אור ברסלב
מור ואהלות אוהל מנורה הטהורה › ה

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל מנורה הטהורה · ה

ד

(ישבתי ה' קושיות שהקשו על מהר"א שהדליקו בשל עץ. ב' קושיות במשנה דיומא בענין הגורלות, תירוצים ע"ז והערות בירושלמי שם אם אבדו. טעם פלוגתת רש"י והמהר"א. צ"ע לרש"י ורא"מ טעם פלוגתת רש"י ורמב"ם בסוף חגיגה. הר"ש ואפשר הרא"מ ס"ל כרש"י. מהר"א ס"ל כרמב"ם. המהדר המהרש"א ובכ"ש לשיטתם. ע"פ המהרש"א י"ל ב' קושיות. י"ל דבעת בית חשמונאי לא כבתה נר המערבי. ביאור מ"ש בעטז"ק דחנוכה ר"ת ח' נרות והלכה כבית הלל:)

הנה במס' מגילת תענית איתא גופא דעובדא של מציאת הפך ושהדליקו ממנו ח' ימים ואח"כ כתבו ומה ראו להדליק הנרות אלא בימי מלכות יון ב"ח נכנסו להיכל וז' שפודין של ברזל בידם וחיפום בעץ והדליקו בהם את המנורה והקשו המפרשים על לשון ומה ראו להדליק הנרות הלא כבר כתב נס הגדול מפך השמן ע"כ שייך עבור זה הדלקת נרות ע"כ כתב מהר"א דהכי קשיא להו כיון דהוו כולם טמאי מתים במה ראו להדליק הא טמאו השמן בנגיעתם ומתרץ שבעה שפודים של ברזל בידם וחיפום בעץ פי' כיון דהחיפוי של עץ הו"ל פשוטי כ"ע שאינו מקבל טומאה ובהם הדליקו פי' עמהם ולכאורה יראה שהוא כדברי הרא"מ המובא לעיל אות א', ועפ"ז הקשו עליו רבים באליהו זוטא על הלבוש שם ובשער אפרים סי' מ"א ובתוס' חדשים למגילת תענית שם ה' קושיות, א' דהא דש"י כתב בעץ בדיל כדמתרגמינן אבצא וטעותו היה משום דכתיב בעץ בחדא בית"א ולא בבעץ בשני ביתי"ן אמנם הכל א' דבראה"ש כ"ד כתוב בתרתי. ב' דאף לפי דעתו קשה דהלא גם פשוטי כלי מתכות מטמא א"כ אף אם חיפום בעץ הו"ל עצים המשמשין המתכות דטמא כמבואר בכלים פי"ג מ"ו. ג' דלמה להם ז' בחד סגי. ד' דהיה להם ליקח עץ לבדו ולהדליק בו. ה' דהא בר"ה שם משמע דמנורה עצמה היתה ז' שפודין לא במה שעל ידו מדליקין. ולפעד"נ דבמאמר א' יבוא הכל על מקומו בשלום דכוונתו כקושית הרא"מ ג"כ המובא לעיל אות ג' דהא טמאו המנורה ופי' כן הך ומה ראו להדליק במה ראוי להדליק דהא נטמאה ומתרץ דז' שפודין של ברזל בידם והיתה מגולמי כלי מתכות שאינם מקבלים טומאה עי' חולין כ"ה וראיה דהיו מחופים בעץ הרי דהיו רוצים ליפותה אח"כ ואין להקשות דתטמא ע"י העץ כי מלבד שי"ל דבעץ לא הי' בית קיבול עוד י"ל דהעץ היה של אשכרוע דגולמו טהור כנ"ל באות הקודם ועי' כלים סוף פ' י"ב דדי"א אף גרופית של זית.

[אגב אזכיר מה שהקשיתי דביומא ל"ז ת"ל גורל ריבה של זית ואגוז ואשכרוע וא"כ מדוע במשנה שם איתא דדוקא של אשכרוע היה. עוד הקשיתי מדוע חלקה המשנה את בן גמלא להזכיר אותו לשבח מחמת שעשאן של זהב ולא כללוהו עם כולן שהיו מזכירין אותן לשבח. ונראה דהגמ' קמ"ל דריבה של עץ ונקיט הני תלתא דבין של אגוז שלכ"ע מקבל טומאה ובין של זית שלר"י אינו מקבל טומאה ובין של אשכרוע שלכ"ע אינו מקבל טומאה כולם שוין ע"פ דינא רק דהיו של אשכרוע לרמז שיחוס הקב"ה עם ישראל שעיקרן טהור, וכה"ג רמזה המשנה רפ"ב דנגעים ר' ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע (ועי' ברכות ה' ע"ב דנגעים מזבח כפרה ואכמ"ל) והנה כשבן גמלא עשאן של זהב לכאורה לא היה להזכירו לשבח קמ"ל דאפ"ה הזכירוהו לשבח (ועי' תוס' ב"ב כ"א ד"ה זכור) וכמ"ד בירושלמי שם דבעי אבדו מה לעשות תחתיהן של זהב והשיב דמעלין בקודש הרי דהוי מעלה של זהב ולפיכך הזכירו אותו לשבח. ועפ"ז י"ל מה דבעי אבדו מה לעשות תחתיהן של זהב דהלא בן גמלא עשאן של זהב גם בלא אבידה, וי"ל דשם עשה מכיסו ומבעי אם אבדו מה לעשות של זהב ממעות הלשכה ואפשר דתודה חסה על ממונם של של ישראל קמ"ל דמעלין בקודש וכו' עוד י"ל דבאמת בלא אבידה לכתחילה אם היה בא לשאול היינו מורין שלא לעשות של זהב ולשנות ממה שרמזו כנ"ל אבל דיעבד שעשאן לא לבד שהסכימו לזה עוד הזכירו אותו לשבח (ואף אם נאמר דהוי מה"ת או הלכה למשה מסיני כ"ז מ"מ מצינו גם במה"ת חילוק בין לכתחילה לדיעבד עי' תוס' פסחים י"א וכתובות ל' ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וי"ג ושו"ת עמודי אש סי' י"ג אות א' ואכמ"ל) וע"כ מבעי שפיר באבדו מהו לכתחילה לעשותן של זהב וקמ"ל דמעלין בקודש וכו' פי' דהוי שוב דיעבד, והנה ביומא ל"ט א"ר קלפי של עץ היו וכו' ולא של זהב דהתורה חסה על ממונם של ישראל וראיתי מתמיהין דכמה פעמים אמרינן דאין עניות במקום עשירות עי' זבחים פ"ח ובזה ניחא דכל עיקרו לרמז דחס רחמנא עלן שעיקרן טהור ואפשר דבן גמלא סבר דדי במה שמרמזת הקלפי גופא דהיתה של עץ, ואפשר דבעי בירושלמי אבדו פי' הקלפי עם הגורלות אם מותר לעשות גם תחתיהן דהיינו גוף הקלפי של זהב דליכא רמז והשיב דאפ"ה מותר דמעלין בקודש] והדליקו בהם את המנורה פי' בתוכם ולק"מ. ובמה שחולק על פירש"י לפעד"נ להסביר טעמם דרש"י פי' בעץ בדיל [וכן יראה ממד"ר ותנחומא פ' בהעלותך שלא תהיו מבזין על המנורה הוי כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל וכו' שדרשו המקרא על המנורה עי"ש ועפ"ז יש לרמז בכל המקרא ליום קטנות עי' מהרש"א חולין נ"ה ומ"ש לקמן ושמחו עי' דרכי משה ריש הל' חנוכה שקבעו למשתה ושמחה ועי' אחרונים מ"ש בזה האבן ידוע שאבן היה לפני המנורה הבדיל י"ל עפ"ז דהמנורה היה מחופה בבדיל ומזהיר שלא תהיו מבזין המנורה ועי' אות הקודם ויש ראיה ג"כ למ"ש באות ב' דהיו מדליקין במקדש נ"ח במנורת חשמונאי עי"ש ואכמ"ל] דאת"ל עץ א"כ מה קאמרו לו לר"י משם ראיה דמחופה בעץ היו הלא סוף סוף לדבריהם פסול הוא דהוי מנורה של עץ, וסברת מהר"א י"ל דכמו לענין קבלת טומאה עצים המשמשים המתכות אזלינן בתר המתכות ה"נ הו"ל מנורה של מתכות וקצת סיוע יהיה למ"ש באות ב' דבחסר מקצת מהבגד אינו מעכב ואכמ"ל:

ואכתי צ"ע לי לשיטת רש"י לת"ק דהיה בדיל א"כ הא נטמא וכן עדיין צ"ע לי במ"ש באות ג' על הרא"מ דס"ל דעשאוה של עץ מה יענה לשיטת הת"ק הפוסל של עץ עי"ש ואם ע"כ שמחופה בבדיל כרש"י קשה דהא נטמא. והנלפע"ד דהנה רש"י בסוף חגיגה בהך דתיפוק ליה משום ציפוי פי' דיקבל טומאה אף אם עשוי לנחת משום ציפוי דהא תנן דבתר ציפוי אזלינן אמנם הרמב"ם מפרש ותיפוק ליה דאף אם אינו עשוי לנחת מ"מ טהור משום ציפוי כדתנן וכמו התם טהור כן ה"נ דכל החפוים טהורים ועי' כ"מ פ"ד מהל' כלים ה"ד בביאור דברי הרמב"ם, וי"ל טעם פלוגתתן בשיטת הגמ' חגיגה שם מ"ד משום דמצופים מבטל בטל ציפוין גבייהו ופי' רש"י דרחמנא קראם עץ ומשמע דוקא התם קראם עץ לא במקום אחר ולשיטת הרמב"ם מ"ד מבטל בטל משום דכל החפוין טהורים ופי' הגמ' לדעתו כך מ"ד לטמאם אי לא יקראו אדמה הא בלא"ה הו"ל כ"ע העשוי לנחת אלא מה תאמר משום דמצופים אדרבה זה סברא לטהר דכל החפוין טהורים ועי' במל"מ שם ושיטת הר"ש כרש"י והנה אף שהרמב"ם ס"ל דכל החפוין טהורים היינו דוקא כגון כלי עץ המחופה בברזל וכדומה לא אם כלי ברזל טהור מצופה בטמא דאל"כ למה מפרש המשנה דפי"א משנה ד' ומשנה ו' בשל עץ ומיאן בפי' הר"ש דהוא של מתכות טהור ומצופה משל טמא ואפ"ה טהור ובפרט שרש"י ג"כ ס"ל כפי' הר"ש ולשיטת הר"ש עץ המחופה במתכת טמא נטמא ורש"י מדס"ל דעץ המחופה במתכות טמא ע"כ מטהר מתכות טהור המצופה טמא א"כ לשיטתו השפודים של ברזל טהור כנ"ל אם מחופים בבדיל שטמא לכל זה טהורים ע"כ מפרש בעץ בדיל וכן י"ל דס"ל להרא"מ ג"כ כזו השיטה אבל שיטת מהר"א כרמב"ם דמתכות טהור המצופה במתכות טמא טמאה ע"כ מפרש בעץ שהוא עץ שלא נטמא:

וראיתי להמהרש"א בחולין נ"ה דבין לת"ק ובין לר"י לא היה אפשר רק בשברי כלי חרס המחזיקים פחות חצי לוג והבכ"ש הביא המהרש"א בלשון זה דלת"ק דר"י, ונלפע"ד דכ"א לשיטתו דלפי מ"ש המהרש"א בשבת שם דאף לפי דברי ר"י קשה איך הדליקו הא היה למנורה בית קיבול ע"כ מפרש דלכ"ע בחרס משא"כ להבכ"ש שתירץ דבשל עץ טהור אף בכלי קיבול כנ"ל באות ג"ד ע"כ מפרש דרק לת"ק דר"י. אבל באמת דגם לת"ק דר"י א"א לומר כן וכמ"ש הבכ"ש שם ורק היו שפודין של ברזל ומחופים בעץ וכנ"ל ב' הפרושים. ולפי דברי המהרש"א שם דהיה הנס גם ביום א' ע"י שהיו מדליקין פחות חצי לוג ודלק כל הלילה י"ל מ"ש הט"ז בריש הלכות חנוכה דהיה להם לחז"ל לרמז הנס של יום א' וי"ל דלכאורה קשה בלשון הגמ' בשבת שם ולא היה בו להדליק אלא יום א' דלכאורה הול"ל לילה א' דהא הדלקה ללילה היתה ועי' רמב"ם הלכות תמידין ומוספים פ"ג ה"יב ולח"מ שם ואכמ"ל] ולפ"ז ניחא דלא היה שמן לשיעור לילה שהוא גדול אז רק ליום שהוא קטן, ועי' חסד לאברהם שם שהוכיח דהיה שמן שיעור שמינית הלילה ועפ"ז אף לנר א' לא היה מספיק ללילה ועי' שאלתות פ' וישלח דגרס לא היה בו להדליק אפילו יום א'. אמנם מ"ד והדליקו ממנו ח' ימים ולכאורה הול"ל לח' לילות י"ל לפע"ד דאחרי מות שמעון הצדיק כבתה נר המערבי ובימי ב"ח הוחזר להם הנס ודלק גם ביום ועי' מגילה י"א לא מאסתים ולא געלתים בימי שמעון הצדיק וחשמונאי ולפיכך י"ל טעם של ח' ימים דהנס היה גם ביום א'. וביומא דקטנותא אמינא מ"ש העטז"ק בריש הלכות חנוכה בשם אבודרהם שר"ת חנוכה ח' נרות והלכה כבית הלל יש לו קישור עם הקודם ג"כ בשם אבודרהם שהקשה דמשום ספיקא דיומא יהיה צריך ט' עי"ש ומ"ש באות ב' ע"כ כתב אבודרהם ח' נרות והטעם דבכל יום יהיה ניכר דהלכה כב"ה דאם יהיה ט' אז ביום ה' לא יהיה ניכר ההלכה כמי, וכה"ג לענין הקושיא דיהיו רק ז' ימי חנוכה תירץ בס' בית עין דביום ד' לא יהיה ניכר ההלכה ולפיכך דוקא ח' נרות עי"ש:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה