אור ברסלב
מועדי ניסים הלכות פורים › סימן: ע''ד - שאלה: כשפורים בשבת או בסמוך אליו האם המגילה מוקצת בשבת?

מועדי ניסים

הלכות פורים · סימן: ע''ד - שאלה: כשפורים בשבת או בסמוך אליו האם המגילה מוקצת בשבת?

סימן: ע''ג - שאלה: מה הם החיובים לאבל בפורים?

מוכח במגילה (דף ד:) דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה (ובתקיעת שופר), ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה. והקשו התוס' שם אמאי לא קאמר ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים דאורחא דמילתא הוי טפי ותירץ דיש לומר דמרה"י לרה"ר לא טעו אינשי. ובזרע יצחק כתב שם שבדברי רש"י מתורצת קושית התוס' דלמה לא אמר ויוציאנה מרה"י לר"ה, לכך קאמר תדע למה נקט ויעבירנה, לומר לך דלא מבעיא אם המגילה ברה"י ודאי חיישינן שמא יוציאנה, אלא אפילו בשדה דליכא למיחש להוצאה, אפ"ה חיישינן שמא יעבירנה, הפך מתוס' דס"ל דהוצאה לא חיישינן. וכן פי' הריטב"א שם דחששא דקילא טפי נקט לרבותא.

נמצא דבין לרש"י ובין לתוס' כיון חיישינן לטלטולה לכן לא קרינן בה בשבת והכי משמע מדגזרינן בשבת לא קרינן וטעמא דאמר רבה הכל חייבין וכו'. ומדלא קרינן בה בפורים שחל בשבת חזר דינא כבתחילה ואינה מוקצת דהא מה יועיל לו לקרא בשבת דאינו יוצא י"ח בכך אלא רצונו ללמוד ממנה ולכן לא שייך בזה האי טעמא דרבה וכדרך שמותר ללמוד מחומש ואסור להוציאו לרה"ר וכן אסור לטלטלו ברה"ר כך נראה דינא דמגילה וראה לספר מישרים אהבוך (עמוד נב) שציין לא"ר, בגדי ישע, חסדי דוד, מטה יהודה,משנה ברורה, וכן הגר"ש דבליצקי בספר פורים משולש. אמנם הפר"ח (בסימן תרפח אות ו) כתב שמסתברא לאסור את טלטולה מדאמרו בספר אפטרתא שאסור לטלטלו כשאינו חזי לקריאה ע"ש.

ומדברי הפר"ח לכאורה משמע שאסור לטלטל את המגילה בשבתות של כל השנה ומקור דבריו מגיטין (דף ס.) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מ"ט דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה, דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך, ה"נ כיון דלא אפשר - עת לעשות לה' הפרו תורתך. ויותר נראה לפרש את דבריו שאיסור טלטול האפטרתה בשבתות רק משום שאינו יכול לקרא בה באף שבת ואילו המגילה נאסרת בקריאה רק שבת אחת ממילא כוונתו שתיאסר בטלטול רק שבת אחת ותו לא דהיינו כשמותר לקרא אזי סר איסור הטלטול וכפי' הריטב"א שם והרי הוא כקורא דברים שבכתב על פה, וכדאסיקנא דשרי למקרי בזה ולטלטולי דהא ר"י ור"ל מעייני בספרא דאגדתא בשבתא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך. עיין לשו"ת רב פעלים (חלק ד או"ח סימן לג) והרי"ף והרא"ש ז"ל הביא כל זה לפסק הלכה ורק הרמב"ם ומרן בש"ע לא זכרו זה ע"ש.

ומטעם זה צ"ל לשיטת הפר"ח שאסור לטלטל את המגילה דאינה ראויה לשימוש אחר מלבד קריאה וכמ"ש זרע אמת שם דאין להקשות מאי קמ"ל דלטלטולי נמי אסור פשיטא כיון דכבר אמר אסור למקרי ביה די"ל דה"א דאפילו הכי יהיה מותר לטלטולי דלא גרע מנייר בעלמא דחזי לצור ע"פ צלוחיתו קמ"ל דכיון דעיקרו קאי לקריאה ואסור למקרי ביה הוי מוקצה ואסור לטלטלו וק"ל. ואיסור זה הוא רק לשבת שבו היא נאסרת בקריאה. וכדברינו הביא בספר מישרים אהבוך (עמוד נב) כמה פוסקים.

ויש שהבינו את הפר"ח שאסר לכל שבתות השנה והשיגו עליו ויש שדחו את ראיתו דלא דמי עיין לא"ר שהובא בכף החיים (סימן שח אות מח) ובעוד יוסף חי שם (לר' יוסף זרקא היה מגדולי תוניס) דמשמע לרש"י דמותר לטלטל המגילה ולקרות בה בשבת דעלמא דלא חיישינן לשמא ילך אצל בקי כיון דאינו מחוייב בדבר וכן משמע מדברי התו' שכתבו דמשום תקיעה א' שאינה אלא משום זכר ליובל לא אצטריך כולי האי כו' דלא כהרפ"ח בה' מגילה סי' שאסר לטלטל המגילה בשבת ע"ש ואפשר דהפר"ח לא מיירי אלא בפורים שחל להיות בשבת. וכ"כ בשיירי כנה"ג (בסימן תרפח אות ב) דמותר לטלטלה אך נסתפק בדבר משום שהרשב"א אסר לטלטל גט ונותר בספק בדבר שמא דמי למגילה. וכן נראה דעת כף החיים שם להתיר.

ואע"פ שלא יחול פורים בשבת עיין עוד לקמן בזה ממילא אין שום חשש עדיין אפשר לחוש כשיחול פורים ביום א' ויכול לקרות בשעת הדחק מבעוד יום מפלג המנחה וכדברי גדולי הפוס' שלחולים ויולדות אין צריך להעריב כל כך אלא רשאין למהר קריאתן מבעוד יום אע"פ שהוא עדיין בתחום יום י"ג והובא בשו"ע (סעיף ד) נמצא דיש אופן שיכול לקרא בשבת ולצאת בו י"ח ויש לחוש לזה אלא מדיוק דברי רבה הנ"ל "הכל חייבין בקריאת מגילה" וכן מדברי הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק א הלכה יג) שכתב "הכל חייבים בקריאתה וכו' " לכן מטעם זה גזרו על הרבים דהכל טרודין במצותן ואולי לא יזכור שום א' לחבירו מלהוציא ד' אמות ברשות הרבים ולכן גזרינן אהנהו אבל גבי מצווה ליחיד בלבד דליכא טרוד במצותו דמצוה רמיא עליה לא גזרו כלל ומשמע לכאורה שיחיד יכול לצאת ידי חובה בזה. איברא ברור הדבר דלא פלוג רבנן בזה דבודאי שגם היחיד אינו יוצא י"ח בקריאתו.

וכעין זה ראיתי שהסתפק הגאון ברוך פרענקיל (בסימן תרצב) ובשפת אמת שם מסתימת לשון הפוסקים משמע דאף מי שעבר ולא קרא בע"ש אסור לקרות בשבת אבל לטעמי' דררב יוסף נראה דאם לא קרא בע"ש יכול לקרותה בשבת וג"כ מחויב לקרות, וממילא י"ל דאע"ג דר"י נמי ס"ל טעמא דרבה בשופר ולולב מ"מ במגילה כיון דמטעמא דר"י ג"כ הזמן בע"ש ממילא לא הוצרכו להוסיף איסור מטעמא דשמא יעבירנה וא"כ בעבר ולא קרא שפיר קורא בשבת, ולפ"ז צ"ע נמי לדינא כיון דתניא כוותיה דרב יוסף י"ל דהלכה כמותו בשגם דלרבה נמי אין הדין ברור שאינו קורא בשבת בכה"ג, ותמהני על הפוס' שלא דיברו מזה ועי' במג"א (סי' תרצ"ב סק"ו) עכ"ל.

ולפי זה צ"ל בשאר שבתות מותר ללמוד מהמגילה ורק בשבת שיכולים לקרא בה ולצאת בה י"ח בשעת הדחק דהיינו את חובת קריאתו כגון שבת הסמוכה לפורים אזי נאסרת המגילה מדין מוקצה ואין לטלטלה אף בביתו. אע"פ שבשאר השנה שרי לטלטלה ואינה מוקצת כלל אף לדעת הפר"ח וראה עוד לקמן בזה. איברא נראה לדחוק ולומר שאינה מוקצת לשאר העולם אלא רק לאלה הקוראים בה בשעת הדחק בכדי לצאת בה י"ח ומטעם זה ביום השבת היא מוקצת. ואף אם קראה בה אינו יוצא י"ח מדגזרו רבותינו והביאם מרן בשו"ע (או"ח סימן תרפח סעיף ו) יום חמשה עשר שחל להיות בשבת אין קורין המגילה בשבת וכו'.

ויש לדחות ולומר שגם לבודדים הנ"ל אינה מוקצת כלל ורק גזרו שאין קוראים בה בשבת וממילא לא יקראו בה ואם קראה אינו יוצא י"ח יתרה מזו התירו במילה מה שלא התירו בשופר ולולב ומגילה מטעם שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים יותר ממילה שהרי מילה דוחה שבת ולא חששו להעביר ארבע אמות, ותירץ ספר כלבו (סימן עב) דכיון שהמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על בית דין לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהן ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו הם ענינים מוטלין על כל ההמון שכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ. וכן בנושא דידן שבודדים הם שיקראו בשבת ולכן אינה מוקצת כלל. ורק במצוה שכל הרבים מחוייבים יש לחוש וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תפב) בשם הריטב"א סוכה (דף מ"ד) דערבה בהושענא רבה פרנסי הקהל מביאין אותה ביום ז' משל צבור ואין כל אחד מביא אותה לעצמו וכ"כ הר"ן ע"ש והוא משום גזירה דרבה ע"ש ועיין רמ"א דנוהגין ששמש ביהכ"נ מביא ולוקחין ממנו והכי נהוג אצלנו וק"ל ע"כ. וכדיוק דברי רבה הנ"ל שכתב "הכל חייבין בקריאת מגילה" דהיינו דוקא בדבר שיש בו חיוב לרבים גזרו.

נמצא שאין שום חשש מוקצה על המגילה עצמה ורק יציאת ידי חובה בקריאתה גזרו וראה בשו"ת יביע אומר (חלק ח או"ח סימן מא) שראה בשו"ת גנזי יוסף (סי' קמו אות ד) שהביא בשם המאסף (שנה י"ג, סי' טז אות ה), שיש טעם שלא לקדש הלבנה בשבת, משום דחיישינן שמא יוציא הסידור לרשות הרבים, וכמו שגזרו חכמים בלולב ושופר ומגילה שמא יעבירנו ברה"ר. וכ"כ השדי חמד (מע' ראש השנה סי' ב אות ב), אמנם כתב דיש לדחות ע"ש. אך מדבריהם נלמד אף שחששו לשמא יעבירנו ברה"ר ודאי שלא העלו על דעתם שהסידור מוקצה אלא ודאי שכל גזרתם ביטול המצוה בשב ואל תעשה ופשוט.

וסימוכין לזה שאין מוקצה בשבת אחת למגילה ובשאר השנה מותרת מצאתי בדברי שו"ת רב פעלים (חלק א או"ח סימן ל) בשם הצל"ח בדברי הר"ן למה מילה דוחה שבת ולא גזרו שמא יעבירנו ארבע אמות ברה"ר, משום דבמילה אינו טרוד רק אבי הבן, ואם ירצה להעביר ד' אמות בר"ה יזכירוהו אחרים, משא"כ שופר ומגילה ולולב שהכל טרודים. והקשה הר"ן הרי בהזאה דטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ערב פסח, אינו טרוד רק הטמא לבדו, ואמאי קי"ל הזאה אינה דוחה שבת אפילו בשבת של ערב פסח שאם לא יזה לא יעשה פסחו, ותירץ הר"ן ז"ל, שאף שאין שאר העם טרודין בהזאה, מ"מ טרודים הם בעשיית הפסח, והקשה הגאון ז"ל א"כ אם חל מילה בשבת ערב פסח לא תדחה המילה את השבת באותו יום, שמא יעביר האזמל ד' אמות ברה"ר ואין מי שיזכירנו שהכל טרודים בעשית הפסח, ותירץ שצ"ל כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת, לא שייך לאסור בע"פ שחל בשבת דמחזי בזה גזרת חכמים כחוכא להחמיר בשבת זה יותר מכל שבתות השנה, עכ"ד, ומטעם זה התיר שם מוקצה ביו"ט שחל בשבת, משום דלא תהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא. ושמא מטעם זה הפר"ח ציין לספר האפטרתא ששם הספרים אסורים בטלטול כל השבתות בכל השנה.

ולענ"ד היא ראיה ברורה ונעלמה מעיני האחרונים ומשו"ת ציץ אליעזר (חלק יב סימן נא) שהעלו לחלק בין השבתות וז"ל בסוף דבריו כיון שאין קורין המגילה בשבת לצאת ידי חיוב המוטל עליו משום גזירה דרבה א"כ תו כבר לא פלוג ונאסר לטלטל בכל גוונא ואף לסתם לימוד מכיון דיש בשבת "זו" חובת הקריאה. ומה שמובא בפוס' שאין לטלטל מצה בערב פסח שחל בשבת משום מוקצה וזהו על מצה השמורה המיועדת לליל הסדר. אין לדמות למגילה דהא אין המצה מצוייה בכל השנה ונקל כאן ונחמיר שם.

ומה שבס"ת לא חיישינן שמא יטלטלו כדלעיל רק בדבר שיש בו חיוב לרבים על כל אחד ואחד שהם טרודין במצותן ואולי לא יזכור שום א' לחבירו מלהוציא ד' אמות ברשות הרבים ולכן גזרינן אהנהו אבל גבי ס"ת דליכא טרוד במצותו אלא החזן דמצוה רמיא עליה. ועוד דאין לטלטל ס"ת אלא ע"י עשרה אנשים וכמ"ש הפו' ובדברינו שו"ת בריח התיכון (חלק ב סימן עג) ע"ש. וכ"כ בעוד יוסף חי שם דבלא"ה אין מגלגלין ס"ת ממקום למקום. וכעין זה ראיתי בשו"ת יביע אומר שם שציין להגאון מהר"י טייב בערך השלחן אורח חיים (סימן רפב סק"א), שהביא קושית התוספות יום טוב בפרק קמא דמגילה, דאמאי לא גזרו על קריאת התורה בשבת, שמא יוציא הספר תורה ויוליכנו אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים. ותירץ דשאני קריאת התורה שאינה אלא בציבור. מה שאין כן לולב ושופר שהם ביד כל אחד ואחד. ע"ש.

וכפי שכתבו הפוס' ובספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) פורים הוא י"ד אדר ואינו חל רק באחד דימי אגה"ו, והובא במגיד משנה שם שלעולם אין י"ד באדר פורים יחול בשבת כדי שלא יבא יוה"כ בערב שבת וזה ברור בדרכי הקביעות וכל מה שהזכירו חל י"ד בשבת הוא בזמנם שנקבע בזמן הראיה ממילא אין שום חשש לכל האמור לעיל ומה שחל טו' באדר פורים למוקפי חומה בשבת גם אין חשש דהא המוקפים קוראים את המגילה ביום יד' באדר כשאר ערי ישראל. אמנם כפי שכתבנו לקוראים את המגילה לפני או אחרי השבת בדיעבד יש לומר שהגזרה קיימת ולא יצא י"ח. וכמ"ש המג"א (סימן תרצ"ב סק"ו) וכשחל פורים ביום א' ויש עירוב מותר להביא את המגילה ביום שבת לבית הכנסת דהא לא גזרו בזה כלל אלא רק מדין מכין משבת לחול אסור וכמ"ש כל האחרונים ובשערי תשובה (בסימן תרצג ס"ק ב) ומטעם זה גם אין להכינה בשבת לקריאה עבור הלילה. אך אם ברצונו ללמוד את קריאתה וכד' ביום השבת ודאי שאין שום חשש ושו"ר שכן העלה בספר ערך השולחן (סק"ו) שפורים שחל במוצאי שבת מותר להתלמד בשבת וציין לעוד פוסקים ע"ש.

עיין בדברינו (בסימן י) כשעשה את המצוה לא כרצון חכמים מסקו התוס' דאפי' מדאורייתא לא קיים דשיטת התוס' דפסול דרבנן מהני לדאורייתא דהמצוה נפקעת ממנו לגמרי, עיין בערוך השולחן שם. ולעומתם הריטב"א מפרש שלא קיים מצות כרצון חכמים, ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב, וכן רבים. וכ"כ הר"ן מדאורייתא ודאי קיים המצוה דפסול מדרבנן לא מפקיע המצוה מדאורייתא, וכיון דבדיעבד קיים אמרינן יצא והובא בשו"ת הר צבי שם ובשו"ת עונג יו"ט (סימן ט) ובכף החיים (ס"ק יג) עיין בזה עוד בביאור הלכה ( בד"ה כאלו לא).

וכן הכא שקרא את המגילה בשבת אי יוצא י"ח בכך מובא שו"ת הר צבי שם בשם חשק שלמה (מגילה דף ה ע"ב) שנסתפק בקטן שהגדיל בפורים שחל בשבת, או בשכחו ונאנסו ולא קראו את המגילה בע"ש אי צריך לקרות את המגילה בשבת, די"ל דבתר שעקרו חכמים לחיוב הקריאה בשבת שוב אינו מוטל על יום השבת שום חיובי קריאה, וכן י"ל לענין תקיעת שופר. וזה אינו דבשופר דהוי מצוה דאורייתא יוצא י"ח וכדלעיל ואילו במגילה דהוי מצוה דרבנן הם אמרו והם אמרו וודאי שאינו יוצא י"ח בכך וכנ"ל וכן מסקנתו בשו"ת הר צבי אם עבר ותקע קיים המצוה, ודלא כבעל חשק שלמה שמצדד דפקעה לגמרי המצוה של שבת. דמסקנת הגמרא ריש מגילה כל ההקדמות והתקנה שלא לקרות בשבת - אנשי כנה"ג בעצמן תקנו, והם אמרו שלשם איזה צורך שהוא יכולים לעוקרם ולהקדים זמן הקריאה כפי ראות עיני חכמים, ומכיון שאנשי כנה"ג מעיקרא נתנו רשות להקדים לעת הצורך רואים אנו אותה הקדמה כאילו אנשי כנה"ג בעצמן הקדימוה ועקרו מצות קריאה מיום השבת, ולכן לא נשארה בשבת שום מצוה כלל, משא"כ בשופר שחיובו מן התורה, אומר רע"א דאע"ג דחכמים אסרו תקיעת שופר בשבת, מ"מ המצוה של התורה לא נעקרה ממקומה, ולכן אם עבר ותקע קיים אמרינן ויצא ידי מצוה של תורה.

לסיכום: אין המגילה מוקצת ביום שבת ולא בשבת הסמוך לפורים.

פירות הנושרים:

1. אין קוראים מגילה בשבת.

2. כיון שבכל שבתות השנה מילה דוחה שבת, לא שייך לאסור בערב פסח שחל בשבת כל שהיא דמחזי בזה גזרת חכמים כחוכא להחמיר בשבת זה יותר מכל שבתות השנה, וכן הדין במוקצה ביו"ט שחל בשבת, משום דלא תהוי מלתא דרבנן כחוכא ואטלולא.

3. אין לקרא מגילה ביום שבת כשפורים חל ביום א' או ביום ו' גם בדיעבד.

4. האנוס שקרא את המגילה בשבת לא יצא י"ח.

5. מצוה מדאוריתא שלא עשה כרצון חכמים יצא י"ח.

6. י"א שהמגילה מוקצת ביום שבת זה.

7. כיון שמילה אינה מוטלת רק על יחידים כגון האב או על בית דין לא חששו שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים כי האחרים שאין המילה מוטלת עליהן ימנעום מזה ויזהירום אבל שלשה אלו (שופר, לולב, ומגילה) הם ענינים מוטלין על כל ההמון שכן אפשר שיתעו בו רבים מעמי הארץ.

8. לעולם אין י"ד באדר חל בשבת כדי שלא יבא יוה"כ בערב שבת.

9. אין להביא את המגילה לבה"כ ביום שבת בכדי לקוראה במוצאי שבת משום הכנה משבת לחול.

10. אין לטלטל מצה בערב פסח שחל בשבת משום מוקצה וזהו על מצה השמורה המיועדת לליל הסדר

סימן: ע''ה - שאלה: האם יש איסור בתפושות לאשה ע''י מלבוש אחד של איש כגון מגבעת ?

כתב בעל ספר יראים (סימן שפה) לא יהיה כלי גבר על אשה. ולא ילבש גבר שמלת אשה. מה ת"ל אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש הרי כבר נאמר תועבה ומה תועבה היא אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וילך וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותלך ותשב בין האנשים וכו' הלכך יזהר אדם שלא יתקן בתקוני נשים והכל כמנהג המקום בתקונים ומלבושים שרגילות נשי המקום להתקן ולהיות מלבושיהם חלוקים ממלבושי אנשים מכולם יהא מוזהר שלא להתקן ואשה במלבושי האיש שאין כיוצא בהם במלבושי אשה. וללבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי ולפי שראיתי בני אדם שלובשים מלבושי נשים עראי לשחוק והוקשה בעיני כתבתי כן. וכן דעת הרמב"ם שנביא דבריו לקמן בס"ד והובא בכסף משנה שכבר בלבישה הוא חייב ולא הצריך שישב איש בין הנשים או האשה בין האנשים בכדי להתחייב.

אלא שהרמ"א בהגה בש"ע (או"ח סימן תרצו סעיף ח) כתב שאין איסור במה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן המנהג ומקורו מתשובת מהר"י מינץ. וכתב שם על לבישת הפרצופים שנוהגין ללבוש בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים בפורים. ולפי זה לדבריו כ"ש שמותר למבוגרים להתחפש ע"י מלבוש אחד וכ"ש לילדים להתחפש במלבושים של מלכת אסתר וכד' וכן לבת להתחפש למרדכי היהודי וכד' דיש שמחה פורים בכך. וטעם למנהג התחפושות מובא במנהגי ישורון (עמוד 59) שנאמר אסתיר פני וכו' נהגו להתחפש ולתת מסוה על פנים בפורים ע"ש.

והשיגו עליו בברכי יוסף שם מדברי הרב בית חדש (י"ד סי' קפ"ב) דחה דברי מהר"י מינץ בזה, ודחה כל ראיותיו. וכן הרב כנה"ג והרב מהר"ש אבוהב בספר הזכרונות שלו (זכרון ב פרק ב) הרבו להשיב עליו, ודבריהם ברורים, שאין ראיותיו (מהר"י מינץ) מחוורות. והרב בית חדש אייתי מתניתא בידיה, דברי מהר"א ממיץ בספר יראים (סי' צ"ו), דאסר אפי' בשמחת חתן וכלה. וכן מצאתי שאסר הר"מ לחתן וכלה, וכתב שלא יעלה על הדעת שמפני היותם חתן וכלה הותר להם איסור תורה. ע"ש. וכ"כ בספר משא חיים לרבינו חיים פאלאג'י (מערכת ל אות קיג) שיש לבטל המנהג רע שלא ללבוש בפורים ובשמחת חתן וכלה וכ"כ הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א בספרו סנסן ליאיר (סימן יב) ועוד כתב שכל מנהג התחפושות הוא מנהג גויים ואין זה מנהג הספרדים כלל וידוע שיצאו מכשולות רבים בבני ברק ממנהג תחפושות זכר ונקבה וגם הגדולים מוזהרים על הקטנים שלא להלביש הילדים בגדי ילדות וכן להפך משום מצות חינוך ע"ש.

ומדברי הרמב"ם (בהלכות עבודת כוכבים פרק יב הלכה י) ומרן בשו"ע (יו"ד סימן קפב סעיף ה) מוכח אף במלבוש אחד אסור וז"ל לא תעדה אשה עדי האיש, כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו וכו' וגם הרמ"א כתב בהגה כדברי הב"י שם שאפילו באחד מן הבגדים אסור, אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה. וכמ"ש בספר החינוך (מצוה תקמב) שאסר אף אם תשים בראשה מצנפת או שאר כלים המיוחדים לאיש. וכ"כ בקיצור שולחן ערוך (סימן קעא) שאסור לאיש ללבוש אפילו מלבוש אחד של אשה, אף על פי שהוא ניכר בשאר מלבושיו שהוא איש. וכן אסור לאשה ללבוש אפילו מלבוש אחד של איש. ולא מלבושים בלבד אסורים אלא אפילו כל תכשיט, וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום, אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש אסור לאשה. וכ"כ בשולחן ערוך המקוצר (סימן קכג הערה ט) שאפילו באופן חלקי אסור ולדידן אסור בהחלט.

ללמדך להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור בין בעראי בין במלבוש אחד שלא יחשדוך אחרים וכפי שכתב הרמב"ם שהובא לעיל גם בכובע אסור. וגם הבאר היטב (סק"יג) ובעל המשנ"ב (ס"ק ל) כתבו בשם הט"ז והב"ח ועוד שיש לבטל מנהג זה הן בפורים או בשמחת נישואין וכ"כ באה"ג שם וכתב עוד שם שאם כל המלבושים של איש רק מלבוש א' של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם [פמ"ג] ועיין בכנה"ג ובשל"ה שהזהירו להרחיק מזה. אמנם מדבריו משמע שאין למחות במלבוש אחד וודאי שאין הדבר טוב וממ"ש לעיל משמע שיש איסור בדבר. וכנ"ל דיש להתרחק מזה בין בקבע ובין בעראי ואין חילוק בזה וכמ"ש הש"ך (יו"ד סימן קפב ס"ק ז) בשם הרא"מ בספר יראים דאסור ללבוש אפילו דרך עראי ובדרך שחוק שהרי לא חילק הכתוב ולפי שראיתי בני אדם לובשין במלבושי אשה וגם אשה במלבושי איש בדרך עראי במשתאות של חתן וכלה וגם בענינים הרבה כתבתי כן עכ"ל נמצא שאין חילוק בזה וראה עוד לקמן.

וראיתי גם לרבי יאשיהו בן יוסף פינטו בשו"ת נבחר מכסף (חלק יו"ד סימן טז) דגם מוכח לו מהפוס' הנ"ל שלא יפה שמקשטים החתן בראשו בתכשיטי אבנים טובות של נשים שנותנים בראשם בעת כניסת החתן לחופתו ומברכים אותו ברכת כהנים ומרקדים לפניו בנרות לשמחו אף שהוא לזמן מועט כההיא שכתב החיד"א ביוסף אומץ סי' פ"ה להתיר לאשה היולדת לתת הילד הגמול ביד אביו ע"י כסת לפי שכיון שהוא לשעה וכמו רגע ופעם א' בימיה ואינו נוגע בבשרה יש להתיר יעו"ש לא אריך למעבד הכי באסור המפורש בתורה לא ילבש ויש נזהרי' שאינם נותנים אותם בראש החתן כי אם על כתפו למעט באסורא דלא ילבש דאינו לובשם כנשים בראשיהם ויש נזהרים ומחמירים שאינם מקשטים לחתן כי אם במפה מרוקמת על כתיפו דוקא ושומר נפשו ירחק מזה. הן אמת שאם רואה הדיין שהדור פרוץ ולא ישמעו לקול מורים ויעברו בזדון על תוכחתו מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם דבריו יעשו פרי הוא מחוייב לאפרושי מאיסורא ואם רואה שלא יהיו דבריו נשמעים מה בצע להגדיל פשעם ולעשותם מזידים. ובסוף דבריו כתב לישב מעשיהם כיון דלת"ק דראב"י קרא דלא יהיה ולא ילבש מיירי שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ולא תלבש אשה שמלת איש ותשב בין האנשים דוקא אף דלראב"י דחולק על הת"ק וס"ל דקרא איירי אפי' בלא ישבו כי אם בלבישה לבד תליא מלתא ולוקין ע"ז כדפסק הרמב"ם מ"מ כיון דבפי' הפסוק פלוגתא דתנאי הוא שפיר אמרי' מוטב שיהיו שוגגים (עי' או"ח סי' תר"ח ס"ב בהגהה) ומ"מ ירא שמים לא יהיה אצלם בשעת הצחוק ויזהיר ליראי ה' ולחושבי שמו להיות כיוצא בו.

וגם בשו"ת יביע אומר (חלק ה יו"ד סימן יד) ציין לפוס' כיד הטובה עליו והם לס' יראים (ס"ס צו) שכ', ואפילו עראי דרך שחוק אסור לאיש ללבוש מלבושי אשה. וכן להיפך, שהרי לא חלק הכתוב בין קבע לעראי, והוצרכתי לזה לפי שראיתי בנ"א שלובשים עראי מלבושי אשה במשתאות של חתן וכלה. ע"כ. ובתשובת הרמב"ם (בראש ס' מעשה רוקח דף א ע"א), כתב, בדבר מה שיש נוהגים שהכלה תצנוף מצנפת או כובע ולוקחת בידה סיף ויוצאת במחול לפני האנשים והנשים, לא יעלה על הדעת שמפני היותה כלה הותר לה איסור תורה בתועבה זו, אא"כ יתנצלו לומר שהם סומכים על המנהג, שכך נהגו, כמו שיתנצלו בזולתו, וכבר היה נעשה כן במצרים, והיו נכשלים בו גדולים, עד שבטלנו אותו, ומחינו זכרו. וכן היה נהוג שהחתן יוצא לאשה המקשטת תקשט אותו, וזה מכלל עדי האשה, ואסור לעשותו, וראוי להזהר מזה, ולא יסמכו על הנשים שאין להן דעת ולא תבונה. עכת"ד. הרי שאע"פ שעושים כן רק לשמחת חתן וכלה אסור. והב"ח יו"ד (ס"ס קפב) הביא מ"ש מהר"י מינץ הנ"ל, וכתב, שאין ספק שנעלם ממנו מ"ש בס' יראים להחמיר בשמחת חתן, וה"ה בפורים, וכן פסק הגאון מהר"ח פלאג'י בשו"ת סמיכה לחיים (חאו"ח סי' א די"א ע"ב), ובשו"ת חיים ביד (חיו"ד סי' א דף י ע"א), ובספרו משא חיים (חלק המנהגים מע' ל אות קיג), שיש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה. ע"ש. וכן העלה בס' יד הקטנה (דף רפ ע"ב), אחר שהאריך בזה מאד, וסיים, ולכן ודאי שראוי לכל הגדולים למחות בחרמות גדולים ובכל מיני כפיות לבער המנהג הרע הזה, ולא תמצא מכשלה גדולה כזאת בישראל ח"ו, וישתקע הדבר ולא יאמר. ע"ש. וכ"כ הרה"ג בעל לב העברי בס' בית יוסף חדש . עכת"ד עיין עוד בבן איש חי (פ' שופטים אות חי ש' א).

והנה בספר יד הקטנה תמה על הב"ח ועל הט"ז, שהתירו להתלבש בבגדי אשה אם אינו מתכוין לייפות אלא להנצל מפני הצינה למה לא יעבור על לאו דכתיב בקרא והתורה לא פירשה הטעם, וכי אנו רשאים לדרוש טעמא דקרא ולהקל במקום שאינו שייך הטעם. והובא בשו"ת שרידי אש (חלק ב סימן מא עמוד תסד) ותירץ דברי הב"ח והט"ז בפשיטות, דאע"ג דבעלמא לא דרשינן טעמא דקרא, מ"מ הכא גילתה התורה בפירוש את הטעם שכתבו כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה, ואין תועבה אלא במי שמתכוין להתייפות ביפוי אשה, אבל לא במי שבא להנצל מן הצינה. והרי חזינן בברייתא דנזיר (נ"ט, א) שאמר ת"ק: לא יהי' כלי גבר וכו' אם שלא ילבש איש שמלת אשה וכו' הרי כבר נאמר תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים וכו'. הרי שת"ק מוציא מכלל האיסור מי שלובש בגדי אשה ואינו יושב בין הנשים. ואע"ג דבקרא לא נאמר התנאי שישב בין הנשים, מ"מ מכיון שהכתוב קראו תועבה אין לנו לאסור אלא מה שהוא תועבה, אבל לא מה שאינו תועבה. וכן העלה בשו"ת יביע אומר (חלק ו יו"ד סימן יד).

ומטעם זה באופן שמעשיו הם להנצל ואינו יכול להעשות בצורה אחרת ולא לשם להדמות לאשה ודאי שנראה להתיר מה שאין כן בשמחת פורים וכד' ששם ודאי שיש עוד אפשרויות רבות לשמח ולשמוח גם ללא המלבוש האסור וכן ראיתי בשו"ת עטרת פז (חלק ראשון כרך ג חו"מ סימן ז) בשם שו"ת לבוש מרדכי להגר"מ עפשטיין (סי' כד) שדן שם בענין אחד הרוצה לצבוע שער זקנו שהתלבן, כדי שיוכל להשיג משרה ועבודה, שרוצים לתת אותה רק לאדם צעיר לימים. ולאחר שנשא ונתן שם בענין לאו ד"לא ילבש", העלה דכל מאי דאסרינן צביעת שערות דוקא היכא שעושה לכוונת יופי, אבל אם הכוונה כנידון הנזכר שעושה זאת כדי להשיג משרה וכדו', שפיר דמי שמותר. ע"ש. [וכעין זה מצאתי ג"כ בשו"ת בית היוצר (חיו"ד סי' מה) והביא דבריו ג"כ בס' שערים המצויינים בהלכה (ח"ד סי' קעא אות א) שכתב שם לדון בענין בחור צעיר לימים שנתלבנו שערות ראשו וזקנו, ואין רוצים לקבלו למלאכה, ופסק להתיר לו להשחירם ע"י גוי, והוא לא יסייע לו כלל, שיש להתיר עי"כ לצורך פרנסתו. אולם בשו"ת אבני זכרון (ח"ג סי' לט) כתב להתיר לצבוע אותם אפילו ע"י עצמו.

וכן הדין בענין קטן דחיוב החינוך על האב וכל אב חייב לחנך את בניו הקטנים בכל המצות, בין במצוה דאורייתא בין במצוה דרבנן, כל מצוה ומצוה לפי דעת הקטן והקטנה, וכן להפרישם מכל דבר איסור כמו שאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו וגו' עיין עוד בדברינו (בסימן עא) ושו"ר בחדושי הרמב"ם שחוברו ע"י בנו אברהם שגער בנשים שלפעמים יקשטו ויצבעו ידי התינוקות בצבע שצובעות בו הנשים וזה בהפך ממה שצוו עליו החכמים והזהירו לאדם שידריך בניו בדרך ישרה והנביא אמר למען תלך בדרך טובים וזו הדרך עקומה ודרך חטאים וכו' ע"ש עוד בזה ואמנם ראיתי לילקוט יוסף (חלק ה עמוד שמג) שהעלה דיש להקל לקטנים כשרק בגד אחד של זכר לנקבה או להפך ושאר הבגדים כהוגן והמחמיר תבוא עליו ברכת הטוב ע"ש. ובענין אחר השיב בשו"ת שבט הלוי (חלק י סימן יח) שנוהגים בתחפושת בפורים החלפת בגדים כגון ליטאי עם שטראמל או להיפך אם מותר להתפלל בזה תפלת מנחה או מעריב, עפ"י המבואר או"ח סי' צ"א שצריך כדרך שעומד לפני אנשים חשובים. הנה לדעתי אין חיצונית המלבוש קובע אלא אופן עמדו לפני השי"ת בתפלה ע"ד המבואר סי' צ"ח דיחשוב כאלו שכינה כנגדו, ועומד לפני מלך העולם ועוד ועוד, וכיון שמתפלל ע"פ הלכה והוא מכוסה כהלכה, ואינו עושה שום שחוק אין נפ"מ באיזה בגד עומד.

וראה עוד בענין השחוק מה שכתב מרן בשו"ע (או"ח סימן שז סעיף טז) מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים. ופי' המג"א (ס"ק כב) וה"ה ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק כדאיתא בע"א דף י"ח ומיני תחבולה ולא ידענא מי התיר להם בפורים ואפשר שנמשך להם משחוק שעושים זכר לאחשורוש ועבב"י בח"מ סימן קס"ג ס"ט. וכ"כ המשנ"ב (ס"ק נט) שגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש [מ"א] ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם ואחז"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.

לסיכום: אין להתחפש אף ע"י מלבוש אחד של אשה לאיש ושל איש לאשה ואף שע"י שאר המלבושים ניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה.

פירות הנושרים:

1. גם לבוש אפי' עראי ודרך שחוק אסור שהרי לא חילק הכתוב בין קבע לעראי.

2. אף לשים בראשה כובע או מגבעת או מצנפת או שאר כלים המיוחדים לאיש אסור.

3. כשרואה שלא ישמעו לקולו ויעברו בזדון על תוכחתו מוטב שיהיו שוגגים ולא יהיו מזידים ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם דבריו יעשו פרי הוא מחוייב לאפרושי מאיסורא ואם רואה שלא יהיו דבריו נשמעים מה בצע להגדיל פשעם ולעשותם מזידים.

4. כל ירא שמים לא יהיה אצלם בשעת הצחוק ויזהיר ליראי ה' ולחושבי שמו שלא להיות כיוצא בו.

5. יש לבטל המנהג הרע שנוהגים בפורים ובשמחת חתן וכלה שאיש לובש בגדי אשה וכן להיפך, שעוברים על לא ילבש גבר שמלת אשה.

6. לא רק מלבושים אסורים אלא אפילו כל תכשיט, וכל תיקון נוי ויופי המיוחד לאשה לפי מנהג המקום, אסור לאיש שיתקשט ויתיפה בו. וכן כל מה שמיוחד לאיש אסור לאשה.

7. מותר להתלבש בבגדי אשה אם אינו מתכוין לייפות אלא להנצל מפני הצינה כגון מעיל וכד'.

8. הרוצה לצבוע שער זקנו שהתלבן, כדי שיוכל להשיג משרה ועבודה, שרוצים לתת אותה רק לאדם צעיר לימים מותר. דכל מאי דאסרינן צביעת שערות דוקא היכא שעושה לכוונת יופי, אבל אם הכוונה שעושה זאת כדי להשיג משרה וכד' שרי.

9. גם לילדים קטנים אין להלבישם בגדים לילדה של ילד וכד' וגם ע"י מלבוש אחד ראוי להחמיר ואע"פ ששאר המלבושים היא או הוא ניכרים בם אמנם יש שכתבו שיש מקום להקל בזה.

10. גם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו' וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם.

תוכן העניינים

מועדי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה