פרק מ
'רוח' - שם משתתף. הוא שם האויר - כלומר יסוד אחד מארבעה היסודות - "ורוח אלוקים מרחפת". והוא גם כן שם הרוח המנשבת "ורוח הקדים נשא את הארבה" "רוח ים" - וזה הרבה. והוא גם כן שם הרוח החיונית "רוח הולך ולא ישוב" "אשר בו רוח חיים". והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה". והוא גם כן שם השפע השכלי האלוקי אשר ישפיע על הנביאים ויתנבאו בו כמו שנבאר לך בדברינו בנבואה במה שראוי שיוזכר בזה המאמר "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" "ויהי כנוח עליהם הרוח" "רוח יי דיבר בי" - וזה הרבה. והוא גם כן שם הכונה והרצון "כל רוחו יוציא כסיל" - כונתו ורצונו; וכמוהו "ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע" - יאמר יתפרדו כונותיו והנהגתו תתעלם; וכמוהו "מי תיכן את רוח יי? ואיש עצתו יודיענו?" - יאמר מי הוא אשר ידע סדר רצונו או ישיג הנהגתו למציאה איך היא ויודיענו אותה? כמו שנבאר בפרקים יבואו בהנהגה. והנה כל 'רוח' מיוחס לאלוה הוא לפי הענין החמישי וקצתו - לפי הענין האחרון אשר הוא הרצון כמו שבארנו - יפורש בכל מקום כפי מה שיורו עליו הדברים ההם