אור ברסלב
מור ואהלות אוהל בית הרואה › ז

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל בית הרואה · ז

ו

(נ"מ אם שייך איסור בב"ח בנבילה. ישוב דיצחק באמת צוהו מבב"ח. עוד י"ל דלא צוהו דחיה בחלב מותר מה"ת. אם ס"ס בדרבנן צריך לברורי ביאור המדרש שלא תאכילני גזילות. עוד פי' בזה וחקירה לענין גזל עכו"ם ממה שאברהם אכל חלב י"ל דיצא מכלל ב"נ. יש לדחות הראיה די"ל דהיה מב"פ. בזה יתישבו עוד כמה דברים. טעם למנהג לרשום כלי חלב. פי' במדרש תהלים.)

ובהיותי בזה אזכיר מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ט לענין אם יש איסור נוסף על נבילה מצד בב"ח וה"נ יהיה נ"מ מזה לב"נ אם שייך איסור בב"ח בנבילה יהיה אסור לדידיה לאכול מצד אמ"ה מה"ת, אך בטמאה בחלב שהערתי שם מדוע לא כתבו הב"ח ודרישה שיהיה נ"מ אם שייך האיסור בב"ח בזה מדרבנן עי"ש זה לא יוקשה דיהיה גם נ"מ לב"נ, דהם לא כתבו רק לישב דברי הטור שסיים אינו אלא מדרבנן וי"ל דאיסור דרבנן רק על ישראל נאמר לא על ב"נ ועי' ט"ז יו"ד סי' פ"ז סק"ב וא"כ עפ"ז אכתי ישאר הצ"ע דמדוע לא צוה יצחק לעשו מאיסור בב"ח שאסור גם לסומא כמו בנתנבלה בשחיטה לענין האיסור הב"מ מטעם אמ"ה אף לסומא כנכתב באות הקודם ותירוץ הנ"ל שם מטעם שהיה צלי לא הונח לי עדיין כי מלבד שרבו הדיעות דאסור מה"ת עוד הלא גם במידי דרבנן בכל הדקדוקים היו האבות נזהרים עי' מ"ש באוהל הנ"ל אות י"ז ואות מ"ו ובפרט לפי התרגום יונתן בפ' חולדות ועביד לי תבשילא נראה דהיה בבישול דיש איסור בב"ח מה"ת ומדוע לא צוהו מזה. ובאמת רציתי לפרש הך דשלא תאכילני נבילות וטריפות שתיבת וטריפות לכאורה למותר [וכן הקשה היפ"ת דטריפות מאן דכר שמיה בשחיטה פסולה ורש"י ז"ל באמת השמיטו, ומזה י"ל ראיה לדברי התוס' המובא באוהל הנ"ל אות מ"ד דנקיט נבילה אגב טריפה כמו דהכא נקיט טריפה אגב נבילה ועי' מ"ש לקמן אות ח'] אלא דה"ק שלא תהיה נבילה ואז לא תחשוש גם לאיסור טריפות מצד בב"ח כי באמת זה אסור אף בהנאה עי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז', ובפרט שי"ל דיש בבשר בחלב איסור מוסף גם לסומא מצד אמ"ה כנ"ל. אך י"ל בפשיטות דמאיסור בב"ח לא היה צריך להזהירו כמ"ש במד"ר שם פרשה ס"ז דעשו צד צבאים ליצחק וכן יורה לשון ציד על חיות כמ"ש איש כי יצוד ציד חיה ולא קשה דלקרבן פסח צריך גדי או שה דאפשר קודם מתן תורה אזלי בתר טעמא לרמז וטעם הצבי כטעם הגדי עי' רש"י שם ע"פ כאשר אהב [ולא קשה ג"כ דמדוע לא צוהו מאיסור חלב בציירי שלא יערב בתבשילו דעי' כתובות קי"ב דצבי כחוש הוא ועי' ש"ך יו"ד רסי' צ"ח דחלב עם בשר כחוש אין טעמן שוה וא"כ ירגיש יצחק בטעמא ומירתת עשו מזה, וע"כ מה"ט לא חשש ג"כ שמא יבשל בחלב בקמץ דחלב הוי אינו מינו ובפרט שהוא שמן עי' כתובות שם א"כ ידגיש יצחק בטעמא] והנה בחיה עם חלב אסור רק מדרבנן ואף שכתבתי דגם בדרבנן היו נזהרים מ"מ הלא ליצחק אבינו היו מותרים כל האיסורים דאז הלכה כר"י עי' מ"ש באות הקודם ורק מצד אמ"ה שהתורה לא התירה כשנתבשל עם בשר משא"כ עם בשר חיה מה"ח דומה ללא נתבשל כלל ושוב מותר האיסור מאמ"ה ונשאר רק איסור בב"ח ולדידיה הותר אף האסור מה"ת וכ"ש הדרבנן, וסברא כזאת כתבתי באות הקודם ובפרט כשנצרף הסניף מצלי דיש דיעות דהוי דרבנן עכ"פ והוי ב' דרבנן דקיל עי' ט"ז סי' צ' ס"ק י"ב ואף דיש לפקפק ע"ז כמבואר באחרונים מ"מ כאן י"ל דשמא מעצמו לא יערב בב"ח ולא גרע מס"ס בדרבנן שא"צ לברורי עי' נוב"י סי' מ"ג ונ"ז ובפרט כי ספק אחד לעולם לא יתברר כי שמא יעבור על הזהרתו ובזה א"צ לברורי כידוע ועי' דברי שאול ויוסף דעת סי' ע' ומ"ש באוהל הנ"ל אות ל"ח. ואף שי"ל דיכול לברורי ע"י שיתן לו לטעום כנ"ל ובב"ח גם עשו מצווה עפ"ז מ"מ אין זה בירור גמור דשמא יעבור ע"ז ובפרט ע"פ סתימות הפוסקים דיותר מסתבר שאין איסור בב"ח לב"נ כלל ועי' כו"פ סי' פ"א סק"ז דאף האוסרים מימי חלב אין לאסור לב"נ ואף לפי הס"ד דחלב אסור משום אמ"ה אין לאסור לב"נ והטעם דחלב הוי כצירן ורוטבן דילפינן מהטמאים ופסוק זה נאמר לאחר מ"ת ולא לב"נ. ועי' מ"ש ידידי הרה"ג במנחת משה יו"ד סי' א' ועי' נוב"י מה"ת סי' ל"ג ושו"ת בית אברהם סי' י"ח י"ט ואכמ"ל:

ועל פי הנ"ל י"ל דברי המד"ר שם שא נא כליך שלא תאכילני נו"ט סב מאני זינך שלא תאכילני גזילות וחמסים וחכמים גדולים עמדו על מבוכה זו דמה ענין זה לזה וגם איך יעלה על דעתו שיאכילהו גזילות. ובפשיטות י"ל ע"פ מ"ד ביומא פ"ג דאחזיה בולמוס לר"י קפחיה לרועה אכליה לרפתא לזה אמר כשכהתה עיניו מראות אל תאמר כי אחזחני בולמוס שמותר אתה להאכילני גזילות כמו שקפחיה לרועה רק הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ואף אם לא תאכילני לא ידעתי אם אמות מזה היום לזאת ועתה שא נא כליך שלא תאכילני גזילות וכן מה ענין לנבילות ג"כ יתפרש בדרך הזה עי"ש:

ועוד י"ל דהנה במס' ב"ק ל"ח מצינו פלוגתא דר' אבוהו ור' יוסף בפסוק ויתר גוים עי' באומר השכחה דלר"א [אותן האומות שהיו בזמן הנביא] התיר ממונם לישראל ולר"י התיר המצות ומקשה א"כ חוטא נשכר ומתרץ דמקבלים שכר רק כאינו מצוה ועוד שם דף פ"ז מספקא ליה לר"י אם גדול המצוה או גדול השאינו מצוה ע"כ אמר יצחק אבינו מדהזהרתיך כ"כ שלא תאכילני נו"ט אל תאמר משום דגדול כשאינו מצוה כדס"ד דר"י [וה"נ אני שאיני מצווה באיסורין כשאני מקיים אני גדול יותר ולפיכך הזהרתיך] ותקשה א"כ חוטא נשכר אלא ע"כ דהלכה כר' אבוהו דויתר ממונם וא"כ מותר אתה להאכילני גזילות ע"כ הנני מזהירך שלא תאכילני גזילות כי מה שהזהרתיך שלא תאכילני נבילות הוא מטעם אחר שלא תטעה דסומא פטור כר"י אך תדע דאף לדידיה בז' מצות מחויב ובנתנבלה השחיטה אסור הב"מ לו ובזה אני מצווה ובאמת גדול המצוה ועפ"ז שוב גזל עכו"ם אסור כר"י, ואף לר' אבוהו י"ל דרק הפקעת הלואתו היה מותר אבל הגזל אסור עי"ש במהרש"א ואכמ"ל וגם זה לא הותר רק לישראל משא"כ אם הסומא דינו כב"נ כנ"ל ולר' אבוהו לא הותר להם המצות א"כ שוב אסור בגזל לדידיה לכ"ע. עוד י"ל דאפילו אם גזל הותר לי מ"מ לא מקרי לכם עי' מג"א סי' תרל"ו סק"ג דאפילו למ"ד גזל עכו"ם שרי מ"מ לא מקרי לכם והכא כיון שרצה לקיים מצות קרבן פסח כנ"ל וכתיב משכו וקחו לכם א"כ אינו יוצא בזה ועי' נוב"י מה"ת אה"ע סי' ע"ז ואכמ"ל ולזאת צוהו שלא תאכילני גזילות.

והנה גם אם ישחיז סכינו כראוי לא הותר לו הב"מ לראב"י בחולין ל"ג רק לר' יצחק ב"א דקימ"ל שם כוותיה משום מא"מ דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכיון דמותר לעכו"ם ה"נ מותר לסומא, והנה באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו הערתי בכה"ג דהרי אז לא היה ישראל עדיין ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק י"ג. אך י"ל דממה שאברהם אבינו ע"ה אכל חלב כמ"ש ויקח חמאה וחלב נשמע דהיה דינו כישראל גמור אף קודם מתן תורה עי' שפתי דעת סי' פ"א ס"ק י"ב ותשו' חת"ס חיו"ד סי' ע"ג [וי"ל ע"פ מ"ש האחרונים לענין חלב בת פקועה שיש לספק אם יש בה דין בב"ח לאסור עי' שעה"מ הלכות אסורי מזבח פ"ג הי"א ונוב"י חיו"ד מה"ת סי' ל"ו ופתחי תשובה סי' פ"ז ס"ק י"ד ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ו' ואכמ"ל וי"ל דחלב שאכל אברהם היה מב"פ שאין בה איסור אמ"ה, ועפ"ז י"ל ג"כ מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"א דמדוע נתן הבן בקר לשחוט לישמעאל הלא מצוה בו יותר עי"ש, גם צ"ע מ"ש רש"י לחנכו במצות דחינוך שייך רק בדרבנן והלא אז היה בן יג"ש ומחויב כאברהם בעצמו, ועוד צ"ע ע"פ מ"ש בהלכות א"י דזקן בן פ' ונער קודם י"ח לא ישחוט עי' מ"ש באוהלי שם אות נ"א א"כ איך שחט ישמעאל, אך י"ל דהיה ב"פ ועי' שמ"ח סי' י"ג ס"ג דחומרות שאינם מעיקר הדין אין להחמיר בו וכדי להורות הדין נתן לישמעאל שישחוט ושייך חינוך בגוף המצוה מדרבנן ועדיף בעיניו שישחוט פחות מבן י"ח שנה יותר מבן ק' דהפחות מבן י"ח עכ"פ אתי לכלל חיוב עי' מ"ש שם אות ט', או י"ל ע"פ מ"ש בילקוט הראוביני דבן הבקר היה ע"י ס' יצירה ולהשל"ה לא גרע מב"פ ואכמ"ל. ועי' סנהדרין נ"ט ובחי' לר' יונה שם דלמא הוצרך להיות מצווה אדם על אמ"ה אחר דהיה אסור בבשר אף בשחיטה וי"ל דבזרק סכין לנעוץ בכותל ושחטה מותר לאכול ועי' פתיחה לס' ערוגות הבושם אות ב' ובאמת י"ל דלאדם לא נאסר רק להמית בהמה ולאכול אבל הנפרש לא היה באיסור עי' פי' יונתן על תרגום יונתן ריש פ' וירא וא"כ כ"ש חלב שהיה מותר להם. ועי' מ"ש לעיל. ואגב י"ל קצת טעם למנהג לתרוץ כלי חלב דוקא עי' יו"ד ססי' פ"ט דבימי אדם הראשון אכלו רק חלב ואח"כ כשניתר להם בשר חרצו כלים הישנים שלא לקלקל החדשים] ויעקב אבינו קיים ג"כ כל התורה כאברהם ועי' פר"ד התרוצים לענין הב' אחיות ועבור יעקב הותר ליצחק הב"מ מכשירה ועפ"ז י"ל פי' המדרש תהלים ק"ה. כי ביצחק יקרא לך זרע כל מי שהוא בשם יצחק עולמית הרי הוא כיצחק שנאמר כי ביצחק והפי' כמ"ד בנדרים ל"א דעשו לאו בכלל זרע יצחק דכתיב כי ביצחק וא"כ ה"נ בשם יצחק הוא יעקב הרי הוא כיצחק להיתר הב"מ מכשירה. עוד י"ל דסברת יצצק אבינו להתיר הב"מ כשיטת ר' יצחק בן אשיאן שהתיר הב"מ לב"נ מכשידה וה"נ לסומא כנ"ל והרי הוא כיצחק בשמא דגריס עי' ברכות ז', וידוע ג"כ דברי ספר הקנה בסוד שר' יהודה דדנו לדון בשריפה דן כלתו בשריפה ופוסק אין ביעוד חמץ אלא שריפה ובזה תבין דשמא גרים בשורש א' בפסק הלכה וכן במדרש בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שאמר ר"א אומר פרה בת שתים אמר לפניו רבש"ע יה"ר שיצא זה מחלצי וכו' ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה