אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ים המלח › ב

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ים המלח · ב

א

(קושיות על הרמב"ם האוסר חי מש"ס אם מותר למלוח הפסח. ישוב לרמב"ם ע"פ הב"ה דשרי למלוח קדשים בשבת. תוך שיעור מליחה אסור חי לכ"ע. טעם לאסור בשר חי משום שובר מפרקת וחותך מבית השחיטה. בשבר מפרקת שצריך חתיכה הוא גזירה משום אומצא דאסמיק ולב. בעוף ובקדשים א"צ חתיכה. בקדשים מותר לאכול חי דאסור לשבור מפרקת ולחתוך מבית השחיטה. נתישב קצת קושיות על הרמב"ם. אם מותר בחליטה בקדשים בלי מליחה לבשל. למה נתנו מלח בקטורת הערות נכונות במנחות כ"א ופסחים מ"א.)

והנה להנ"ל באות הקודם דלרמב"ם אסור לכתחילה חליטה בחומץ לבשר חי א"כ צריך לישב קושיתם עליו מחולין ושבת שם שמוכח דחי מותר כך, ועוד אעורר ממ"ד בפסחים מ"א יכול יהיה מותר לאכול הפסח חי ושם אין לומר כלל בשחלטו דהרי שם אסור אף במי פירות כגון חומץ ורק סכין בעת צלייתו עי"ש דף מ' וכן אין לומר שם אחרי המליחה ע"פ דברי הצל"ח שם דף ע"ד האוסר המליחה בפסח, ואף שי"ל דכל האיסור למלוח הוא אחר דמסיק תלמודא לאסור לכתחילה חי משום כי אם צלי אש והוי לאו שבכללות אבל לפי הס"ד מותר למלוח מ"מ סתם חי לא משמע ע"י מליחה עי' רוקח הגדול סי' ת"י ועי' ג"כ בביצה דף כ"ה רע"א אפילו כזית קי מבית טביחתה, וראיתי בשיטה מקובצת שם שכתב דמכאן שמעינן דבשר באומצא לא בעי מליחה דאם בעי הרי כתבו הפוסקים דשיעור מליחה כשיעור צליה ומה איכא בין שיעורא דת"ק לר"ע המיקל, והנני להוסיף קושיא דהלא עפ"ז ר"ע מחמיר דבצליה עכ"פ אין הדחות שקודם ולאח"כ מעכבות משא"כ במליחה ואפילו לאכול חי ודאי שמעכבות וא"כ צריך שיעור יותר לאכול חי ומזה ודאי קשה לשיטת הרמב"ם המצריך מליחה לבשר חי. ואין לומר דכאן מיירי בחליטת חומץ דהלא לרמב"ם חליטה עכ"פ לכתחילה אסור כנ"ל ועוד דאפשר גם שיעור חליטה בצונן כדי שירתיח שהוא שיעור צליה עי' פמ"ג או"ח שם. וי"ל קצת דעכ"פ בזה מיקל קצת דבצלי אינו יכול לבלוע כל הזית תיכף מפני הרתיחה משא"כ אחר המליחה אבל זה דוחק.

ועוד קשה מפסחים ע"א שעידי הרגלים חי נאכלים צלי אין נאכלים הרי דמותר לאכול חי. וראיתי בבדק הבית שם שכתב וז"ל במליחה הוא דנאכלים אע"ג דמליחה כה"ג כלומר להכשיר לא שריא במקדש שאמדו רבנן, ונראה דט"ס הוא וצ"ל שדיוהו רבנן, ומכוון ג"כ למ"ש התויו"ט מנחות פי"א משנה ז' במ"ד חל יו"כ בע"ש הבבלים אוכלים אותו לערב כשהוא חי וכתב אף דלרמב"ם אסור חי י"ל שהיו מולחים בשבת ואף שמדרבנן אסור למלוח בקדשים לא גזרו ועפ"ז לא קשה מידי על הרמב"ם מפסחים שם. אך לפי דברי התה"הא הנ"ל ועי' במשמרת הבית שם צ"ע, וכן לפי דברי הר"נ המובא במג"א שם וז"ל וכ"ש שאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה וכ"ש אי אסרת ליה בלי מליחה דהוי תיקון שפי עכ"ל, ועפ"ז קשה דשבות חמור כזה איך יתירו אפילו במקדש עי' תוס' ערובין ק"ב ע"ב ד"ה והעליון ובהמקומות הנסמנים בצידו שם וריב"ש סי' קס"ג ואכמ"ל.

על כן נלפע"ד דודאי הך דינא דרמב"ם שמצריך לבשר חי מליחה הוא רק גזירה דרבנן ורציתי לומר ע"פ מ"ש הרב פמ"ג בפתיחה למליחה ובשפ"ד סי' ע"ו ס"ק י"ג דאף לדידן יש לאסור לאכול חי בבשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה מטעם פי' ממקום למקום עי"ש וע"כ אוסר הרמב"ם בכל בשר חי עד שימלחנו יפה יפה, ובזה ידוקדק לשון הרמב"ם הנ"ל גבי בשר חי מולחו יפה יפה שקשה דהלא ר השמיענו סדר המליחה שצריך יפה יפה [כל שאינו לצלי דודאי גם ההדחה שקודם המליחה צריך לבשר חי והשמיטו מפשיטותו ועי' מ"ש באות ו'] אלא שזה עיקר הגזירה לבשר חי מליחה כי שמא ימלחנו ולא יפה כגון שלא ישהה שיעור מליחה שאסור לכ"ע לאכול חי ע"כ אסור חי גם בלא מליחה כלל. אמנם התבוננתי שא"א לומר כן כי מלבד שהרבה ראשונים התירו פי' ממקום למקום וכמ"ש הרא"ש על הר"פ לענין נמלח בכשא"מ דמי הוא הנביא שהעיד דפי' ממל"מ אינו יוצא לגמרי וכו' עי' ב"י ומ"ש לקמן אות ו' ח' ואפילו לדידן דאסרינן מ"מ כיון דקימ"ל שמותר ע"י הדחה ומליחה ב' תוך שיעור מליחה אף לקדירה עי' סי' ע' ש"ך ס"ק ל"ה וכן ממ"ש הרמ"א בסי' ס"ט סי"א דאם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי הוי כלא נמלח כלל משמע דאינו חמור יותר ודאל"כ הוי אסרינן גם בהפ"מ אותה חתיכה בנתבשלה תוך שיעור מליחה דהוי כנמלח בכשא"מ וע"כ דאין זה פי' ממקום למקום וכ"ש שלא אמרינן שמפני זה יצריך הרמב"ם לכל בשר חי מליחה. ועל כרחך רק ע"פ מ"ש הרמב"ם שם הלכה ט' דבשובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אסור לאכול ממנה חי ואפילו חלטו אלא בחתיכה ומליחה ועי' מ"מ שם שהראיה מחותך בשר מבית שחיטתה קודם שתצא נפשה ועי' לח"מ שם וע"כ י"ל דהצריך הרמב"ם משום הכי לכל בשר חי מליחה גזירה דרבנן משום לא פלוג מבשר הזה של שבירת המפרקת ביון שכולם עומדים לבישול אחר המליחה, וכמ"ש לעיל לדידיה דלפיכך אוסר חליטת רותחין לבשר חי משום בשר העומד לבישול, וכיון דרק גזירה דרבנן הוא י"ל דבביצה שם שהתירו חי פי' אפילו בלא מליחה דמשום פסידא מקרי ראוי כיון שבאמת אינו אוכל וכמו שא"צ בדיקה תחילה עי' בגמ' שם ועי' מג"א סי' תצ"ח ס"ק וזג ועכ"פ יהבו קולא לכל בשר חי שמועיל חליטה דיעבד כנ"ל אף דבשר של שבירת מפרקת אסור חי אפילו חלטו. וטעם הדבר כיון דאחרי החליטה לבדה אסור הבישול אף לרמב"ם עי"ש הלכה ז' ובלח"מ הלכה י"א י"ב וכיון שלא השוו שניהם יחדיו לזאת נחתו מדריגה א' לענין דיעבד להתיר בכל חי חליטה, ולפיכך ניחא ג"כ מה דלא הצריך הרמב"ם לכל בשר חי חתיכה מטעם לא פלוג מבשר הזה כי אחר החתיכה לבדה אסור הבישול לזאת נחתו בזה גם מדריגה א' לענין לכתחילה שא"צ חתיכה. וכן י"ל דמה שהצריך חתיכה לבשר משבירת מפרקת הוא משום גזירה דדמי לאומצא דאסמיק עי' לח"מ הל"ט, וכן י"ל כמ"ד בכריתות כ"ב הלב קורעו ומוציא רם הכנוס בתוכו וגם זה דמי להלב שבלע מכל האיברים בשעת שחיטה וא"כ י"ל כיון דהוא גופיה גזירה לא גזרינן בכל בשר אטו בשר זה. ועפ"ז י"ל דאפשר בעוף כששבר מפרקתה א"צ חתיכה כי בכריתות שם אמרינן לא שנו אלא בלב עוף שאין בו כזית עי"ש וא"כ אפשר לא גזרו בו אטו לב כיון שלעולם לא יכול לבוא לידי כרת, ואפילו נצרר הדם ע"י מכה שזהו אומצא דאסמיק שהוא בל"ת ג"כ לא שכיח בו כי אין מנין העוף ועי' ט"ז ונה"ך סי' נ"א ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו ועי' טור ומחבר סי' ס"ז בדם בהמה וחיה והשמיטו עוף ועי' כנה"ג מובא בפמ"ג שגורס גם עוף ועי' מ"ש לקמן אות ג' ואכמ"ל. עכ"פ עפ"ז דרק משום שובר מפרקת וחותך מבית השחיטה גזרו בכל בשר חי מליחה א"כ בקדשים י"ל דלא גזרו ובפרט כי שם לא שייך הגזירה דבהם אסור לשבור המפרקת בי לדם הוא צריך עי' חולין כ"ט ובזה יבליע דם באיברים וכן אסור לחתוך מבית שחיטתה [אגב נ"ל דאפילו אם דיעבד שבר מפרקת בקדשים א"צ חתיכה דאין שם גזירה מאומצא דאסמיק] ובפרט בק"פ דצריך לצלותו כולו על כרעיו ועל קרבו א"כ שוב בהם לא שייך הגזירה לבשר חי ולפיכך בפשוט ניחא הך דפסחים דף מ"א וע"א ומנחות פי"א דבכה"ג גם הרמב"ם מודה דמותר חי אך מחולין ט"ו ושבת קכ"ח עדיין צ"ע. ונסתפקתי אם גזרו בקדשים גם לקדירה מליחה רוקא ועי' בדק הבית שם דאף הנאכל לכהנים ולבעלים ואף צלי מחויב במליחה משום ברית מלח ועי' משמרת הבית שם שהוכיח מת"כ דא"צ מליחה רק חלק הקרב ע"ג המזבח עי"ש ועי' שו"ת ריב"ש סי' קס"ג וטורי אבן ר"ה כ"ט ועי' ב"י או"ח סי' קל"ב דמלח סדומית אינו בא בקטורת רק לתיקון ואם חיסר אינו חייב כלום, ובכל בו סי' ל"ח כתב דהוא משום על כל קרבנך תקריב מלח ובצידה לדרך ובתורת יוסף פ' תשא השיגו דבמנחות כ"א איתא אבל היין והדם והעצים והקטורת אין טעונים מלח ותירץ דקמ"ל ע"פ מ"ד שם ע"ב בראשו של מזבח ששם מולחים הקומץ והלבונה והקטורת, והנה הרמב"ם בהל' איסורי מזבח פ"ה הי"א חשב יין ורם והעצים והשמיט קטורת אמנם גם בהלכה י"ג חשב קומץ והלבונה והשמיט קטורת וצ"ע. ובכל בו סיים ואין בידי למה רובע ואם נאמר כהב"י דנצרך לתיקון ניחא דכן דוקא שיעור התיקון משא"כ מחמת ברית מלח אף גרגיר א' כשר עי' רמב"ם שם הי"א ועי"ש בהלכות כלי המקדש פ"ב ה"ב ומוסיפין עמהן בלא משקל מלח סדומית וכפת הירדן ובהלכה ג' כתב דמוסיפין לה רובע הקב מלח סדומית ואפשר דזה רק לכתחילה ועי' במל"מ מה שהאריך שם ועי' סידור הגאון ריעב"ץ ואכמ"ל] והלא עכ"פ בחליטת חומץ ואפשר אפי' ברותחין מותר לחלוט כדי לבשל אח"כ בקדירה בלי מליחה ואף דאין אנו בקיאין בחליטה מכל מקום כהנים זריזין ובקיאין עי' פסחים ל"ו ודוכתי טובא. והנה מ"ד במנחות כ"א נותן עליו מלח והופכו ולהגי' אמר אביי וכן לקדירה [עי' מ"ש לקמן אות ו'] ע"כ קאי על חולין ג"כ דאי רוקא קדשים א"כ מנ"ל לפסוק כדשמואל שאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה הלא לאביי דוקא בקדשים כן משום ברית מלח או דחמירי ועי' ט"ז סי' נ"ג סק"א וכיון דקאי על חולין וכדשמואל א"כ י"ל בהיפוך דדוקא חולין משום דלא בקיאין בחליטה משא"כ קדשים די בחליטה וא"צ מליחה, ועי' תוס' פסחים ע"ד ד"ה כבולעו דמלחו הכבד של פסח ועי' צל"ח שם שערער ע"ז דמליח הרי הוא כרותח דצלי והוי צלי מחמת דבר אחר עי"ש ועי' שו"ת שם אריה בהוספות סי' ד' מ"ש להשיג עליו עי"ש. ולפעד"נ דלתוס' י"ל כיון דחליטה אסור בהקרבן פסח כנ"ל א"כ שוב צריך מליחה אבל בשאר קדשים ואפילו קדשים קלים אפשר די בחליטה, וכן אפשר דרק לכבד המרובה בדמים ער שאחר המליחה שוה לשאר בשר שלא נמלח בזה דוקא צריך ומותר המליחה ומנ"ל בשאר בשר הפסח. ואף דבפסחים מ"א איכא בינייהו צלי קדר דלרבנן שרי עי' רש"י שם ולכאורה ע"כ בשמלחו קודם דאל"כ לתסר משום דם, אלא די"ל דלכאורה קשה שם דמנ"ל לרבי בשלו ואח"כ צלאו צלאו ואח"כ בשלו כיון דיליף לה לצ"ק אך י"ל מה"ט גופא כיון דמפיק לצ"ק וע"כ בשצלאו מקודם בדינו דאל"כ יש איסור רם וכיון דאסור צ"ק אחר צלי כ"ש בישול אחר צלי זה י"ל בדרך פלפול. ובפשוט י"ל ע"פ דברי התוס' שם ד"ה איכא דרק אין לוקה עליו אבל פסול הוי ה"ה דיש איסור דם. אך לאמת עדיין לא ברירא אם יש איסור דם בצ"ק אם הברזל נתלבן קודם באש עי' צל"ח שם ע"ד ועי' בחי' יד אפרים להה"ג רא"ז מרגליות זצ"ל ביו"ד סי' ע"ו שצידד בזה להקל ואכמ"ל:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה