אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ארץ נוד › סימן קצה

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ארץ נוד · סימן קצה

סימן קצד

סעיף א

אציג מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו וז"ל. גבר אלם פרץ גדר ולקח על אשתו אשה א' כבת כ' לחטא שזה כשלש שנים שנתאלמנה ונתיחד עמה בתורת פילגש כחצי שנה ולא היה כח ב"ד יפה לכופו להוציאה מביתו וכן להכריז עליו בביהמ"ד ואת כל הוכיח שאינו חטא כי פילגש מותרת וזה ערך ב' שנים שלא נשמע עליו כזאת ועתה חתם על גט וכנודע לי הצרכתיה לקבל גט שני והרעיש עלי מורה א' להכשירו לזאת אנא מכת"ר שיודיעני תיכף בזה מדעתו הגדושה וכן ישלח דברו לגאוני הזמן גודרי פרצותינו וישלח לי תשובתם הרמתה. וזה תשובתי.

ב"ה י"ט מרחשון תרמ"ה גט הראשון בטל יהיה לפ"ק

הנה לכאורה ע"פ מ"ש האחרונים הח"מ וב"ש ובמקנה באה"ע סי' כ"ו להוכיח דגם לרמב"ם אין בפילגש לאו של קדשה רק עשה של כי יקח דלא כרמ"א שם וכן הכריעו בשו"ת מהרי"ט בחדושי קדושין על הרי"ף פ"ק ובשם אריה סי' י"ז ובפרט לפי מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ג שי"ל דביש לו אשה ובנים אין בזה גם עשה לרמב"ם ע"ש וכן לפי מ"ש ברדב"ז ח"ד סי' רכ"ה דלכ"ע לא הוי רק איסור דרבנן א"כ לא עבר עבירה שחייב עליה מלקות מה"ת. ואף שכתב הרמ"א דודאי בושה מלטבול ובא עליה בנדתה מ"מ לפי מ"ש בנוב"י מה"ת אה"ע סי' קל"ב דזה רק לכתחילה חיישינן לה אבל לדיעבד הלא קי"ל וסתות דרבנן ובחזקת טהרה עומדת עי"ש ובפרט בנ"ד שי"ל שהלא לא ראו אותם העדים דבוקים כדרך המנאפים רק ביחוד ושאר קריבות והלא יחוד דפנויה רק מגזירת דוד וב"ד כמבואר באה"ע סי' כ"ב ס"ב ואף חיבוק ונשוק בחייבי עשה י"ל שאין איסור מה"ת כמ"ש שם באהלי אות כ"ח ואף שמודה בעצמו שבא עליה מ"מ י"ל דאין אדם מע"ר וא"כ בנ"ד אונו ודאי שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מה"ת ורק איסור דרבנן והלא קי"ל דבדרבנן העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשר עי' ח"מ סי' ל"ז סעיף כ"ג וא"כ לכאורה הגט הראשון כשר:

אמנם באמת ח"ו לומר כן דהנה דעת הרמ"א דלוקין ע"ז משום לא תהיה קדשה ואף לשיטת האחרונים הנ"ל דהוי רק עשה של כי יקח מ"מ פשוט דלוקין ע"ז מכות מרדות כמבואר בשו"ת יכין ובועז ח"א סי' קכ"ו ועי' אה"ע סי' כ"ב דלוקין אף על יחוד [ועי' תוס' סנהדרין כ"ו ד"ה החשוד דאף בלא עדות מלקין על לא טובה השמועה] אף דהוי רק עשה ועי' עמודי אש קונ' מקל חובלים אות י"ג דכמה פוסקים ס"ל דהמכות מרדות מה"ת וא"כ מצד פילגש נפסל מה"ת. ואף לפמ"ש דביש לו אשה ובנים אין עשה מה"ת מ"מ הרי עכ"פ הוכחתי שם דיש בזה חדר"ג ועי' שו"ת שם אריה אה"ע סי' פ"ט דעובר על חדר"ג פסול לעדות ונהי שי"ל דהפסול הזה רק מדרבנן וא"כ שוב בדרבנן העדות של קודם הכרזה כשר מ"מ י"ל דבדבר שפשט בישראל לעבירה חמורה נפסל אף בלא הכרזה עי' ח"מ סי' ל"ד סכ"ד ועי' רש"י סנהדרין כ"ו ד"ה לא בעי הכרזה שעבירה שלו מפורסמת לכל ובפרט לפי דאיתא שם שההכרזה בב"ד דלא כמ"ש בח"מ שם סכ"ג דהכרזה בביהמ"ד א"כ בנ"ד נהי שלא הכריזו עליו בביהמ"ד מ"מ מסתמא במושב תלתא כחדא אמרו עליו שבעל עבירה הוא וא"כ הוי כהכרזה ובפרט שי"ל דלפסול לעדות נשיא לא בעינן הכרזה עי' פת"ש סג"ר סק"ח וא"כ ודאי שנפסל לעדות מצד פילגש עכ"פ מדרבנן.

אך נלפע"ד דבנ"ד לכ"ע מפסל מה"ת דחוץ מאיסור פילגש עבר על איסור נדה שבכרת וכמ"ש בסי' קפ"ג אות י"א דברי המהר"ם מינץ סי' צ"ה דבא על הפנויה צריך תשובה כבועל נדה ממש [ובהמפתח שם יש ט"ס] דספק ממשפחת דורקאטי אינו ספק ועי"ש שהוכחתי דגם בעיו"כ לא נכון שיטבלו הפנויות הילדות וא"כ ודאי ראתה בהשלש שנים וכסברת הרב השואל בנו"ב שם וכמ"ש לעיל סי' קפ"ד ס"ב דלשלש שנים אין לה חזקת טהרה ול"ד להך דשמא מת ל"ח דשם אין לרוב האנשים זמן קבוע למות משא"כ כאן הלא כתבו הפוסקים דרוב נשים רואות מ"ל לל' עי' רסי' קפ"ט וכן רוב יש להם וסת עי' רסי' קפ"ד ורק מה"ת ל"ח שמא ראתה ביום זה דוקא אבל לא שלעולם לא ראתה עי' סי' קפ"ז סוף ס"ה ובחו"ד שם ועי' במרדכי לענין כלה החוששת לדם חימוד כתב כי שמא ראתה שנה או שנתיים קודם נשואיה ובאמת באשה שאין לה בעל לא רמיא אנפשה לזכור הרגשתה עתה שאין טהרות עי' נדה ג' י"ב ט"ו ואכמ"ל וכיון דמחזקינן לה לודאי ראתה ולא טבלה א"כ אף שלא ראו אותם הערים דבוקים מ"מ יש חזקה אלימתא דבעל דאינו פלטי בן ליש ועל חזקות כאלה סוקלין ושורפין ובפרט כשמודה בעצמו ג"כ ואף שאין אדם מע"ר מ"מ בכה"ג י"ל דנאמן [כמ"ש לקמן] ואף בעובר על יחוד ושאר קריבות לבד י"ל דהוי מה"ת דרק ביחוד פנויה הטהורה מגזירת דוד וב"ד לא בכה"ג עי' ט"ז אה"ע סי' כ"ב דלפיכך לא גזרו דוד וב"ד על יחוד עכו"ם דאין שם איסור ערוה מנדה דאורייתא הרי דבישראלית איסור היחוד דנדה פנויה מה"ת [ועי' מ"ש עוד לקמן] וכ"ש בשאר קריבות שלרמב"ם לוקין ע"ז מה"ת עי' מ"ש בסי' קפ"ג ס"ק י"ב וא"כ בנ"ד שהוא חשוד על עריות מה"ת נפסל לעדות ובלא עדי מסירה אחרים י"ל דהגט הראשון גט בטל הוא כ"ד ידידו הק' אליהו פוסק:

ושלחתי השאלה בצירוף קצת פלפול בזה לפני כבוד הרב הגאון המפורסים חמדת ישראל כקש"ת מוה"ר ר' יצחק אלחנן מקאוונא שליט"א והסכים לדברינו להצריכה גט אחר וכן קבלה גט אחר. וזה תשובתו.

בעז"ה יום ג' כ"א כסליו שנת תרמ"ה קאוונא כבוד הרב הג' המפורסים חריף ובקי בחד"ת וי"א וכו' כש"ת מוה"ר אליהו פוסק ני"ו אב"ד בק"ק מוחייליווקי

אחד"ש הטוב מכתבו מיום ד' לסדר וישלח לנכון הגיעני והנני להשיבו כי מחמת חולשת עיני ל"ע ופקודת הרופאים. עלי שלא לכתוב ולא לקרוא ולא לעיין במכתבים ומפני זה לא אוכל להשיב בארוכה ובקצרה ע"ד הענין שהציע לפני כי איש א' זה ערך ב' שנים שהיה מתיחד עם אשה אלמנה בערך חצי שנה וזה מקרוב חתם על גט ונסתפק כת"ר אם יש לפסול הגט או לא והאריך בזה בטוב טעם. והנה להשיבו בקצרה כי הנוב"י מה"ת אה"ע סי' קל"ב שקיל וטרי בענין כעין זה ודעתו שם דכה"ג לא הוי חשש נדה לפי דקי"ל וסתות דרבנן ובחזקת טהרה עומדת כו' וה"ה בנ"ד דיכול להיות דהיתה טהורה מעת שטבלה כבר עד שעבר זמן היחוד כי וסתות דרבנן וזו"ז י"ל דהא לא אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה רק במגרש את אשתו וכו' כמבואר באה"ע סי' קמ"ט אבל ביחוד עם אשה בעלמא כ"ז שלא ראינו זנות ממש קימ"ל דאין אוסרין על היחוד ואף בנתיחדה לשם זנות כמבואר באה"ע סי' ז' סי"א בח"מ וב"ש שם ואין זה בכלל חשוד על עריות דפסול לעדי נשים דמשמע דאף בלא הכרזה נפסל מדרבנן דהא נדה אין זה בכלל עריות דהא קימ"ל אין דשב"ע פחות משנים ונדה נאמנת כדין כל ע"א נאמן באיסורין ועי' בתוס' גיטין דף ב' ע"ב ד"ה הוי דשב"ע דנדה לא הוי דשב"ע וכעין זה ביו"ד סי' קנ"ז ע"ש וקצרתי ועיקר איסור יחוד דפנויה אינו רק מדרבנן וגם יחוד עם אשה נדה ג"כ אינו אלא דרבנן וכמ"ש התוס' בסוטה דף ז' ד"ה נדה דכיון דיש היתר לאיסורו שאני וכיון דעיקר איסור יחוד אינו רק דרבנן הא פסולי דרבנן בעינן הכרזה אף שלא בעדות ממון לשיטת כמה פוסקים ואף במודה שבא עליה הא קימ"ל אין אדם מע"ר וגם אף ביש עדים שבא על הפנויה כיון דאינה בלאו דלא תהיה קדשה כיון דאינה מופקרת לזנות רק דעבר בזה על העשה דכי יקח איש אשה דבלא קדושין אסור לבוא על אשה מצד העשה הנ"ל הא קי"ל בעבר עבירה שאין בה מלקות דלא מפסל רק מדרבנן ובפסולי דרבנן הא קימ"ל דבעינן הכרזה אף באיסורין לשיטת כמה פוסקים וגם יש לדון בזה לסברת הנוב"י דכתב שם דכיון דהב"ד מצוין לעדי הגט קודם חתימתן להרהר בתשובה כו' א"כ לכאורה אין להחמיר בזה. אך לפי שיש סוברים דרק בפסולי עדות ממון בעינן הכרזה בפסולי דרבנן אבל בעדות נשים אף בפסולי דרבנן נפסלים בלא הכרזה וכן בידעינן דבא על הפנויה דיש סוברים דכיון דעבירה הוא מדאורייתא רק נפסלים לעדות מדרבנן בזה ל"ב הכרזה לשיטת כמה פוסקים ואף למש"כ דבנ"ד לא נתברר בודאי בעדים דלאסורים בפסולי דרבנן ל"ב הכרזה רק בעדות ממון בעינן הכרזה עי' פ"ת בסדר גט ראשון סק"ח ועי' בח"ס ח"ב סי' קט"ו מזה ויש להאריך בדברנו אך מחמת חולשתי קצרתי ע"כ דעתי מסכמת להצריכה גט אחר אם לא ניסת לאיש וכמש"כ כת"ר וביתר דברי כת"ר אין העת וחולשתי גורם להאריך והנני לברכו ברוב חו"ש והצלחתו יצחק אלחנן החופ"ק הנ"ל:

אמר המחבר אדון עג"ק לפני הגאון מהרי"א שליט"א שמחמת חולשתו דבריו הקדושים צע"ק לפע"ד א' במה שהחזיק בסברת הנוב"י דבחזקת טהרה עומדת לעולם אף שמצאתי ג"כ בח"ס יו"ד סי' ט' שביאר הברת הרשב"א דרוב נשים אין להם דם מ"מ להנ"ל בתשובתי לא קי"ל כן דרק בעבר יום הוסת בחזקת טהרה קאי ולא לעולם ואפשר דבנ"ד בבת כ' ועבר זמן רב ממיתת בעלה גם הנוב"י מודה דאין לה חזקת טהרה ב' מ"ש דאין אוסרין על היחוד ואף בנתיחד לשם:

זנות כמבואר באה"ע סי' ז' וכו' הנה מלבד מ"ש שם דבפנויה יש להחמיר יע"ש הרי דאמרינן הן הן עדי יחוד וכו' עוד י"ל בנ"ד ששהתה בדירתו בתורת פילגש והתנהגו מנהגי אישות חזקה דבעל כנ"ל בתשובתי. ורק שא"צ הימנו גט עי' באה"ע סי' כ"ו ובמקנה שם ובתה"ד סי' ר"ט ג' מ"ש דאין אדם מע"ר רציתי לומר דבראינו שעושה מעשה רשע כבנ"ד שעבר על איסור יחוד ושאר קריבות שוב נאמן לעשות עצמו רשע וכן ראיתי מובא בשם תשו' דברי משה אך יש השגות ע"ז עי' במקנה ק"א סי' מ"ב ס"ה וח"ס אה"ע ח"ב סי' קט"ו ואכמ"ל. וכן רציתי לומר דבנ"ד שהתוכח דפילגש מותרת א"כ כיון דהוא אינו עושה עצמו רשע רק אנן חזינן דרשע הוא א"כ שוב נאמן על עצמו והנה מלבד שיש חולקים על סברא כזו עי' פת"ש ח"מ סי' ל"ד סק"מ עוד י"ל ע"פ מ"ש האחרונים דאף שמשוי לנפשו שאינו חסיד ג"כ אמרינן דאאמע"ר ומקור הדבר מרמב"ן כתובות י"ט ועי' בשואל ומשיב ח"ג סי' מ"ד ס"ב ובישי"ע קס"ט סט"ז ותועפות ראם יו"ד סי' א' וכ"ש באיסור דרבנן וכמ"ש הראיה מכתובות ע"ב פלוני טיהר לי הכתם ולא מוקי בשהודית בעצמה דאאמע"ר אף בדרבנן [ואמת שבש"ס בבלי דילן הגי' טיהר לי הדם ועי' בדברי שאול ויו"ד סי' ב' ואכמ"ל] וא"כ כ"ש בנ"ד שעכ"פ יודע שחכמים אסרו זאת ופשט איסורו בישראל ורק שאינו חושש לזה א"כ שוב אין אמע"ר. ד' מ"ש דנדה אין עריות וכו' עי' מ"ש בסי' קפ"ג אות י"ג דדמי לשאר עריות ורק לענין נאמנות כתבו התוס' כן עי"ש ואכמ"ל. ה' מ"ש דיחוד עם אשה נדה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש תוס' סוטה ז' י"ל דשם קאי באשתו נדה דודאי תהיה מותרת לו לאחר זמן דמשועבדת לו הוי כפת בסלו ע"כ מותר ביחוד אף מדרבנן כמ"ש כאן בסי' קצ"ה ס"א אבל מותר להתיחד עמה וגם זה בשכבר בעל אותה [ועי' ג"כ בתוס' סנהדרין ל"ז] משא"כ בנ"ד בפנויה נדה דלאו ודאי פת בסלו דשמא אח"כ לא תחפוץ לזנות עמו וכ"ש להנשא לו וכמ"ש בתה"ד סי' ר"ט ולעיל סי' קפ"ז ס"ג ובאוהל ברכות והודאו"ת כ"ד ע"כ לא הוי פת בסלו ואסור היחוד מה"ת ובפרט בנ"ד בפעם א' כשלא בעלה עדיין עבר על איסור יחוד מה"ת דגם באשתו ה"ה וכ"ש בפנויה ועי' מש"ש אות כ"ח ולעיל בתשובתי ובפרט לשיטת רש"י בשבת י"ג ע"ש ואגב אזכיר שלסברת הגאון מהרי"א שליט"א דבפנויה נדה הוי כפת בסלו וכן לדידן באשתו נדה א"כ לתירוץ ב' בתוס' סנהדרין כ"ו ד"ה החשוד דש"ה דיצרו תוקפו א"כ בחשוד על נדה אף לר"נ פסול לעדות ממון וחמור משאר ערוה ע"ש] וכן מצאתי בבינת אדם סי' כ"ח י"ח שהעיר בזה דבזה"ז שאין הפנויות טובלות כולן האיסור מה"ת ביחוד ועי' נו"ב מהד"ת אה"ע סי' ל"ז והארכתי בתשובתי ויען שלא כביר ראיתי בטוב טעם ודעת מ"ה תליתאי סי' ה' שהאריך במ"ש דבפנויה נדה אסור היחוד מה"ת לזאת קצרתי כ"ד אסקופה הנדרסת לרגלי החכמים. הק' אליהו פוסק מו"צ במוחייליווקי:

אמר השומר [גמטריא אליהו בן משה צבי] יען כי אלקי אבי בעזרי ועלי גומר ספרי ע"י המדפיס ששמו ר' אליעזר ני"ו בחודש שבט שנת לברך על המוגמר לפ"ק. לזאת אעלה בשם מוגמר. שם א' מחידושי לשמות גיטין במי שנקרא מעריסה ולתורה וחתימה בשם אליעזר ונקרא בפי כל ליזר בציר"י איך לכתוב לכתחילה בגט:

תשובה הנה הב"ש בש"א אות ל' חילק בין אם קורין הלמ"ד בציר"י יש לכתוב המכונה ליזר וכשקורין בחירק אין לכתוב הכינוי והטיב גיטין שם סק"ח הוכיח דמשמעות שאר ס"ג דתמיד אין לכותבו והטעם דמ"מ הנחת התיבה הוא ביו"ד בשם אליעזר והיוד מורה לפעמים על ציר"י ולפעמים על חירק ושפיר הוי גם ליזר בציר"י כלול בשם אליעזר עי"ש שסיים דמ"מ יש לכתבו לכתחילה כיון שאם כתבו אינו מזיק עכ"ל ושם באות א' ס"ק מ"ב משמע דגם לכתחילה אין לכתבו ובדברי חיים סק"ה כתב שלדעתו המנהג שתמיד אין כותבין המכונה ליזר אף כשנקרא בציר"י ובחי' אנשי שם להגאון רש"ק סי' כ"ג פקפק בזה לפסול אף דיעבד אם לא כתב המכונה ליזר [ועי' בשם אריה אה"ע סי' ק"ב] ולפעד"נ דתמיד אין לכתבו לכתחילה. ומקודם אברר דגם הב"ש בעצמו באות א' כוונתו שלא לחלק מציר"י לחירק בהביאו דברי הרש"ל כמובא בט"ג שם על גט שכתבו המסדר המכונה ליזר ודאי שדעתו לפי שיש שכינויו ליפמן וטעות בידו דמה בכך שקורין אותו ליזר לא יאמרו שהוא אחר שהרי כל ליזר בא מאליעזר וע"ש פירושו ואי קאי רק על ליזר בחירק כרש"ק הול"ל בדברי רש"ל ודאי שדעתו לפי שיש שכינויו ליזר בציר"י ולמה לו להביא משם ליפמן ואמנם שלכאורה י"ל דאדרבה משום שיש עוד כינוי ליזר בציר"י לא היה עולה בדעת המסדר לכתוב המכונה כשהוא בחירק שלא נטעי דהרי אפ"ה נטעי כמובן אלא שדעת המסדר היה כיון שיש כינוי ליפמן לאליעזר וכדי שלא נטעי דאחר הוא שכינויו ליפמן ע"כ כתב המכונה ליזר וע"כ כתב רש"ל דזה טעות דמה בכך שקורין אותו ליזר לא יאמרו דהנכתב אליעזר הוא אחר פי' שקורין אותו ליפמן דאדרבה יאמרו שזהו שכינוי שלו ליזר שבא ג"כ מאליעזר ומ"ש שהרי כל ליזר בא מאליעזר ה"פ דאם תאמר דאפ"ה טוב יותר לכתוב המכונה ליזר לזה אמר שהרי כל ליזר בא מאליעזר פי' גם ליזר בציר"י וא"כ סוף סוף לא נצא מחשש שיאמרו דאחר הוא ששמו בציד"י ע"כ א"צ לכתוב כלל המכונה ליזר ולא נטעי ג"כ בשם ליפמן דאדרבה יאמרו שזהו שכינוי שלו ליזר שבא ג"כ מאליעזר כאשר האמת:

והנה עפ"ז אפילו את"ל דקאי על ליזר בחירק כהרש"ק מ"מ אותה הוכחה בעצמה שפיר גם על ליזר בציר"י שא"צ לכתוב המכונה כמו דל"ח בליזר בחירק לכתוב המכונה בכדי שלא נטעי בליפמן וליזר בציר"י ה"נ בשכינוי שלו ליזר בציר"י לא נטעי בליפמן וליזר בחירק דאדרבה יאמרו שזהו שכינוי שלו ליזר בציר"י שבא גם כן משם אליעזר וכיון שבררתי דהבאר שבע באות א' כוונתו שלא לחלק מציר"י לחיר"ק ע"כ מה שציין באות ל' לעיין באות א' כוונתו כן לכתחילה ורק הנפ"מ במי שכתב המכונה ליזר כשנקרא בציר"י לא נחשיבו כטועה מעתה אבל לכתחילה נכון שלא נחלק דאם כדברי הג' רש"ק אדרבה הו"ל לציין באות א' לעיין באות ל' כדרכו וגדולה מזה כתב הב"ש באות י' דברי הרש"ל בשם יוסף דא"צ לכתוב המכונה יאסל יוזל אף דזה יותר שינוי מכפי שיש מן אליעזר לליזר בציר"י ועי' בחי' אנשי שם סי' ל"ט שנדחק לישב ושכח דבריו בסי' כ"ו דאף דשם לאה בקמץ אך בשמות העיקר במבטא לפי הברת בני אדם שהיא בסגול האלף וכן שם יוסף הוא לפי הברה בחטף קמץ ולפיכך י"ל דגם יאסל דמי לו [ועי' בס' ברכת המים אות י'] ועדיין קשה משם יוזל ועיי"ש בשם אריה והאמת יראה לעינים דכ"ש שא"צ לכתוב המכונה ליזר בציר"י.

עוד ראיתי דאת"ל דליזר בציר"י אינו שם א' עם אליעזר קשה דהנה זה פשוט דאף בששמו ליזר בחירק שלכ"ע א"צ לכתוב המכונה אפ"ה אם כתבו אינו פסול דיעבד לכ"ע א"כ עתה במי שכינוי שלו בציר"י כשכותב המכונה ליזר הו"ל לכתוב בתרין יודין כזה לייזר כי מדוע יגרע משם לייקו לייצה הבאין משם לאה וא"ל דשם שם לאה נקוד ציר"י לפיכך שם הבא ממנו בתרין יודין משא"כ כאן שם אליעזר בחירק דהרי אתה אומר שאינו בשם א' עם אליעזר ממש וכן י"ל בהיפוך שהו"ל לכתוב לזר בלא שום יוד כמו אייטילחן כשנקרא בציר"י תחת הט' עי' ט"ג אות א' ס"ק כ"ט והיינו נצולים מחשש טעות ג"כ שלא יאמרו דאחר הוא ששמו ליזר בחירק כנ"ל ואפשר לומר דאם יכתבו לזר יאמרו ג"כ דאחר הוא ששמו בפתח משא"כ באייטליחן ליכא למטעי] ועי' תשו' צ"צ לההק' מלובאויץ סי' קפ"ז דצ"ע בכמה שמות שכותבין יוד במקום חירק ובמקום ציר"י א"כ הרי יש ב' משמעות בהשם וי"ל דהתם שמו מוכיח עליו דכשנקרא בציר"י יש שם כזה אבל בחירק אין נמצא שם כזה עד"מ שינא כותבין ביוד אחר השין וקורין בציר"י אין לחוש שיקראו בחירק דאין נמצא שם אשה שינא בחירק כלל עכ"ל [ואמת שראיתי בס' קב נקי ש"נ אות ש' העתיק בשם הב"ש שיינא בתרין יודין ולפני נתגרשה אשה ששמה שיינא ונכתב בחד יוד ונראה דאם כתבו בתרין יודין אין חשש דיעבד] ועפ"ז קשה בנ"ד דהא יש שם ליזר בחירק ג"כ למ"ש הב"ש אך מאחרונים לא נשמע זה עי' ט"ג ש"א סוף אות מ' וש"נ אות ח' בשם חופיא וס' ע"נ אות י' בשם שלום דל"ח תמיד לטעותי כאלה בהנקודות דהרואה יקרא הגט כהלכתו לפי הסימן שמזכיר שם אביו ושם אשתו עי"ש:

ועוד ראיתי לפי מ"ש האחרונים דבשם שיש לו פי' בלה"ק צריך לכתוב דמתקרי עי' פת"ש סי' קכ"ט במ"ד דמתקרי איה מרי דגם מרי הוא כמו אדוני בלשון תרגום ועי' בס' שמן למאור בכללים אות ל' א"כ צ"ע בנ"ד שכמו ששם אליעזר מונח בפי' שני תיבות כמבואר בתורה פ' יתרו כי אלהי אבי בעזרי ה"נ שם ליזר הנגזר ממנו נוכל לפרשו בלה"ק לי זר בציר"י וכן לי זר בקמ"ץ [עי' יומא דף פ"ב וט"ז יו"ד סי' רס"ה סק"ח לענין שם כידור מלשון כי דור ונראה דאף שנקרא בפ"כ כעדער ואף שיש לו עוד שם ע"י חולי וכותבין ע"ז דמתקרי מ"מ כותבין כידור דלא, גרע משם הירש עי' ט"ז סי' קכ"ט סק"ל וט"ג ל"ש דין י"א דלא. כמ"ש בשם הה"ג ר' יעקב מסמילא וצע"ק על ספרי שמות גיטין שהשמיטו שם זה דהלא נפ"מ בגט ממזר ואולי י"ל דביש לו עוד שם אחר אין כותבין כלל שם כידור דהלא גנאי הוא לו עי' סי' קכ"ט סט"ז וצ"ע] וכה"ג מצינו בכ"ד עי' ט"ג ש"א אות א' סק"נ ואות מ' סק"א ועי"ש בל"ש אות ל"ט וס"ק מ' דמתקרי מתת וא"כ עפ"ז מדוע לא נכתב ג"כ דמתקרי ליזר ולא המכונה ואפילו תימא. דשמא ליזר שם לעז ניחא יותר לכתוב דמתקרי ששייך ג"כ על כינוי ולא בהיפוך עי' ב"ש סי' קכ"ט סק"ל. ועפ"ז י"ל חדתא בישוב דברי הרמ"א קכ"ט סט"ז מי שיש לו שם עברי שעולה בו לתורה ויש לו נמי שם בלשון לעז כותבין דמתקרי ותמהו הפוסקים דסותר לדברי עצמו מקודם דכותבין המכונה ובזה נכון דבאמת בשם לעז שאין לו שום פירוש בלשון עברי כותבין המכונה משא"כ לדוגמא בשם, ליזר שיש לו פי' בלה"ק כנ"ל רק דיש לו נמ"י ש"ם בלשון לע"ז פי' שיש לומר נמי שהוא שם לעז ויוצא משם העברי ע"ז כותבין דמתקרי [ועי' בחי' אנשי שם ססי' קכ"ה דאף כשאין לו סי' בלה"ק רק שיוצא משם העברי כותבין דמתקרי א"כ הלא כ"ש י"ל בנ"ד בשם ליזר] ועי' תשובת מנחת עני סי' נ"ז שפי' דברי הרמ"א בדרך הקרוב לזה ואכמ"ל. עכ"פ מאחר שבררנו שיש בזה חששות שונות. מלכתוב לייזר לזר ודמתקרי הלא כלל בידינו דיותר יש לחוש לספק שינוי מלספק חסרון עי' ססי' קכ"ח הלא טוב מזה ומזה שלא, לכתוב המכונה ליזר כל עיקר דבדיעבד קימ"ל דאף במקום שצריך לכתוב הכינוי כשר בשם הקודש לבד לכ"ע וכ"ש בזה נראה שאף לכתחילה כן הוא. וכן רצה לומר כה"ג בתשו' מ"ע שם ואף שירא לסמוך זהו רק בנידון דידיה ולא בנ"ד שיש סוברים דאין לכותבו כלל ומהני טעמי שכתבתי שיש חששות שלא יזיק בזה ועי' תשו' ברכת יוסף סי' פ' אות ו' לענין שם אביו די שיכתוב אברהם אליעזר אע"פ שנקרא בשם אברהם ליזר וכבר קדמו בט"ג ל"ש שכ' אף בחד שמא באב שלא לכתוב המכונה ליזר ואולי המעשה שלו היה כך ולפמ"ש אף בשם הבעל וחד שמא תמיד לכתחילה אצ לכתוב המכונה ליזר אף שנקרא בציר"י זולת לסימן שיש עוד אליעזר בעיר כה"ג ואין א' כהן או לוי אז יכתבו בזה המכונה ליזר כשהאחר אינו מכונה כן ובדיעבד אם כתבו תמיד המכונה ליזר ג"כ אין חשש כנלפע"ד:

ויש לומר בזה פי' המקרא בפ' יתרו ושם האחד אליעזר דלכאורה הול"ל ושם השני ועי' באוה"ח שם ועי' בס' אוצרות חיים פ' בראשית ע"פ שם האחד פישון שפירש"י הוא נילוס ופי' שם שכוונת רש"י לתרץ דקשה שלסדר הלשון הול"ל הראשון כמ"ש רש"י בפסוק ויהי ערב ויהי בוקר יום. א' ע"כ כתב רש"י דהנהה היה לו עוד שם נילוס ע"כ שפיר לישנא דקרא שם האחד פישון. [ולמ"ד בבכורות נ"ה דג' נהרות למטה מפרת עי"ש י"ל דאחד מרמז על פרת דמעיקרא ואחד המיוחד עי' מגילה כ"ח ועי' רש"י ומהרש"א שבועות מ"ז ובתוס' בכורות שם ובט"ג ל"ש עירות ונהרות ס"ק כ"ח. ומ"ש שם דביש ב' נהרות או ג' ולאחד או ב' אין שם ידוע יש לכתוב על מי נהרות סתם ע"ש הנה מהרשד"ם סי' ק"ה משמע ממ"ש שיכתוב שם הנהר העקרי והרשום יותר דבזה שיש לו שם ידוע הוא רשום יותר והוי עקרי אף ששוין בכמות ואיכות עי' רמ"א סי' קכ"ח ס"ג. וה"ה אם יש לנהר ב' שמות ועי' ב"י ד"ה אם העיר או הנהר דברי הטור בשם הרמ"ה ובטור לא כתב רק בשם העיר עי"ש ועי' דרכי משה ועי' הגהות מרדכי סי' שנ"ז וז"ל על העיר ונהרות שיש להם ב' שמות איזה שיכתוב בלא חברו כשר כיון שמכירין שניהם וי"ל דקאי על עיר פרטי שיש בה נהרות שיש להם ב' שמות דאל"כ הול"ל על העירות ונהרות הרי משמע דגם לכחחילה די בשם אחד בנהרות. מיהו עפ"ז י"ל דדוקא ביש שם ב' נהרות עי' באחרונים סס"י קכ"ח מיהו ברדב"ז ח"ד סי' מ"ד מביא דבמצרים כותבין דעל נהר נילוס ועי' באה"ט שם ס"ק י"א אף דזה הנהר יש לו עוד שם פישון כמפורש בתורה אפ"ה כותבין רק נילוס. וכן בירושלים כותבין דיתבא על מי שלח ואין כותבין דמתקרי גיחון ג"כ עי' רש"י ברכות י' ע"ב וט"ג ל"ש עירות אות ט"ז וצ"ע ואכמ"ל] ועפ"ז י"ל גם כאן דהיו קוראין אותו עוד שם כינוי לדוגמא ליזר ע"כ אתי שפיר לישנא דקרא ושם האחד [המיוחד[ אליעזר וזה העיקרי רי יש שם רמז אלהי אבי בעזרי משא"כ בשם ליזר ולק"מ מ"ד שם האחד גרשום ולא אמר הראשון כי רק בנכתב אח"כ השני צריך לומר קודם הראשון ולא בכה"ג. והנה בירושלמי מובא כ"פ שם לעזר ועי' סדר הדורות דהוא אלעזר לקוניא ופלא שלא הביאו הפוסקים כינוי זה וכמדומה שגם ליזר מובא בירושלמי וצ"ע:

ואגב אציג שראיתי בחידושי אנשי שם סי' קכ"א שהקשה על הפוסקים שהסכימו דבכתב על שם הקודש המכונה פסול דהרי מקרא מלא בישעיה מ"ד יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה הרי דשייך כינוי על שם הקודש וצע"ג בזה עכ"ל ולפעד"נ ליישב ע"פ מ"ש בעצמו שם סי' מ"א דביהודי שנאה ויפה לו בעצם שם הקודש שייך המכונה רק על שם הלעז אבל בנכרי שיפה לו בעצם שם הלעז שייך המכונה על שם הקודש והנה בישעיה שם פירש"י והוא מאבות דר"נ דבשם ישראל יכנה אלו הגרים והנה הם בעצם נאה להם שם הלעז לכך שייך בהם על שם ישראל יכנה אבל בישראל לא שייך המכונה על שם הקודש ועי' מד"ר פ' ויקרא [ובאהל ראשי בשמים אות ט' הבאתיו] חביב עלי שמותם של גרים כיין נסך ע"ג המזבח ויהיה נפ"מ בגר שיש לו אח"כ ב' שמות בלה"ק שיש לכתוב המכונה ע"ש העברי שלו. והנה לכתחילה ביש לו שם א' בלה"ק צריך לכותבו ואם כתבו שם גיותו לבד כשר כמ"ש בסי' קכ"ט ס"ו ואם כתבו ע"ש הקודש שלו המכונה כשר עפ"ז אבל במומר י"ל בהיפוך שעל שם הקודש שלו שייך רק דמתקרי ועפ"ז י"ל דבכוונה כתב המחבר שם ס"ה במומר אם כתב שם עכו"ם עקרי ושם ישראל בלשון דמתקרי כשר שלפי דברי הב"ש שם ס"ק י"ב דהב"י חזר בו מטעם שכתב עי"ש יהיה הדין דאם כתב רק שם הגיות כשר ולפ"ז קשה דהו"ל להמחכר לכתוב יותר רבותא דבכתב שם הגיות לבד ג"כ כשר במומר כמו בגר ממה שהזכיר דבכתבו שם ישראל בלשון דמתקרי כשר דאז איכא למטעי דדוקא בכה"ג ועי' בס' שמן למאור מ"ש בזה ולמ"ש גם זה לרבותא אשמעינן דדוקא אם כתב דמתקרי ע"ש ישראל כשר אבל במכונה פסול מה שאין כן בגר בכה"ג כשר למ"ש:

אמנם לדינא י"ל עוד תרוצים עי' בפי' המלבי"ם בישעיה שם לחלק דבלשון המקרא יקרא הכינוי הנוסף על שמו העצמי לכבוד ובלשון תלמוד הכינוי לפעמים לגנאי וע"כ י"ל דבגט שרובו בלשון התלמוד לעולם לא שייך המכונה רק ע"ש לעז ולא ע"ש ישראל ולק"מ מהמקרא. ועוד י"ל דהנה המחבר בסעיף ט"ז חילק בין אם הוא יוצא משם העברי כגון יהודה ליאון כותבין דמתקרי וכשאינו דומה קצת לשם העברי יכתבו המכונה וי"ל טעמו ע"פ מ"ש הגר"א בשם הרד"ק בשורש כנה שכינוי הוא העלם השם הראשון ותינח בשם שאינו דומה לשמו העברי הוי כינוי משא"כ בשם הדומה כמו יהודה ליאון ע"ש גור אריה יהודה והלעז פירוש העברי לא שייך כינוי דאדרבה לא העלימו השם הראשון וע"כ לשיטתו ניחא מ"ש ובשם ישראל יכנה שקאי על מי שנקרא קודם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה דישראל אינו יוצא משם יעקב דאדרבה כתיב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל ע"כ שייך כינוי. ושיטת הרמ"א לחלק משם הקודש לשם הלעז י"ל דה"ט ע"פ מ"ד בסוף פ"ק דברכות שמותר לקרותו יעקב ול"ד להקורא לאברהם אברם שעובר בעשה ולאו דכאן הוראה שלא יקרא יעקב לבד אלא גם ישראל וא"כ מפסוק ובשם ישראל יכנה משמע דגם באינו מעלים השם הראשון שייך כינוי וע"כ י"ל דס"ל ע"פ מ"ד בריש נדרים דכנוים לשון נכרים או שבדו חכמים ונקראו כנוים מצד דרגא הפחותה וכסברת המלבי"ם הנ"ל משא"כ בכינוי שנותן הקב"ה אשר שם שמות בארץ ולכולם שמות יקרא גם כינוי שלו טובה כשאר שם הקודש ויהיה פי' המקרא יכתוב ידו לה' ואז הקב"ה יכנהו בשם ישראל [ועי' תקוני זוהר תקונא ס"ט דף קי"ט ולמך נטיל ב' נשין עדה וצלה עד"ה חנוך לטב וכו' צל"ה חנוכא דביש ואין לזה שום פירוש והמשך עי"ש ושמעתי שחסר מדפוס הר"ת שנקדתי ועד"ה ר"ת על דרך הכתוב חנוך לטב וכו' צל"ה ר"ת צריך לומר הכא] ולק"מ ועפ"ז תמיד ע"ש הקודש יכתבו דמתקרי ואין חילוק מגר ליהודי כמ"ש בס"ג של מהר"מ:

עיין ס' שמן למאור בבללים אות י"ג אם כתבו המכונה ע"ש לעז שחותם בו לבד שדעתו לפסול עי"ש ולפעד"נ להכשיר דמכונה שהיא דרגא הפחותה שייך ג"כ על חתימה לבד טפי מדמתקרי ומרומז קצת בפסוק הנ"ל יכתוב ידו לה' וכיון שרק יכתוב ולא יאמר ולא יקרא לפיכך ובשם ישראל רק יכנה [ועי' ט"ג דפוס לבוב ל"ש ס"ק ל"ד לענין אליעזר ליפא דמתקרי ליפא כשם הח"ס לפי שהיה עולה לתורה וחותם אליעזר ליפא אבל כשרק חותם כן יכתבו המכונה עי' ט"ג ל"ש סי' כ"ז ואכמ"ל] ועכ"פ בשם הלעז נראה כן לדינא להכשיר דיעבד ואכמ"ל. ועי' כ"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ט לענין גר שצ"ל בן אברהם אבינו ואם לא כתב אבינו וצריך לכתוב הגר ואם לא כתב גר פסול עי"ש והנה אין כוונתו לכתוב בן אברהם הגר דאז פסול דיאמרו דאביו היה גר עי' סעיף ז' ט' או דיאמרו דבא מאברהם והגר המצרית רק דכוונתו שכותב אצל שמו הגר בן אברהם [ועי' בס' ברכת המים מ"ש בזה] מיהו אם לא כתב רק שמו לבד ולא הגר ולא בן אברהם כשר ג"כ כמ"ש בסעיף ט' ובאמת לא אבין דהמחבר סותר עצמו מס"ט לס"כ וגם בפ"כ ציין לתשו' הרא"ש ושם לא הזכיר חיבת אבינו ועי' חי' אנשי שם סי' ז' וכן לא מוזכר בש"ע דין כגיורת ועי' מהרשד"ם מי ק"ה ובס"ג של מהר"מ לכתוב כת אברהם אבינו ונלפע"ד דאף למ"ש כס' שמן למאור ס"ק י"ח בשתוקית לכ"ע יש לפסול אם כתבו שם אמה מטעם דתלה הזכרים בנקיבות עי"ש מ"מ בנ"ד אם כתבו בת שרה אמנו אף דרק הוא נקרא אב המון גוים מ"מ ע"ס מ"ש על פסוק הנפש אשר עשו בחרן ששרה גיירה הנשים יש להכשיר דיעבד וצ"ע:

אני טרם אכלה לדבר הנני מזהיר ומבקש מכל מעיין בספרי שאל יסמוך עלי ח"ו בדין להלכה למעשה כי לא עשיתי ספרי כי אם לעורר לב המעיין ואת אשר יבחר בשכלו הזך יקריב אליו כי ידעתי מך ערכי עלי ואם הרב הגאון בעל פרי מגדים בהקרמתו ליו"ד אמר כן כ"ש אזוב קטן כמוני אדם מוע"ט לעולם:

עתה ברוך ה' שזיכני לראות אור ספרי זרוע לישרי לב כן תזכיני ה' אלקי להתחיל ולגמור עוד ספרים אחרים ותתן לי ולבני לב חכם ונכון להשכיל בעמקי תורתך לשמה ולא ימושו מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי יאמר ה' מעתה ועד עולם. כעתירת הק'

אליהו בלאאמו"ר משה צבי פוסק

סוף הספר

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה