הלכות פורים · סימן: ס' - שאלה: מה הם המלאכות שמותר לעשות בימי הפורים ?
איתא במגילה (דף ה:) אמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה הני מילי בהספד ובתענית, אבל מלאכה יום אחד ותו לא. איני והא רב חזייה לההוא גברא דהוה קא שדי כיתנא בפוריא, ולטייה ולא צמח כיתניה התם בר יומא הוה. ואיסקנא התם רבה בריה דרבא אמר: אפילו תימא ביומיה, (קאי על מעשה דרבי דלעיל מינה שנטע נטיעה בפורים) הספד ותענית קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו. דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואילו יום טוב לא כתיב. וכפשט הגמ' דאין איסור בעשיית מלאכה בפורים מובא ברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב י חלק א דף סב טור ג) שחג פורים אינו אסור בעשיית מלאכה דיום טוב לא קבלו עליהם. כפי' הגמ' וכן בירושלמי על ההיא דהיה כותבה וכו' הדא אמרה מותר בעשיית מלאכה מקו' שנהגו שלא לעשות אין עושין. ופי' מקום שלא נהגו אין חשש כלל מלעשות מלאכה כדמוכח מהירושלמי.
ודחה בספר כלבו (סימן מה) את סברתו מהירושלמי דאע"פ שאמרו יום טוב לא קבלו עלייהו כלומר אסור עשיית מלאכה מפני שהיו רובן עניים מפני הגלות והיתה גזרה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה, מ"מ אחר כן נתקבל במנהג ומנדין כל העובר ועושה מלאכה בפורים, והירושלמי מוכיח שמותר בעשיית מלאכה מדאמר היה כותבה דורשה ומגיהה, וזה נוכל לדחות שזה אפשר שר"ל בשעת הדחק שלא היה להם מגילה אחרת לקרוא עד שיכתבנה ואם תאמר הרי יש לו זאת שמתעסק ממנה נוכל לומר שהיא שאולה ממי שהוא רוצה להשיבה אליו ואינו מניחה להם לקרות, ומכל מקום ראוי לשמוח בו שמחה יתירה לתת שבח והודאה לשם יתברך על הנס הגדול. מכאן מוכח שכתיבה אסורה וכמ"ש להדיא בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים פורים אות ז) שכתיבה אסורה בפורים. וכ"כ במנהגי מהר"ש מנוישטט (סימן קלב) למ"ד שלא לעשות מלאכה בפורים, אסור ג"כ לכתוב בשני ימים של פורים, כי הוי כתיבה מלאכה גדולה.
ומה שכתב שמנדין כל העובר ועושה מלאכה נראה שהפריז על המידה דאף לפוס' שאסרו לעשות מלאכה לא החמירו עליהם כל כך אלא די בכך שאין רואים ברכה בעמלם לעולם וכדברי הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה יד) מצות יום ארבעה עשר לבני כפרים ועיירות ויום חמשה עשר לבני כרכים להיות יום שמחה ומשתה ומשלוח מנות לריעים ומתנות לאביונים, ומותר בעשיית מלאכה ואע"פ כן אין ראוי לעשות בו מלאכה, אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם. וכמו"ש הב"י (אורח חיים סימן תרצו) כרבה דאמר מלאכה לא קבילו עלייהו וכן כתב הרמב"ם אלא שכתב שאף על פי כן אין ראוי לעשות בו מלאכה אמרו חכמים כל העושה מלאכה ביום פורים אינו רואה סימן ברכה לעולם ונראה שכתב כן מההוא עובדא דרב דלטייה לההוא גברא ולא צמח כיתניה.
וגם בספר המנהגים (טירנא פורים) מובא מי שעושה מלאכה בפורים אינו רואה סימן ברכה אבל אין איסור מלאכה בו ובהגהות המנהגים על זה הגיה שכתיבה אסור בפורים. ובפורים שושן כתב מהר"ש עצמו (סי' קל"ב). אלא שהב"י בסוף דבריו ציין לארחות חיים (הל' פורים אות כז) שכתב אף על גב דמלאכה לא קבילו עלייהו אחר כך נתקבל במנהג ומנדין כל העושה בו מלאכה כיון שפשט איסורו בכל ישראל. איברא בשו"ע לא כתבו משמע דלא סבר כדבריו וכן ראיתי בברכי יוסף (בס"ק ה) דמשמע סימן ברכה הוא דלא חזי, הא שמותי לא משמתין ליה. וכן דעת רוב הפוסקים. אבל רב אחא גאון בשאלתות (סי' סז) הביאו הגהות מיימוני (פ"ב אות ת) והרז"ה בספר המאור (ד ב) ובספר ארחות חיים (אות כז) כתבו דמשמתינן ליה.
וצ"ל כדלעיל וכמ"ש בשו"ת אדמת קודש (א חלק או"ח סימן י) שאסור לעשות מלאכה בע"ש די"ג בניסן מחצות היום ואילך וכל העושה מלאכה אף דלא משמתינן ליה אלא דאינו רואה סימן ברכה באותה מלאכה וקם באיסורא דרבנן. וכ"כ רבי יצחק טייב בספר ערך השולחן (אות ב) וכף החיים (אות ז) שהאידנא אין משמתין אותו ואין קונסין אותו אלא שאינו רואה סימן ברכה.
ושו"ר לריטב"א שם דהאידנא לא משמתינן דאסיקנא דמלאכה שריא בפורים, אלא היכא דנהוג איסורא מאן דעביד מלאכה עובר משום בל תטוש תורת אמך, דתניא דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, ורב לטייה לההוא גברא דעבד הכי, וכיון דכן אפשר דבר שמתא הוא כדאמרינן לעיל ולישמתיה שמותי ופריק דכיון דלא צמח כיתניה היינו שמותיה, ויש לחלוק ולומר דמעיקרא דהוה ס"ל דאסור במלאכה ביומי הוה מקשינן דלשמתיה משום דהוי עבריינא ומשמתינן אמאן דעבר אדרבנן כדאיתא פרק מקום שנהגו (פסחים נ' ב'), אבל השתא דליכא איסורא דגזירת נביאים אלא משום בטול מנהג מילט לייטינן שמותי לא משמתינן ליה בכה"ג כנ"ל.
ועוד כדמוכח מהרמב"ם כדברי הגמ' הנ"ל ודע דלא נהגו לאסור לעשות מלאכה רק ביום פורים עצמו ובפורים שושן שרי כ"כ ספר כלבו שם שאין אסור מלאכה רק לבני יומן וכ"כ בספר שבולי הלקט (ענין פורים סימן רד) אפי' במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה עצמה אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג וכ"כ שו"ע שם וכ"כ ברכי יוסף (בס"ק ז) כמו שפסק מרן והכי משתמען דברי הפוסקים, דליכא מנהגא אלא ביום קריאה. וצ"ל שדוקא ביום שזמן מצות קריאתה הוא דנהגו שלא לעשות מלאכה הא בליל פורים עצמו שרי דאינו זמן קריאת מגילה ולא שאר המצוות. וכ"כ ביאור הלכה (סימן תרצו) בשם פמ"ג וכ"כ כף החיים (אות ב) ובילקוט יוסף (בהלכות פורים) דדוקא ביום אבל בלילה עד הנץ שרי לעשות אף במקום שנהגו שלא לעשות ובת' ח"ס סי' קצ"ה מחמיר בזה ע"ש.
ואגב אורחין נביא מה שכתב הריטב"א בחידושיו סוכה (דף לח.) שמעינן דחולו של מועד יום טוב מיקרי מכיון דאסור בעשיית מלאכה והכי נמי משמע בריש פרקין, ובמסכת מגילה (ה' ב') אמרינן גבי פורים יום טוב לא קבילו עלייהו ולפיכך לא נאסר במלאכה, ומה שאין אנו אומרים בחולו של מועד בתפלה את יום טוב מקרא קדש הזה, לפי שעושין בו מלאכה בדבר האבד ושלא לזלזל ביום טוב ממש שיהיו סבורין שהם שוין בקדושה מכיון ששוין בשמותם. מפי מורי נר"ו.
וכפי שכתבנו לעיל דכל מלאכה של מצוה או שמחה שרי דמוכח בגמ' שם דרבי נטיעה של שמחה נטע. דכיון דפורים יום שמחה הוא מותר לנטוע נטיעה של שמחה וכן מובא במאירי שם שלא נאסרו מלאכה רק של טורח וצער וכן בספר כלבו (סימן מה) ובלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנט ענין ג) ושו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן עח) כל המלאכות שעושין כדי לשמח כגון שתופרין ומציירין ומתקנין כמה כלים ועניינים לשמח, אע"פ שעושין מלאכות גמורות, כלהון שרי. והכי איתא בפ"ק דמשני לעולם נוהג איסורא אפילו באתרא דר', אלא ר' נטיעה של שמחה נטע, ואין לך מלאכה גמורה יותר מנטיע' ואפ"ה שרי בכה"ג. וכן מלאכת מצוה שריא כגון כתיבה של מצוה, ומותר לכתוב פסקי הלכות ופשטי המקראות שאדם שמח בהן כדכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב.
ולא רק לכתוב תשובות אלא אף להעתיקם שרי מדהתיר הרא"ש בשו"ת הרא"ש (כלל כג אות ט) לכתוב ולהעתיק תשובה בחול המועד ע"ש. ואגרות של שאלת שלום וקורא בספר הזכרונות וכן כל דבר שאין צ"ע נראה שמותר. וכ"כ מרן בש"ע שם (סעיף א) והמג"א, והט"ז, פמ"ג, ובקיצור שולחן ערוך (סימן קמב סעיף ח) כף החיים שם שהעושה בו מלאכה אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם, ועל ידי אינו יהודי מותר. ושו"ר בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן עח) שכתב כן אע"ג דפורים אסור בעשיית מלאכה היינו דוקא במלאכה דטורח אבל עבודת שמחה לנגן ולאפות ולבשל לצורך פורים שרי. ואע"פ שבכתיבה אין טורח גדול אסרינן כנ"ל, וכמו"ש לעיל בשם ספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים פורים אות ז) כתיבה אסורה בפורים.
וכתיבה ע"י מחשב וכד' אינה כתיבה ומותרת בפורים כמו שהעלה בשו"ת יביע אומר (חלק ח או"ח סימן מח) שמותר לכתוב בחול המועד חידושי תורה במכונת כתיבה, משום דלא חשיבא כמעשה אומן, אלא כמעשה הדיוט. והוא הדין לאגרת שלומים. ונראה לע"ד שיש להקל גם לגבי כתיבה על ידי מחשב אלקטרוני בחוה"מ שאם עיקר הכתיבה מותרת כגון חידושי תורה או אגרת שלומים מותר לעשות כן בחוה"מ ע"י המחשב הנ"ל דחשיב כמעשה הדיוט.
ועבודת בנין בפורים מובא ברכי יוסף (או"ח סימן תרצו) מי שהיה בונה ביתו מקודם פורים על יד עכו"ם, דאושא מילתא, יבטל ביום פורים. בשם הרב בית דוד סימן תצ"ה. וכ"כ בספר משא חיים לרבינו פאלאג'י שפשטה ההוראה והמנהג לאסור בנין בפורים אף ע"י גוי. ושאר המלאכות משמע שרי וכמ"ש המג"א ופמ"ג (סימן תרצו ס"ק א). אלא שבשערי תשובה (ס"ק א) אף שציין לבית דוד מי שהיה בונה ביתו קודם פורים ע"י עכו"ם כיון דאוושא מילתא מבטל ביום פורים כתב שנראה ששם במקום שנהגו שלא לעשות אף ע"י עכו"ם ואפשר דס"ל דבנין בית בפרהסיא יש להחמיר טפי ונותר בצ"ע.
ומטעם זה כל מלאכה שהיא לשמחה מותרת היה נראה לומר דשרי להתגלח ולהסתפר בפורים דהא שמחה היא לו אלא שראיתי לרבותינו דאסרו לגלח ולהסתפר ביום פורים הבן איש חי (ש' א' פ' תצוה אות כא) וכף החיים שם שציין לכמה אחרונים שאף אם חל בע"ש אין להתגלח לכבוד שבת. אלא שבספר ערך השולחן לרבי יצחק טייב (אות ג) כתב כדעת הב"ד להתיר להסתפר אפילו ע"י ישראל. וכן מובא המחלוקת בזה בשו"ת ויקרא אברהם (חלק או"ח סימן כח) וציין לספ' לב מבין שמנהג עירו לפתוח החנויות כמו בכל ע"ש ואין פוצה פה ומצפצף ע"כ היכא דנהוג נהוג והרי לשמע אוזן באיי ג'ירבא יע"א ביום זה פותחין חנויות של משא ומתן ע"ש. וכ"כ אשל אברהם שם שהתיר לכבוד שבת. וגם בילקוט יוסף (עמוד 342) ובתורת המועדים (סימן ח סעיף ג) העלו בשם מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א כשחל בע"ש שרי. וכן באם לא התגלח לפני פורים מותר לו להתגלח בפורים לכבוד היום. וכן ומותר לעסוק בפרקמטיא וכן מותר לכתוב אפילו אגרת שלום, וכן חובותיו וכל דבר שאינו צריך עיון גדול, וכל שכן לכתוב דבר מצוה או לעשות שאר דבר מצוה, וכן לצורך פורים מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות. ודע כשאין מה לאכול שרי לעשות מלאכה לתפור בגדי חבירו בשכר דכ"ז שמחה הוא לו וכמ"ש הפמ"ג (סימן תרצו אות א). וראה עוד לערוך השולחן (סימן תרצו סעיף ג) דאף לצאת לדרך מביתו בפורים אינו נכון דעיקר שמחה הוא עם בני ביתו כדכתיב [דברים יד, כו] ושמחת אתה וביתך במעשר שני וברגלים כתיב ושמחת אתה ובנך ובתך אם לא שהנסיעה נחוצה היא לו ומצוה להיות פורים בביתו עם אשתו וזרעו.
לסיכום: מלאכות הנעשות לשמחה או למצוה מותר לעשותם בפורים.
פירות הנושרים:
1. בפורים שושן מותר ליושבי הפרזים לעשות כל מלאכה דאין לאסור את של זה בזה.
2. ליל פורים עד נץ החמה אינו כיום פורים ומותר לעשות בו מלאכה.
3. מותר לתפור לגזור לחתוך עצים ולשחוט לנקר וכד' לסעודת פורים או לתחפושת בפורים וכד' מותר דכל שהוא לצורך פורים מותר.
4. מותר בפורים לעסוק במסחר דשמחה היא לו וכן כל מלאכה שהיא שמחה לו מותר לעשותה בפורים.
5. מותר לכתוב חידושי תורה ואף להעתיקם וכן מותר לכתוב אגרת שלום.
6. העושה בו מלאכה שאינה שמחה לו אינו רואה מאותה מלאכה סימן ברכה לעולם.
7. מלאכה על ידי אינו יהודי מותרת.
8. דבר האבד או כשאין לו מה לאכול מותר לעסוק במלאכה.
9. האידנא אין משמתין ואין קונסין אותו.
10. אין מסתפרים ומתגלחים בפורים.
11. אם לא התגלח לפני פורים לצורך פורים מותר לו להתגלח בפורים.
12. מותר לנטוע עץ כשהוא שמחה לאדם אע"פ שאינו לכבוד פורים.
13. מותר לכתוב בפורים חידושי תורה במחשב או מכונת כתיבה, משום דלא חשיבא כמעשה אומן, אלא כמעשה הדיוט. והוא הדין לאגרת שלומים.
14. מה שאין אנו אומרים בחולו של מועד בתפלה את יום טוב מקרא קדש הזה, לפי שעושין בו מלאכה בדבר האבד ושלא לזלזל ביום טוב ממש שיהיו סבורין שהם שוין בקדושה מכיון ששוין בשמותם.
15. לצאת לדרך מביתו בפורים אינו נכון דעיקר שמחה הוא עם בני ביתו
סימן: ס''א - שאלה: האם משלוח מנות איש לרעהו בפורים חייב להיות מדברי אוכל וכמו כן צריך שהיו יוקרתיים בהתאם למעמד המשלח או לאו?
כבר השיב בזה בתרומת הדשן (חלק א שו"ת סימן קיא) דאין יוצאים אלא בדברי אוכל בלבד וטעמו דמשלוח מנות הוא כדי שיהא לכל אחד די וספק לקיים הסעודה כדינא. כמשמע ממעשה דאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין הוו מחלפים סעודותייהו בהדדי, ונפקי בהכי משלוח מנות. אלמא דטעמא משום סעודה היא. ותו נראה דלא אשכחן בשום מקום דמיקרי מנות אלא מידי דמיכלי או דמשתי. וכן נראה הכוונה במסכת סופרים (פרק כא הלכה ג) וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב וחייב לשלוח שתי מנות של בשר או שתי מיני תבשיל או שתי מיני דאוכלים, ונראה דשתייה בכלל אכילה. ובמתנות לאביונים כתב מעות או מיני מאכלים. אלמא דגבי משלוח מנות סבר דווקא מידי דמיכלי או דמשתי. והובא הלכה זו בשו"ע (סימן תרצה סעיף ד) ובאחרונים שם דה"ה משקה דשפיר דמי דשתיה בכלל אכילה וכן סגי באחד אוכל ואחד משקה וכן השיב בשו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן מה) שהשולח מעות לחבירו בפורים, אינו יוצא ידי חובת מצות משלוח מנות, ואין יוצאים ידי חובה אלא בדברי מאכל ומשתה בלבד ע"ש.
משמע מדבריהם שכתבו דמידי מיכלי או דמשתי דאף בשתי סוגי יין יוצא י"ח. וראיתי עוד שנסתפקו שם אי בעינן שיהיה מין אוכל המבושל ולא בשר חי דמשלוח מנות הראוי מיד לאכילה משמע או דכיון שהוא שחוט וראוי להתבשל מיד שרי. ובס' ערך השולחן לרבי יצחק טייב הכריע כדעת המהרי"ל דלא מיקרי מנות אלא מבושלים דראוים לאכילה שהם מוכנים ודלא כהלק"ט ע"ש. איברא דבספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) כתב רק "טוב" ולא כתב לשון "צריך" וז"ל אמר מהר"י סג"ל שטוב לשלוח מנות פורים דוקא מיני מאכל או משתה, ודוקא בשר או דגים מבושלין, שכן משמע פ"ק דביצה דלבית שמאי לא מתקרי מנות בענין אחר עכ"ל. ושמא כוונתו שאם שולח בשר ודגים צריך שיהיו מבושלין הא מאכל אחר אינו חייב שיהיה מבושל. ולפי זה בעינן בדוקא מיני אוכלין או שתייה בלבד.
וע"פ גירסת הגמ' בחידושי הריטב"א במגילה (דף ז.) שלקמן עולה דאין יוצאים י"ח כשמתנותיו אינם שווים את מעמדו של המשלח וז"ל הגמ' תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. ר' יהודה נשיאה שדר ליה לרב הושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא. שלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות, כך גרס רש"י ופירש דהכא תרי מנות איכא, ול"ג הדר שלח ליה איהו. ומפירש"י זה דייקו הב"ח והגר"א שלא גרס גם את התיבות "ומתנות לאביונים" שנמצאות בנוסחי דידן, שבאמת לא קיים בזה ר' יהודה מתנות לאביונים.
אבל הריטב"א כתב בכולהו נוסחי גרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. (דהיינו בהיפוך מגירסת רש"י הנ"ל וגרס רק "ומתנות לאביונים" בלי "משלוח מנות") פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה כלומר רבי יהודה נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך. וכן מובא בילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרנט) ובשאילתות דרב אחאי (פרשת ויקהל שאילתא סז) וכן גירסת רבינו חננאל שם כגירסת הירושלמי וכן גרסינן במנורת המאור. וכ"כ בתוספות רי"ד במגילה שם קיימת בנו רבינו מתנות לאביונים פירש מפני שנראה לו מתנה מועטת כדרכי העניים. וכן בשו"ת הלכות קטנות (חלק ב סימן לט).
וכן העלה כן הברכי יוסף (אות ד) מדכתב דעיקר המצווה שיהיה המנות יקרות הערך ועריבות. וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקסא) שיש ענין לשלוח לפי היכולת והכבוד. עיין עוד בדברינו (בסימן נט) דלפי גירסא זו נמצאנו למדים דיוצא י"ח מתנות לאביונים ע"י מאכל (ולא בדוקא מעות) ומאחר והרמב"ם פסק דיוצא ע"י מאכל משמע שגירסתו כנ"ל.
דהיינו לפי מה דגרסינן לא יוצא אדם י"ח במשלוח מנות שאינם לפי מעמדו של המשלח. וכן דעת החיי אדם (בכלל קנ"ה סעי' ל"א) שהובא בבאור הלכה שלקמן ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ח סימן יד) שציין לריטב"א הנ"ל. והוא כתב שתלוי בב' הטעמים שישנן במצות משלוח מנות דאם נאמר כטעמו של התרומת הדשן שהוא משום הרוחה דמקבל, א"כ תלוי הדבר בעיקר במעמדו של המקבל ואם המקבל עשיר אין לו כל תועלת של ממש במתנה פחותה כזאת, אבל אם הוא עני אזי אע"פ שהנותן עשיר הרי מ"מ יש למקבל לפי מעמדו תועלת גם ממתנה כזאת ולכן שפיר יוצא הנותן ידי משלוח מנות בזה אע"פ שהוא עשיר, אבל אם נאמר כטעמו של בעל מנות הלוי כדי להרבות השלום והריעות היפך מרכילותו של הצר שאמר מפוזר ומפורד, והיינו כדי שהנותן יראה בזה חיבתו למקבל, א"כ תלוי הדבר בעיקר במעמדו של הנותן, ואם הוא עשיר אזי כשנותן מתנה מועטת אין בזה בכדי להראות אחוה וריעות וחיבה של ממש, ולפי"ז יקוימו מסברא דברי הח"א כפי שהם לפנינו וכן דברי המ"ב לפי טעמו של הבעל מנות הלוי. ובשו"ת אבני ישפה שלקמן בעינן שהמשלוח חשוב בעיני המקבל וכתב עוד בשם השדי חמד שסברא זו של הריטב"א אינה מוכרחת לפי גירסת רש"י .
איברא שראיתי לאחרונים באור הלכה (ד"ה חייב לשלוח) ובכף החיים (אות מ) חזון עובדיה (דין משלוח מנות סעיף ז) ובילקוט יוסף (סעיף ח) ובשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קלד) שכתבו בלשון שראוי להזהר וכו' ע"ש משמע שיצא בדיעבד וזה אינו כגירסת ילקוט שמעוני (אסתר רמז תתרנט) ובשאילתות דרב אחאי (פרשת ויקהל שאילתא סז) ורבינו חננאל שם כגירסת הירושלמי ובמנורת המאור והריטב"א ועוד הנ"ל שבדיעבד לא יצא י"ח. ולכן צריך לשלוח לפחות משלוח אחד בהתאם למעמדו בכדי לצאת בו י"ח.
לסיכום: משלוח מנות איש לרעהו בעינן במיני אוכלין או משקין ובהתאם למעמדו הכספי של המשלח.
פירות הנושרים:
1. יוצאים י"ח משלוח מנות ע"י שתי סוגי שתייה.
2. י"א שהמנות יהיו בהתאם למעמדו של המקבל.
3. י"א דלא בעינן לכתחלה לשלוח בהתאם למעמד השולח או המקבל.
4. יש לתת את המנות כשהם מוכנים לאכילה וי"א דלא בעינן.