מורה נבוכים - קפח· רבי משה בן מימון
פרק [א]
ידוע, כי יש מבני אדם אנשים אשר צורות פניהם דומים לצורת חי משאר בעלי החיים, עד שתראה אדם כאילו פניו דומים לפני אריה, ואחר כאילו פניו פני שור, וכיוצא בהם, ועל פי הדמויות הללו הנוטות לדמויות פני בעלי חיים מכנים את בני אדם כך אמרו: פני שור ופני אריה ופני נשר, הם כולם פני אדם נוטים אל הצורות הללו של המינים הללו. יורוך על כך שתי ראיות:
האחת אמרו בחיות באופן כללי וזה מראיהן דמות אדם להנה , ואחר כך תיאר כל חיה מהן שיש לה פני אדם ופני נשר ופני אריה ופני שור.
והראיה השניה מה שביאר במרכבה השניה, אשר אמר אותה לביאור עניינים שהיו סתומים במרכבה הראשונה. אמר במרכבה השניה: וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר , הרי ביאר כי אשר אמר עליו פני שור, הוא פני הכרוב, וכרוב הוא הצעיר בגיל בבני אדם , והוא הדין בשני הפנים הנשארים , ולא השמיט פני שור אלא להעיר גם מצד גזרה מסוימת כפי שרמזנו בכך .
ולא יתכן לומר שמא זו השגת צורות אחרות, מפני שאמר בסוף התיאור הזה השני, היא החיה אשר ראיתי תחת אלוהי ישראל בנהר כבר .
והנה נתבאר מה שהתחלנו בביאורו. [רעז]
הערות:
הערת המתרגם: אפשר: מתכנים בני אדם כן. וראה שבת קיח ב ואמאי קרו ליה ורדימס שפניו דומין לורד.
הערת המתרגם: יחזקאל א י.
הערת המתרגם: שם א ה.
הערת המתרגם: "אבהמת" ובר"ש "שלא נזכרו".
הערת המתרגם: יחזקאל י יד: חגיגה יג ב, סוכה ה ב.
הערת המתרגם: ולפי זה יהא פירוש הא דאמור בראש השנה כד ב פרצוף אדם לחודיה תשתרי- פרצוף אדם יחיד בודד.
הערת המתרגם: ואנמא חד'ף כלומר: במרכבה השניה. ובר"ש טעה וחשב "חרף" מפני שלא שם לב לעניין וכתב "ואמנם אמר מילת פני שור".
הערת המתרגם: לעיל ח"ב פרק מג. ד"ה ודע. וסבורים כמה מן המפרשים כי הגזרה כאן "שוּר" וו שרוקה.
הערת המתרגם: יחזקאל י, כ.
חלק שלישי, פרק [ב]
אמר שהוא ראה ארבע חיות , כל חיה מהן בעלת ארבעה פנים ובעלת ארבע כנפיים ובעלת שתי ידיים , וכלל צורת כל חיה צורת אדם, כמו שאמר דמות אדם להנה.
וכן הזכיר שגם הידיים ידי אדם , אשר ידוע כי ידי האדם לא נעשו בצורה זו אלא כדי לעשות את המלאכות האומנותיות בלי ספק .
וכן אמר כי רגליהן ישרות כלומר: שאין בהם פרקים, הוא עניין אמרו: רגל ישרה כפי פשט הלשון.
וכך אמרו: ורגליהם רגל ישרה מלמד שאין ישיבה למעלה , והבן גם את זה.
וכן אמר כי כפות הרגלים אשר הם כלי ההילוך אינם [רעז] כרגלי האדם, ורק הידיים הם אשר כידי האדם, אבל הרגלים מעוגלים ככף רגל עגל .
ואמר עוד כי ארבע חיות הללו אין ביניהם חלל ריק ולא מקום פנוי , אלא כל אחת צמודה באחותה, אמר חוברות אשה אל אחותה .
ואמר עוד כי על אף היותן צמודות, הרי פניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה, אמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה . והתבונן אמרו 'מלמעלה', כי הגופות צמודות, אבל פניהם וכנפיהם הרי הם פרודות, ורק מלמעלה, לפיכך אמר ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה .
עוד אמר שהם בהירות כעין נחושת קלל .
ואמר עוד שהם גם מאירות, אמר מראיהן כגחלי אש זהו כלל מה שנזכר בצורת החיות, כלומר: תבניתן ועצמותן וצורותן וכנפיהם וידיהם ורגליהם.
אחר כך החל לתאר תנועות החיות הללו היאך הן, ואמר בהן מה שתשמע.
אמר כי תנועות החיות אין בהן לא כפילות ולא כפיפות ולא עקימות אלא תנועה אחת, והוא אמרו: לא יסבו בלכתן .
עוד אמר כי כל חיה מהן הולכת כנגד פניה, והוא אמרו: איש אל עבר פניו ילכו , הנה ביאר שכל חיה אינה מהלכת כי אם כנגד פניה, ומי יתן וידעתי לאיזה פנים, והרי היא בעלת פנים רבים , אבל זה הכלל אין הלוך ארבעתן אל עבר אחד, כי אלו היה כך לא היה מייחד לכל אחת תנועה. ואמר איש אל עבר פניו ילכו.
ואחר כך אמר כי החיות הללו צורת תנועתן מרוצה, והן חוזרות על עקבותיהן במרוצה גם כן, והוא אמרו: והחיות רצוא ושוב , כי 'רצוא' - מקור 'רץ' ו'שוב' - מקור 'שב' , לא אמר 'הלוך ובוא', אלא אמר כי תנועתן היא מרוצה וחזרה על העקבות .
וביאר את זה במשל ואמר כמראה הבזק, ובזק שם לברק, אמר כעין הברק שהוא נראה שתנועתו מהירה מכל תנועה, וכאילו הוא מתפשט במהירות וחש ממקום מסוים, ואחר כך מתכווץ וחוזר להיכן שממנו נע באותה המהירות עצמה פעם אחר פעם. ותרגם יונתן בן עזיאל ע"ה רצוא ושוב כך, חזרן ומקפן ית עלמא ותיבן בריא חדא וקלילן כחיזו ברקא.
ואחר כך אמר כי הרוח אשר אליה נעה החיה אותה תנועת הרצוא ושוב אינה תנועה מחמתה, אלא מחמת זולתה כלומר: המטרה האלוהית, לפיכך אמר כי הרוח אשר תהיה שם המטרה האלוהית שתנוע אליה החיה, אל אותה הרוח היא נעה אותה התנועה המהירה אשר היא רצוא ושוב, והוא אמרו בחיות אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן.
ורוח כאן אינה הרוח הנושבת, אלא היא מטרה כמו שביארנו בשיתוף רוח . אומר, הרוח אשר הייתה המטרה האלוהית שתלך החיה אליה, הרי באותה הרוח רצה החיה אליה, וכך כבר ביאר גם יונתן בן עזיאל ע"ה, אמר, "לאתר די הוא תמן רעוא למיזל אזלן לא מתחזרן [רעח] במיזלהון ".
ולפי שהיה אמרו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, משמע פשט לשון זה, כי פעמים ירצה ה' בעתיד שילכו לרוח מסוימת ואז תלך החיה באותה הרוח, ופעמים ירצה שתלך לרוח אחרת הפך הראשונה ואז תלך, לפיכך חזר וביאר מקום ספק זה, והודיענו שאין הדבר כן, וכי 'יהיה' בעניין 'היה' וזה בעברית הרבה , וכבר סוימה הרוח אשר רצה ה' שתלך החיה אליה, ובאותה הרוח אשר כבר רצה ה' שתלך החיה בה תלך.
והרצון יציב באותה הרוח, אמר בביאור עניין זה והשלמת הדיבור בו בפסוק אחר, על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת , והבן הביאור הנפלא הזה, וגם זה מה שתיאר מצורת תנועת ארבע החיות אחר תיאור תבניתה.
ואחר כך עבר לתיאור אחר ואמר, שהוא ראה גוף אחד תחת החיות צמוד בהן, ואותו הגוף דבק בארץ, וגם הוא ארבעה גופים , וגם הוא אותו הגוף בעל ארבעה פנים, ולא תיאר לו צורה כלל, לא צורת אדם ולא זולתו מצורות בעלי החיים, אלא אמר שהם גופים גדולים מבהילים מפחידים, ולא תיאר להם תבנית כלל, ואמר שכל גופותיהם עיניים, ואלה הם אשר קראם אופנים, אמר וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות לארבעת פניו , הנה ביאר כי זה גוף אחד קצהו אצל החיות וקצהו בארץ, ושאותו האופן בעל ארבעה פנים, אמר מראה האופנים ומעשיהם כעין תרשיש ודמות אחד לארבעתן , והנה עבר מאמרו אופן לאומרו ארבעה, הרי ביאר כי אותן הארבעה פנים אשר לאופן הם הארבעה אופנים.
ואחר כך אמר כי תבנית ארבעת האופנים תבנית אחת, והוא אומרו: ודמות אחד לארבעתן.
ואחר כך ביאר באופנים הללו שהם מורכבים זה בזה והוא אומרו: ומראיהם ומעשיהם כאשר יהיה האופן בתוך האופן , וזה דבר שלא נאמר בחיות לא אמר בחיות מילת 'תוך', אלא זו צמודה לזו, כמו שאמר חוברות אשה אל אחותה . אבל האופנים אמר כי הם מורכבים זה בזה כאשר יהיה האופן בתוך האופן.
אבל כלל גוף האופנים אשר אמר שהוא מלא עיניים, אפשר שכוונתו שהם"ממלוה עיונא" , ואפשר שהם בעלי גוונים רבים, ועינו כעין הבדולח , ואפשר שהם"כמו" כפי שאנו מוצאים חכמי השפה אומרים כעין שגנב כעין שגזל , כוונתם כמו דבר שגנב או כמו דבר שגזל, או יהיו מצבים ותוארים שונים ממה שאמר אולי יראה ה' בעיני , כלומר: מצבי זהו מה שתיאר מצורת האופנים.
אבל תנועת האופנים אמר בהם כי גם הם אין עקימות ולא כפילות ולא כפיפות בתנועתן, אלא תנועות ישרות שאינן משתנות, והוא אמרו: על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו לא יסבו [רעט] בלכתן .
ואחר כך אמר כי אלה הארבעה אופנים אינם נעים בעצמם כמו החיות, אלא אין להם תנועה בעצמן כלל, כי אם בתנועת זולתן, והִרבה בכפילת עניין זה והדגישו כמה פעמים, ועשה מניע האופנים הם החיות, כדי שיהא על דרך המשל מצב האופן עם החיה כמי שקשר גוף מת בידי בעל חי ורגליו , וכל זמן שנע אותו החי תנוע אותה הקורה או אותה האבן הקשורה באברו של אותו החי, לפיכך אמר ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהינשא החיות מעל הארץ יינשאו האופנים , ואמר והאופנים יינשאו לעומתם .
וביאר סיבת הדבר ואמר כי רוח החיה באופנים, וכפל עניין זה להדגשה ולהבנה ואמר, בלכתם ילכו ובעמדם יעמדו ובהינשאם מעל הארץ יינשאו האופנים לעומתם כי רוח החיה באופנים .
ויהיה הסדר בתנועות הללו כך, כל רוח שהייתה המטרה האלוהית שינועו החיות אליה הרי לאותה הרוח נעות החיות, ובתנועת החיות ינועו האופנים על דרך ההימשכות אחריהם על ידי הקשר, לא שהאופנים נעים מצד עצמן כלפי החיות.
וניסח סדר זה ואמר, על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים יינשאו לעומתם כי רוח החיה באופנים, וכבר הודעתיך תרגום יונתן בן עזיאל ע"ה אמר על אתר די הוא תמן רעוא למיזל וגו'.
וכאשר סיים תיאור החיות צורותיהן ותנועותיהן, והזכיר האופנים אשר תחת החיות וקשרם בהם ונועם בתנועתם, ההל בהשגה שלישית אשר השיג, ועבר לתיאור אחר, והוא מה שעל החיות ואמר, כי על ארבע החיות רקיע , ועל הרקיע דמות כיסא, ועל הכיסא דמות כמראה אדם . זהו כל מה שתיאר בהשגה אשר השיג תחילה בנהר כבר.
הערות:
הערת המתרגם: יחזקאל א ה. וראה לעיל ח"ב סוף פרק ט. והלאה שם פרק י.
הערת המתרגם: יחזקאל א ו. וראה לעיל ח"א סוף פרק ב. וכן שם פרק לז.
הערת המתרגם: יחזקאל שם וראה לעיל ח"א פרק מט.
הערת המתרגם: ראה שם, ורצה גם ח"א פרק עב.
הערת המתרגם: יחזקאל א ח.
הערת המתרגם: ראה גם פירושו למסכת שבת פ"א מ"א מהדורתי עמ' יב.
הערת המתרגם: יחזקאל א ז.
הערת המתרגם: בראשית רבה פרשה סה יז. ואין לזה כל קשר עם ביטוי דומה האמור בחגיגה [רעז] טו א. והביאו רבנו בפירושו לסנהדרין פ"י מ"א היסוד השלישי. ובהלכות יסודי התורה פ"א הל' יא.
הערת המתרגם: וראה גם ח"א פרק מט. וח"ב פרק כט.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"א פרק עג ההקדמה השניה. וראה גם הלכות יסודי התורה פ"ג הל' י.
הערת המתרגם: יחזקאל א ט.
הערת המתרגם: שם א יא.
הערת המתרגם: בר"ש הושמט כאן הפסוק.
הערת המתרגם: יחזקאל א ז. וראה לעיל ח"ב פרט כט ופרק מג.
הערת המתרגם: יחזקאל א יג.
הערת המתרגם: "ג'והרהא" מהות עצמות גופן. ור"ש טעה וחשב "וג'וההא" ולפיכך תרגם"ופניהם".
הערת המתרגם: אנת'נא" תנועות שונות, אלא לכל אחת תנועה יחידה אחידה. ור"ש לא דק במילים הללו
הערת המתרגם: יחזקאל א יב.
הערת המתרגם: שם ט.
הערת המתרגם: בר"ש "ואני תמה לאיזה פנים" ולא דק.
הערת המתרגם: ארבעה.
הערת המתרגם: ור"ש הבין כנראה אחרת ותרגם "והן חוזרות חלילה" וגרם למפרשים כנראה להטות דברי רבנו מכוונם, וכבר העיר שייער על כך בהערותיו לתרגום רי"ח. והעד שאינו חלילה פירוש כמראה הבזק שהיא התפשטות והתכווצות.
הערת המתרגם: יחזקאל א יד.
הערת המתרגם: בר"ש "מן רץ" "מן שב" ואינו נכון, כי אין המקור יוצא מפועל.
הערת המתרגם: בר"ש "הצד" ואינו נכון, אלא פירושה כאן מגמה או רצון. ולא שם לב למשך דברי רבנו.
הערת המתרגם: בר"ש כוונה.
הערת המתרגם: לעיל ח"א פרק מ. ההשאלה האחרונה שם שהיא הרצון.
הערת המתרגם: לפנינו הגיר' "דהוי" וכן הוא בר"ש, ונראה כי טעות היא שמשמעה המוחלט שיהיה חדשים לבקרים, ואינה כמו יהיה בעברית.
הערת המתרגם: בר"ש "לא מתהדרן ".
הערת המתרגם: אם כי אפשר למצוא [רעח] יהיה במקום היה כגון כי יהיה נערה בתולה (דברים כב כג) או וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ (בראשית ב ה) וזאת יכול בעל הדין לדחותה מחמת שימוש המילה "בטרם", אך נראה כי אין כוונת רבנו למילה יהיה-היה באופן מיוחד, אלא לשימוש עתיד במקום עבר באופן כללי כגון, ואד יעלה מן הארץ (בראשית כ ו) והנה תסבנה אלמתיכם (שם לז ז) כן ירבה וכן יפרץ (שמות א יב) ויש שכבר דרשוה חז"ל כגון אז ישיר משה (שם סו א) וראה סנהדרין צא ב שם הובאו עוד כמה דוגמאות של עתיד במקום עבר. ושמא אין כוונת רבנו אלא להאמור במלכים א ט ח והבית הזה יהיה עליון. וכנגדו בדברי הימים ב ז כא אשר היה עליון.
הערת המתרגם: "כ'צצת" ואפשר גם: הוגדרה, יוחדה.
הערת המתרגם: יחזקאל א כ. וראה לעיל ח"ב פרק י. סוף ד"ה וכן סיבות.
הערת המתרגם: ראה לעיל ח"ב פרק יט ד"ה שאלנו עוד את אריסטו. וגם שם פרק ל. וראה גם בהלכות יסודי התורה פ"ד הל' א-ז.
הערת המתרגם: יחזקאל א טו.
הערת המתרגם: שם א טז.
הערת המתרגם: בר"ש "מורכב" ושיבוש הוא.
הערת המתרגם: אפשר: כי מיקצתן מורכב במיקצתן.
הערת המתרגם: תרגום מילולי של "מלאות עינים" וגם בערבית הוראות רבות לה כמו בעברית. וכיון שלא ידעתי כוונת רבנו הנחתיה כמות שהיא. ובר"ש "מלא עינים ממש" וגרם לאפודי לפרש מה שלא נתכוון לו רבנו לדעתי.
הערת המתרגם: במדבר יא ז.
הערת המתרגם: "אמת'לה" כעין, כדוגמת. ובר"ש "דמיונות" וגם זה יפה.
הערת המתרגם: בבא קמא סד ב. סה א. סו א.
הערת המתרגם: בבא קמא סו א. סז א. צח ב. קיב א.
הערת המתרגם: שמואל ב טז יב.
הערת המתרגם: "אנת'נא" ובר"ש הושמט כנראה. וראה לעיל [רעט] הערה .
הערת המתרגם: יחזקאל א יז.
הערת המתרגם: אפשר: דומם. ור"ש הוסיף "מת דומם" ונראה שתרגם תחילה מת. וחזר ותיקן דומם.
הערת המתרגם: בר"ש "או ברגלו".
הערת המתרגם: יחזקאל א יט.
הערת המתרגם: שם א כ.
הערת המתרגם: שם א כא.
הערת המתרגם: שם א כב.
הערת המתרגם: שם א כו. ועל הדמות אשר היא כמראה אדם ראה לקמן סוף פרק י.
חלק שלישי