אור ברסלב

מורה נבוכים -אבן תבון

פרק טו

פרק יד

'נצב' או 'יצב' - ואף על פי שנשתנו שני השרשים - הענין אחד כמו שידעת בכל שמושיהם. וזה שם משתתף. פעמים יהיה בענין הקימה וההתיצבות "ותתצב אחותו מרחוק" "יתיצבו מלכי ארץ" "יצאו נצבים". ויהיה בענין הקיום וההתמדה "דברך נצב בשמים" - כלומר קיים עומד. וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא הוא מזה הענין "והנה יי נצב עליו" - קיים עומד עליו - כלומר על ה'סולם' אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ ובו יעלה כל מי שיעלה עד שישיג מי שעליו בהכרח אחר שהוא עומד קיים על ראש ה'סולם':

ומבואר הוא שמאמרי הנה 'עליו' הוא כפי זה המשל הנשוא. ו'מלאכי אלוקים' הם הנביאים שנאמר בהם בפרוש "וישלח מלאך" "ויעל מלאך יי מן הגלגל אל הבוכים". ומה טוב אמרו "עולים ויורדים" - ה'עליה' קודם ה'ירידה' - כי אחר ה'עליה' וההגעה אל מעלות ידועות מן ה'סולם' תהיה ה'ירידה' במה שפגש מן הענין - להנהגת אנשי הארץ ולימודם אשר בעבור זה כינה ב'ירידה' כמו שבארנו:

ואשוב אל עניננו כי 'נצב עליו' - מתמיד קיים נשאר - לא שהוא התיצבות גשם. ומזה הענין "ונצבת על הצור". כבר התבאר לך כי 'נצב' ו'עמד' ענינם אחד בזה הענין. וכבר אמר "הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב

תוכן העניינים

מורה נבוכים -אבן תבון

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה