מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל ברכות והודאות · מח
(אם צריך לכסות באותה יד ששפך, ראיה השחיטה לכתחילה בימין. וראיה דגם לכתחילה בשמאל י"ל דבעוף שחיטה בשמאל וכיסוי בימין. חילוק בין קדשים לפרה אדומה. י"ל דשחיטה בימין וכיסוי בשמאל. י"ל דשחיטת עופות צריכות ימין. שחיטה בסכין בשמאל עדיף ובצור בימין עדיף. איטר ישחוט בימין דידיה אף בסכין. ביאור הפמ"ג בא"א. מילה בימין אף שבסכין. טעם שצפורה מלה בעור. כשדוחה שבת מותר בסכין בימין,. ביאור פלוגתת תרגום ומד"ר בחרבות צורים. מחמת ל"פ מילה ושחיטה תמיד בסכין ובימין. הערה כשנפגם סכין מילה בשבת שו"ב שכבדה לו יד א' אסור להיות שו"ב [אסור לשחוט עוף כשהוא פורח]. מקור ההיתר לשחוט בגלגל שברגלו. הערות שונות במ"ד במה ששפך יכסה. עוד חשש על השו"ב משום כל תשחית שם להתלמד ולתנם לכלבים איכא בל תשחית עוד חשש שיברך אחר השחיטה. עוד חשש מצב"ח. אם מותר למרוט הנוצות תיכף אחר השחיטה פשט ברמב"ם בשוחט בסכין רעה. איזה סכין טוב לשחיטה אם מותר לחלוק בד"ת על אביו ועל רבו ביחד. הערות בחולין ה' ויומא כ"ב.)
שאלתי לאדוני אבי מו"ר שיחיה כד הוינא טליא במ"ד בחולין פ"ז ושפך וכיסה במה ששפך יכסה אם נכלל ג"כ דלכתחילה יכסה באותה יד ששפך או דוקא שלא יכסה ברגל קמ"ל, והשיבני דאף למ"ש התב"ש סי' כ"ח ס"ז דכתבו האחרונים דלכתחילה יכסה בקתא של סכין ששחט בו ואסמכוה אקרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה מ"מ להיות אותה יד דוקא אף לכתחילה אינה בכלל סמך זה דהרי בגמרא שם אמרינן דאפשר דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא. והשבתי דא"כ גם הקתא דסכין לאו בכלל הסמך דאיך אפשר דשחט בחד ידא ומכסה בחד ידא ביחד הא צריך לכתחילה לכסות בקתא וא"א וע"כ דהקרא לא מיירי בכה"ג וא"כ אין דאיה שלו לנידון דידי:
והנה עתה ראיתי בדעת קדושים סי' ו' סק"ו שכתב בשה הזבח שמואל דאטר ישחוט בימין דידיה והוא אינו מרגיש שנזכר בפוסקים מזה וכנראה שכ"כ רק לזריזות בעלמא לכתחילה ואחריו החזיק בשו"ת משמרת הקודש סי' כ"ח כדי שלא תקשה עליו ממ"ש הב"י או"ח סי' ל"ב בשם סה"ת עי"ש הרי דעכ"פ לכתחילה צריך לשחוט בימין. וכבוד ידידי הרה"ג בעל עמודי אש מבאהפאלי העירני מפרה פ"ג מ"ט שחט בימינו וקבל בשמאלו די"א בימינו היה מקבל ונותנו בשמאלו מוכח דשחיטה בימין, ולפע"ד צ"ע דבזבחים ל"ב קתני דיעבד משוה טמא והך מתניתין דכל הפסולים קאי גם על הני דחשיב בריש פרק הקודם עי' מ"ש באות נ"א ולפי הוכחת התוס' שם דף ל"א ובריש חולין דנשים גם לכתחילה שוחטין דאל"כ למה לא משני דקתני דיעבד מש"ה ה"נ י"ל בשמאל לשחוט מותר גם לכתחילה דאל"כ למה לא משני דקתני דיעבד משום שמאל שאם קיבל הדם בשמאל פסול גם דיעבד לת"ק ובשחיטה כשר דיעבד וע"כ דגם לכתחילה שפיר דמי. ועוד קשה למ"ד דאפשר דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא ועפ"ז יכסה ע"כ בשמאל והרי קימ"ל דכל מצוה יקחנה בימין ויעשנה וכן בברכתו עליה עי' או"ח סי' ד"ו ס"ו ומקור הדבר מברכות מ"ג ועי' במרדכי שם, והרה"ג הנ"ל תירץ דעכ"פ דיעבד בכיסה בשמאל יצא ולא נלפע"ד דא"כ הול"ל ומכסי ברגלו דבדיעבד יצא כמ"ש לקמן. על כן נלפע"ד דהז"ש לא קאמר דשחיטה בימין לכתחילה רק בבהמה שאין בה מצות כיסוי אבל בחיה ועוף שיש מצות כיסוי החיובית יותר משחיטה דאז לפעמים כששחט בחד ידא ומכסי בחד ידא ביחד שוחט בשמאל ומכסה בימין וע"כ מותר תמיד לשחוט בשמאל משום לא פלוג, ונהי דגם רשות צריך ימין כדמוכח משמן בברכות שם מ"מ ברשות וחובה ביחד ודאי אין חובה אשר משמאל. ועפ"ז י"ל דה"ה בבהמת קדשים שהקבלה חשובה יותר דצריכה כהן וימין וע"כ השחיטה בשמאל לכתחילה כשחיטת עוף וניחא הך דזבחים ל"ב כנ"ל, ומ"ד בפרה שם שחט בימינו דשם הקבלה אינה חשובה כיון שהדם אינו נזרק על המזבח וע"כ הקבלה בשמאל אבל השחיטה איכא תנאי דס"ל דפסולה בזר עי' יומא מ"ב מ"ג ע"כ השחיטה בימין שם דוקא ולא קשה מידי. או י"ל דאם כיסוי ושחיטה חד מצוה כמ"ש באות ל"ו א"כ דמי לאתרוג שהוא בשמאל מטעם שהלולב בימין [אף שהאתרוג קודם למג"א תרנ"א סק"ח ועי' דגמ"ר שם מ"מ יש בו ג' מצות אף דבאמת הם מצוה אחת] וכשנוטלם זה אחר זה גם האתרוג בימין עי' אשל אברהם סק"ו שם וה"נ כששחט ומכסי בהדדי כיון דשחיטה עכ"פ מתחילה הוא ע"כ שחיטה בימין וכיסוי בשמאל אבל כשמכסה אח"כ יכסה בימין, ואם שחיטה וכיסוי ב' מצות הן כמ"ש באות הקודם י"ל דדמי לנ"ח שבשמאל מטעם דמזוזה בימין עי' תרע"א ס"ז [וצ"ע ממ"ש בשבו"י ח"ב או"ח סי' מ"א דאף שאין מזוזה בימין לפעמים צריך נ"ח בשמאל, ועפ"ז י"ל פרפרת קטנה בשבת כ"ב א"ר אסור להרצות מעות כנגד נ"ח כי אמרית' קמיה דשמואל א"ל וכי נר קדושה יש בו מתקיף ליה ר"י וכי דם קדושה יש בו דתניא ושפך וכיסה שלא יכסנו בדגל ולכאורה מה תלוי זה בזה בדרך הפשט [ולרמז י"ל ע"פ מ"ש המקובלים דנ"ח יהיה משקל מ"ד דרה"ם ול"ו נרות עם ת' שמשים עולה מ"ד וסגולה להנצל מהריגת דם עי' ס' ב"יש חודש כסליו טבת מאמר ג' אות מ"ט) וכן קשה דבמ"ס איתא לומר הנרות הללו קודש הן, אך דהכי מקשה וכי נר קדושה יש בו דהרי קודם לזה בסמוך מסקינן דהלכתא דנ"ח בשמאל וירד קצת מקדושתו (אף שי"ל מטעם דמזוזה בימין להיות מסובב במצות דכשאין מזוזה גם נ"ח בימין) וא"כ להרצות יהיה מותר ומתרץ וכי דם קדושה יש בו דהרי ג"כ בשמאל כמ"ש ואפ"ה לכסות ברגל אסור משום ביזוי מצוה וה"נ אף דנ"ח בשמאל מ"מ יש קצת קדושה עכ"פ שאסור להרצות] וה"נ כיון דשחיטה בימין כיסוי בשמאל. ועוד העירני הרה"ג הנ"ל מירושלמי תרומות פ"ג ה"ג בכורים בימינו ותרומה בשמאלו ואיך יתרום בשמאלו דהא צריך לברך על הפרשת תרומה וי"ל דדמי לכיסוי ואכמ"ל:
עוד דרך לפני דהזבח שמואל שכתב ששחיטה לכתחילה צריך ימין קאי בעופות דוקא שיותר יש לחוש בהו לדרסה כמ"ש באות כ"ט נ"א ובשמאל יש כובד יותר אבל בבהמה מותר גם בשמאל לכתחילה, וניחא הך דזבחים ל"ב דשם בבהמה מיירי ולא קשה מפרה דצריך ימין דשם כמו שצריך שלא יעלה עליה עול ה"נ לא ישחטו אותה בשמאל שמכביד עליה יותר מבימין:
ועוד י"ל ע"פ מ"ש הפמ"ג באשל אברהם סי' ר"ו סק"ו דלפיכך לא יתחוב בסכין שלא יעשה ב' הפכים כי בימין עיקר החיים וברזל מקצר, וא"כ עפ"ז בשחיטה בשמאל עדיף כדי שלא יהיה שני הפכים וניחא הך דזבחים ל"ב ולא קשה מפרה דצריך ימין די"ל דשם לא שחטו בסכין רק בצור כי כל מעשיה בכלי אבנים וה"ה לשחיטה מה"ט וא"כ אין כאן שני הפכים כששוחט בימין והזבח שמואל לא קאמר רק למי שחושש שלא יוכל לאמן ידיו ושוחט בסכין מותר גם בימין, וי"ל דמה"ט כתב באיטר ימין דידיה ע"פ מ"ש באשל אברהם שם דבאיטר אפשר שיאחז בימין דעלמא שהוא ימין החיים והעירני הרה"ג הנ"ל דתימה שנעלם ממנו מ"ש הב"י סי' קפ"ג דאיטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל של כל אדם ועי' סי' תרנ"א ס"ג פלוגתת הב"י ורמ"א, ולפעד"נ דכונת הרב פמ"ג בזה הוא רק על מ"ש ולא יתחוב בסכין ובימין משום ב' הפכים אבל בשמאל כשתוחב בסכין אין ב' הפכים וע"ז אמר דבאיטר התוחב בסכין בימינו שהוא שמאל כל אדם אין ב' הפכים כי לענין זה אפשר דבתר ימין דעלמא אזלינן כי ימין החיים, ועפ"ז נכונים דברי הזבח שמואל שתפס דאיטר ישחוט בימין דידיה דהוי תרתי לטיבותא שיוכל לאמן ידיו כיון שהוא ימין דידי' ושני הפכים אין כאן כיון שאינו ימין החיים, ועי' שבו"י ח"ג סי' ס' דמותר לאחוז בקתא בשתי ידיו ואין כאן חשש דרסה ואדרבה י"ל דביד א' יש יותר חשש דרסה עי"ש הרי דאין חילוק בשחיטה בין ימין לשמאל וטובים השנים, ואין חשש באטר כלל ממ"ד בבכורות מ"ה אם כחישותא אתחלא בימין או בריאותא בשמאל עי' מ"ש לקמן ועי' מג"א סי' כ"ז ס"ק ט' י' ועי' או"ח סי' קפ"ג ס"ד ובט"ז ס"ק ב"ג ובס' מגן גבורים שם כתבו לתרץ דמה שצריך לאחזו בימין הוא רק מדרבנן וראוי להקל עי"ש וצ"ע לפע"ד דא"כ אמאי אמרינן בברכות נ"א אנן נעביד לחומרא וזה הידור מצוה לבד, והלא מקרא מלא דימין חשוב יותר בפ' ויחי יעקב זה הבכור שים ימינך על ראשו ועי' תרגום יונתן בראשית ע"פ ויקח אחת מצלעותיו ואכמ"ל:
והנה ביו"ד סי' רס"ד ס"ב דמצוה מן המובחר למול בסכין וראיתי בסידור הג' ריעב"ץ שימול בימין וכ"ד בפיוט שאומר המוהל עמוד על ימיני וסמכיני וכן המנהג וקשה ע"פ הנ"ל דהא הוי ב' הפכים, ובזה י"ל מ"ד ותקח צפורה צור ותכרות ועי' זוה"ק [בראשית צ"ג] מאי צור אסותא כי רצתה לזכות הילד או למשה בחיים ובסכין יש ב' הפכים. ועי' או"ח סי' ק"פ ס"ה דבשבת ויו"ט אין מכסין הסכין ועי' ט"ז מה שהקשה דמדוע לא הקשה הב"י לטעם א' ועי' מג"א ומחה"ש שם דכיון דאין בנין המזבח דוחה שבת לא קאי עליו הך דל"ת עליו ברזל ועי' בלבוש ושעת"ש שם ומשמע קצת דאם היה בנין המזבח דוחה שבת שוב לא היה כתוב לא תניף עליו ברזל דכח שבת אלים, ובזה י"ל דצפורה כרתה בצור אף שלפי' רש"י נדרים ל"ב היה מילה בזמנה שדוחה שבת וא"כ גם בסכין מותר אז דאין מקצר אך ע"פ מ"ד שם שנתעסק במלון תחילה ועי' שבת ס"ג כל העושה מצוה כמאמרה וכו' שנאמר שומר מצוה לא ידע רע וכאן שלא היתה המצוה כתקונה ע"כ חששה ומלה בצור מש"ה. ובזה נבין הפלוגתא דכתיב ביהושע עשה לך חרבות צורים והתרגום פי' אזמלין חריפין הרי דהיו של ברזל עי' רלב"ג ועי' תב"ש סי' ו' סק"א שדחה דברי הב"ח דמילה שאני דכתיב חרבות צורים אמנם במד"ר פ' נח איתא גולבין דטונר ועי' יפ"ת שם הרי דלא היו של ברזל, ופלוגתתם משום דהיה מילה שלא בזמנה דלא דחי שבת ס"ל למדרש דרק בצור ימול ועי' שבת ק"ל דבמקומו של ר"א כורתין עצים לעשות מהן ברזל ועי' רש"י שם ונראה דדוקא בסכין עי' ביאור הגר"א רס"ד שם וי"ל משום דדוחה שבת אך אנן קי"ל דאין לחלק בשום מילה וכולם בסכין כפי' התרגום ורלב"נ. ובזה נבין פי' הט"ז וש"ך סי' רס"ג לענין נולד מהול ולא בפרזלא שפירשו דאבדיקה קאי ולא אמילה ולכאורה איך הוי ס"ד אמינא כלל הכי אך י"ל עפ"ז למ"ד בסי' רס"ו ס"י דנולד מהול אינו דוחה שבת וא"כ הוי אמינא שלא ימול בסכין קמ"ל כנ"ל משום דאין לחלק, ובזה י"ל טעם למ"ש בשם זבח שמואל דשחיטה בימין ע"פ מ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות דעיקר שחיטה ילפינן מקדשים עי' מ"ש באות ל"ח וקדשים דוחה שבת וליכא ב' הפכים כששוחט בימין ובסכין וכדי שלא לחלק לפיכך גם חולין כן מותר בימין בסכין לשחוט. ומצאתי עוד ראיה דמילה בימין ממ"ש הטור סי' רס"ה דברי בעל העיטור דביש לו ב' תינוקות מברך ב' ברכות כיון דא"א לממלינהו כחדא ועי' ש"ך שם ס"ק ט"ו ולכאורה הלא יכול למול א' בשמאל כנ"ל דאפשר דשחט בחד ידא אלא ע"כ דאסור ויש לחלק דש"ה משום חשש סכנה ועי' מ"ש באות כ"ט, וצ"ע ממ"ד שם דברכת אשר קידש לא הוי הפסק אף להמוהל דדמי להך דשחט בחד ידא ומכסי בחד ידא והלא הכוס בימין ועי' מ"ש באות מ"א ואכמ"ל. עי' בה"ג הלכות מילה דהיכא דאפגים סכין מקמי מילה בשבת שרי למימר לעכו"ם לצבותיה ולכאורה הלא אינו פוסל פגימה בסכין מילה ואפשר דמיירי בפגימה גדולה מחשש סכנה שלא יעשנו כרות שפכה או י"ל ע"פ מ"ש בקרבן שבת פ"א סי' ז' דפגימה בשבת שני הפכים עי"ש:
אציג מה שנשאלתי מק"ק פלונית ע"ד השו"ב שלהם שכבדה לו יד אחת ע"י חולי עד שאין יכול להחזיק בה דבד וביגיעת בשר היה שוחט והיה שכיח שמטריף, והשבתי דאף שמלשון הגמ' הנ"ל דאפשר דשחט בחד ידא ועי' רש"י חולין ט' ד"ה שחיטה לאמן ידו נראה דשו"ב יכול להיות ביד א' ועי' אה"ע סי' קנ"ד ס"ד דביד א' שנקטעה אין כופין אותו להוציא, מ"מ לפע"ד אסור הוא להיות שו"ב, א' דאין ראיה מהנ"ל דשם מיידי כשאיש אחר יתפוס לו הסימנים וגם אין ראיה מהם שבימיהם היו בקיאין ביותר עד דשחטו עופא בהדי דפרח עי' חולין ל' ומ"ש באוהל בית הרואה אות ח' [ובאמת צ"ע לי על מ"ש די"ו בנתיב ט"ו הציד שבודק החץ לשחוט עוף עם החץ כשהוא פורח דמשמע שגם לכתחילה מותר כן והלא למ"ש אין ראיה מחכמי הש"ס שהיו בקיאין ביותר וכמ"ד יומא ט' טובה צפורנן של ראשונים וכו' ועי' יו"ד סי' כ"ד ס"ו] וכן י"ל דכשיש לו שני ידים יכול לשחוט גם באחת משא"כ בנ"ד אפשר יש חולי גם ביד הבריאה ולא אלי ולא מרגיש ולפ"ז גם כשאחד תופס לו הסימנים אסור לשחוט, ובזה יתישב מה דקשה לי בגמ' שם דלפיכך לא הוי הפסק דאפשר דשחט בחד ידא וכו' דא"כ במי שאין לו רק יד א' מה איכא למימר ודוחק לומר דבדידיה אוי הפסק ובזה ניחא דהוא אאור באמת לשחוט [אך התבוננתי די"ל ע"פ מ"ש המחבר יו"ד סי' ז' דיכול אדם לקבוע סכין בגלגל ומסבב בידו או ברגלו ומשים שם צואר הבהמה או העוף ושוחט אף לכתחילה עי' ש"ך שם ולפי זה יכול לשחוט ברגלו ולכסות בידו ודוחק דאם כן מי שאין לו רגלים מה איכא למימר ואמנם כן אף שגם בטור שם כתב כלשון המחבר מ"מ לא אדע מקור שיהיה מותר לכתחילה לשחוט בגלגל ע"י רגלו וברשב"א ששם המקור לא כתב כלל את ידו ואת הגלו וכן ברא"ש, וסימנא מלתא דשחיטה רק ביד מש"ע או"ח קנ"ח י"ד שא"ט ד"ס, ודיעבד ודאי כשר גם ברגלו דאל"כ הוי משני הגמ' לא קשיא הא בדידא הא בדרגלא רק דמבעיא לי מנ"ל דגם לכתחילה ה"ה ועי' מדרש תהלים סי' צ' ומ"ש באות נ"א. וראיתי בים של שלמה פ"ק סי' ל"ה בפתיחה שם כתב בידו ובתוך התשובה כאב ג"כ או ברגלו, ומצאתי מקור ההיתר מהך גופיה דשחט בחד ידא וכנ"ל דמסתמא גם במי שאין לו רק יד א' הוא הדין וע"כ משום דיכול לשחוט בגלגל שברגלו ודוחק קצת, אך בזה י"ל דברי הגמ' שם ושפך וכיסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל פי' דאם שפך ע"י פעולת ידיו יכסה בידיו אף להנ"ל דאין חיוב באותה יד דוקא מ"מ בידיו דוקא ואם הפילה בכונה מחיקו ושחטה ואפשר דאפילו שלא בכונה עי' חי' רעק"א ססי' ג' צריך לכסות באופן זה, ועי' ס' דעת קדושים שם שחקר באחד שאחז סכין בפיו ושחט עי"ש ולפ"ז היה צריך לאחוז כלי עם עפר בפיו לכסות עי' מ"ש בסמוך וקמ"ל דאם שחט לכתחילה ברגליו שמותר בין ע"י מוכני כנ"ל ובין להפיל ברגלו כביו"ד סי' ג' והוי אמינא דיכסה ברגלו קמ"ל דאסור שלא יהיו מצות בזויות עליו והטעם דכיסוי שהוא מצוה חיובית אחר השחיטה כנ"ל קפדינן יותר מבשחיטה. ואפשר עפ"ז דבכיסוי רק לכתחילה לא יעשה כבשחיטה ברגלו אבל דיעבד לא גרע מכסהו הרוח ויתישב קושית הפר"ח על תקנת הגאונים למצות הדם בסנרלא דהא אין מכסין ברגל די"ל משום דא"א בענין אחר כדיעבד דמי, עוד אפשר כמו דהקרא במה ששפך לאו דוקא היכא דיש ביזוי ה"נ כששחט בפיו וכדומה יכסה בידיו דהוי דרך כבוד יותר וה"נ כששחט בשמאל אף אח"כ יכסה בימין (ואף אם שפך בבתי ידים דקים יכסה בידיו ממש עי' דש"י ותוס' פסחים נ"ז ד"ה כריך ידיה) ולא ממעט במה ששפך יכסה רק כששחט בידיו שלא יכסה אף בפיו וכדומה ואפשר דגם חיוב ממש תמיד לכסות בידיו וכן משמע בתוספתא פרק כיסוי הדם דאין עושין המצוה עראי ומ"ש בתוספתא שם אפילו ביו"ט י"ל דהכי פרושו שלא יכסה בשינוי ביו"ט כלאחר יד ואכמ"ל] דשמא יש חולי גם ביד הבריאה, אף דע"י חולי אמרינן במה דשלטה שלטה ולא חיישינן יותר עי' ט"ז יו"ד סי' ל"ג ס"ק י"ח וכן י"ל ע"פ מ"ד בס' אגרת בקורת לדיעב"ץ מאמר הרופאים דכשניטל הכח מאבר א' ניתוסף הכח בהשני מאותן שנבראו שתים ובפרט כשנשאר הימנית עי"ש מ"מ בנ"ד יותר גרע כשניתוסף בה הכח יותר מטבעה דיש יותר חשש דרסה עי' שבו"י שם שמביא ראיה ממס' מכות שמכה בידו אחד בכל כחו עי"ש [אך דא"כ גם באטד נימא דבריאותא בשמאלו כנ"ל] ועכ"פ לא גרע ממ"ש השמ"א סי' א' סעיף ל"ו מדין שכור וזקן שידיו כבדים וכ"ש בנ"ד ועי' מ"ש באות נ"א ומ"ש בא הל ראשי בשמים אות י"ב.
החשש השני לאסרו ע"פ מ"ש הרמב"ן בחידושיו על מ"ש מ"ש רש"י חולין י"ב ד"ה אלא שמא יקלקלו דמועדין לקלקל פי' משום דאיכא בל תשחית וא"כ ה"נ יש חשש זה לכתחילה כשישחוט, וזה כביר שהקשיתי על פי' ר"ת בתוס' חולין ב' ד"ה שמא דאפילו לאכילת כלבים אסור דשמא יטעו להכשיר שחיטתן דהלא בלא"ה יש חשש מבל תשחית, ואין לומר דלאכילת כלבים ליכא משום בל תשחית דא"כ קשה מ"ד בחולין ז' ע"ב קטלינהו איכא משום בל תשחית הא יש עצה לתנם לכלבים ועי' שבו"י ח"ב יו"ד סי' ק"י וח"ג סי' ע"א ופר"ת ססי' ס"א ואין לומר כמ"ש בתהי"ה לרשב"א ובחי' לחולין דכונת הר"ת אף ברוצה להתלמד וע"כ דבכה"ג ליכא הלאו של בל תשחית, דקשה טובא חדא דגם אם ילמוד נהי דקטן אומן ויודע ה"ש מותר לכתחילה לשחוט לאכילת כלבים כמ"ש בתב"ש סי' א' ס"ק ל"א וא"כ יש נ"מ בלימודו אבל חרש ושוטה מה נפ"מ בלהתלמד דהלא גם אם הם אומנים אסור לכתחילה ובדיעבד הלא אף כשאינם אומנים כשאחרים עומדים ע"ג מותר שנית קשה דהלא יש ראיה דגם בלהתלמד איכא בל תשחית ואף שישליך ג"כ לכלבים דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא בע"ד קטלינהו איבא בל תשחית דהלא יוכלו ללמוד בהן שחיטה שלא יבואו לידי דרסה אלדה וכו', ואף דבהמה טמאה הוא מ"מ מה נפ"מ לעלין זה ועי' חולין קכ"א ישראל ששחט בהמה טמאה לעכו"ם ויאכילנה גם לכלבים אלא ע"כ דתמיד איכא משום בל תשחית. ולפעד"נ דזה היה קשה לרמב"ן ומש"ה מסיים ואין הטעם דלהתלמד מחוור ואולי כיון למ"ש. עוד הערתי כיון דהשו"ב הזה מועד לקלקל א"כ יש חשש לענין הברכה כשלא שמע מאחר שצריך לברך אחר השחיטה דשמא יקלקל ולא גרע משוחט דבר דאיתילד בו ריעותא עי' מ"ש באות ל"ח, ונהי דעל חש"ו לא קשה מרוע לא כאבו הפוסקים לאסור לכתחילה מה"ט די"ל כמ"ש לי הרה"ג בעל עמודי אש מבאהפאלי בתשו' כיון דאינם מחויבים במצות א"כ לא חל עליהם מצות הברכה שתקנו חז"ל אבל בנ"ד או בשיכור וזקן עי' שמ"ח שם או בסומא קשה דמה יעשה עם הברכה ועי' בערוגות הבושם סי' א' ס"ק י"א ומ"ש באות מ"ט.
עוד וי"ל דאסור לשחוט ע"פ מ"ד באה"ע סי' קכ"א ס"ח דבשחטו בו אפי' שנים הרי הוא כחי לכל דבריו וה"ה מסתמא בבהמה וא"כ בנ"ד שבוודאי השחיטה אינה בזריזות כדרך השוחטים א"כ לכתחילה יש לחוש לצער בע"ח עי' פת"ש יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ב לענין העופות השוהין אחר שחיטתן למות מאיזה זמן נחשוב הג"י, ועי' שו"ת צ"צ להה"ג מלובאוויץ סי' נ"ה שהעירו בזה משחטו בו שנים ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י' ופמ"ג אשל אברהם סי' תרכ"א סק"ד, והך דחולין ל"ג חותך מבית שחיטתה י"ל משום דרוצה שיבריא ועי"ז נדחה צעב"ח כמו גוף השחיטה דא"א בענין אחד עי' משבצות יו"ד סי' נ"ג סק"ד משא"כ בנ"ד דאפשר לכתחילה בשוחט אחר [וכן הערתי ע"פ מ"ש בש"ע אה"ע סס"י ה' דהעולם נמנעים למרוט נוצות מאווזות חיות וכ"ש כשא"צ לו לרפואה או להברות גופו וודאי אסור משום צב"ח א"כ איך הנהיגו השוחטים למרוט הנוצות מעופות תיכף אחר שחיטתן קודם מיתתן דדינם כחי ואיכא צב"ח, ואפשר דתיכף אחר השחיטה אין לעוף צער במריטת הנוצות וראיה דנמרטים מהר עוד י"ל דאף שיש להעוף צער מ"מ ידוע דנמרטים תיכף מהר וראוי לאכלו קודם וכל שמתקן לאכילה ליכא משום צב"ח ועי' שבו"י שם ויהיה נ"מ בשאין הבעה"ב צריך לאכול מהר יהיה אסור עפ"י תירוץ ב' שכתבתי] והנה בחולין ל"ב אמר רבא השוחט בסכין רעה אפי' כל היום שחיטתו כשירה ומזה משמע דוקא דיעבד אך מלשון המחבר בסי' י"ח שהוא לשון הרמב"ם משמע דגם לכתחילה מותר הרי דליכא משום צב"ח. אולם חזיתי עוד מ"ש הדרישה והב"ח דזה סותר למ"ש בסי' כ"ג עי' שפ"ד ס"ק י"ב ולדעתי בלא"ה הלא קשה מניה וביה שהתחיל בלשון שוחטין לכתחילה ומסיים שחיטתו כשירה דהוי דיעבד כדמקשינן בריש חולין הכל לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד אלא דהמעיין ברמב"ם שם יראה דהכי פרושו דזה כלל גדול דאם הסכין חדה ביותר לא תהיה חלקה על צד היותר טוב כידוע וכמ"ש בהלכה י"ח סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה לכן כתב שם בהל' י"ז דסכין שפיה חלק פי' ועבור זה אינה חדה כל כך שוחטין בה אפילו לכתחילה [ולפעד"נ דזה דרך היותר טוב לכתחילה כמ"ש האחרונים] ומ"ש אח"כ ואע"פ שהוליך והביא כל היום שחיטתו כשירה דיעבד נלפע"ד דהוא מלתא אחריתי וקאי על שאינה חדה כלל וזה דוקא דיעבד דבאמת לכתחילה אסור ג"כ משום צב"ח מלבד יתר החששות שכתבו הפוסקים בזה ועי' שמ"ח סי' כ"ג סעיף ג' ח' ט' ואכמ"ל. ולדינא אסור הוא להיות שו"ב והנלפע"ד כתבתי. כ"ד ידידם:
חקרתי פעם אחד אם מותר לחלוק בד"ת על אביו ועל רבו דקיימו בחדא שיטה, והנה י"ל אף למ"ש הט"ז יו"ד סי' ר"מ סק"ג דכשיש עוד א' שסובר כאביו מותר לחלוק דנראה שחולק על האחר א"כ י"ל דדוקא אחר אף שהוא גדול כל שאינו רבו ועי' הגר"א שם דהא מצינו שחולקים על אביהם ורבם פי' שהוא אביו ורבו ביחד אבל כה"ג י"ל דאסור. ועי' ב"ב דף מ"ב אבוה דשמואל ולוי תנו וכו' ולט"ז שפיר הוי שמואל יכול לחלוק כיון שאביו אינו יחיד בדבר אבל אין ראיה לנ"ד, ומ"ש הרשב"ם שם וגם לוי חבירו דלא נטעי דלוי אחיו של שמואל, ומלבד כמה ראיות דלוי לא היה אחיו ממקומו מוכרח דא"כ שהיה אחיו הול"ל תני בלשון יחיד כמו בדשמואל ועי' סדר הדורות די"ל דלוי היה רבו של שמואל וא"כ עפ"ז יש לפשוט דגם בנ"ד על אביו ועל רבו דקיימו בחדא שיטה מותר לחלוק כל שאין כונתו לקנתר ולהתגאות ח"ו עי' יד שאול שם.
אציג כאן איזה הערות קלות. בחולין ה' ע"א ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו עורבים וכו' איתרמי מלתא וכו' והקשיתי בלימוד התלמידים דהא כמה יוסף איכא בשוקא ואף כמה אנשים ששמם דוב. וי"ל דהכי פרושו איתרמאי מלתא דתרוייהו הוי שמייהו עורבים דבשלמא על שם מקומן שייך לומר עורבים דמן עורב כמו על ב' אנשים מפלשת אומרים הפלשתים אבל בשם העצם שכל א' שמו עורב אין שייך על שניהם לומר עורבים כמו שאין אומרים על ב' אנשים שכל א' שמו יוסף ויקראו שנים ביחד יוספים. עוד י"ל דגם איש יהודי א' הוי מלתא דלא שכיח שיקרא עורב דלא מסקינן בשם רשעים והעורב נח קראו רשע וא"כ ודאי לא שכיח ששנים יקראו על שם רשעים:
עוד שם קרו לה נערה וקרו לה קטנה ועי' חדושי רמב"ן שהקשה והא כתיב ונער קטן נוהג בם וי"ל דהתם י"ל הפי' כמו נער כן קטן נוהג בם וכמו ופרה ודוב ואריה כבקר או דהרבותא אף נער שהוא קטן בגידול וננס האברים ינהג בם משא"כ בזה אין רבותא. ועי' לב אריה לענין שם נערה ואכמ"ל:
עוד אזכיר מ"ד ביומא כ"ב אלא מהכא ויפקדם בטלאים ועי' תוספות ישינים שפי' שם מקום הוא לפי הפשט. והוא פלאי דמלבד שלא מצינו מקום שיקרא כן עוד קשה דא"כ הדרא קושיא לדוכתה דמנ"ל דאסור למנות. ויש לישב קצת דתיבת שם בניקוד קמץ דשם בבזק מקום לפי הפשט משא"כ הכא שלא נמצא מקום שנקרא טלאים ועוד דאם הוא מקום הול"ל וישמע שאול את העם בטלאים ויפקדם כדי שלא נטעי וע"כ דטלאים ממש הוא: