פרק לט
'לב' - שם משתתף. הוא שם האבר אשר בו התחלת חיי כל בעל לב "ויתקעם בלב אבשלום". וכאשר היה זה האבר באמצע הגוף הושאל לאמצע כל דבר "עד לב השמים" "בלבת אש":
והוא שם מחשבה גם כן "לא לבי הלך?" - רוצה לומר הייתי נמצא במחשבתי כשארע כך וכך; ומזה הענין - "ולא תתורו אחרי לבבכם" - רוצה לומר רדיפת מחשבותיכם; "אשר לבבו פונה היום" - מחשבתו סרה. והוא שם העצה "כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דויד" - כלומר על עצה אחת; וכן אמרו "ואוילים בחסר לב ימותו" - כלומר בחסרון עצה; וכן אמרו "לא יחרף לבבי מימי" - ענינו לא תטה עצתי מזה הענין - כי ראש הדברים "בצדקתי החזקתי ולא ארפה". [ומענין יחרף אצלי - אמרו "שפחה נחרפת לאיש" - דומה לערבי 'מונחרפת' - רוצים בה נוטה מקנין העבדות לקנין האישות]:
והוא - שם הרצון "ונתתי לכם רועים כלבי" "היש את לבבך ישר כאשר לבבי? " [עם לבבך - כלומר רצונך ביושר כרצוני. וכבר הושאל לאלוה לפי זה הענין "כאשר בלבבי ובנפשי יעשה" - ענינו יעשה כפי רצוני; "והיו עיני ולבי שם כל הימים" - השגחתי ורצוני:
והוא שם השכל "ואיש נבוב ילבב" - כלומר ישכיל; וכן "לב חכם לימינו" - שכלו בענינים השלמים - וזה הרבה. ולפי זה הענין הושאל לאלוה בכל מקום - רצוני לומר שהוא מורה על השכל -; אלא הזר שהוא מורה על הרצון - כל מקום כפי ענינו. וכן "והשבות אל לבבך" "ולא ישיב אל לבו" וכל מה שדומה לו - כולו בחינת שכל כמו שאמר "ולא נתן יי לכם לב לדעת" כמו אתה הראית לדעת":
אמנם מאמר "ואהבת את יי אלוקיך בכל לבבך" פירושו אצלי בכל כוחות לבך - כלומר כוחות הגוף כולם - כי התחלת הכל - מן הלב; והענין שתשים תכלית פעולותיך כולם - השגתו כמו שבארנו בפרוש ה'משנה' וב"משנה תורה