אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ים המלח › יג

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ים המלח · יג

יב

(השאלה והדינים מבוארים בריש האות. לכאורה המקצת שלמעלה לא נתרכך. ראיה מעגונה דנתרכך. אם מקילין בעגונה כשגלי הים מציפין אם הימים דוקא מעל"ע. ראיה מתוס' דתוך ג"י מעידין אף בנשתהה. אם יש להקל עכ"פ תוך מעל"ע מרבינו יונתן אין ראיה. אם בים ונהר שייך כבישה. אם הושלך למים אחר ב' ימים. אם בחמין מרזו מכה. רק בנפל מח למים ופחות ממעל"ע מעידין. אין ראיה מעגונה לבשר ששהה ראיה דאינו מתרכך בנ"ד. הפת"ש שגה בזה. צ"ע על הטוט"ו. אם מועיל שריה מצד א'. צ"ע על החת"ס אם מועיל הדחה ושריה ומליחה ע"ג הנוצות. הערה מהקטרה עולת העוף. אם לא הסירו הנוצות עד אחר ג"י והודחו כך.)

אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד חתיכת בשר גדולה שקודם כלות ג"י לערך ב' שעות שרוה במים עד רובא ושכחו להפכה עד עבור הג"י ואגב העיר בדיני עגונה ואבאר דין בשר הנקרח ולא נפשר עד אחר ג"י ודין אם הודח במי פירות ושומן אווז שלא הודח תוך ג"י וכמה חלוקי דינים והערות שונות. זאת תשובתי הנה לכאורה עכ"פ המקצת שלמעלה אין לו תקנה בבישול עי' יו"ד סי' ס"ט סי"ב ואף הר"י דס"ל במקצתה ברוטב הכל מצטרף עי' טור סי' צ"ב מ"מ בכה"ג מודה דגם בכבוש מעל"ע קימ"ל בסי', ק"ה ס"א כיש מקילין מה שחוץ לכבישה דאין מפעפע למעלה וכ"ש בשריה ב' שעות ודאי אין מתרכך למעלה. אך י"ל דבשר דאית בו פילי בולע תיכף עי' לעיל אות ו' וממילא נתרכך ואפשר אף מה שלמעלה ויש למשדי בו נרגא מעיגונא דאיתתא [כי המנ"י בשו"ת סי' י"ד וריעב"ץ במגדול עוז דימו הענינים זה לזה] דהנה באה"ע סי' י"ז סכ"ו מבואר דאם נטבע במים והשליכוהו ליבשה מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים וכו' והוא דראוהו מיד בשעה הראשונה עי"ש ועי' בקונטרס עגונות סי' רמ"ט תשו' ר' בצלאל וז"ל אבל אסקוהו על שפת הים וגלי הים מציפים עליו כל שעה מצמיח צמתי ואין מניחין להשתנות ודייק כן מלשון הרמב"ם הושלך מן הים דוקא מכל וכל עי"ש וכ"כ הר"ש הלוי סי' י"א ומהרי"ט בשניות סי' ל"ג וראיתי באחרונים שיש חולקים ע"ז דלפעמים הים נח וליכא גלים, ובאמת לדינא נראה כן כיון דקימ"ל בספק נשתהה לחומרא ובזה לא ימלט מספק שלא היה גלים בשעתו אך יש לחלק כיון דכל החומרא בספק נשתהה משום דתולין במצוי ששהה יותר משעה וראיה דגם הסוברים בספק תוך ג"י לקולא מודו כאן וא"כ בנ"ד יותר מצוי גלים ויש להקל דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר אך כיון שהדקדוק מרמב"ם קלוש אין לסמוך ע"ז לבד וכן י"ל דהשהיות מצטרפות שמבין גל לגל ואכמ"ל. ועי' מ"ש הרב פת"ש שם ס"ק קי"ז בשם פני משה דגם כשרק רגליו נוגעות במים עלה בדעתו להקל ויש שמלאו לבם כן ג"כ עי"ש עכ"פ הרי דגם באיסור חמור כזה סמכו הפוסקים לומר דאם מקצתו נוגע במים מגיע הליחות בכולו וכ"ש בנ"ד חומרת הגאונים שקיל יותר ודהרי שם י"ל דאף אם הג"י אינם מעל"ע אינם מעידין [ועי' ש"ך יו"ד סי' ת"ב סק"י ג' או ד' ימים או יותר יתענה בשנה הראשונה ביום הקבורה ומלשון זה הוריתי שם דעכ"פ דוקא ג"י שלימים מעל"ע] עי' מה"צ סק"י ובבשר ששהה צריך דוקא ג"י מעל"ע ואמת שבמה"צ שם כתב דימים סתם שכתוב בגמ' מקצתן ככולן והרי הפוסקים המציאו סמך לחומרת הגאונים ממ"ד בנדה ס"ו הני רובדא דכוסליתא עד ג"י לא חייצו ועי' מ"ש באות ו' ועי' חת"ס יו"ד סי' ק"צ דגם שם מעל"ע דוקא ועי' חולין נ"א הגליד פי המכה וא"כ ה"נ לכאורה בבשר ששהה ועי' שמות ט"ו כ"ב ואכמ"ל] וכן באומצא דאסמיק שנצרר הדם מחמת מכה ג"כ מהני שריה תוך ג"י אף דבשם אמרינן דמיא מרזו מכה כאן קיל דהרי כל בשר יש בו מכה השחיטה ומהני השריה ובפרט בנ"ד שרוב החתיכה במים. ובאמת אתפלא מדוע לא נימא גם בכבישה מעל"ע ובישול במקצתה חוץ לרוטב רובא ככולו כמו בכל התורה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"ב וצ"ע:

שוב ראיתי שאין ראיה לנ"ד דהנה הרמ"א באה"ע שם הכריע דבנשתהה אין מעידין אף תוך ג"י והמחבר השמיטו דבב"י הביא דעת הנ"י ועי' בריב"ש סי' שפ"ז שע"ח ש"פ ומ"ב סי' מ"ה ומהר"ם אלשקר סי' כ"ה כ"ו התוכח בזה עם גדולים הסוברים דדוקא בשהה במים יותר מג"י, וראיתי בביאור הגר"א שציין לעי' בתוס' יבמות קט"ו ועינתי שם בד"ה וקאמרו סימנים הראשון ולפי מ"ש דמיירי בסימנים מובהקים עי' ב"ש שם ס"ק פ"ג א"נ מה זה שכתבו התוס' על רש"י דאין נראה דהא אמרינן מיא מצמית צמתי וכיון דוא"ו המחלקת הוא ומיירו באישתהי א"כ לק"מ על רש"י דהא גם שם מסיק דבנשתהה מתפח תפח אלא ע"כ דתוס' סברי דהא דקאמר התם מים מצמית צמית היינו רק לקולא אפילו אחר ג"י כמ"ש שם ה' ימים ואי אשתהי אזל הקולא אבל אין המים משנים תוך ג"י. ועפ"ז צ"ע דמנ"ל לדינא לדחות דברי הגדולים הסוברים להקל תוך ג"י ורציתי לומר דעכ"פ תוך מעל"ע מהטביעה יש להקל בנשתהה וכן מוכח ממ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ב"ו בשם רבינו יונתן דל"ש ג"י ל"ש יום א' הרי דבפחות מיום א' שהוא מעל"ע יש להקל. שוב ראיתי בריב"ש סי' שע"ח שדחה זה ואפילו שעה א' כיון שטבע במים עד שמת שם הרי באו המים במעיו לצבות בטן ואור פניו יפילון ואע"ג דמיא צמתי מ"מ כשעולה ושוהה חוזר לסורו עי"ש, ולפעד"נ דאין ראיה מרבינו יונתן שם משום דס"ל להחמיר אף בשהה מעט ולפיכך נתן הקולא בפחות ממעל"ע או דרבינו יונתן ס"ל דגם במת ביבשה ונשלך לים אמרינן דמתפח תפח בנשתהה ולפ"ז בפחות ממעל"ע לא פעל כלל דהרי קימ"ל דשיעור כבישה אינו בפחות ממעל"ע כנ"ל ועי' מ"ש באות ו' י' ואף דבנהר לא שייך כבישה למ"ש הפת"ש יו"ד סי' ס"ט ס"ק ל"ג מ"מ עכ"פ זמן רב עושה יותר פעולה להצמית ולתפוח [וצ"ע עפ"ז אם נהרג ואחר ב' ימים וחצי השליכוהו למים י"ל כיון דפעולת המים הוא אחר מעל"מ ואז בבר הוא לאחר ג"י ועי' פת"ש אה"ע שם ס"ק קט"ו] ועוד י"ל דבים הגדול דקאי וקיימא עי' מכות ד' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ו' שייך כבישה דלא דמי לנהר [ואגב העירה במ"ד דמיא מרזו מכה ועי' בפוסקים אם זה דוקא לאחר ג"י או תוך ג"י ג"כ עי' נוב"י סי' כ"ח מ"ח ושם אריה סי' ל' ועי"ש מ"ש במה שרמב"ם וסמ"ג ורי"ו השמיטו הדין דמיא מרזו מכה והיה נלפע"ד דבמים חמים כחמי טבריה לא:

שייך מרזו מכה עי' שבת פ"ו דאדרבה מועיל למכה ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"ב ועכ"פ תוך ג"י היה נראה להקל אך מיבמות מ"ז נתרפא מטבילין משום דמיא מרזו מכה משמע דאף בחמין מרזו מכה דאל"כ הלא יש עצה שיטבול בחמין גם קודם שנתרפא וצ"ע] וראיתי בדרך תשובה בשם כנ"י דבנפל מח למים דאז ודאי מעידין עליו תוך ג"י אף בנשתהה ולדעתי נראה דרק בנפל מת למים ולא הי' שם מעל"ע אז לכ"ע ודאי מעידין אף שנשתהה אבל במעל"ע או בנפל לחמי טבריה אף בפחות ממעל"ע צ"ע אם להעיד בנשתהה ועכ"פ בנ"ד לענין בשר ששהה ג"י אין שום ראיה משם דבנטבע במים ומת שם הרי חזינן דגם בפחות ממעל"ע עשה פעולה לצבות בטן ובלא נטבע שם הרי באמת גם שם אין פעולה בזה וה"נ ודאי אין פעולה בריכוך למה שלמעל'. ועוד ראיה דאינו מתרכך בנ"ד מה שלמעל' דהרי לשיטת הש"ך בריש סי' ס"ט דהשוה דעת הי"א שבמרדכי עם הר"ן ועי' פמ"ג בפתיחה דלטעם ריכוך שבתוך החתיכה להי"א צריך שריה חצי שעה ולהש"ך י"ל דמסתמא מה שבתוך החתיכה אם צריך לרכך צריך מעל"ע וזה א"א דיאסר, ואם נאמר דמתרכך בחצי שעה מה שבתוך החתיכה להפמ"ג ואף מה שחוץ למים א"כ אפושי פלוגתא הוא דלהש"ך ע"כ גם מה שבתוך המים בתוך החתיכה אינו מתרכך ולהפמ"ג גם מה שלמעלה מתרכך וכל כה"ג לא אמרינן. והארכתי קצת להראות דלא כמו שהעתיק הרב פת"ש בסי' ס"ט סק"ה בשם הפמ"ג בפתיחה דלטעם ריכוך אף החצי שלמעלה מהמים מתרכך שא"צ כי אם הדחה לאינך טעמי, ומלבד שא"א לומר כן כנ"ל עוד קשה דהלא הפמ"ג לא כתב כן דק אם היא כולה בתוך המים ורק פני החחיכה מגולה למעלה שאין המים צפים עליו בזה י"ל כיון דנתרכך כל החתיכה א"צ רק להדיח למעלה וכה"ג חקר במשבצות צ"ב סק"ב עי"ש אבל בחצי חתיכה לא כתב מידי. וראיתי בחידושי רעק"א ס"ט סעיף א' דנסתפק בזה באמת ומשפ"ד שם סק"ג משמע דריכוך בכאן צריך מב' צדדים וגם בבשר ששהה ג"י אפשר דג"כ צריך מב' צדדים. וכן אין ראיה ממ"ש במשבצות שם סק"ד דמועיל הריכוך ע"ג הטלפים דשם היא כולה במים וגם זה צ"ע בש"ך ושפ"ד סק"ד ואכמ"ל וראיתי בשו"ת טוט"ו המובא לעיל באות ט' שהוכיח בדין עגלים דמועיל השריה שמצד פנים לחודא והביא ראיה מנמלח צ"א דמותר ובע"כ דהמלח מושך הדם שבצד הב' וה"ה בנשרה צ"א המלח אח"כ מושך הדם מהצד שנתקשה דרך הצד שלא נתקשה והביא ראיה מפסחים כ' דהעבירה בנהר כדי להשקותה שתהיה נוחה להפשיט הרי דפועלת מעל"ע וה"נ, ולפע"ד צ"ע דממליחה אין ראיה דהא כיון שהצד שנתקשה הוי כאבן איך יועיל לו המליחה בצד האחר ודי אם ניקל בנמלח מצ"א בשלא נתקשה ולא כשגם נתקשה וכן הראיה מפסחים י"ל כמו שחילק בעצמו מקודם בין מחיים שהעורקים יפעלו להוליכם בין עור לבשר. ולפעד"נ ראיה פשוטה מהלכות הרופאים שירפאו מכה שאינה של חלל ע"י משקה שישתה החולה ואפילו אם נאמר דשם שלא ע"י משקה רק דרך העור באו המים עי' תוס' שם ד"ה ובשעת י"ל דשם עכ"פ יש טבע החיים כנ"ל באות ט' י' וכן שם עכ"פ הבהמה מוקפת מים וכנ"ל באות י"א ראיה מסי' ס"ח דמועיל מליחה ע"ג העור וגם שם ע"כ הודחה מקודם כדי לרכך הרי דשפיר דמי וכ"ז לא שייך בנ"ד שיש חלק בחתיכה שלא הגיעו ולא עברו עליו המים ע"כ אינו מתרכך שם:

[ואגב אזכיר מ"ש בחת"ס חלק ששי סי' ס"א וז"ל אודות עופות בנוצתן שהורה אחד שצריך להסיר הנוצות קודם שריתן יפה הורה דא"כ יאמר גם במליחה שתועיל מ"ג הנוצות ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם כי נוצות הם גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בפני המלח והמים ואם שראן בנוצתם ועברו עליהם ג"י אם ראשי העופות למעלה אסורים דהנוצות עכבו המים והרי אף להקל אמרינן דאם נמלגו הנוצות מצילין שלא יגעו הרותחין בהעוף כ"ש לחומרא אמנם אם היו רגלי העופות למעלה צ"ע עכ"ל. ובמחכ"ת כי רב הוא נעלם ממנו דברי הד"מ ססי' ס"ח ומובא לעיל אות י"א עי"ש דהמנהג למלוח על הנוצות ואח"כ מולגים וכן מהך דמותר למלוח על העור וע"כ הודחה קודם הרי דמועיל ההדחה ג"כ להבשר. וראיתי בחמ"דנ סי' ל"ז דנסתפק דלכאורה לא דמי לשיער דהנוצות כשיתלחלחו נעשים כמו כיסוי על הבשר ולכאורה י"ל דשוים המה לזה כמו דשוים לענין הקרבה ע"ג המזבח עי' מ"ש באות ט'. וכ"ש מעור בהמה שאסורה בהקרבה ואפ"ה מותר עלי' המליחה וכ"ש בזה דשוה לשיער וכן שנינו הכנפים והנוצה טמאות ומטמאות ומצטרפות, והנה לשיטת רש"י ויקרא פסוק ט"ז דמקטיר עולת העוף עם הנוצות אף דעל כל קרבנך תקריב מלח מ"מ אינו מפסיק אך שיש לסתור זו הראיה דשם אינו להוציא דם רק למצוה עי' אות ב' ו' מ"מ לענין השרייה ודאי לא גרע מהדחת עור שמועיל להבשר ועינינו רואות שבהשריה יתלחלח גם הבשר, ובפרט לפי מ"ש באות ט"ו שא"צ לרכך רק שלא יתקשה בעבור הג"י כ"ש שתוכל לעשות הפעולה שלא יתקשה ואין זה דומה למליגה בסי' ס"ח דנהי דנתלחלח מ"מ טבע הרתיחה לא הגיע להבשר ועי' ש"ך שם ס"ק כ"ו ושפ"ד ומשבצות סק"ט דמותר להדיח ולמלוח על הנוצות. ובדין הנ"ל מג"י עוד יש צרופים כנ"ל וכן יש קצת צירוף דלא שלט בו אוירא ע"י הנוצות עי' מ"ש באות י"ד ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה