אור ברסלב
מור ואהלות אוהל ארץ נוד › סימן קפד

מור ואהלות· רבי אליהו פוסק

אוהל ארץ נוד · סימן קפד

אוהל ארץ נוד

ש"ך סק"ב [חילוק מרואה אחר ל' לרואה תוך ל'] הביאור דבאין לה וסת קבוע אך דמרחקת ראיתה אחר ל' אמרינן דקודם ל' לעולם לא תראה דלא יצאה מחזקת שאר נשים דאין רואות קודם ל' ובתוך ל' מקרי שלא בשעת וסתה משא"כ במקרבת ראיתה תוך ל' דיצאה מחזקת שאר נשים שוב אפילו בתוך הימים הוי כלא קבעה וסת וחוששת וצריכה בדיקה ועי' סי' קפ"ו (ס"ג דלא משמע כן ובעיקר הדין דשם ע"ש בתו"ד ובסי' קפ"ז חידושים ס"ק י"ג מ"ש בזה ועיין ג"כ כאן באחרונים שלא פרשו כן כוונת הש"ך ועיין ט"ז כאן ס"ק י"ג ואכמ"ל] ועסי' קפ"ט מ"ש בפלוגתת ט"ז וש"ך ודו"ק:

סעיף ב

[חקירה בחילוק הנוב"י משמא ראתה לשמא תראה] עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה דלהתוס' עונה הסמוך לוסת מה"ת דלשמא תראה חיישינן ולפע"ד צע"ק דהנה קודם שהגיע עונה זו הרי לא חיישינן כלל לשמא תראה וא"צ בדיקה כלל וע"כ הך דחיישינן עכשיו לשמא תראה דביום הוסת לית לה חזקת טהרה דרגילה לראות וא"כ אף לשמא ראתה נחשוש כיון דחזקת טהרה איתרע ואפשר דכונתו דאף דאיתרע מ"מ כ"ז שלא ראתה עדיין יש לה חזקת טהרה קצת וא"כ לזה מהני הך חזקה דאוב"ב אע"ג דעיקרו רק דרבנן דמדאורייתא לא אמרינן כן ואיך מועיל חזקה דרבנן נגד חזקת טהרה שמה"ת וע"כ דמחמת דאיתרע קצת מהני חזקה דרבנן נגדה ואולם דוקא לשמא ראתה דהוא נגד החזקה וחזקת טהרה יש לה מה"ת הוי רק מדרבנן מחמת דאיתרע קצת משא"כ לשמא תראה דאינו נגד החזקה [דהכי לעולם לא תראה עי' לקמן] והוי כאין לה חזקת טהרה ביום וסתה לענין שמא תראה ושפיר הוי ספק תורה מכח חזקה דאוב"ב. אך דא"כ עכ"פ לא להוי רק ספק ומנוב"י משמע דהוי ודאי מכח חזקה דאוב"ב ונראה דסברתו דלשמא תראה הוי ספק תורה דאיתרע חזקה שלה נגד יום הוסת אבל בעברה זמן וסתה שלא הרגישה ולא ראתה נגד זה יש לה חזקת טהרה דהרי תמיד כשרואת ביום וסתה מרגשת וכאן לא הרגישה לזה לא הוי רק מדרבנן להצריך בדיקה ואף שמה"ת איתרע חזקת טהרה שלה בשעת הוסת אפ"ה אין חוששין מה"ת לספיקא דשמא ראתה דמחמת שלא הרגישה חזינן דלא איתרע חזקת טהרתה. ועוד נ"ל דקשה להוי מותרת בשעבר הוסת מטעם ס"ס שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה וטהורה מה"ת וס"ס כזה מהני עי' סי' ק"י כללי ס"ס סי' ט"ו [ועי' מ"ש בסעיף ח' ט' ואין לומר משום דאיכא לברורי להחולקים על הב"ח ואפילו אחרה זמן מה מהני בדיקת דהלא רק ספק א' יתברר עמ"ש לקמן ס"ד ובאוהל ברכות והודאו"ת ל"ח ובבית הרואה אות ז'.

ואגב אציג מה שנשאלתי אם גם אחר מעל"ע מהני בדיקה דלכאורה הלא יותר ממעל"ע לא מוקי כתלי ביה"ר אח הדם עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ב וראיתי בס' האשכול סי' ל"ג דאפילו אחרה ימים הדבה מלבדוק ושוב בדקה ומצאה טהורה מהני וכן משמע בב"י שכתב ואפילו אחרה כמה זמן והסברא בזה דעכ"פ היה נמצא קצת לחלוח ומחמת ווסחוח דרבנן מקילין וזה דלא כס' פרי דעה ט"כ ס"ק י"א שכתב בזה לאסור וגם הש"ך לא העתיק יפה לשון הב"י עי"ש מיהו בעברו כמה שנים שלא בדקה בימי הוסת י"ל דגם מה"ת אין לה חזקת טהרה אף למה דקי"ל וסתות דרבנן דהכי לעולם לא ראתה מה"ת עי' סי' קפ"ז סס"ה ובחו"ד שם ועי' בינת אדם סי' י"ח דכשלא היה בעלה בעיר חצי שנה ולא בדקה צריכה ז"ג לכ"ע וגם זה חומרא גדולה ועי' ירושלמי נדה פ"ב ה"ד ר"י שונה אחר ג' שנים מותר באשה שיש לה וסת וכו' כששהחה אחר הוסת ז"י דאסורה לשהות בטומאתה עי"ש ותמה הס"ט דלדידן דקימ"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה א"כ איך קי"ל כאן סי"א דבעברו ימים שתוכל לספור בא עליה בלא שאלת וי"ל דרק על מ"ש ר"י ג"ש דבזמן מרובה כזה ודאי ראתה מסתמא אז מוכדחים לטעם דאסורה לשהות בטומאתה משא"כ בפחות מזה מותר אף אי טבילה בזמנה לאו מצוה ודברי האשכול הנ"ל ימים הרבה יתפרשו ימים ממש ולא שנים ועמ"ש בזה בסי' קצ"ה דל"ד להך דלשמא מח ל"ח דשם אין לרוב אנשים זמן קבוע למות משא"כ כאן הלא רוב נשים נש להם וסת ומקרא מפורט תרל להיות לשדה אורח בנשים ורק מה"ת ל"ח שמא ראתה ביום זה דוקא אבל לא לעולם ועמ"ש באוהל ראשי בשמים אות ח' ועי' ס"ט סי' קפ"ז במ"ש דיותר משנה אין תולין בבתולים וטורי כסף שם וצ"ע ואכמ"ל] וע"כ צ"ל משום חזקה וס"ס במקום חזקה ל"מ

ולפעד"נ דגמן הוסת כשראתה אין לספק דודאי ראתה בהרגשה לכ"ע ולאו אדעתא וכן לא מהימנא שלא הרגישה עי' מ"ש בסי' קפ"ג סקד"ה דאז אין לספק בחימוד ובהעליה וא"כ שוב אין סיס דספק הרגשם אין כאן ועפ"ז י"ל קושית החת"ס סי' קנ"ט דאיך משבחת כרת ומלקות לבועל נדה כשאומרת שלא תרגישה תמיד. דנהי דאין בכתמים משום וסת מ"מ בראתה ודאי מגופה בלא הרגשה יש בזה משום וסת לכ"ע ואפשר דה"ה בראתה דם טהור בג"פ שוים קבעה וסת ג"ב לדם טמא ועי' ח"ס סי' קס"ח ומ"ש בסי' קפ"ג סק"ה ועכ"פ משכחת בראו ג"פ שוים דם שותת מבין רגליה ואף שאמרה שלא הרגישה מ"מ קבעה ושת לפעם ד' לכרת ומלקות אף שתאמר שג"כ לא הרגישה ועי' מש"ש דלפעד"ר דתמיד בראו דם שוחת ממנה יש חזקת דם בהרגשה] ואולם חזקה זו רק מדרבנן ומה"ת מהני ס"ס וזה רק לשמא ראתה הוי ס"ס משא"כ לשמא חראה ותרגיש לא הוי ס"ס והוי ספק תורה דחזקת טהרה איתרע מה"ת אך אא"ל כהנוב"י דעכ"פ ספיקא הוי דאוקי חזקה נגד חזקה ותו דחזקת אוביב נאמרה במקום חזקת טהרתה וע"כ דאלימא ול"ד למ"ש בסי' [ק"ז[ דחזקה ב' אינה דוחה הא' זהו כשבאה בפ"ע אבל כאן דלהדיא נאמרה על חזקת טהרה וע"כ דאלימא מחזקת טהרה ועמ"ש בנוב"י מה"ק סי' נ"ו וח"ס סי' ק"ע ובהשמטות לשו"ת מהר"ן פ"ה ומ"ש בסעיף ח' ובתפארת ישראל שם י קיא ס"ג] ם ולהלכה פסקינן דגם העונה הסמוכה לוסת מדרבנן ולזה דש ביוצא לדרך מקילין מן הדין אף בחשמיש דבמקום מצוה לא גזרו עי' ט"ז ס"ק י"ד [ועמ"ש באוהל ברבות ותודאו"ת כ"ח בזה] ולזה כיון בש"ע הג' מהרש"ז סק"ה דהוי דרבנן והקילו בהן הרבה וכדלקמן עי"ש [ועי' אחרונים מלב"ט ולחם ושמלה סק"ד ונחל אשכול סי' ל"ג סק"כ שהוכיחו דבשעת וסתה ממש ואף קודם לכן כחצי שעת לא הותר אף ביוצא לדרך וי"ל דהוי מה"ת וכמ"ש בשם הריטב"א ואולי כונח המהרש"ז במ"ש ואפילו שעח הוסת ממש שהוא שעה שרגילה לראות א"צ לפרוש מת"ת דדוקא כל השעה אבל חצי שעה י"ל דהוי מן התורה או חמור כמן התורה ועי' מ"ש בסי' קפ"ז ש"ד סק"ז] ומכ"ש לחשוש קודם שעת הוסת שמא תקדים האורח זה ודאי רק מדרבנן לכ"ע או דמטעם גזירה ופרישות עשו הרחקה כל העונה ככל הרחקות חז"ל משום סייג ועי' תה"ד סי' ר"נ וטעם זה נראה עיקר דקרא והזהרתם מסייע דלא ככו"פ ורא"ה מובא בפ"ת יע"ש:

סעיף ד

חקירה בספק דרבנן ע"י גלגול] הנה לכאורה הוי כאן ספק תורה ועי"ג דרבנן דהרי הספק הוא על הך ראיה שעברה אימתי היה אם קודם הנה"ח או לאח"כ והך חזקה דוסת דאוב"ב [שמדרבנן[ חלוי בזה אך מזה ראיה לדברינו דבאם אין אנו צריכים לדון על הספק בדאורייתא כלל אע"ג דהספק במה"ת נחשב ספד"ר כיון דבהמה"ת אין אנו צריכים לספק כלל ואמנם ז"א דס"ס כאן צריך להזכיר הספק באיסור תורה וכהך דספק תורה בנאכל ורק הספק על הנמלח עמו או על הכלים עי' מ"ש לקמן בש"ך סי' קפ"ז סק"כ ועי' פת"ש סי' ק"י ס"ק י"ט) וגם דכאן נודע הספק קודם אע"ג דל"ש לומר שאסרנו ועשינו כודאי מ"מ קשה להקל בזה. וי"ל דמדאורייתא ועי"ג היינו דוקא בספק טריפה על הכלים דהם כמקצת האיסור של תורה דממנו נתהוה משא"כ כאן דרק ע"י גררא דאיסור תורה נולד הספק דרבנן ולא נחשב ע"י גלגול דזהו רק גזירה [כנ"ל ס"ב] ומוכרחים לזה דאל"כ ווסתות עצמן מדוע הוי דרבנן ולקולא הלא הספק בשל חורה שמא ראתה דם וע"כ דזהו רק דבר אחר נגרר ע"י האיסור תורה [ועי' חת"ס סי' קנ"ג שהביא קושיא א' טל מ"ד דרמ"ת הוי מה"ת דהלא רק מטעם וסת נגעי בה ועי' מ"ש בסי' קפ"ז בחקירה ג' ועי' חו"ד שם ביאורים סק"א דהקשה מדוע באמת נאסרה לבעלה כיון דאינה חייבת רק אשם תלוי והוי הספק אם התשמיש הוי וסת נהוי ספק דרבנן כמו בהך ספק אי קודם הנה"ח דכאן ותירץ כיון דעיקר הספק נולד במה"ת והחמרנו עליו לחייבו א"ת לכן אף אם בא אח"כ לידי ספק דרבנן אסור משא"כ התם ועפ"ז יתישב כ"ז] ועי' מ"ש האחרונים בטעמא לאסור ביום ולע"ד קשה דבאם דוקא מחמת בירור דלא ראתה א"כ נבעי בדיקה עכ"פ לברר להסוברים בסעיף ט' דלא הוי בירור עד שתבדוק וגם דהרי משמשת ואפשר הרגישה וטעתה בהרגשת שמש ולפעד"ק לישב דגס"ט כשתבדוק הוי בירור מעליא ע"כ מחויבת לבדוק משא"כ בנ"ד אף כשתבדוק תצא רק מחשש שמא ראתה ולא מחשש שמא תראה ודמי למ"ש בס"ב דנשרק ספק א' יתברר א"צ לבדורי וא"ב מותרת לשמש בהלילה בלא בדיקה קודם מה"ט מיהו לדינא נואה דבאמת צרינה בדיקה] ומדמחירין בלא בדיקה היינו מה"ט דהנהו תרי עונות הוי כשני קדירות ותולין הקלקלה במקולקל כטעם הט"ז וש"ך וכמבואר בבעה"נ ובב"י ן [ועי' אחרונים בזה ומ"ש בסמון]:

שיך ס"ק ט"ז [חילוקים מראיה מרובה למועטת] נראה החילוק מתירוץ הב"ח להפרישה באם התחילה לראות באמצע הלילה ומ"מ המשיכה ראייתה עד תוך היום להב"ח אמרינן דמסוף הנץ [בש"ך ג"כ צ"ל מקודם הנץ] עד היום הוי ראיה מרובה [וה"נ בזה מיהו לא נראה כן מלשון הב"ח המובא בש"ך] ולהפרישה כיון דהמשך גדול לא אמרינן וא"צ להמתין ביום כשיעור שנמשך בו ובלשון הש"ך מובא דוקא ב' או ג"י וצ"ע] או נפ"מ בין חצי היום [פי' שנמשך עד חצי יום] להפרישה רק דבר מועט לא עד חצי היום או יותר משא"כ לב"ח וצ"ע מלשון ב' או ג"י ורציתי לחלק מבאם רגילה לראות מקודם הלילה עד הלילה דאף דהוי זמן מועט מ"מ ה"ל ב' ימים אך עי' ש"ך שם ס"ק טיו שאין לחלק ועי' ס' פר"ד בזה. והנה בלבוש כתב דאחר שיעור משך זמן הוסת מותרת מיד ולכאודה למ"ד בפ"ק דפסחים דאדם טועה ב' שעות א"כ ה"ל הוי לן להחמיר אך י"ל דוסתות דרבנן לא מחמרינן עי' פת"ש יו"ד פי' ס"ט סק"ל ואכמ"ל. מיהו אם נאמר דבשעת ושתה ממש הוי מה"ת עי' מ"ש בסעיף ב' ובן ע"פ מ"ש הפת"ש כאן סק"ג דאחר רגע הוסת הוי מת"ת א"כ צ"ע בזה וי"ל דהיינו בוסתה ממש אבל בזה אפשר דהוי רק ספק וסת דשמא הוא מדמים יתירים וגם בספק תורה לא חיישינן לטעות השעות דהוי כעין ס"ס וצ"ע ועי' אמרי ברוך על חו"ד שם ואכמ"ל]:

סעיף ה

יי בענין חרדה מסלקת הדמים] עי' אחרונים ולפי עניות דעתי נראה דהן אמת דבחרדה מוחרת גם לשמש בשעת הוסת וכמו דפשטינן מעוברת מהך דהיתה במחבא אך זהו מדין הש"ס דמיירי בחררה גמורה [שאז היו בקיאין בזה] אבל [אנן[ למעשה לא נוכל לסמוך ע"ז כי שמא אינה מתחדמ כ"כ כ"כ ולבה אמיץ בגבורים או מחמת שאר סיבות לא היתה בחרדה גדולה ולזה חוששין ורק אחר הוסת בכח הך דלא הרגישה נתברר לנו שהיתה בחרדה גמורה ומותרת בלא בדיקה משא"כ במעוברת [ראיתי בקו"א לתפארת ישראל ס"ג שהקשה דאיך מותרת אחר הוסת אף דאיכא חזקה דחרדה מסלקת הדמים, מ"מ הא איכא כנגדה חזקת אוב"ב עי"ש והנה מלבד מה שי"ל דהך חזקה דחרדה מסלקת נאמרה במקום חזקה דאוב"ב וע"כ דאלימא טובא עי' מ"ש בסעיף ב'. עוד י"ל דכאן לא מטעם חזקה רק שנתברר בודאי שלא ראתה והחרדה סלקה הדמים מטעם שלא הרגישה ובזה יתישב ג"כ קושיתו שם דאף אם נאמר סמוך מיעוטא שאינן רואין בזמנן לחזקת חרדה שמסלקת והו"ל רובא מ"מ כמו דאין סומכין על ס"ס היכא דאיכא לברורי ה"נ לענין רובא וא"כ נצטרך בדיקה ותירץ דבדרבנן א"צ לברורי והמעיין בסוגית הש"ס נדה ט' נראה דאף למ"ד ווסתות דאורייתא א"צ בדיקה וכן מה שתירץ דלפיכך מצריך הטור בדיקה להיתה במחבא מחשש דאורייתא דלמא ראתה בהרגשה ומחמת בהלה ופחד לאו אדעתא הנה מלבד שצ"ע בזה ממ"ד בנדה ג' ישינה נמי אגב צערא מתערא עי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד הרי דלא אמרינן הך סברא דשמא לאו אדעתא עוד קשה טובא דהרי גם הטור מודה דבעבר יום וסתה א"צ בדיקה כמ"ש הרמ"א ובט"ז אלא ע"כ מדלא הרגישה ודאי כשחלתה בחרדה סלקה הדמים ורמז לדבר משופטים ה' בימי יעל חדלו ארחות וי"לפ דמפחד אויב חדלו ארחות מלשון חדל להיות לשרה אורח כנשים ועי' מ"ש בסוף ס"ט ואכמ"ל]:

סעיף ט

[אם טמאה מה"ת משעת הוסת כשראתה אח"כ] עי' נוב"י מה"ק סי' נ"ה דבראתה אח"כ טמאה מה"ת משעת הוסת והוכיח מש"ס דבהך דבדקה ומצאה טמאה אין חילוק בין מ"ד וסתות מה"ת להסוברים מדרבנן ופלא בעיני ממ"ש הרמב"ם הל' א"ב פ"ח הי"ג להדיא דגם בבדקה ומצאה טמאה אינה אסורה למפרע רק מדרבנן עי"ש וצ"ע [ועי' מגיד משנה שם וראיתי שהרגישו בזה באחרונים והנה ממ"ש הרמב"ם שם שאינה מטמאה את בועלה למפרע נראה דאף בשמשה בזמן וסתה לא אמרינן דודאי הרגישה בזמן וסתה וטעתה בהרגשת שמש ואפשר לדחוק דמיירי בשמשה אחר עבור וסתה ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ח וצ"ע. ומ"ש שם בסק"ה לחזק דברי הח"ס סי' קנ"ג דאף למ"ד וסתות מה"ת ושאף מצאה טהורה טמאה מ"מ אין ע"ז קרבן ומלקות צ"ע לי אם שמשה בזמן הוסת די"ל הרגשת שמש אם גם בזה ה"ה. והנוב"י כעת אין ת"י וע"כ לא אבין איך נאמר דלמ"ד וסתות דרבנן כשמצאה אח"כ טמאה יהיה הטומאה מה"ת משעת הוסת ואף בשמשה בשעת הוסת צ"ע כנ"ל וכן לא אבין לשון הרמב"ם ז"ל שם הלכה י"ב שכחה ולא בדקה בין באונס בין ברצון דהלא בשוכח לא יצויר רצון ועי' מג"א סי' ק"ח ס"ק י"א וסי' תקכ"ז סק"ו ושבו"י ח"ב סי' קמ"ח ולעיל בסי' קפ"ג סק"ו ואכמ"ל]:

בפתחי תשובה ס"ק י"ח כתב על דברי החו"ד [דה"ה אם בשעת וסתה, הטילה מים ל"מ בדיקה] עיי"ש ולא נלפע"ד דבשלמא בבדיקה אמרינן שמא היה דם על העד והרגישה בשעת מעשה ונאבד ויותר מזה אפילו בדקה אחר הוסת ונאבד העד ג"כ אסורה לדיעה ב' דליכא שום בדיקה דשמא היה דם על העד ואע"ג דוסתות דרבנן מ"מ בירור צריך להוציא מאיסור דרבנן ובנאבד ליכא בירור [וזה רק לפמ"ש בס"ב דאין הטעם משום דאיכא לברורי דאל"כ הלא בשנאבד בשוגג דליכא לברורי יש להקל שוב מחמת הס"ס] משא"כ בהך דהשתינה מדוע לא יועיל בדיקה אח"כ דסוף סוף לא ראתה ואטו מספק הרגשה נאסור אותה ונאמר שנימוק הדם ח"ו לומר בן [דא"כ גם בעברו ימים רבים מדוע מהני בדיקה כנ"ל בס"ב דהלא בימים רבים ודאי הטילה מים ועפ"ז גם בעברה ושמשה בשעת הוסת ג"כ לא מחמרינן לומר דשמא הרגישה וטעתה בהרגשת שמש כנ"ל דהרי עכ"פ לא ראתה ולא מחמרינן לומר דשמא חיפהו ש"ז כמו בסי' קצ"ג דיש לחלק וכמו שלא חיישינן לשמא נימוק הדם בהשתנה. מיהו יש קצת לישב דברי הפת"ש דכונתו בלא ראתה במקום שהשתינה אם יש דם ממש ואז י"ל דדמי ללא בדקה העד ואף שהשתינת עג"ק שאינה מקבלת טומאה וא"כ הוי ס"ס מעליא שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה ואז גם מדרבנן טהורה ג"כ די"ל כמ"ש בס"ב דבסמוך לוסת אין ספק הרגישה ואכמ"ל ועי' מ"ש בסמוך משא"כ כשהשתינה אחר שעבר הוסת דיש ס"ס מהני בדיקה] ורק זאת נאמר דבהשתינה בעינן גם לדיעה א' בדיקה דוקא וזה ברור [ועי' פרישה אות י"ח וס' לח ושמלה]:

ודע דהך דכאן לא סמכינן אס"ס עי' מ"ש [בס"ב] דהוי ס"ס במקום חזקה דאוב"ב וחזקת טהרה איתרעי מטעמים שכתבתי שם ולהסוברים דמותרת בלי בדיקה היינו דאיתרע חזקת אוב"ב על ידי [שלא] הרגישה ושוב ליבא חזקה ולא נשאר רק ספק דרבנן שמא לא ראתה דאפילו ראתה לא הרגישה בודאי והוי דרבנן ומוקמינן אחזקת טהרה ובמקום חזקה א"צ לברר ודיעה ב' ס"ל נהי דהך חזקה דאוב"ב איתרע מ"מ גם חזקת טהרה לית לה על יום זה כיון דחמיר רואה ביום זה ובספק דרבנן בלא חזקה מסייע צריכים לברר היכא דאיכא לברורי כנ"ל. ועי' בס' תפארת ישראל דהקשה בהך דהיתה במחבא לוקמי חזקה דאוב"ב נגד חזקה דחרדה מסלקת יע"ש שתירץ דמחמת זה אוקמינן אחזקת טהרה. ולפמ"ש דעכ"פ איתרע חזקת טהרה גבה נ"ל בפשיטות דכיון דליכא שום חזקה לאיסור ג"כ הוי כמו שאין הוסת עכשיו כלל ועכ"פ לא גרע מאשה שאין לה וסת ומותרת בלא בדיקה וכ"ז באם וסתות מה"ת אבל לדידן דוסתות דרבנן בלא"ה לק"מ דהך חזקה דחרדה מסלקת דמים אלים טובא דהך חזקה מה"ת] [עי' מ"ש בסעיף ח'] משא"כ הך דאוב"ב לא הוי רק דרבנן:

סעיף י

נ"ל דבר חדש דהך דביוצא לדרך ל"ח לסמוך לוסת זהו רק לשמא תראה אבל לשמא ראתה חיישינן דאפשר בבדיקה וממנ"פ ואפשר ששייך שמא לבו נוקפו ופורש וצ"ע כעת ומסברא נראה להחמיר [ועי' מ"ש בסי' קפ"ג סק"ד]:

ש"ך ס"ק כ"ח

[אם מותר לשמש בל"ט סמוך לוסת] מדברי נ"י הללו מבואר כהחולקים על בנ"י דמתיר בליל טבילה בסמוך לוסת והוא דהרי הנ"י מפרש הך דחייב אדם לפקוד היינו שתטבול בערב ומ"מ מוקי לה בסמוך לוסת כמבואר בש"ס הרי דל"ט לבד לא מהני ורק ביוצא לדרך ג"כ [אנה פנה דודי דהרי להנ"י הפי' בגמ' סמוך לוסתה שם היינו וסת טבילתה ולא מיירי כלל בסמוך לוסת נדתה ועי' חו"ד ביאורים ס"ק י"ג כה"ג ועי' במבוא לנחל אשכול סוף אות י' שצ"ל ברז"ה בשער תקון ווסתות לא לעונת הוסת אלא לעונת יציאתו לדרך ועי' כו"פ ס"ק י"ב דכשחל ל"ט סמוך לוסת נדתה ממ"נ א"צ להמתין מה"ט. ולדינא כשכבר המתין והוא ל"ט וגם יוצא לדרך אף שבחת"ס סי' ק"ע אסר בפשיטות ע"פ הנ"ל ס"ב דסמוך לוסת הוי מה"ת מ"מ משיטת אחרונים נראה להקל בזה ועכ"פ קודם החצי שעה שרגילה לראות ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ח ועי' ס' מלבושי טהרה מ"ש בזה והנלפעד"כ] ונראה ברור דכאן סגי ביב"ש להמתין דל"ש כאן לומר דכל היום בעינן דתלוי במהלך החמה כמובן:

סעיף יא

עד שישאלנה [הערות לענין ס"ס] דל"ש ספק [ספיקא שיתבאר לקמן] במקום חזקה דאוב"ב עי' מ"ש בסעיף ב' ח' ט'] ואפילו בבא מן הדרך ג"כ הדין כן עי' בש"ס [ועי' בתוה"ש ס"ק כ"ב כ"ג ומ"ש שם אבל מ"מ כו' ונראה מדבריו דגם בבא מהד"ר אחר שיעור שתספור א"צ לשאול לא קימ"ל כן דאם הוא בדרך אינה רגילה לטבול ועי' לחם ושמלה] ובשוהה הוי ס"ס והך ספק לא הוי במקום חזקה דאינו סותר לחזקה דאוב"ב [ועי' בתוה"ש רסי' קפ"ה] ואי תקשה דהא עכ"פ מדרבנן הוי רואה ודאית ול"מ ספק א' לודאי ראתה לענין דרבנן ג"כ י"ל דהך חזקה דאוב"ב אינה כודאי רואה אף מדרבנן ורק חזקה לענין בדיקה עי' בפי' רש"י בש"ס ופשוט והך דא"צ לשואלה אף דאפשר לברר [עי' בתוה"ש שם] היינו דמה"ת אין חוששין כלל שתראה ורק מדרבנן ולחשש זה הוי ס"ס וס"ס בדרבנן א"צ לברר ועי' שיבת ציון סי' ל'.

[לפי ענ"ד צ"ע דמדוע לא הביא הש"ך בסי' ק"ב סק"ז ראיה דלא הוי דשיל"מ כשאין המתיר עתיד לבוא מהך דמתירין בשהה שיעור שתוכל לשפוד ולטבול וא"צ לשואלה ודשיל"מ י"ל דאף בדרבנן ל"מ ס"ס עי' מג"א ס"ק י"ג סק"ד ויו"ד שם וכאן לא שייכי התרוצים המובאים באהל ברכות ותודאו"ת ל"ו וע"כ מוכרחים לתירוץ תוה"ש דכאן איכא ג"כ חזקה וכמו דרובא וחזקה מהני בדשיל"מ עי' יו"ד סי' א' דמשמע דבנטל קבלת אף כלי מתנות א"צ הכשר אף דהוי דשיל"מ למהרי"ל המובא בש"ך ק"ב סק"ח [ובאמת י"ל בכלי סברת הצל"ח הנ"ל שם באהלי כיון שיכול להשתמש בה תיכף וגם לאח"כ לא הוי דשיל"מ] עי' בנה"ך שם דרוב מצוין מסייע וכן י"ל דס"ס וחזקה מהני דש"ש עדיף מרוב עי' ס"ז ק"י ס"ק ט"ו ושיבת ציון שם ואכמ"ל] אך צ"ע דבהיה בעלה בעיר ואסרינן אותה קודם השיעור שתספור מחמת שהוי ספק אי ואם כן שוב איך מצטרף לס"ס דהרי נודע ספק א' תחילה עי' כללי ספק ספיקא [וראיתי בפרי תבואה בכלי חזקה אות י"ב שהרגיש בזה ואאמו"ר שליט"א הראה לי דרש"י בנדה ט"ו ע"ב ד"ה מחשב דקדק דמיירי בשהה בדרך ז' ימיה ואך י"ל דכאן לא אסרנו מקודם דלא היה נפ"מ לו דאם היה נפ"מ לו בבר היה שואבה] ועוד קשה להסוברים דבספק אם נעשה מעשה להתיר לא אמרינן ספק דרבנן לקולא א"כ גם בכאן הך ספק טבלה הוי ספק נפשה מעשה להתיר מיהו זה י"ל ע"פ סברת התוה"ש רס"י קפ"ה דכאן דרכה לטבול והוי גם בספק אם נעשה מעשה ספק הרגיל [ודמי למ"ש תוס' יבמות קי"ט דתשמיש דאדם לא חשוב מעשה משום דמצוי וממילא ע"ש] אבל קושיא א' קשה וי"ל דהנה באמת יש ס"ס גם תיכף אחר וסת שמא לא ראתה ושמא לא הרגישה ורק דחזקה של אוב"ב עומד לנגד ונגד הך חזקה יש עוד ספק טבלה לאוקמה אחזקת טהרה ושוב נשאר לנו הס"ס הראשונה שנולדו ביחד וסמכינן עליה דליכא שוב חזקה הסותר דאוקי חזקה להדי חזקת יטהרה בצירוף הספק דטבלה:

[ראיתי בחו"ד ד"ה עד שישאלנה דאפילו ערה ושוכבת אצלו מ"מ צריך דוקא שישאלנה עי"ש ברש"י ותוס' שכ"כ להדיא ולא הודיענו איה מקומם וכן בסי' קפ"ה כשהיא בחזקת טומאה כ"כ וגם שם פקפק הלחם ושמלה דאין להחמיר וחזקה זו מוציאה מידי ודאי וכ"ש בכה"ג שקימ"ל וסתות דרבנן ודאי דמהני ובפרט כשבאה ושוכבת אצלו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ואין כאן הסברא דיצרה אלבשה ואכמ"ל והנלפעד"כ.]

תוכן העניינים

מור ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה