אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ראשי בשמים › י

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ראשי בשמים · י

ט

(צ"ע בטור א"ח סי' ת"ל. קושיא על הט"ז ומג"א הערה במגילה י"ג, קודם סיני הוצרכו לחלל קצת שבת שלא יהיו בכלל ב"נ ששבת. פי' ברש"י בא ע"פ משכו. הערה במג"א תכ"ט סק"ו.)

אציג כאן קצת מהדרוש שאמרתי בשבת הגדול תרמ"ב בטור א"ח סי' ת"ל הטעם שנקרא שבת הגדול שעשרה בחודש היה בשבט ולקחו להם כל א' שה לפסחו וקשר אותו ושאלום המצרים למה זה לכם והשיבו לשחטו לשם פסח במצות ה' עי"ש, וצ"ע דלמה להו הקשירה. ונראה דהנה הט"ז ומג"א הביאו הקושיא דהיה צריך לקבוע הנס בעשור לחודש בין בחול בין בשבת והט"ז תירץ רלא נטעי דנס אחר היה מבקיעת הירדן ע"כ קבעו בשבת דהנס מירדן לא היה בשבת, ולפע"ד צ"ע דאדרבה הרי ראינו דיום החודש גורם הנסים ואף כשאינו חל בשבת ועי' חולין ע"ה דתרי תמוהי מדכר דכירי אינשי, וכן מ"ש המג"א משום שקבעו בו תענית כשחל בחול ממיתת מרים ג"כ צ"ע אעיקרא דמלתא דמדוע קבעו תענית ביו"ט והכי בזה נהפך ליום רע ח"ו ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת י"ב ועי' מגילה י"ג דהפיל פור על חודש אדר שמת בו משה ולא ידע שביומו נולד ולכאורה קשה תרתי א' דהלא שפיר חזי דמת בו משה ונהי דנולד בו מ"מ נאבד הטוב ביומו וכן מדוע ידע במותו ולא בהולדו [ולזה י"ל רמה"ט גופא שראה שמתענים בו ידע במותו אבל לא בהולדו] אך דהכי פרושו דלא ידע במעלת הנסים שנעשו ביום הולדו שנתמלא כל הבית אורה שטובה אלינו ביומו ואף שמת אח"כ ביומו לכל זה לא נפל תוקף היו"ט בנס הולדו והא דמתענים בו י"ל דבאמת עד נס פורים לא התענו בו ובפרט למ"ש שמח בשבת ע"כ לא שייך לגזור בו תענית אך כשראו עוד צער שהמן הפיל פור על חודש זה מה"ט ואז לא חל בשבת ע"כ התחילו היחידים להתענות בו משום תרי תמוהי ואף שאח"כ נתבטל גזירת המן לא רצו לבטל התענית שחששו שיגעו בכבוד מרע"ה ועכ"פ בנ"ד קשה הכי בזה שמתה בו מרים יאבד שם היו"ט משני הניסים שנעשו בו אף שלא מחמת שבח. וראיתי בלבוש שעיקר הנס היה מחמת שבח שהיו מטפלים בבעלי חיים והם היו שומרים שבת מעצמם מקודם גם במה שהוא דרבנן ועי' משבצות שם וס' בני יששכר ומגן האלף והנלפע"ד דנתפעלו המצריים לשאול אותם למה זה לכם ולהאמין בדבריהם מטעם שלקחו הפסח בשבת ומקח וממכר אסור בשבת, אך דלכאורה אין כל כך התפעלות דהלא קודם שקבלו התורה היה דינם כב"נ עי' מ"ש באות הקודם **(לפע"ד דתלוי במ"ש הרמ"א בא"ח קנ"ו דב"נ אינו מוזהר על השיתוף ומקורו מתוס' פ"ק דבכורות וראיתי בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' קמ"ח שחולק על זה דא"כ מדוע לא הביא הרמב"ם זה בהל' מלכים וע"כ פירש פי' אחר ברמ"א עי"ש ועי' דרכי משה וש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ז ותראה דא"א לומר בו כן ועי' פח"ש שם סי' קמ"ז סק"ב וי"ל לפע"ד דאיסור עבודה בשיתוף הוי כחצי שיעור ולישראל הוי מה"ת ואפשר דגם ממיתין עליה משום חומרא דע"ז אבל בב"נ דלרמב"ם שב"נ מוזהר בכ"ש א"כ גם בעבודה בשיתוף אסור כישראל ולפיכך השמיט דינו משא"כ לתוס' דב"נ צריך שיעור דוקא כנ"ל ע"כ אין איסור לו בעבודה בשיתוף ואזלי לשיטתם. והנה להפי' חזי לאיצטרופי שיטעה ויאכל כזית בכדי אכילת פרס עי' פמ"ג בפתיחה לבב"ח א"כ איך כתבו דאין בזה לפ"ע כשמוכרין להם דאינם מצוים על שיתוף דהלא עכ"פ לישראל אסור שמא יטעה וימכור להעובד כו"מ בעצמם בלא שיתוף וי"ל ואכמ"ל, ובזה י"ל מ"ד בסנהדרין ל"ח אדה"ר מין היה ופי' רש"י נוטה לעכו"ם רי"א מוסך בערלתו היה (ועי' רש"י סנהדרין מ"ד ד"ה מושך וכאן לא פי' כלל) רנ"א כופר בעיקר היה ותמהו בספרים דאיך יאמר כן על יציר כפיו של הקב"ה ונלפע"ד כיון דאכל ח"ש שלרמב"ם ב"נ מוזהר עליו כמו בעבודה בשיתוף וזהו מין היה פי' נוטה לעכו"ם כמו בעבודה בשיתוף ולהסובר מושך בערלתו פי' כמו בשנמשך הערלה אחר שנימול צריך תיקון עי' יו"ד ססי' רס"ד ה"נ היה צריך להתגרש מהגע"ד כדי שלא יהיה שייך החזי לאיצטרופי כנכתב לעיל ולהסובר כופר בעיקר היה פי' דסבר כתוס' דב"נ מותר בח"ש וטענתו היה שהקב"ה שמניחו הוי כמושיט ובהקב"ה שייך חזי לאיצטרופי כשיכול. ומה שי"ל לענין עבודה בשיתוף עי' שו"ת שער אפרים סי' כ"ד ומעיל צדקה סי' כ"ב ומגן גבורים ססי' קנ"ו ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"א ואכמ"ל:)** וא"נ מוכרחים היו לעשות איזה מלאכה דאל"כ הוי דינם כב"נ ששבת שח"מ [ועי' ס' אור זרוע ריש ח"ב מ"ש דלמה שפי' רש"י בפ' בשלח דשבת נצטוו במרה והרי נאמרה לב"ב ונשנית בסיני בעשרת הדברות א"כ למ"ד בסנהדרין נ"ט דלזה ולזה נאמרה א"כ קשה ממ"ד ב"נ ששבת חייב מיתה והלא אדרבה מחויב בזה עי"ש ועי' פר"ד מ"ש בכה"ג, וראיתי תירוץ באיזה ספר דבאמת קודם סיני היו צריכים לחלל שבת קצת באיזה דבר הקל בכדי שלא יהיו בכלל ב"נ ששבת, ואפשר בזה שידוע שהיה להם בקבלה מאבותיהם כמה מצות שקיימו עי' רש"י חולין צ"א ד"ה ופרע להם בית השחיטה וה"ה דהיו ישראל מצוינים שם במצות ציצית שלב"נ דינו כנושא חפץ אחר בשבת מרשות לרשות, וכפי מ"ש חז"ל ע"פ וטבוח טבח והכן דהיה ע"ש כמו והכינו את אשר יביאו ומצינו שם דהבוקר אור והאנשים שלחו הרי דהלכו בשבת עם חמוריהם, ואפשר דהיה משום סכנת רעבון, ועי' שו"ת רעק"א סי' קכ"א ובהשמטות דמי שיש לו משרתת נכרית ששובתת בשבת צריך למחות לה שתעשה איזה מלאכה בשבת ועכ"פ במוצאי שבת לדברי הפ"י דיום ולילה לא ישבותו שלא יהיו שובתים כל היום ולילה שלאחריו ואכמ"ל] אך כיון שראו שקשרו אותו ג"כ ע"ז שאלו אותם למה לכם פי' לעשות חלולי שבת הרבה א' ממקח וממכר בשבת וב' מקשירה עי' או"ח סי' שי"ז דכל שאינו עשוי להתיר ביומו מקרי של קיימא וזה עשוי לד' ימים והשיבו כי כן צוה ה', כי על פסוק והיה לכם למשמרת עד י"ד פי' בתרגום יונתן ויהי קטיר ונטיר ולזאת האמינו בהם שהאמת אתם דאל"כ לא יחללו שבת כל כך. ובזה מדוקדק לשון הטור ולקחו וקשרו ושאלו למה לכם והשיבו במצות ה' וע"כ האמינו, ובזה יתישב מה שקבעו בשבת ולא בעשרה בניסן דעיקר הנס היה משום דהיה שבת ע"כ האמינו לדבריהם מחמת שראו אותם לוקחים וקושרים. ואגב י"ל ג"כ מ"ש רש"י שם בפ' בא שמשכו ידיכם מן ע"ז וקחו לכם צאן של מצוה ולכאורה צ"ע מדוע דוקא מע"ז וי"ל ע"פ מ"רא בשבת קי"ח כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלים לו וא"כ עתה שאמר להם ה' שיחללו שבת גם בקשירה ע"כ אמר להם שימשכו ידיהם מן ע"ז כי לא ימחול להם שוב זה העון מע"ז כשאין להם שמירת שבת כראוי. ובזה תוכחת מגולה להמחללים שבת במקח וממכר בעוה"ר והלא להם עכ"פ לא יקרא שבח הגדול אחרי שבכל השבתות מתירים לעצמן המקח אף בלא מצות ה' והכל מחמת גאוה אין שומעים לדת וכל המתגאה כעובד ע"ז ואין נמחל להם אם לא בתשובה:

אגב אכתוב מה שי"ל במג"א סי' תכ"ט סק"ו דאם הוא סמוך לעשרה בחודש יתענה בי' ולכאורה דוקא כששבת ח' בחודש והיה צריך להתענות בט' יתענה בי' משא"כ כששבת בז' בחודש יתענה ח' בחודש דחובת התענית לתעניתו ביום היותר קרוב וראי' ממ"ש המג"א בסי' רפ"ח סק"ד דגם כשהוא א"ח יתענה דאינו אלא מנהג ואם אין קפידא ביום היותר קרוב לא דחינן גם מנהגא מה"ט. אך התבוננתי דאף כששבת ז' בחודש יתענה בעשרה בחודש דביום ח' אסור מדינא דגמ' כמ"ד במגילת תענית מר"ח עד ח' דלא למספד וכ"ש תענית ומן ח' עד סוף עי' ר"ה י"ז ועי' ס' שר האלף, ונהי דבטלה מגילת תענית מ"מ עדיפא להתענות יותר בי' וכמו שיכולים לדחותו מן ט' עד י' כן מן ח' עד י', והא דמותר בא"ת י"ל כיון דהוא אחר יו"ט שני שיו"ט ב' בעצמו רק מדרבנן ואדרבה הרי דחינן מיו"ט שני אף שהוא מדרבנן וא"כ ה"ה דיכולים לדחותו עד י', וכן ממ"ש המג"א בסי' רפ"ח שם וה"ה לר"ח אב וער"פ וע"כ לא חלו ביום א' כי א"א וע"כ ביום ב' חלו ורוצה לדחותו עד יום שהוא ממילא תענית יכול לדחות כן ה"נ יכול לדחותו אף ב' ימים כיון דיש קצת איסור להתענות קודם וצ"ע:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה