אור ברסלב
מועדי ניסים הלכות סוכה › סימן: ד' - שאלה: מתי נפסלת מחיצה הנדה מרוח מצויה?

מועדי ניסים

הלכות סוכה · סימן: ד' - שאלה: מתי נפסלת מחיצה הנדה מרוח מצויה?

סימן: ג' - שאלה: האם מותר לסכך סוכה כשמסגרתה עשויה מברזל?

הגמ' בסוכה (דף כג.) העושה סוכתו בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה. למחר נשבה רוח ועקרתה. אמר לו רבן גמליאל: עקיבא, היכן סוכתך. אמר אביי דכולי עלמא, היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לא כלום היא, יכולה לעמוד בשאינה מצויה דיבשה כולי עלמא לא פליגי דכשרה. כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, ואינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דיבשה [מסורת הש"ס: צ"ל ברוח מצויה דים]. רבן גמליאל סבר: סוכה דירת קבע בעינן, וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים לא כלום היא. רבי עקיבא סבר: סוכה דירת עראי בעינן, וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה ע"כ. פי' דלכ"ע בעינן שתעמוד ברוח מצויה דיבשה אלא מחלוקתם האם צריכה לעמוד במקומות קיצוניים כגון רוח שלג וכדומה שרק בית קבע יכול לעמוד בו. ומאחר דקיי"ל דירת עראי בעינן די לנו שהסוכה תעמוד ברוח מצוייה בלבד. וכן ביאר בשו"ת האלף לך שלמה (חלק או"ח סימן שעח) משמע דלכ"ע בעינן סוכה הראויה לשבעה. אלא דלפ"ז קשה דאמאי מכשיר ר"ע הרי אינה ראויה לשבעה. ובע"כ צ"ל דדוקא היכא דהסוכה אינה ראויה לשבעה מחמת עצמה פסולה, אבל אם היא ראויה מחמת עצמה לשבעה, ורק דבר אחר גורם לה כגון שהרוח מפילתה, חשיבא ראויה לשבעה.

ולא רק שהסוכה צריכה לעמוד ברוח מצוייה אלא צריך שלא לנוד ברוח זו כלל אומנם לא בעינן דירת קבע אבל בעינן דירת עראי וגם בדירת עראי אין המחיצות נדות ואם לאו פסולה. כדאמר רב אחא בר יעקב שם (בדף כד:) כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא. אי הכי מאי למימרא מהו דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי באילן, קא משמע לן. ופירש"י שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שהרוח מוליכה ומביאה. בקשין אילנות זקנים ועבים. הא איכא נופו שהולך ובא, ופעמים שאף הנוף מן הדופן. דעביד ליה - אורג הנוף כמין מחיצה, שלא יניענו הרוח. מוכח מלשונו שעל הדופן להיות חזק כעין גזע העץ דייק מלשונו "אילנות זקנים ועבים" או ארוג כמחיצה וזהו כדופן הבית שלא יתנדנד כלל מכוח רוח מצויה אנה ואנה ואם לאו פסולה ומשמע אף בנענוע קל אנה ואנה דע"י הולכת רוח מצויה פסלינן כעין בית שאינו זז כלל. וכן משמע מלשונות המפרשים דלקמן ולא חילקו בין נדנוד קל לחזק, וז"ל הריטב"א בחידושיו שם כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. פי' שהרוח מנענעה פסולה, ומתניתין אוקימנא באילנות קשין ודנקיט נופיהן בהוצא ודפנא. דהיינו אף ע"י נענוע פסלינן.

וכן פסק הרמב"ם (בהלכות סוכה פרק ד הלכה ה) העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה, אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהיה הרוח המצויה מנידה אותם תמיד ומלא בין האמירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה של יבשה אינה מחיצה. וגם בספר כלבו (סימן עא) כתב בלשון זהה, וז"ל: דפני הסוכה כשרין מכל דבר ואפילו מבעלי חיים ואפילו מאילנות ובלבד שלא תהיה רוח מצויה מניד אותן. וכן מרן הב"י (או"ח סימן תרל) ציין להרי"ף (יא:), והרא"ש (סי' ה) מדכתבו סתם מימרא זו דרב אחא בר יעקב וממילא משמע דכאשר האילנות דפנות לה צריך שיהיו בענין שלא תהיה רוח מצויה מנידתן.

וגם בספר אור זרוע (ח"ב הלכות סוכה סימן רצח) כתב כלשונם ודייק יותר בעינן עומד במקומו וז"ל: כל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה שהרוח מוליכה ומביאה, תנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשירה ואמאי והא קאזיל ואתי הב"ע בקשין. אילנות זקנים ועבים. והאיכא נופו גדול מאוד וראשי הנוף כפופים סביב בארץ דעביד ליה בהוצא ודפנא שגדל הנוף כמין קליעה בהוצין ועומד במקומו והויא מחיצה גמורה . וכ"כ רבינו ירוחם (תולדות אדם נתיב ח חלק א דף נז טור ב) וז"ל וגם בענין שלא ילך הדופן לכאן ולכאן וכו' שלא יזיזם הרוח אנה ואנה.

ולאור זה כתב הר"ף (רבינו פרץ) מה שנהגו העולם לעשות כל הד' מחיצות בסדינין בלא שום ערבה אין זה נכון אע"פ שקושרין אותן היטב דזמנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה דלא שמה מחיצה, והרוצה לעשות מחיצה בסדינין בלא שום ערבה טוב שיערוב במחיצות קנים קנים פחות מג' ע"כ, והובא בספר כלבו (סימן עא). וכ"כ ספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות): אין לסמוך על היריעות המצויירין שתולין אצל המחיצות לנוי דאז הוי מצוה הבאה בעבירה דהיריעות מתנתקות וברוח מצויה אין עומדין ולא שמה מחיצה.

