אור ברסלב

מורה נבוכים -אבן תבון

פרק טז

פרק טו

'צור' - שם משתתף הוא - שם ההר "והכית בצור"; והוא - שם אבן קשה כחלמיש "חרבות צורים"; והוא - שם המקור אשר יחצבו ממנו אבני המקורים "הביטו אל צור חוצבתם". ואחר כן הושאל מזה הענין האחרון זה השם לשורש כל דבר והתחלתו; ולזה אמר (אחר אמרו 'הביטו אל צור חוצבתם') "הביטו אל אברהם אביכם וכו'" - כאילו באר שהצור ש'חוצבתם' ממנו הוא 'אברהם אביכם' על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במדותיו כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו:

ולפי זה הענין האחרון נקרא האלוה ית' 'צור' כי הוא ההתחלה והסיבה הפועלת לכל אשר זולתו ונאמר "הצור תמים פעלו" "צור ילדך תשי" "צורם מכרם" "ואין צור כאלוקינו" "צור עולמים". 'ונצבת על הצור" - השען ועמוד על התבוננות היותו ית' התחלה שהוא המבוא אשר הגיע ממנו אליו (כמו שבארנו באמרו לו "הנה מקום אתי

תוכן העניינים

מורה נבוכים -אבן תבון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה