אור ברסלב
מור ואהלות אוהל בית הרואה › ד

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל בית הרואה · ד

ג

(קושיות בתוס' חולין י"א. בהמה אינה יכולה

להתעבר באמבטי. פרפרת בפסחים מ"ט קושיא

בחולין שם דאמאי הזכיר ממכה אמו ובהתירוץ יתישב

הקושיות בתוס'. עוד תירוץ ע"ז עוד ישובים בענין בת

כהן שזינתה.) והנה במ"ש באות הקודם דברי התוס' חולין י"א ד"ה כגון ראיתי מקשים דסוף סוף ניחוש שמא באמבטי עיברה [עי' חגיגה ט"ו ותוס' יבמות י"ב ב' ד"ה דאפילו וזה דלא כמ"ש המל"מ הל' אישות פט"ו הי"ד ובפי"ז מהל' א"ב דא"א שתלד ולד קיימא מאמבטי לפי ההלכה וצ"ע. ואגב אזכיר דלכ"ע הדין נותן דבהמה אינה יכולה להתעבר באמבטי בשום אופן דאל"כ מה מקשה תוס' פסחים כ"ו ע"ב ד"ה עלה מפרה מעוברת עי"ש, ועפ"ז י"ל פרפרת אחת במ"ד בפסחים מ"ט ע"ב ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה ועי' צל"ח מ"ש בזה ולפעד"נ ע"פ מ"ש הט"ז סי' קצ"ד סק"ז דאסורה לשכוב אסדינים של אחר ובת ע"ה שאינה יודעת מזה דסבורה שלא תתעבר מזה הוי דומיא דבהמה שאינה מתעברת בכה"ג] ולפע"ד עוד קשה דניחוש שמא טעתה שהוא בעלה כנ"ל באות הקודם או שמותר לזנות עי' אה"ע סי' קע"ח ס"ג או שנאנסה ויש לה חזקת צדקת ואפ"ה אינו בנו וכה"ג אמרו לענין שלומית בת דברי עי' ס' שמחת הרגל ע"פ ושם שני בני' מחלון וכליון אך שי"ל כוונת התוס' בדרך זה דקושיתם דיש לדקדק בגמ' שם דהיה די לאמור אתיא ממכה אביו ולמה הזכיר אמו ועי' בכור שור קדושין פ' מ"ש בזה, והנלפע"ד דע"כ כוונת הגמ' למילף גם ממכה אמו דביבמות כ"ב משני דמה שממזר חייב שמכה אביו כשעשה תשובה דהוי עושה מעשה עמך וזה שמקשה דלא יתחייב גם על אמו דשמא הוא ממזר והיא לא עשתה תשובה שהרי אינה פורשת מלשמש עם זה הבעל [שנקרא אביו] שנאסרה עליו [וגם לר"י דסומא פטור מכל המצות מ"מ א"א לומר דהפסוק מיירי רק כשהאב סומא וגם בזה צ"ע וכנ"ל] וזהו ממכה אביו ואמו פי' שגם אביו עם אמו אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא וע"ז מקשה התוס' דאין ראיה דנעמידנה על חזקת צדקת ואפילו אם זינתה מ"מ הי' בטעות שהוא בעלה או דסברה שמותר לזנות או שמא באמבטי עיברה ושפיר הוי עושה מעשה עמך אבל לא מטעם רוב ועי' שעה"מ פ"ט מהל' ט"מ הי"ב ואכמ"ל. ועוד י"ל דנקיט אמו דהגמ' רצה להוכיח דאזלינן בתר רובא אף היכא שיש שני מיני רגלים לדבר נגד הרוב [וכמ"ש בשבו"י ח"ב סי' ב' לענין כהן שיצא בנו לתרבות רעה אם הדין שלא לנהוג בו כבוד] שי"ל שאיתרע חזקת הרוב בעילות כמ"ד מדחציף כולי האי [ונעלם ממנו מ"ש בתשו' מהר"י מברונא סי' כ"ו עי"ש] וחילק בשבו"י בין בן לבת מטעם כי תלה הזכרים בנקיבות ועי' פמ"ג או"ח א"א קכ"ח ס"ק ס"ב וא"כ ממכה אביו לבד אין ראיה דאזלינן בתר רובא רק אף דאיתרע קצת הרוב בעילות ובמכה אמו שי"ל שאיתרע חזקת כשרות האם מסברא שגם היא אינה עושת מעשה עמך לזה קמ"ל במכה אמו שבזה אף שמוכח קצת שהיא אינה עושת מעשה עמך ואפ"ה אזלינן בתר רובא וקטלינן ועי' שו"ת בן יהודה סי' ד' וסי' י"א. ואגב שכתבתי מענין בת כהן אציג מה דמרגלא בפומיהו דת"ח לישב הקושיא דבתוס', חולין שם ד"ה ליחוש כתבו דרק אם בלא כן לא הי' חייב מיתה כלל אזלינן בתר דובא אבל ממיתה קלה לחמורה לא אזלינן בת"ר והקשו מבת כהן נשואה שזינתה בשריפה ואמאי דלמא זינתה אמה מישראל ומגיע לה רק חנק ומתרצים כיון דנשאה בחזקת כהנת ואם נאמר דלאו אביה הוא הקדושין לאו כלום והיא פנויה ואין מגיע לה כלל מיתה ובכה"ג אזלינן בתר רובא או דמיירי שקיבל אביה קדושיה ואם לאו אביה הוא הקדושין לאו כלום. ושוב ראיתי שכתוב זאת על ספר שו"ת להג' מוה' צבי הירש מהלברשטאט בדרוש לש"ת:

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה