הקדמות מרובות, וכל דבר שצריך לגילויו הקדמות מרובות הרי הוא יותר נעלם. וייעלם הדבר מן המחבר, ויחשוב שאין סתירה בין שני הדברים הראשונים. וכאשר מעיינים בכל דבר מהם, ומצרפים לו הקדמה נכונה, והוסקה המסקנה החיובית, וכך נעשה בכל מסקנה, מצרפים אליה הקדמה נכונה ותוסק מכך מסקנתה, יסתיים הדבר לאחר מספר היקשים אל הסתירה שבין שתי התוצאות הסופיות או הניגודים. וכדומה לזה הוא הנעלם מן החכמים המחברים .
אבל אם תהיינה הסתירות גלויות בשני הדברים הראשונים, אלא שהוא שכח את הראשונה בשעה שכתב את השניה במקום אחר בחבורו - הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין להביא את זה בחשבון מי שצריך להתחשב בדבריו .
והסיבה השביעית הכרת הדברים בעניינים עמוקים מאוד, שצריך להסתיר מקצת ענייניהם ולגלות מקצתן. ופעמים גורם הדוחק בדבר מסוים להמשיך את הדברים בו לפי הנחת הקדמה מסוימת, ויגרום הדוחק במקום אחר להמשיך הדברים בו לפי הנחת הקדמה הסותרת לראשונה. וצריך שלא ירגיש ההמון כלל את מקום הסתירה שביניהם . ויש שמערים המחבר להסתיר את הדבר בכל אופן.
והנה הסתירות המצויות במשנה ובבריתות הם לפי הסיבה הראשונה, כפי שתמצאם תמיד אומרים קשיא רישא אסיפא ומשיבים רישא ר' פלוני וסיפא ר' פלוני, וכן תמצאם אומרים ראה רבי דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה וראה דבריו של ר' פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה. והרבה תמצאם אומרים סתמא מני ר' פלוני היא, מתניתין מני ר' פלוני היא, וזה הרבה מלמנות.
אבל הסתירות או השוני המצוים בתלמוד הם כפי הסיבה הראשונה והשניה, כפי שתמצאם תמיד אומרים בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני וכן אומרים סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא, ואומרים תרי אמוראי אליבא דר' פלוני וכל הסוג הזה הוא ממין הסיבה הראשונה. אבל לפי הסיבה השניה הוא אמרם בפירוש הדר ביה רב מההיא, הדר ביה רבא מההיא, וחוקרים אי זה משני הדברים הוא האחרון, וכך אמרם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך .
אבל הסתירות או הניגודים הנראים בפשטי הדברים במקצת מקומות בכל ספרי הנבואה, הרי הם לפי הסיבה השלישית והרביעית. ואל [יד] העניין הזה הייתה מטרת כל הקדמה זו.
וכבר ידעת כמה רב אמרם ז"ל: כתוב אחד אומר כך וכתוב אחד אומר כך, ומעמידים נקודת הסתירה, ואחר כך מבארים שהדבר חסר תנאי, או שהנושא שונה. כגון אמרם:
שלמה, לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה וכו' .
וזה הרבה בדברי חכמים ז"ל, אלא שעל הרוב מתעניינים הם בדברים נבואיים הקשורים בדינים או במוסר , ואנחנו אין מטרתנו אלא להעיר על פסוקים שיש בהם סתירות לפי הפשט בהשקפות ובדעות . ויתבאר מזה מעט במקצת פרקי מאמר זה, לפי שגם העניין הזה מסתרי תורה.
אבל אם נמצא בספרי הנביאים סתירות כפי הסיבה השביעית , יש בזה מקום עיון וחקירה, וראוי שלא למהר להחליט בכך.
אבל השנוים שיש בספרי הפילוסופים האמיתיים, מהם הם לפי הסיבה החמישית.
אבל הסתירות המצויות ברוב ספרי המחברים והמפרשים זולת מי שהזכרנו, הם לפי הסיבה השישית. וכך ימצא במדרשות ובהגדות סתירות גדולות כפי הסיבה הזו, ולפיכך אומרים אין מקשין בהגדה . ומצוי בהם גם סתירות כפי הסיבה השביעית.
אבל מה שימצא במאמר זה מן השנוים, הם כפי הסיבה החמישית והשביעית . דע את זה ודייק בו וזכרהו היטב, כדי שלא תהיה נבוך במקצת פרקיו.
ואחרי הקדמות אלו אחל בהבאת השמות אשר צריך להעיר על אמיתת עניינן המכוון בכל מקום כפי העניין, ויהיה זה מפתח להיכנס למקומות אשר ננעלו בפניהם השערים, וכאשר יפתחו אותם השערים ויכנס לאותם המקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, וישליו הגופות מעמלם ויגיעם. [טו]
הערות:
הערת המתרגם: בספר "מלות ההגיון" שער ד, הגדיר רבנו "תנאקץ'", כסתירה בין שני משפטים שהאחד בעל הקף כללי והשני בעל הקף חלקי. כגון: כל אדם חי - לא כל אדם חי, שהשני סתירה לראשון אבל איננו נגד, כי גם במשמע השני יש עוד אדם חי. או: לא אדם אחד מעופף - אחדים מבני אדם מעופפים. ע"ש.
הערת המתרגם: שם הגדיר רבנו "תצ'אד" - ניגוד, ובתרגום ר"ש הפך, התנגדות בין שני משפטים שכל אחד מהם בעל הקף כללי כגון: כל אדם חי - אין אף אדם אחד חי. שהמשפט השני נגד הראשון לגמרי.
הערת המתרגם: כלומר: והמחבר - המלקט אין לו דעה עצמית, ואין לו הוא הכרעה אישית, ופעמים אף אם ירד לעומק הדברים הנלקטים.
הערת המתרגם: כלומר, שהמחבר בעל ידיעה עצמית והכרעה מקורית, אלא שחזר בו בהתחדש לו רעיון אחר, או על בסיס ראיות שלא נתן לבו להן מקודם, או אף דיוק מעמיק יותר באותן הראיות עצמן.
הערת המתרגם: כעין אותה סתירה לכאורה שמסרו חז"ל ביבמות מט ב, שאמר מנשה לישעיה: משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי, ואת אמרת ואראה את ה' יושב על כסא. משה רבך אמר מי כה' אלוהינו בכל קראנו אליו, ואת אמרת דרשו ה' בהימצאו. ששני הדברים גם יחד משל.
הערת המתרגם: כגון האמור בתחילת ספרא בשבע מדות שדרש הלל הזקן לפני בני בתירא: כתוב אחד אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וכתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד... הכריע כי שכן עליו הענן. אמור מעתה כל זמן שהיה הענן שם לא היה משה נכנס, נסתלק הענן היה נכנס ומדבר עמו.
הערת המתרגם: כגון האמור בשבת ל, ב. כתיב אל תען כסיל כאולתו, וכתיב ענה כסיל כאולתו, לא קשיא: הא בדברי תורה הא במילי דעלמא. הרי הנושאים שבהם מדובר שונים.
הערת המתרגם: להבין לאחרים. לגרום שיבינו. מעין "משכיל" לפי פי' רס"ג ראה תהלים לב א [יג] מהדורתי.
הערת המתרגם: דברי רבנו די ברורים, כי מטרת המורה לבאר את הדבר הקשה, והזכירו תחילה בביאור קלוש, כגון שרצה לבאר המושג "נפש" לכל היקפו, והזכירו בהסבר קלוש ובמושגיו הראשוניים בלבד, ועבר לבאר "רוח" או "נשמה" בהרחבה, כדי שיהו מצע לפני ביאורו המושלם והמקיף של נפש שהוא הדבר הקשה. וכיון שלא הושלם ביאורו באותו המקום, אלא במקום אחר, יבוא מי שראה את הסיום לחשוב שיש סתירה בין הביאור הראשון לאחרון. ולדוגמא קלה ראה לקמן ח"א פרק י"ג הערה , או מה שכתב בח"א פרק לב, שלא דק שם במונח "עקל" - שכל, ובמקומו יתבאר יתברר ויתלבן. והארכתי, לפי שראיתי מפרשים שטעו בהבנת דברי רבנו.
הערת המתרגם: הקש והשוואה.
הערת המתרגם: כך תרגם גם ר"ש. ואפשר לתרגם "וכיוצא בזה הוא העובר על החכמים המחברים". והוא כגון שתי הקדמות שהניחו וקבעו ה"מתכלמין" והם:
א) האלוה אינו גוף.
ב) האלוה חי נע.
לכאורה שתי הנחות פשוטות. אולם כל נע מתחלק, וכל מתחלק הוא גוף, הרי סתירה לאחר בחינת התוצאות.
הערת המתרגם: וסוג זה של פרשנים ומחברים רבים מאוד מאוד, ומפני הכבוד לא אזכיר דוגמאות.
הערת המתרגם: שאם ירגישו את מקום הסתירה שבהם עלולים להבין את הכוונה בטרם עת, או ללא ההקדמות הלימודיות הדרושות. ולדוגמא, ראה לקמן בח"ג פרק יג בשם "חכמי ישראל" ושם בפרק כה הפכה ממש בשם חכמינו.
הערת המתרגם: ומן הסוג הזה הם [יד] כל הסתירות המצויות בדברי רבנו בין המהדורות השונות של פירוש המשנה ובין פירוש המשנה לחיבורו, ואף בחבור עצמו בין כתבי יד השונים.
הערת המתרגם: שבת ל, א. ראה שם.
הערת המתרגם: מצוי הרבה.
הערת המתרגם: במדות ודרך ארץ.
הערת המתרגם: בעוד שבאמת אין סתירה למי שמבין תוכן דבריהם.
הערת המתרגם: כלומר, האם הניחו הנביאים סתירות בכוונה תחלה כדי להסתיר את הכוונה האמיתית מן ההמון.
הערת המתרגם: מן הפילוסופים. וכנראה כוונתו לאפלטון וארסטו. ולהוציא את ה"מתכלמין" ה"אשעריה".
הערת המתרגם: אפשר לתרגם: מרובות.
הערת המתרגם: איני יודע מקורו.
הערת המתרגם: ולפיכך צווה לתאם ולהשוות כל האמור בעניין מסוים שבכל פרקי הספר. ובכ"י ב.ס.ק. החמישית והשישית והשביעית.
הערת המתרגם: לפי כ"י ב.ס.ק. ותונחה על פיו, או: ונהג על פיו.
הערת המתרגם: ויכנס מי שיצליח להיכנס. [ טו]
חלק ראשון
פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים