פרק מג
'כנף' - שם משותף ורוב שתופו מצד ההשאלה. הנחתו הראשונה - לכנפי בעל החיים הפורח "כל צפור כל כנף" "כל צפור כנף אשר תעוף בשמים". ואחרי כן הושאל לכנפות הבגדים וזויותיהם "על ארבע כנפות כסותך". ואחרי כן הושאל לקצוות המיושב מן הארץך ופאותיה הרחוקות ממקומותינו "לאחוז בכנפות הארץ" "מכנף הארץ זמירות שמענו". ואמר איבן גנאח שהוא יבוא גם כן בענין ההסתר דומה לערבי אשר יאמר 'כנפת אלשי' - בענין 'הסתרתיו'; ואמר בפרוש "ולא יכנף עוד מוריך" - ולא יסתר ממך 'מוריך' ולא יתעלם - וזה פרוש נאה. וממנו אצלי "ולא יגלה כנף אביו" - לא יגלה סתר אביו; וכן "ופרשת כנפיך על אמתך" פרושו אצלי פרוש סתרך על אמתך:
ולפי זה הענין אצלי הושאל 'כנף' לבורא ית' וכן למאלכים כי המלאכים אינם בעלי גופות לפי דעתנו כמו שאבאר. ואמרו "אשר באת לחסות תחת כנפיו" פרושו אשר באת לחסות תחת סתרו. וכן כל 'כנף' שבא במלאכים ענינו - הסתר. הלא תתבונן אמרו "בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו" - כלומר שסבת מציאותו (רצוני לומר המלאך) נסתרת נעלמת מאוד - והוא 'פניו'; וכן הדברים אשר הוא סבתם (רצוני לומר המלאך) אשר הם 'רגליו' - כמו שבארתי בשתוף 'רגל' - הם גם כן נעלמים; כי פעולות השכלים נעלמות - לא יתבאר ענינם אלא אחר לימוד; וזה לשתי סיבות מצדם ומצדנו - רצוני לומר חולשת השגתנו וקשי השגת הנפרד מצד אמיתתו. ואמנם אמרו "ובשתים יעופף" והנני עתיד לבאר בפרק בפני עצמו למה יחסו תעונת העופפות למלאכים