והטור ושו"ע שם (סעיף י) סתמו לשונם כלשון הראשונים הנ"ל ולא פירשו מאיזה שיעור נענוע פוסל וכתבו בזה"ל: אם היו חזקים או שקשר אותם שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האוירים בתבן ובקש כדי שלא תניד אותם הרוח, וקשר אותם, הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים, אע"פ שקשרן בטוב, זמנין דמינתקי ולאו אדעתיה והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה; והרוצה לעשות בסדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה עכ"ל. ומדכתב כדיוק לשון הרמב"ם שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד משמע מדבריו לא חשיבה מחיצה כשרוח מצויה מנידה אותה תמיד הא בנדנוד במקרה (דאינו תמידי) ע"י רוח מצויה שרי. ופי' המשנ"ב (ס"ק מח) דר"ל דאם מנידה אותם אפילו אין בכח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה. ואפילו עומדת בבית שאין שם רוח כלל לא חשיבה מחיצה. וכן כתבו כל האחרונים בשם המג"א (ס"ק טז) אף שעומדת הסוכה במקום שאין הרוח מגיע שם פסולה דאין שם מחיצה עליה כשרוח מצויה יכולה לנדנדה.

ומטעם זה שנדנוד מחיצה פוסל את הסוכה העלה בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סימן רכא) דאין להחמיר לעשות הדפנות בלי מסמרים כלל דהוי חומרא דאתי לפעמים לידי קולא, שמפאת זה לפעמים לא יהיו הכתלים חזקים כראוי לעמוד ברוח מצויה שזה פסול אף בדיעבד, וכמבואר בסימן תר"ל (סע' י'). וגם בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן ק) ובעיקרי דינים (יו"ד סימן לו אות מו) העלו בוילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה אינו מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה אף יריעות מפלסיק וכדומה וכ"ש בשו"ת משנה הלכות (חלק יא סימן תקיב) מחיצה מפלסטיק בכלל דמה שכתבו מחיצות מסדינים כך גם מפלסטיק דכיון ע"י הרוח המחיצות מתנתקות ואין עומדות, אם לא מפלסטיק עבה שאינו מתנועע ועומד כמו מחיצה.

נמצאנו למדים שדופן סוכה הנדה בשיעור קטן פסלינן אף בדיעבד דאינה דופן כלל ואין לומר שע"י הנידנוד יתרחקו המחיצות ג' טפחים ובכך נפסלת הסוכה דלא הוי לבוד, דאם כן מה החידוש בדברי ר"א בר יעקב הנ"ל אלא מוכרח לומר דאף בנדנוד הדפנות בפחות מג' טפחים פסלינן וזהו חידושו. ועוד צריך לומר דאין הכוונה שכל המחיצה נדה אלא די שחלקה ינוד בכדי לפוסלה שהרי אין כל האילן יחד נע ונד אלא נד במקום אחד יותר ומקום אחד פחות שגזע העץ אינו נד ונופו נד וסוף נופו נע יותר. ולכן אמרינן דעביד ליה בהוצא ודפנא כדתנן העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה. והא קאזיל ואתי הכא במאי עסקינן בקשין. והאיכא נופו דעביד ליה בהוצא ודפנא. וכתבו המפרשים והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. ובכל זאת צריך למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ומתני' דעביד לה בהוצא ודפנא, ושמעינן מינה שאף שאין כל הדופן נדה בכל זאת צריך לחזק החלק הנד דאי לאו הכי הסוכה פסולה.

וכן כתבו כהאי דינא גם במחיצות שבת הרי"ף בעירובין (דף לג.) ובחידושי הרשב"א עירובין (דף צט:) ובחידושי הריטב"א שם ורבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב יב חלק יח דף קא טור ב) דאין מטלטלין בה לעולם ואפילו כשהיא בפחות מבית סאתים אלא בדעביד לה בהוצא ודופנא שאין רוח מצויה מנענע אותה, דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה לא שמה מחיצה וכדאיתא במסכת סוכה בפרק הישן (כ"ד ב'). כלומר אע"ג דכל פחות מג' כלבוד דמי ונמצא מוקף מחיצות, מ"מ דוקא בשעבד להו בהוצא ודפנא כדמוקי לה רב אחא בסוכה פרק הישן [כד ב'] כי היכי דלא לטלטולי ברוח מצויה דמחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה וכן פי' ר' עובדיה מברטנורא מסכת עירובין (פרק י משנה ח) ועוד רבים דאין חילוק כלל וכלל בהלכות מחיצה בין סוכה ובין בהלכות שבת .

וכן מבואר בטור ובב"י (או"ח סימן שסב) שכל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות הויא מחיצה להתיר לטלטל בתוכו אבל לא הויא מחיצה לעשות מה שבתוכה מוקף לדירה אם הוא יותר מסאתים הלכך אילן שענפיו יורדין למטה אם אינן גבוהין ג' מן הארץ ועיקרן במקום שמחוברים לאילן הוא גבוה י' חשוב מחיצה ומותר לטלטל בכולו והוא שימלא האויר שבין הענפים בעצים או בקש ויקשור הענפים שלא ינידם הרוח שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה.

ובגמ' וכל המפרשים הנ"ל כתבו "בתוך כדי דיבור" על שרשיו גבוהין מן הארץ וכו'. מפני שאסור להשתמש באילן בשבת אבל אם אינן גבוהין שלשה טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן, ואיתמר התם שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה רבה אמר מותרין דכל פחות משלשה לארעא ארעא הוא וכו', ע"ש. וממה שלא כתבו כלום בשיעור נדנוד המחיצה מוכרח לומר ששיעור נדנוד המחיצה אינו שיעור הג' טפחים אלא כפשוטו שאינו צריך לנוד כלל. ועוד מדבעינן עכ"פ דירת עראי, ודירה שדפנותיה מתנועעות אינה דירה. עיין בשו"ת מנחת שלמה (תנינא (ב - ג) סימן נח) דבית שאינו יכול לעמוד ברוח מצויה דאפשר דחשיב כמדליק בחוץ במקום שאין עליו שם בית. וגם בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן קעה) ציין לרשב"א ולריטב"א ולטור ריש סי' שס"ב הנ"ל, דכל מחיצה שלא נעשית לדור בתוכה אלא לצניעות או לשמור מה שיתנו בתוכה או לישב בה כדי לשמור השדות הויא מחיצה להתיר לטלטל בתוכו וכו', ובב"י ובשו"ע שם דעת הרמב"ם דנקיט לה בהדי מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דלאו מחיצה היא כלל עיי"ש. ודקדק שנעשה לשמור או לצניעות, דבעי שעכ"פ יהא מחיצה קיימת, דבמתבטלת ע"י רוח מצויה אין כאן צניעות ושמירה ודו"ק. וכ"ש שאין כאן דירה וכי אדם יגור בדירה שדפנותיה נעות ונדות ברוח מצוייה דהו"ל כדירה סרוחה, וכיון שבכל רגע עלול להתנדנד מהרוח אינה דירה כלל. אלא מוכרח לומר כנ"ל שהמחיצות צריכות לעמוד קבוע. וכן מדקדוק דברי מהרי"ל דלעיל מבואר דפסלינן מחיצה אם ברוח מצויה אין עומדין ומשמע דבעינן לא זזים כלל ע"ש. וכן משמע שאף בנידנוד קל פסול מדברי המשנ"ב (סימן שסג ס"ק כ) וה"ה כשעושין צוה"פ דבעינן שיהא עומד ברוח מצויה דלא עדיף ממחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה שאינה מחיצה ואפילו אין הרוח מפילו לארץ אלא מנידו כמ"ש בסי' שס"ב ס"א.

והרגיש בזה בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ה סימן מ), ואמנם חידש חומרא בסוכה שאינה בשאר מחיצות באופן שקשר את היריעה מלמעלה ולמטה שלא ינוד הרבה ברוח. דאע"ג דבשעה שהרחיקו הרוח הוא עדיין מחיצה גמורה כיון שהוא קשור גם מלמטה, שבאופן זה לענין שבת וכל דבר היא מחיצה גמורה, מאחר שאף כשהוא רחוק במקום שהנידו הרוח לשם נמי הוא מחיצה המגיע עד לארץ, אך שנעשית עגולה, וגם אם ישאר כך היא מחיצה כשרה, ולכן מה לנו בנדנודה. אך מ"מ לענין דפנות הסוכה פסול. שזה חומר בסוכה מבשבת ושאר דברים שאף שלא ינתק ממקומה ע"י הרוח משום שקשורה למעלה ולמטה אבל מ"מ הולכת ע"י הרוח ובאה, נמי פסולה. והסכים עמו ספר משכנות יעקב (סימן קכ"ג) דלעניין סוכה משמע כדבריו, שפסולה מצד הנדנוד ברוח, אף באופן שלא מתבטלת המחיצה פסולה לדופן דסוכה. ובסוף דבריו כתב לדינא ודאי נדנוד קצת מסתבר שאינו כלום. ואם אף כשלא מקושרים אינם מתנדנדים אלא פחות מג"ט, מסתבר נמי שמותרים לכתחילה. ולא ידעתי מנין לו לחלק כן אלא נראה כפשט הגמ' והראשונים מדלא חילקו דאף בפחות מג' טפחים פסלינן ועוד שמהגמ' שם ומהראשונים והאחרונים לא מצינן חילוק בזה בין סוכה לשאר מחיצות כפי שנזכר לעיל דאין נחשב מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה עיין עוד בשו"ת שאילת יעבץ (חלק ב סימן ק).

וחידש הגאון חזון איש זצ"ל דין אחר שאין תנועה פוסלת בשום מחיצה אלא תנועה ששוברת לשעתה את המחיצה (ג' טפחים) ודלא כאגרות משה שפסל בסוכה גם שלא נשבר המחיצה. ומבואר מדבריו שהפיסול רק בשל שבירת מחיצה ולא בשל נדנודה. וקשה דהא אינו נראה מדברי הראשונים והאחרונים הנ"ל זכר לזה אלא כתבו שלא תנוד, אמנם דבריהם סתומים ולא מפורשים מ"מ משמע יותר לומר דעצם הנדנוד אנה ואנה פסלינן ולא בשל הטעם בשבירת מחיצה. וכן דינא לכל מחיצה כגון לרשויות דשבת ולדופני סוכה, ולחוץ בפני ס"ת לתשמיש המטה ולאונן בפני מתו וכדומה כנ"ל. ושו"ר לספר מועדים וזמנים שהובא בספר חיי הלוי (ח' א סימן יד אות ב) שגם הוא העלה דמלשון הראשונים והשו"ע לא משמע כדברי הגאון חזון איש ע"ש.

ודברי החזון איש הובאו גם בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מו) והשיג עליו שמסתמות דברי הפוסקים לא נראה כן, אלא כל שהמחיצה הולכת ובאה ברוח, אף על פי שאינה מתרחקת שלשה טפחים, הנדנוד לבד מוציאה מדין מחיצה. ולכן הקשו בגמרא מהעושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה כשרה, אף על פי שהענפים נעים ונדים ברוח, ולא תירצו בענפים קשים שאינם נכפפים ומתרחקים שיעור שלשה טפחים, אלא הוצרכו לתרץ דעביד להו בהוצא ודפנא. והעלה בסוף דבריו שכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח אפילו כל שהוא אינה מחיצה וכ"כ בילקוט יוסף (הלכות סוכה). אלא שלא כתב מאיזה שיעור נדנוד (הקטן) פסלינן. והניף ידו שנית בחזון עובדיה סוכות (עמוד ב סעיף א) וכתב דאף בנדנוד אינה חשובה מחיצה עכ"ל. וששתי שכוונתי לדעת גדול מרן פאר הדור הגאון הגדול הרב עובדיה יוסף שליט"א דבעינן מחיצה קבועה שאינה נדה כלל. איברא שקשה לומר דבעינן מחיצה שאינה נדה כל שהוא דהא מותר לעשות מחיצה ע"י בהמה וודאי שגופה נע ונד בהתאם לנשימותיה של הבהמה זאת ועוד דאפי' עשה כל הדפנות מבעלי חיים כשירה כמ"ש בכף החיים (אות עה). אמנם עדיין אפשר לחלק ולומר שתנועה ע"י דבר חיצוני כמו רוח שונה מתנועה של בעל החי שאותו אני יכול לבקר וידוע לי עד כמה הוא יכול לנוע ולא יותר, ועוד שגופו עומד ואינו זע למעט בטנו שעולה ויורדת בהתאם לנשימותיה.

ועיין עוד בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן לא) אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצות קנים קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך וכמ"ש והובא גם בברכי יוסף (או"ח סימן תרל אות ג) והסכים עמו ודלא כהט"ז. וכן בשערי תשובה שם הסכים עם שבות יעקב וכתב ואפשר דגם הט"ז לא קאמר אלא בדופן רביעי אז אין להקפיד כיון דמדינא סגי בג'.

ובענין הסכך בודאי דלא פסלינן מטעם שנד אנה ואנה דהלא הוא עשוי מאילנות ומטבעם שהם נעים ונדים ברוח מצויה ונראה אף להתיר גם אם לעתים ינודו ע"י רוח המצויה ויהיה מרווח של ג' טפחים אויר בסכך שרי, דלא בעינן שלא ינוע מרוח מצויה שדברי רב אחא בר יעקב שלעיל על מחיצה בלבד. דרק במחיצה קפדינן דלא ינועו ברוח מצויה מה שאין כן בסכך שטבעו להתנדנד. אמנם ודאי שצריך להזהר שהסכך לא יעוף מחמת רוח מצויה ובכך יפסיד את סוכתו דאינה סוכה הראויה לשבעה ופסלינן בהכי. דהיכא שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, משום דאפי' דירת עראי לא הויא, והו"ל כדירה סרוחה, כיון שבכל רגע עלולה להעקר. דהא מבואר בש"ס שכל שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה לאו כלום ואין חילוק בין מחיצות לסכך. עיין לשו"ת יביע אומר (חלק ד או"ח סימן נב).

איברא שראיתי בשפת אמת שם שנשאר בצ"ע אי קאי על הדפנות כההיא עובדא דרע"ק דלמחר נשבה הרוח ועקרתה או אפי' אם הסכך בלבד אינו יכול לעמוד ע"י הרוח פסול אף שהסוכה חזקה כדמצינו לעיל בירקות דמפרכי ונפלי ע"ש, גם יש לומר מה היא השיעור לעמידה זו אי כל שא"י לעמוד כל ז' ע"י רוח מצוי' מיפסל אף שיום א' תוכל לעמוד ולפ"ז נימא ג"כ דכל שא"י לעמוד ברוח המצוי להיות פעם א' בז' ימים תיפסל או הפי' שא"י לעמוד כלל בפני רו"מ וכשיבא רק רוח מצוי' יעקרנה מיד ונשאר בצ"ע. ועכ"פ נראה ברור שיתיר סוכה שהסכך שלה רק נע ונד וכל חקירתו היא בענין שנעקר.

ואע"פ שיש אוסרים לשים מעמיד לסוכה שהוא פסול לסיכוך מ"מ במונע מקלים יותר. כפי שראיתי בשו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן קלז) דהתיר מסברת מרן החת"ס דלמנוע אין חשש דהיינו לשים על הסכך דבר המונע ממנו לעוף. ובאבן עכ"פ בלא"ה מותר למש"כ הר"ן וש"פ דבאבנים הכל יודעים דפסול סכך הוא ולא גזרינן גזרה דמעמיד, ובשאר דברים המק"ט יראה להחמיר לכתחלה אם אפשר. והתיר להשתמש בדבק להדביק קצת הסכך בסופו. והמעיין בדבריו יראה דהתר זה דווקא מחשש רוחות חזקות דבלאו הכי הסוכה כשרה בכך. הא בחשש רוח מצויה כגון סכך קל שיכול להתעופף לא יועיל דאינו גרמא בעלמא אלא מעמיד דבלעדיו אין קיום לסכך, ורק מה דכשר עד עכשיו בלי מעמיד הזה יתכן דבכזה ודאי לא גזרו. ועיין עוד בדבריו (חלק י סימן צג) ובדברינו בענין דשרי להעמיד בדבר המקבל טומאה וחילוקים בזה.

לסיכום: מחיצת סוכה שזזה בכוח רוח מצויה אנה ואנה אף מעט אינה מחיצה כשרה.

פירות הנושרים:

1. סוכה כיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה כשרה אע"פ שאינה עומדת ברוח שאינה מצויה.

2. אילנות כשרות לדפנות בענין שלא תהיה רוח מצויה מנידתן.

3. מחיצה שאין בכוח הרוח להפיל אותם לגמרי רק שע"י הרוח הולך המחיצה ובא קי"ל דשוב לא חשיבא מחיצה.

4. סוכה העומדת בבית שאין שם רוח כלל ואינה עומדת ברוח מצויה לא חשיבה מחיצה.

5. הרוצה לעשות סדינים, טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה.

6. אין להחמיר לעשות הדפנות בלי מסמרים כלל הוי חומרא דאתי לפעמים לידי קולא, שמפאת זה לפעמים לא יהיו הכתלים חזקים כראוי לעמוד ברוח מצויה שזה פסול אף בדיעבד.

7. וילון דנייד אפילו מגיע לארץ. ואף אם סורח על הקרקע הרבה אינו מחיצה לשום דבר כל שאינו עומד ברוח מצויה.

8. מחיצה מפלסטיק בכלל מחיצה מסדינים כיון דע"י הרוח המחיצות מתנתקות ואין עומדות, אם לא מפלסטיק עבה שאינו מתנועע ועומד כמו מחיצה.

9. לדעת הגאון חזון איש אין נדנוד הרוח פוסלת בשום מחיצה אלא תנועה ששוברת לשעתה את המחיצה דהיינו בג' טפחים.

10. אפי' דופן אחד אין לעשות מסדינין אם לא שיארוג במחיצות קנים קנים פחו' משלש' משא"כ בדופן רביעי אין קפיד' כל כך.

11. הא דפסלינן דוקא כשהרוח מצויה מנידה אותם תמיד.

סימן: ה' - שאלה: האם יוצא ידי חובת אכילה בסוכה כשאינו יכול לשון בה מטעם חשש ממחבלים וכדומה?

איתא בסוכה (דף כו.) תשבו כעין תדורו. ופירש"י כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו. וכתבו התוס' שם דנפקא מינה מלישנא דתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך, וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער. ובספר יראים (סימן תכא) ביאר יותר: מצטער פטור מן הסוכה פי' שיש לו צער בסוכה ובצאתו ינצל וטעמא דכעין דירה בעינן ואין דרך אדם לעמוד בדירתו בצער, ושיעור לצער כדתנן ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפה, ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבבו ואם מצטער באותו ענין שבצער הזה היה יוצא מביתו רשאי לצאת מסוכתו. ודוקא שעשה סוכתו מתחילה במקום שראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו צער אחר כן, אבל עשתה מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או בשתיה או בשינה כגון שיירא בה מגנבים לא מיבעיא דלא מיפטר בהכי, אלא אפילו יש סכנה וצער בשינה, ובאכילה אין צער וסכנה, לא יצא ידי חובתו דהא כעין תדורו בעינן והאי לא הוי כעין תדורו כיון שאינו יכול לעשות בה כל צרכי אכילה ושתיה ושינה בלא צער ומתחילה לא הוי סוכה כיון דלצערא קיימי.

והובא ו דבריו בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמג) ובספר תניא רבתי (בהלכות סוכה פ' פג) וכ"כ בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות סוכות) שסוכה שא"א לישון מחמת סכנה אפילו ידי חובת אכילת סוכה לא יצא מאחר דאין יכול ללון שם. וכן הוכיח בשו"ת אבני נזר (או"ח סימן תעט) מדברי הרמב"ן פרק קמא דסוכה בדין סוכה קטנה דכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה ופסולה אפילו לישן ולשנן. עכ"ל. והנה מפורש כדברי המרדכי הנ"ל. וכ"כ רבנו זלמן שם (סימן תרמ אות ו).

נמצא שהמצטער פטור מן הסוכה, וכן חולה ושלוחי מצוה פטורים, וחתן וכל חבורתו, דמצוה עבדי. ונראה דכי היכי דמצטער פטור מן הסוכה משום דכתיב תשבו כעין תדורו וכיון שאם הי' מצטער כהאי גוונא בבית לא הי' יושב לא חשיב תשבו, מטעם זה אפילו יושב בסוכה אינו עושה מצוה ואסור לברך ואינו אלא הדיוט כמבואר בפוסקים. והובא גם בהגהות אשרי (סוכה פרק ב סימן יב). וכ"כ בספר המנהגים (טירנא הגהות המנהגים דיני לולב וסוכה אות קצא), וז"ל: אותן בני אדם הדרים בישובים ואין יכולין לישן בסוכה מפני סכנה, אפילו ידי אכילה לא יצאו, רא"ם, ודוקא אם עשה מתחילה במקום הראוי להסתכן או להצטער, מרדכי (סוכה סי' תש"מ), ומסיק שם אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה, הגמ"י (הל' סוכה פ"ו אות א'). ע"כ. וכן פי' ר' עובדיה מברטנורא (בסוכה פרק ב משנה ד) כל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן והא לא הוי כעין דירה.

ומדקי"ל תשבו כעין תדורו מה דירה עושה אותה האדם במקום שאינו מצטער לישב בה דאין מחוייב לעשותה אלא במקום שחפץ לקבוע דירתו שם כך גם הסוכה. ומזה העלה בשו"ת פעולת צדיק (חלק ב סימן קצז) שבית האסורים וכדומה פשיטא שמקום צער הוא ואינו חפץ להיות שם אפי' שעה אחת וא"כ פשיטא שפטור הוא שלא חייבוהו חז"ל לעשות שם סוכה ולשבת בה במקום שמצטער וכדאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה וכן הוא מפורש בס' הרוקח (סי' רי"ט) יעו"ש. ואין להחמיר לעשות לו סוכה שם דכל הפטור מן הדבר ועשהו נקרא הדיוט כדאי' ברמ"א סי' תרל"ט ב' הגמ"י מהא דר' מישן בירוש' וברכה שעושה פשיטא דברכה לבטלה הויא (כיון) דלא מחייב לעשות סוכה מהדין ואיך יאמר וצונו לישב בסוכה וכמ"ש הט"ז (סי' תרל"ט ס"ק י"ט). עכ"ל. ומה שמצטער פטור כתב הרמ"א (א"ח סי' תר"מ ס"ד) בהגה דאין המצטער פטור אלא אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלאו הכי חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער (מרדכי פרק הישן). ועיי' שדי חמד (מערכת כ"ף כלל ט"ז) חלוקי דינים בזה.

והעולה מהנ"ל: סוכה עצמה שאינה ראויה לשמש לאכילה וגם לשינה אינו יוצא בה ידי חובה וברכותיו לבטלה. וכן סוכה כשרה אלא הנמצאת במקום שאינו ראוי לאכילה או לשינה פסולה ואין לו לברך שם דפטור מסוכה. ולכן כתב הגאון נטרונאי דלא יוצא י"ח בסוכה הנמצאת בבהכ"נ דאינו יושן בה, וכן כתב הרמ"א שם דאם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו (מרדכי פרק הישן). וכן כתב בית שואבה (דף עג. אות יב) שמנהג טעות הוא לקדש בסוכה הנמצאת בבהכ"נ ולאכול בביתו ע"ש ובדברינו (סימן יח).

ואפשר לחלק ולומר דבזמן המניע לקיום מצות הסוכה היא כללית (לכל האנשים) ואינו יכול לעשותה במקום אחר המשתמר כגון מפני הים או צינה המצויים באותו מקום או מלחמה כגון שהוא גר במקום הגבול לכו"ע שרי לכתחלה לעשות סוכה ולברך בה ויצא י"ח אכילה אע"פ שאין יכול לישן בה. וכן כשהמניעה לא בשליטתו כגון גשם או חום וכדומה פטור ממה שאינו יכול ויקיים מה שיכול ומצוה קעביד. וכן הרמ"א עצמו כתב בשם המרדכי (סימן תרלט סעיף ב) דאין ישנים במקומות הקרים משום הצינה או מטעם איש וביתו ע"ש וודאי שידי אכילה היו יוצאים י"ח בסוכה. וכן בענין הולכי דרכים הפטורים שאין יכולים לקחת את דירתם עמם, מובא בארחות חיים (הל' סוכה אות לג) שהעלה שהולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום וחייבים בלילה ואם הם בדרך או במקום שאין שם יישוב פטורים אף בלילה דאין לו לעשות שם דירה והובא בב"י שם.

ושוב ראיתי שהרגישו בזה האחרונים המג"א שם (ס"ק ח) והט"ז (ס"ק ט), וכן ראיתי חילוק זה בערוך השולחן (סימן תרמ אות ט) נמצא מפירוש דברי המרדכי שהביאו הרמ"א שמקומות שאינם הגונים לסוכה כגון מקומות קרים או חמים או מחשש מלחמה וגנבים וכד' ואין לו מקום משתמר שיוכל לעשותה כהלכתה אפילו הכי פשיטא שמחויב לעשות סוכה ולקיים את מצותה ככול שיוכל ורק אם יש לו מקום משתמר ועשה במקום לא משתמר אינו יוצא ידי חובה אף באכילה הגם שביום שאין חשש כלל. עיין עוד במג"א (ס"ק ו) ובפמ"ג שם ומשנ"ב (ס"ק יח). וכן ביאר בביאור הלכה שם (ד"ה מפני הרוח) דהסכמת רוב הפוסקים דמצטער פטור אף מאכילה כמש"כ המ"א בשם הב"י וע"כ נראה דיש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה חשש ברכה לבטלה. וכ"כ בשערי תשובה שם (ס"ק ה). וצ"ל מה שכתב המרדכי והרמ"א ומג"א דיש למחות בעושין סוכות ברחוב שא"א לישן מחמת מורא גנבים צ"ל שכוונם כשאפשר להם לעשות במקום משתמר ולא עשו כדלעיל וק"ל. ומטעם זה אין להכניס את עצמו ולילך למקום שאין שם סוכה או מקום שיכול לקיים שם רק אכילה או רק שינה ומזה יש להימנע מטיולים או ביקור במקום שיש סכנה בטחונית וכד' עיין בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח ג סימן צג) ובשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן מז).

איברא שיש להעיר ע"ז לכאורה מהגמ' בסוכה (דף כה.) דמשמע התם שאין קשר בין מצות אכילה לשינה דיוצא ידי חובה באכילה ללא לינה או לינה ללא אכילה, אע"פ שמכניס את עצמו לזה ויכל לעשות במקום משתמר יותר, מדא"ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי בחופה, וכ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי ע"ש שאין השמחה אלא בחופה ועוד משמע שם שרבי זירא בירך על אכילתו בסוכה אע"פ שלן בביתו. [וראה לחיד"א בספר חיים שאל (סימן לה) שבזמננו נתפשט המנהג גם החתן ובני החופה קובעים סעודתן בסוכה] ואפשר לחלק ולומר כשהמניע הוא מחמת הסביבה או הסוכה אזי גם חובת אכילה לא יצא אם עשה את סוכתו במקום שלא משתמר. אבל שהסיבה היא מחמתו כמו מצטער מאכילה בלבד או משינה בלבד שרי דכל מה שיוכל לקיים יקיים. אלא שראיתי לראבי"ה (ח"ב סוכה סימן תרמו) שכתב להדיא משום סכנת גנבים שרי למיגני חוץ לסוכה, אי נמי משום סכנת גוים, ואי ליכא למיחש להכי חייב למיגני בה. נמצא לדעתו דיוצא ידי חובת אכילה אף דאינה ראויה לשינה שאינה במקום משתמר ואין קשר בין זה לזה. וזהו כרבי זירא שאכל בה ולא ישן בה, ואפשר לומר דלא פליג הראבי"ה על כל הפוסקים הנ"ל ומיירי כשאין לו מקום משתמר לעשותה כנ"ל. ושו"ר בהלכות רי"ץ גיאת (הלכות סוכה עמוד קכ) שגם הוא כתב על מי שאין לו מקום לישן בסכה ואם מצטער משום באקי (כעין יתושים) או משום סירחא וכיוצא בהן פטור כל שכן כל מי שמצטער מפני הדחק אלא שעושין משמורות ביניהם שישנים בסוכה כמה שמחזקת אלו זה הלילה ואלו זה הלילה כדי שיצאו כולם ידי חובתם ואינם חייבים להצטער בדוחק.

אלא שבשו"ת חכם צבי (סימן צד) השיג על דבריהם דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי, באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע"ז קאמר דתהא כעין דירה. ולכן יוצא ידי חובה אכילה אע"פ שאינה ראויה לשינה ואין שייכות זה לזה אף שעשה במקום לא משתמר והוכיח ממעשה רב דרבי עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ"ה עשאה ר"ע כדי לאכול שם ש"מ, דאף שאינה ראויה כלל לישן בה יוצא בה י"ח אכילה. ודחה סברת המרדכי דאף מצות אכילה לא יצא ע"ש.

וגם בשערי תשובה שם (ס"ק א) הוכיח כדברי הח"צ מתשובת רבינו האי גאון, וז"ל: שנשאל על אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם והשיב לענין אכילה יכול כ"א לבדו לאכול זה אחר זה אבל לענין שינה זה ישן לילה אחת וזה לילה אחת, ואם חביבה עליהם המצוה תע"ב אם זה ישן מקצת הליל' וזה מקצת שאם שומרי גנות פטורים מכ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה עכ"ל. ומזה ראיה למ"ש לקמן סי' תר"ס אות ה' בשם הח"צ וזרע אמת. עיין שם. וכ"כ ברכי יוסף (סימן תרלט ס"ק א) ולמד אם שומרי גנות פטורין כ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה והביא את תשובת האי גאון על דברי מרן ולא חילק משמע דדעת מרן אינה כדעת הרמ"א בזה והחכם צבי כוון לדעת מרן שאין קשר בין שתי המצות. ועיין לשער הציון (אות כה) שהסכימו לחכם צבי בנו במור וקציעה והרב משובת נפש. ושו"ר שכן הוא במחזיק ברכה (סימן תרמ אות ד) ועיין עוד בשפת אמת שם חילוק בין אכילה לשינה. וכן מוכח כדברי הח"צ ממעשה דרבי זירא הנ"ל. ומה שנשאל רב האיי על שני אחים וכו' הובא גם בהלכות רי"ץ גיאת שם.

ושו"ר כדברי החכם צבי בספר שבולי הלקט (סדר חג הסוכות סימן שמז) ששאל את רבו הרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו בלשון הזה. ילמדנו רבינו על מה שנוהגין במקומינו להשתתף הצבור יחד ולעשות סוכה בחצר בית הכנסת אותם בני אדם שלא עשו סוכה בבתיהן ואין אוכלין ושותין באותה סוכה אלא בירידתן מבית הכנסת נכנסין בתוכה ומברכין לישב בסוכה ויושבין שם ישיבה מועטת ויוצאין מיד אם ראוי לגעור באותן שמברכין משום ברכה לבטלה. והשיב לי בכתב גלילי ידיו: סוכת השותפין כשירה דכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת ותשבו כעין תדורו אמר רחמנא אוכל ושותה בסוכה וישן בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה ואין מעכבין זה את זה הלכך אותה ישיבה מועטת אם תימצי לומר דלא גרעה מטיול אין כאן ברכה לבטלה כ"ש אם ידברו דברי תורה זה עם זה דהוי ליה שינון ואכילת עראי נמי ביום טוב ואפי' שתיה חשיבה כקבע הואיל ואדם קובע סעודתו ביין ומברך זה אינו ראוי לגערה וכו'. מבואר מדבריו שלא היו ישנים בסוכה כלל אלא יושבין ישיבה מועטת ואין זה נחשב ברכה לבטלה כלל ע"ש.

ונראה דלא קשה על המרדכי כלל ממעשה דרבי עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ויצא ידי חובה באכילתו שהרי מודה המרדכי שבאופן שאינו יכול לעשות את סוכתו במקום משמר בהכרח שמחוייב לעשות סוכה איך שיוכל ויקיים מה שיוכל דאין מקום הגון יותר ופשוט. וכן מודה המרדכי לתשובת רבינו האי גאון אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה מהאי טעמא גופיה דאין להם מקום אחר וק"ל. אלא שעדיין מחלוקתם קיימת באופן שעשה ב' סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ"מ נפיק בה ידי חובת אכילה לדעת חכם צבי ולדעת המרדכי לא יצא ע"ש עוד חילוקים. ופשיטא שצריך לטרוח ולהמציא לו מקום לבנות לו סוכה כדרך שכל השנה רגילים לפנות מבית לבית ואז שם ביתו ולא כהמשתבשים שאינם מחוייבים לבנות להם סוכה במקום אחר כשאין להם מקום בביתם והובא בכף החיים (סי' תרמ אות לח) בשם הח"ס וביכורי יעקב.

והמצטער פטור מסוכה צ"ל היכא שמצטער מעצם היותו בסוכה זאת אמרת שהסוכה והסובב לה מצערתו, דאמרינן בגמרא דמצטער פטור מן הסוכה הני מילי צערא דממילא פירוש שהסוכה מצערתו, ובאבל איהו הוא דקא מצער נפשיה איבעי ליה לייתובי דעתיה ומה יועיל אם ידור בביתו. ורק בצער שבא ממנו או מחמת דבר אחר דאם ידור בביתו יועיל לו יותר שרי ופטור מסוכה ואין צריך ללכת לסוכה אחרת. כדאמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיניי בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בררבי לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה. רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא לבר ממטללתא משום באקי. רב שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא וצ"ל דזהו דוקא בדיעבד שרי דאם עשה סוכה לכתחלה שם פסולה דיכל לעשותה במקום אחר דאין כאן מניעה כללית אלא מקומית. וכדכתב הרא"ש (סי' יב) משום סירחא דגרגישתא מיירי באכסניא דאי בתוך ביתו היאך עשה סוכה מתחלה בדבר שהיה מצטער לישן בה ויפטר משום מצטער אי נמי גרגושתא היא גופסיס וכשהמטר יורד עליו הוא מסריח וכ"כ הר"ן (יב. ד"ה סרחא) גבי סירחא דגרגושתא (קרקע לבנה שהיו טוחין בה קרקעית הסוכה) ולא שיהא ריחה מאוס לכל דאי הכי מיפסלה סוכה והובאו בב"י. וכ"כ הבן איש חי (ש"א פ' האזינו אות יב) דרק אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה שרי ואם אין הפרש חייב.

וראיתי לשו"ת מהרי"ק (סימן קעח) שהשיג על מה שכתב המרדכי בשם הרא"ם, וז"ל: דמצטער פטור מן הסוכה פי' שיש צער בסוכה ובצאתו ינצל דכעין תדורו בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתן בצער. ותמה עליו מדגרסינן בפ' הישן ואמר רבי אבא בר זבדא אומר רב אבל חייב בסוכה פשיט' מ"ד הואיל ואומר רבא מצטער פטור מן הסוכה הא נמי מצטער הוא קמ"ל כו'. ולפי דברי הרא"ם מאי אריא משום דאבעי ליתובי דעתיה תיפוק ליה דבצאתו מן הסוכה לא יחשך כאבו ולא ינצל מן הצער. דדוחק גדול הוא לומר' שישיבת הסוכה תרבה עליו צער אבלו ואדרבה סברא הוא בהפך. והשיג עליו הברכי יוסף (או"ח סימן תרמ) שנעלם ממנו דברי הרא"ש בסוגיא (פ"ב סי' ז) דשם כתב בפשיטות דגדל צערו בסוכה. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד סימן כז) פי' אליבא דמהרי"ק שאין טעמו משום תשבו כעין תדורו, אלא מטעם אחר לגמרי, דכיון דגבי סוכה כתיב בתורה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, א"כ גם בסוכה ישנו דין של איסור היסח הדעת, ובשעת ישיבתו בסוכה צריך שלא יסיח דעתו מלמען ידעו הזה, ולכן כל מצטער שאינו יכול לאותיבי דעתיה פטרינן ליה מן הסוכה, ואין הבדל בין אם הצער בא לו מחמת הסוכה או מחמת דבר אחר, מכיון שעיקר הטעם הוא משום שאינו יכול לכוון דעתו, וזה שייך בכל מצטער שהוא ע"ש.

ומה שהמצטער פטור, אינו בכל מקום אלא ממצות סוכה בלבד וחידושו נלמד מתשבו כעין תדורו ואין זה בשאר המצות. וכן השיג ברכי יוסף (או"ח סימן תעב ס"ק י) על ראש יוסף שהקשה דמצטער פטור מן הסוכה ומכל המצוות, ואיך חייב בד' כוסות מי שמזיקו. והשיב דלק"מ דדוקא גבי סוכה אמרו מצטער פטור מן הסוכה, והיה טעמו דתשבו כעין תדורו, וכמ"ש התוס' בסוכה (דף כ"ו), הא בשאר מצות דלית לן פטורא מקרא כי סוכה דכתיב תשבו, חייב המצטער, וה"ה במצוות דרבנן כגון ד' כוסות דכל דתקון רבנן כעין דאוריתא תקון. והכי משמע מ"ש הרמב"ם (פ"ד דתפילין דין י"ד) מצטער ומי שאין דעתו נכונה ומיושבת עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן. וכתב מרן בכ"מ משם ה"ר מנוח וז"ל, אע"ג דבשאר מצוות אמרינן מצטער איבעי ליה ליתובי דעתיה, הכא שאני משום הסח הדעת, עכ"ל.

אלמא מצטער בשאר מצות חייב, אלא דתפילין שאני דאסור להסיח דעתו וכמ"ש הרמב"ם. והניף ידו שנית בשו"ת טוב עין (סימן יח) דדין מצטער הוא דוקא בסוכה דדינא הוא תשבו כעין תדורו א"נ כמ"ש הרמב"ן כל האזרח שיהיה כאזרח רענן אבל לא בשאר מילי. ושוב כתב בשו"ת יוסף אומץ (סימן סה) והשיג על שו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תתס"ז) שפסק לענין להשלים פרשיותיו עם הצבור, דחולה פטור לגמרי, ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מצות עשה של תורה עיי"ש, ובגליוני הש"ס להגר"י ענגיל בברכות דף ח' ע"א תמה עליו דבסוכה לא הקלה תורה כלל במצוה בשביל הצער רק משום תשבו כעין תדורו והובא בשו"ת דברי יציב (חלק חו"מ סימן עט) והסכים עם ברכ"י. וכ"כ בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן כב) וציין גם לשו"ת בשמים ראש (סי' צ"ד) ושו"ת שערי דעה (ח"ב סי' י"ז) כ' דבסוכה פטור מצטער יותר מבכל מצות שבתורה וילפינן לה מתשבו כעין תדורו. שוב מצאתי בשד"ח (כללים מערכת המ' כלל ר"כ) שמביא עוד דעת קצת מחברים דמצטער פטור מכל המצות אבל לעומתם מביא שם מחברים רבים המכריחים מדברי רבותינו הראשונים, דדוקא בסוכה פטרו מצטער ולא בשאר מצות. גם מביא שם מס' טהרת המים שכ' דבשאר מצות של תורה לא נפטר מצטער ושכן משמע מכל הפוסקים בסי' תר"מ סעי' ד' ע"ש.

לסיכום: בני אדם הדרים בישובים ואין יכולין לישן בסוכה בלילה מפני הסכנה יכולים לאכול ביום ויצאו ידי חובת אכילה אבל כשיש להם אפשרות אחרת לעשותה במקום משתמר כגון במרפסת ביתם וכד' חייבים לעשות את סוכתם שם.

פירות הנושרים:

1. המצטער מסוכה פטור מסוכה אם ינצל עצמו מן הצער, אבל בלאו הכי חייב לישב בסוכה אע"ג דמצטער.

2. העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ויכל לעשותה במקום אחר.

3. יש מאחינו אשכנזים הסוברים כשאינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה פסולה.

4. י"א שמצות אכילה ושינה אינם קשורות אחת לשניה ויכול לקיים אחת ללא השניה. ואף שעושה לכתחילה סוכה במקום שמצטער בשינה יוצא י"ח באכילה.

5. אבל חייב בסוכה דאיהו הוא דקא מצער נפשיה איבעי ליה לייתובי דעתיה.

6. חייב לעשות סוכה לאכילה ושתי'. אף שאינו יכול לעשותה לשינה. כגון בעת הקור בלילה.

7. מי שאין לו מקום לישן בסוכה פטור כשומרי גנות שפטורים.

8. יש ליזהר בזמן הקור שיהא לבוש בגדים חמים כשסועד בסוכה כדי שלא יהיה מצטער מחמת הקור ויהיה פטור וקיים חשש ברכה לבטלה.

9. דוקא גבי סוכה אמרו מצטער פטור מן הסוכה, מתשבו כעין תדורו, ובשאר המצות חייב אע"פ שמצטער.

10. הפטור אין לו להחמיר ולעשות לו סוכה שם דכל הפטור מן הדבר ועשהו נק' הדיוט והברכה לבטלה הויא כיון דלא מחייב לעשות סוכה מהדין ואיך יאמר וצונו לישב בסוכה.

11. אין לילך או לטיול מקום שאין סוכה .

12. הסובלים מבעיות רפואיות ואינם יכולים לישון בסוכה כגון בעיות גב קשות והיושבים בכסא גלגלים וכד' חובה עליהם לאכול בסוכה ולהיות בה משך כל היום כשאר בני אדם אע"פ שפטורים משינה.

13. בזמננו נתפשט המנהג גם החתן ובני החופה קובעים סעודתן בסוכה.

תוכן העניינים

מועדי ניסים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה