מור ואהלות· רבי אליהו פוסק
אוהל בית הרואה · ב
(אם סומא לר"י מחויב בז' מצות. אם עכ"פ מחויב בשש מצות. ראיות שונות בזה. פי' נכון במנחות מ"ה. ישוב לקושית התוס' ודורש לציון. אם כהן סומא מחויב במצות. על מי מוטל החיוב של וקדשתו. קושיא על ר' יוחנן עפ"ז. אם נאמר דאינו מצוה על ז' מצות י"ל קושית הכו"פ וצ"ע.)
וראיתי להעיר במ"ש היעיר אוזן שם דנראה דעכ"פ בשבע מצות מחויב גם לר"י וכן הביא בשם תוס' תלמידי רבינו פרץ דס"ל כן וכן ראיתי בשו"ת שם אריה יו"ד סי' א' בשם הבשמים ראש סי' ע"ג דלא גרע עכ"פ מעכו"ם, ולפי מ"ש באות הקודם אין ראיה דהלא במתן שכר עדיף מעכו"ם אבל לענין זה גרע ורק לענין ישראל פקח אמרינן בחולין ל"ג מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסוד משא"כ בסומא י"ל דלישראל סומא מותר ולעכו"ם פקח אסור, ובפרט לדברי התוס' הנ"ל באות הקודם דמדרבנן מיחייב בכל המצות א"כ לענין זה עדיף מעכו"ם ולענין דאורייתא גרע, ובפרט לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף פ' גיד הנשה דמה שאין אנו אוכלים אמ"ה וכדומה הוא רק מהצוי למשה מסיני ולא מפני שהקב"ה אסרו לנח א"כ סומא שאינו בהמצות שנאמרו למשה מסיני מנא ליה המצות שנצטוה נח. ועוד ראיה דהלא ב"נ מצוה על הדינים ובמס' ב"ק שם אמרינן דפוטרו ר"י מכל הדינים שבתורה ומטעם זה פוטרו מכל המצות דכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים עיי"ש הרי דאינו מחויב גם בהז' מצות לר"י, אולם י"ל ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה וכן פוטרו מכל דינים דלסוף חזר בו ר"י ממה שהיה פוטרו מבושת לבד כשמצא דרשה לפוטרו ממיתה וגלות עי"ש כן י"ל דמשום הדרשה פוטרו מכל הדינים אבל שאר הששה מצות באמת מחויב, ובזה י"ל מ"ד בתנד"א זוטא פכ"ג העובדא מהסומא והדינרין עי"ש דלאו משום דקימ"ל כרבנן דסומא מחויב במצות או דבלאוין מחויב רק דבזה לכ"ע מחויב דגזל א' מן השש מצות [אך האמת נראה יותר דס"ל כהלכה דסומא מחויב בכל המצות] וכן אין ראיה מסוטה דף י' ויהי טוחן בבית האסורים אין טחינה אלא לשון עבירה וכו' ואף דהיה סומא מ"מ בהשש מצות לכ"ע מחויב ועריות א' מהם ועי' רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"ה ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק י"ג. האומנם שי"ל דבאמת לר"י פטור גם מהשש מצות אך דשם ר' יוחנן דריש כן ואפשר ס"ל כרבנן דסומא חייב בכל המצות כי גם בסומא בא' מעיניו מצינו שהשוה אותו לפקח גם לדון עי' סנהדרין ל"ד ואף ר"מ הפוסלו שם מ"מ מוכח בב"ק דבסומא בב' עיניו מחייבו במצות כ"ש ר' יוחנן. ועפ"ז י"ל מ"ר במנחות מ"ה כל נו"ט לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי אר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואישתרי להו מליקה וכו', ועי' תוס' שם שהקשה דא"כ גבי כלאים נמי נימא דהותר לכהנים הואיל ואישתדי בבגדי כהונה עיי"ש ועי' מ"ש בברכות והודאו"ת מ"ג, ובדורש לציון סי' א' הקשה דמהיכא סד"א דתשתרי נבילה מדאשתרי מליקה הא י"ל שרק עשה דקדשים דוחה ל"ת דנבילה ועי"ש מה שתירץ ומ"ש בנו בהג"ה. ולפעד"נ דמוכרח דתשתרי ולא משום דחיה דאל"כ היו יכולים ליתן המליקה לאכול לכהן סומא לר"י שפוטרו מכל המצות ואף מלאוין למ"ש באות הקודם. הן אמת שי"ל דכהן סומא אף לר"י מחויב במצות ועי' ב"י או"ח סי' קמ"א דכהן סומא קורא בתורה אף דאיש אחר לא מפני שיש בו עשה דוקדשתו עי"ש ועפ"ז י"ל דמתחייב בכל המצות ועי' בס' המצות להרמ"בם מ"ע ל"ב שכתב והיו קודש לרבות בעלי מומים וכו' וכ"כ בחינוך סי' רס"ט וכ"כ בבה"ג הלכות בכורות וכהן סומא מותר לפדות הבכור מה"ט. אך באמת י"ל דתלוי במה שנסתפק הב"י בסי' קל"ה אי עשה דוקדשתו קאי על הישראל או על הכהן ועי' מהרי"ט ח"א סי' קמ"ה דקאי על הישראל וא"כ אין ראיה שיהיה מחויב באיזה מצוה ורק המצוה מוטלת עלינו לקדשו אף שהוא סומא ועי' ט"ז ססי' קכ"ח וצ"ע] ועי' רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"י הי"ז דבע"מ חולק ואוכל בקדשים ומדלא מפליג בזבחים צ"ח צ"ט בין סומא לשאר בעל מום משמע דגם סומא חולק ואוכל וזה גם אליבא דר"י מדלא פליג שם ומדלא נותנים לסומא ע"כ דתשתרי משא"כ כלאים י"ל דרק משום שנדחה הל"ת כי סומא פסול לעבודה, והנה ר' יוחנן שלא רצה שם במנחות לומר כרבינא ותלה זאת באליהו דעתיד לדורשה לשיטתו אזיל דס"ל דסומא מחויב בכל המצות כנ"ל א"כ לא היה בסד"א דתשתרי נבילה די"ל משום דנדחה כנ"ל ולפיכך אמר אליהו עתיד לדורשה דגם הוא סובר דהלכה דסומא מחויב בכל המצות וכנ"ל בשם התנד"א ועכ"פ בלאוין וודאי שהוא מצווה וא"כ אין אנו מבינים פי' הפסוק עד שיבוא אליהו ב"ב. כ"ז כתבתי בדרך הפלפול אבל התבוננתי דגם לר' יוחנן הוי מצי לאוכוחי דתשתרי דאל"כ ורק מחמת דחיה הוי מצי ליתן המליקה לחרש כהן או לקטן דאף דקטן אינו חולק מ"מ אוכל כמ"ש הרמב"ם שם ולדידיה קיל יותר, אף דאסור למספי ליה איסורא מ"מ צ"ע עכ"פ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ואיסור דרבנן יש דיעות דספינן ליה ועי' שו"ת שם אריה חאה"ע סי' י"ז ואכמ"ל. והנה אם נאמר דגם בהז' מצות אינו מחויב הסומא לר"י כנ"ל י"ל קושית הכרו"פ סי' פ"א דבבכורות ו' אמרינן חלב מנ"ל דשרי וכו' ודלמא לסחורה והקשה כיון דס"ד דאסור משום אמ"ה א"כ אינו ראוי אף לב"נ ואיך קאמר לסחורה ובזה ניחא דעכ"פ ראוי לסומא אלא דדוחק לאוקמי במלתא דלאו שכיח דא"כ משכחת ג"כ בחולה מסוכן שיש בזה פ"נ וי"ל: