אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן קב

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן קב

סימן קא

להרב הה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה אשר ראבין נ"י אבד"ק יענדריחוב יצ"ו

בדבר שאלתו באחד שכתב שט"מ קודם הפסח כנהוג והי' לו ג' חביתין חומץ ויען שלא נודע לו אופן עשיות החומץ הי' סובר שלא צריך למכור אותו ולא נכתב בפירוש שנמכר רק נכתב בסוף השט"מ שאם יש עוד איזה דבר של חמץ או תערובות חמץ יהי' במתנה להעכו"ם ויהי' נקנה להעכו"ם אגב מקומות הנ"ל זה תורף השאלה:

א) והנה לכאורה ההיתר פשוט לפנינו דכיון שנכתב שכל מיני חמץ שיש עוד יהי' במתנה להעכו"ם א"כ מה לי מכירה או מתנה בשלמא אי לא הי' רק קנין כסף א"כ לא הועיל הכסף רק על המכירה אבל על המתנה לא הי' קנין, אבל כיון דבאמת קיימ"ל דכסף לחוד ל"מ במטלטלין ורק עיקר הקנין היא רק משום דמקנה לו הקרקע בשטר וממילא קונה מטעם אגב א"כ גם המתנה נקנה באגב קרקע אך לכאורה נ"ל דבאמת על עיקר קנין אגב פקפקו הפוסקים די"ל דקנין דרבנן ל"מ לד"ת ורק שכ' בשו"ת ח"ס סי' שי"ב די"ל דכיון שהי' ג"כ קנין כסף א"כ באמת יש ס' שמא כשי' רש"י ז"ל דכסף קונה בעכו"ם ובפרט דשיטת הרמב"ם ז"ל דבין בישראל בין בעכו"ם כסף קונה ועיין ברי"ט אלגאזי פ"ב דבכורות שהקשה די"ל דבזה חשיב ספק ספיקא ורק שכתב הרי"ט אלגאזי דכיון שאם ירצה העכו"ם להוציא החפץ מרשות ישראל לא יוכל להוציא דס"ס לא מהני נגד חזקת מרא קמא כשיטת רוב הפוסקים דספק ספיקא לא מהני להוציא ממון וממילא קדוש בבכורה והוא הדין הכא כיון דלא יוכל העכו"ם להוציא מרשות ישראל לכך עובר בבל יראה ואם כן כל זה בקנין כסף לחוד אבל אם יש גם כן קנין אגב נהי דהוא רק מדרבנן מכל מקום על כל פנים יצטרך הישראל ליתן החפץ להעכו"ם ונהי דלענין איסור י"ל דקנין דרבנן לא מהני לדברי תורה מכל מקום כיון דשוב אין נפקא מינה רק לענין איסור שוב מהני הספק ספיקא לענין בן יומו – ואם כן יצא דקנין אגב בלא כסף לא מהני וכסף לחוד לא מהני גם כן או כמו שכתב החתם סופר דספיקא מן התורה לקולא ולענין דרבנן מהני קנין דרבנן – אם כן יש לומר דעל החמץ הניתן במתנה דליכא רק קנין אגב שוב יש לומר דקנין דרבנן לא מהני לדברי תורה – ואם כן יש לומר דלא מהני במה שכתב דנותן המותר לעכו"ם במתנה, עוד היה מקום לומר עפ"י הנ"ל די"ל דקנין דרבנן לא מהני לדברי תורה אך שכתב המקור חיים דמן התורה אינו עובר על ידי הביטול וחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול אם כן יש לומר דדוקא במידי שיודע שהוא חמץ זה הוא בכלל הביטול היינו שמבטל חמץ שאינו ידוע לו וגם חמץ הידוע אבל זה החומץ שהיה סבר שאינו חמץ אם כן על כל פנים לא הפקירו והיה דעתו עלה נהי דאפשר לומר דעכ"פ הוי בכלל המכירה כיון שנכתב דדבר שיש בו תערובות חמץ הוא של העכו"ם אם כן יוכל העכו"ם לקחתו בד"ת אם יתברר שיש בו תערובות חמץ עכ"פ לא היה בכלל הביטול ושוב י"ל דקנין דרבנן לא מהני לדברי תורה - אך באמת פקפק השני יש ליישב דלשיטת הר"ן דבאמת הביטול לא חשיב הפקר גמור רק דכיון דחמץ אסור בהנאה אם כן סגי בגילוי דעתא דלא ניחא ליה בגויה לא אוקמא רחמנא ברשותא - ועיין בשו"ת רח"כ ז"ל סימן י"ב שכתב לפי זה דמהני אף אם לא מסר לו שטר מכירה דעל כל פנים חזינן דרצה למוכרו ויש גילוי דעת דלא ניחא ליה בו - ועיין בקצה"ח סימן רס"ב שכתב דאם לא נודע לו מהחמץ עד תוך הפסח וביטלי דמהכי מכח ניחותא דמצוה אמרינן אמ"ל וכשיטת הרמב"ם ז"ל בהא דכלך אצל יפות ב"מ כ"ב א"כ י"ל גם הכא כיון דעכ"פ מכר כל חמצו ורק חסרון ידיעה הי' לו דהי' סובר דאין זה חמץ עכ"פ חזינן דלא ניחא לי' וא"כ חשיב כביטול ושוב נהי דגם בביטלו אסור לאחה"פ מ"מ שוב מהני קנין דרבנן:

ב) אך באמת גם לשיטת הר"ן ז"ל יש לחוש לפמ"ש בס' ברכת אברהם דהא דב"י הוא חידוש הוא רק למ"ד חמץ מהנקברים ואפרן אסור אז באמת אין לו שום זכות בהחמץ שפיר חשיב אינו שלו אבל למ"ד דהוא מהנשרפים ויוכל להנות מאפרן א"כ חשיב באמת שלו א"כ שוב בעי הפקר גמור ושוב הכא זה החמץ לא הי' בכלל ההפקר ושוב יש לחוש דקנין דרבנן ל"מ - וא"כ באמת מוכח בש"ע סי' תמ"ה ובאה"ע סי' כ"ח דאנו מסופקין שמא הלכה כר"י ומפורש שם דאם האשר שום פרוטה יש לחוש לקידושין אף בקידש בחמץ בפסח וא"כ ממילא י"ל דבעי הפקר גמור - אך באמת שיטת הרשב"א ז"ל קידושין נ"ז דט"י זכות האפר ל"ח שלו דחשיב דבר שלא בא לטלם ובריטב"א ביאר יותר דהאפר חשיב הפקר ועיין באבני מילואים בתשו' ובחידושי הארכתי נמצא דדבר זה אי נימא דע"י זכות האפר חשיב שלו אינו ברור וא"כ יש כמה ספיקות דהועיל הביטול גם לענין זה דשמא כשיטת הרשב"א ז"ל דע"י זכות האפר עדיין חשוב אינו שלו ושמא באמת קימ"ל כרבנן דהוא מהנקברין ואפרן אסור ואף שכ' המק"ח ובא"מ דבחמץ אף למ"ד שהוא מהנקברין אפ"ה אם שרפו אפרו מותר דחשיב נעשה מצותו אפ"ה ביארתי בחידושי דדוקא אם מצוה דוקא לשורפו א"כ י"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי ול"ח דשלב"ל אבל אם אין דינו דוקא בשריפה נהי דבשרפו אפרו מותר אפ"ה בוודאי ל"ש כל העומד ושוב חשיב דשלב"ל א"כ לשיטת הר"ן ניחא - אך לשיטת הסוברים דחמץ שנמכר אינו בכלל הביטול וא"כ הדר הפקפק דקנין דרבנן ל"מ לד"ת ורק אם יש קנין כסף ג"כ א"כ יש ס"ס לטנין איסור ב"י ורק ל"מ להוציא ע"י ס"ס וממילא יש ב"י וכיון שהקנה עכ"פ בקנין דרבנן ושוב אין כ"מ רק לענין איסור שוב מהני ס"ס - א"כ הכא דעכ"פ על חומץ זה לא הי' קנין כסף ושוב י"ל דקנין אגב ל"מ לד"ת - ובאמת המנהג לכתוב בשט"מ גם בתורת קנין חצר וקנין סידר ולשי' הסוברים דקנין חצר וקנין סודר מועיל בעכו"ם הוי קנין ד"ת - אך הכא נכתב דרק המתנה יהי' נקנה אגב מקומות הנ"ל א"כ ליכא רק קנין דרבנן וי"ל דל"מ לד"ת בשלמא אי הי' כותבין החצר במכירה א"כ הי' מקום לומר דבאמת שיטת הגאונים דחמצו של ישראל המופקד ביד עכו"ם אינו עובר ורק שכ' הרא"ש שכיון שהשאילו נפקד לשמירת ממונו ביתו קרינא בי' וכשיטת הרשב"ם דחצר הנפקד קנוי להמפקיד וא"כ בהקנה לו על כל פנים בקנין דרבנן אם כן על כל פנים אינו משמר לצורך המפקיד שוב מותר מן התורה משום דאינו בבתיכם - אך מנהגינו לכתוב חצר בשכירות אם כן אזדא היתר זה אך באמת כל זה היה מקום לחוש אם היה נודע לנו בימי הפסח דאז היה נפקא מינה לנו לענין בן יומו דבר תורה, היה מקום לחוש דכיון דליכא על זה קנין כסף קנין אגב ל"מ אך עתה לענין חמץ שעבר עליו הפסח דרבנן בוודאי סמכינן גם אקנין דרבנן וכמ"ש המקור חיים דבחמץ שעבר עליו הפסח היכי דהישראל לא קנה רק בקנין דרבנן יש לסמוך דלא קני והוא הדין להיפך יש לסמוך גם אקנין דרבנן דבמידי דרבנן לעולם אזלינן להקל וכל היכא דאפשר לחפש קולא בין אם נאמר דקנין דרבנן לא מהני או להיפך תמיד אזלינן לקולא:

ג) וכעין זה כתבו התוס' שבועות דף ל"א לענין קרבן שבועות העדות דאזלינן לחייב בין אם מועיל מדרבנן או דמועיל על כל פנים מן התורה ועוין תוס' ע"ז דף כ"ז ע"ב לענין חוששין לחיי שעה - ובפרט דשיטת התוס' קידושין ד"ה דקנין אגב מועיל מן התורה אך לכאורה היה מקום לומר דכיון דבאמת הס' הזה היה לנו גם בימי הפסח ואז לא היינו סומכין אקנין אגב לענין איסור ב"י שוב אף שעכשיו הנפקא מינה רק לענין איסור דרבנן מכל מקום י"ל דהוי כמו ס' דנתגלגל ל"מ אם כן י"ל בשלמא לענין חמץ שנמכר דמעולם לא היינו צריכים לדין מכח הקנין אגב לענין איסור ד"ת דמה"ת הועיל הקנין כסף מכח ס"ס כמ"ש לעיל אבל לענין החמץ שנותן במתנה דעכ"פ אם הי' נודע לנו בימי הפסח היה ס' ד"ת ולא הי' מועיל קנין אגב א"כ י"ל דהוי ס' דנתגלגל - אך באמת קימ"ל בלא נודע הס' עד שנעשה דרבנן מקלין בהפ"מ א"כ ה"נ י"ל דחשיב כלא נודע דהיינו עכ"פ לא דנו עוד על החומץ עד אחר הפסח ובפרט דבשלמא לענין ס' דכבר אסרנו מס' והוחלטנו שהוא איסור א"כ אם נקיל עכשיו יהי' מחזי כחוכא אבל הכא אין לומר דבימי הפסח החלטנו שהוא איסור דהא באמת יש ס' שמא כשיטת הב"י דקנין דרבנן מהני לדברי תורה ונהי דלענין ב"י היינו חוששין לשי' הר"י דקנין דרבנן ל"מ לד"ת אבל השתא לענין דרבנן נסמוך אשיטת ב"י וזה ל"ח כזילזול דהכל יודעין שיש ס' שמא כשיטת הב"י - ובפרט דהכא גם בימי הפסח ליכא חשש דבר תורה דבאמת גם אם נחליט דיי"ש הוי חמץ גמור דזיעת חמץ הוי כחמץ גמור מ"מ הכא בחומץ אף אם נימא דיש בו תערובות יי"ש עכ"פ הוא תערובות שיש בו בוודאי ס' נגד היי"ש ואם כן בתערובות יותר מס' בוודאי לא עבר אב"י כמפורש בסי' תמ"ב בטו"ז ובמג"א ונהי די"ל דהיי"ש הוא מעמיד ומפורש שם דבמעמיד גם לאחר הפסח אסור ועיי"ש בטו"ז דבמעמיד אמרינן חוזר וניעור מ"מ שיטת רוב הפוסקים דמעמיד רק מדרבנן לא בטל עיי"ש במג"א והגם דיש מקצת פוסקים דמעמיד מה"ת לא בטל וכמ"ש המג"א שם וי"ל דלשיטות המפורשים שכ' דביטול אינו מועיל להשלים השיעור ורק דמשוי לי' לאיסור כאילו אינו א"כ במעמיד דאי אפשר לומר דהוי כמאן דליתא אם כן מה"ת ל"ב - אך באמת מוכח שיטת מהרי"ק דס"ל דרבו זוחלין מהני אף אם ליכא מ' סאה רק בצירוף הנוטפין ומכח דביטול מועיל להשלים השיעור ואם כן רק מדרבנן לא בטל והנה הרבה פוסקים כתבו הטעם במעמיד דהוי כניכר האיסור והנה באמת בניכר האיסור מה"ת ל"ב ועיין בטו"ז או"ח סי' תרל"ב מה שדחה שיטת הלבוש וגם בניכר וא"א לבררו דעת הט"ז סי' ק"ד ביו"ד דלא בטל עיי"ש אך במעמיד ל"ח כניכר ממש ועכ"פ מה"ת בטל לשיטת רוב הפוסקים וא"כ גם בימי הפסח לא הי' נ"מ לענין ד"ת ואם כן בוודאי גם אם הי' נודע בימי הפסח היה סמכינן אקנין אגב אף שהוא דרבנן ומכ"ש השתא אחר הפסח בוודאי יש לסמוך אקנין אגב - א"כ פשיטא דאי ליכא חשש על תערובות חמץ פחות מס' אם כן בוודאי ליכא חשש אף אם יש לחוש על תערובות פחות מס' א"כ קימ"ל דעל תערובות אף בליכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו הכי עובר בבל יראה ואסור לאחר הפסח כשיטת הי"א המובא בכ"מ ובמג"א מכל מקום לענין אחר הפסח יש לסמוך בפשיטות אקנין אגב ובפרט דיש לצרף שיטת הסוברים דבפחות מכדי אכילת פרס ליכא בן יומו והסברא י"ל דלשיטת הר"ן עיקר טעם דב"י משום דלמא אתא למיכל מינה והיכא דליכא כרת ליכא ב"י ובפרט דאפשר אין בזה חמץ ממש וס' חמץ שעבר עליו הפסח מותר על כל פנים בהנאה ולשיטת רוב הפוסקים מותר אף בשתיה כמפורש שם בסימן תמ"ט עיי"ש אם כן הדבר פשוט וברור דיש להתיר אף בשתיה אם באמת לא נודע לו עד אחר הפסח ובהנאה בוודאי מותר והשי"ת יהיה בעוזרינו שלא נכשל בדבר הלכה:

בעה"ח אור יום ב' א' דר"ח אייר ט"ו למב"י תרנ"ט לפ"ק ראדמישלא.

הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה