מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן ק
להרב הגה"צ בנש"ק וכו' כקש"ת מ' סיני הלברשטאם אבד"ק זמיגרוד יצ"ו.
בדבר שאלתו בראובן שביקש משמעון להשאיל לו חפיצים והבטיח להשאיל לו ולכן שלח עגלה לצורך החפצים ושמעון חזר בו ולא רצה להשאיל לו ולקח עוד את העגלה הלז והניח עליה החפצים לשלחם לאומן לתקנם והאומן הלז הי' דר בביתו של ראובן ואח"כ הגיד ראובן להאומן עכו"ם הנ"ל שלא יחזיר לשמעון החפצים עד שישלם לו שמעון שכר עגלה והבטיח לו שאם ילך שמעון נגדו בדא"ה אזי כל ההיזק שיעלה להאומן חל על ראובן ואח"כ ערך שמעון נגד העכו"ם בדא"ה וזכה שם בסכום רב וכעת תובע ראובן את שמעון לד"ת מאחר שידעת שהיזק זה יהי' נוגע לי הי' לך לתבוע אותי לד"ת קודם שערכת הקלאגע להנכרי גם טוען ראובן כי גם בדא"ה אם הי' הנכרי טוען כראוי עכ"פ הי' שמעון מחויב לברר או לישבע כמה הפסיד בזה שעיכב עליו הנכרי מלהחזיר החפצים א"כ זכה רק בדא"ה מכח שהנכרי לא טען כראוי ודמי לבא עליו בעלילה ובכה"ג י"ל דא"א להפסיד לישראל ושמעון טוען לאו בע"ד דידי את זה תורף השאלה:
א) והנה בזה שחזר שמעון מהבטחתו ולא רצה להשאיל לו בוודאי שהי' יכול לחזור דנודע שיטת הרשב"א מובא בחו"מ סי' ל"ט דאף בהבטיחו להלוות וכתב שטר אפ"ה יוכל המלוה לחזור והרמב"ן חולק ובש"ך שם כ' מתחילה די"ל קי"ל כהרמב"ן ולבסוף מסיק דעיקר כהרשב"א והנה גם אי הי' בזה סד"ד מ' מ ידוע שיטת מהראנ"ח דכל ס' שיסתפק בפרעון אזלינן בתר חזקת בעלים הראשונים והמלמ"ל חולק עפ"י דברי התוס' ב"מ דק"ג דגם בשאלה חשיב השואל מוחזק אבל בתוס' ב"ב דס"א מוכח להיפוך וע' בקצה"ח סי' מ"ב שכ' דאף לשי' התוס' ב"ב דוקא בחפץ דאותו חפץ יחזור בעין א"כ שפיר השואל ל"ח מוחזק אבל בממון לע"ע לגמרי הוא של הלוה א"כ בס' בפרעון הא יש ס' אי כבר חל חיוב על הלוה להחזיר שוב הלוה חשיב מוחזק וא"כ י"ל דאף א"נ דהוו סד"ד שמא כהרמב"ן מ"מ י"ל דוקא בממון כיון דאחר שבא לידו חשיב מוחזק דהא אינו חוזר בעין א"כ גם בס' או זכה מתחילה ג"כ יוכל לומר קי"ל אבל בחפץ שסופו לחזור א"כ גם כשישנו בידו אפ"ה בס' אי כלתה זמן השאלה חשוב המשאיל מוחזק מכ"ש ביש ס' על תחילת השאלה בוודאי דאף כשישנו ביד השואל אפ"ה המשאיל חשוב מוחזק וא"כ פשיטא דלא יוכל לומר קי"ל ובפרט די"ל דגם להרמב"ן כ"ז היכי דכבר נכתב שטר דאז כבר זכה המלוה בהשיעבוד וא"כ י"ל דכיון דזכה המשאיל בהשיעבוד זכה ג"כ השואל בהחפץ ובנה"מ שם כ' דלא זכה בגוף החפץ רק דחיוב מוטל על המלוה להלוות לו אבל בלא נכתב שטר בוודאי דלא זכה עוד השואל או הלוה בהחפץ או בהמעות בדיבור לחוד וז"ב:
א) אולם עדיין י"ל דעכ"פ חיוב לשלם לו שכר עגלה במה שגרם לו הפסד שכר העגלה כיון דראובן סמך עליו דבוודאי ישאיל לו וכמ"ש בנה"מ שם דאם ידע המלוה מכתיבת השטר בוודאי דחייב לשלם לו שכר סופר מכח דד"ג עיי"ש אך אכתי י"ל דזה תלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד המובא באה"ע סי' נ' בהא דהחוזר משידוכין אי חייב לשלם לחבירו הוצאות דלשי' הראב"ד פטור וכהא דהמוכר זרעוני גינה ולא צמחו דפטור מהוצאות הזריעה דכל הזיק שהבעלים עושים בעצמם אף שהוא בגרמת חבירו פטור ועיי"ש בט"ז שכ' דבשידוכין דעיקר ההיזק נגמר בשעת חזרה שפיר יש לחייבו ולא דמי להא דמוכר זרעוני גינה עיי"ש ולפ"ז י"ל דנ"ד דמי להא דמבואר בחו"מ סי' ל"ט דחייב לשלם שכר הסופר וה"ה הכא כיון שהבטיח לו להשאיל וסמך עליו ושלח עגלה י"ל דחייב ליתן לו שכר עגלה ודמי ממש לנכתב השטר בידיעתו דחייב מכח דד"ג וע' בחו"מ סי' ר"ט במוכר לחבירו דשלב"ל והמוכר הביא החפץ להלוקח אחר שבא לעולם והלוקח אינו רוצה לקיים בהמקח מחמת שהי' דשלב"ל דעכ"פ מחויב להחזיר את הוצאה להמוכר ועיי"ש מה שהביאו בשם הפמ"א בזה ונשמע דכיון דהמוכר חשב שלא יחזור בו הלוקח ונגרם לו הוזק ע"י הלוקח מחויב לשלם לו וה"ה הכא כיון דחבירו סמך עליו שלא ושנה בדיבורו י"ל דחשיב ברי היזיקא וע' חו"מ סי' של"ג סעיף ח' באומר לאומן עשה לי כלי ואקחנו ממך ועשאו וחזר בו הקונה דפסק הרא"ש דאם הוא דבר שאם לא יקחנו היום יפסיד דחייב לשלם בעד הכלי ובאמת הרא"ש סותר א"ע לדבריו המובא בטור חו"מ סי' ר"ז בצוה לאחד לשחוט פרה ואם תהי' כשירה ישלם בעד בשרה יותר ואם תהי' טריפה ישלם כו"כ ושחטה ונמצאת טריפה וכעת אינו רוצה ליקח הבשר דפסק הרא"ש דפטור דכיון דלא נקנה לו הבשר יוכל לחזור והסביר הב"ח דבריו דזה ששחטה איהו דאפסיד לנפשי' ובקצה"ח שם ובשו"ת רעק"א סי' קל"ד העירו דיתחייב עכ"פ מכח דד"ג והקצה"ח כ' דכיון שסמך א"ט על הרוב כשרות וכשנמצא עכשיו טריפה חשיב אנוס ופטור גם מהוצאות ובאמת בזה יש חולקים אי אונס מועיל לפטור מהוצאות ע' בפת"ש חו"מ סי' י"ד בהא דלך ואני אבוא אחריך שהביא חולקים בזה אך בנה"מ שם כ' הטעם דכיון שנמצא טריפה הרי אמ"ל שמעולם לא הי' שוה טפי מכפי ששוה עכשיו ומזיק אינו חייב לשלם רק כפי מה ששוה באמת ולא מה שהי' יוכל להונות לאחרים עיי"ש ובאמת כבר קדמו בזה בפרישה שם וכפי דבריו שם מוכח דכיון דלא קנה ממנו בקנין ויוכל לחזור בו שוב פטור גם מן הוצאות ובסי' של"ג י"ל הטעם הואיל דשכר פעולה נקנה בדיבור ממילא שוב חייב ג"כ במותר שיווי הכלי חוץ מהשכר פעולה וכמו שהרגיש בנה"מ שם ולפ"ז י"ל דבנ"ד איהו דמפסיד לנפשי' כיון דידע דיוכל לחזור בו לא הי לו עוד לשכור עגלה ולכן א"א להחליט ולחייבו לשלם בעד שכר עגלה אכן שיש לדון בזה כיון דגם הוא השתמש בעגלה במה ששלח החפצים להאומן א"כ הרי נהנה במלאכת חבירו ושוב הי' אפשר לומר דחיוב לשלם שכר עגלה אך בנ"ד בוודאי דבעד שליחת החפצים לבית האומן כבר שולם שמעון להעגלון ושוב קשה לחייבו בעד שכר עגלה שנסעו אחרי החפצים ליקחם בשאלה וז"ב:
ג) נחזור להטו"ת שראובן אומר מאחר שידעת שהנני ערב להנכרי בעד כל היזק לא הי' לך לילך נגדו בדא"ה רק לתבוע אותי מקודם לד"ת ושמעון אומר לאו בע"ד דידי את הנה לכאורה יש להעיר מש"ס ב"מ די"ד ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא בע"ח לטרוף את הקרקע מצי ראובן לאשתעוי דינא בהדי משום דא"ל אי טרפת עלי דידי הדר ומוכח דע"י האחריות חשוב ראובן בע"ד של הבע"ח ואף די"ל דשאני התם הואיל דעיקר תביעת הבע"ח נצמח מראובן אבל עכ"פ מוכח התם דאין זה עיקר הטעם רק הטעם הוא מכח האחריות אך שי"ל דשאני התם כיון דעד עכשיו הי' הקרקע שלו וגם עכשיו עכ"פ הוא באחריותו אכתי ל"ח כיצא לגמרי מרשותו ונהי דלדידן דהגל"מ לאו כממון דמי ורק בחמץ גזה"כ לעבור בב"י מכח חיוב אחריות אבל בעלמא לא ע' מג"א, סי' תקפ"ו ובדג"מ שם אפ"ה וי"ל היכי דעד עכשיו הי' הדבר שלו לגמרי וגם עכשיו נשאר לו חיוב אחריות אכתי ל"ח כנסתלק לגמרי מן הדבר וכמ"ש בתוס' ב"ב ד"נ דאם עד עכשיו הי' לו קנין הגוף ועכשיו נשאר לו עכ"פ ק"פ בכה"ג בוודאי דכקנין הגוף דמי וע' תוס' פסחים ד"ו שכ' כעין זו לענין בהמות ארנונא ושיטת הרשב"ם ב"ב דמ"ד דבמכר באחריות ל"ח ש"ר וכמ"ש בתוס' ב"ק דס"ו דקדשים שחייב באחריותן ל"ח ש"ר ונודע מ"ש הריט"א דמה"ט מהני שאלה בהקדש משום דקאי באחריותו לא נסתלק עוד מהחפץ ושפיר י"ל כיון דע"ע הי' לגמרי שלו וכעת נשאר נו עכ"פ חיוב אחריות לא נסתלק עוד מהדבר ושפיר עדיין חשיב בעל דבר שלו ולתירוץ האחרון שם אף היכי דשייך הסברא דתרעומת ג"כ חשיב כלא נסתלק עוד מהדבר דלחד תירוץ בתוס' ב"ב דמ"ג בשביל תערומת מיקרי נוגע וכשיטת הסוברים דא"צ נגיעת ממון ע' שו"ת מהרי"ט סי' פ' וקצה"ח סי' ל"ז אבל הכא דהישראל רוצה לקבל מעות מהנכרי נהי דהנכרי יחזור להישראל השני לתבוע ממנו כל נזקו מ"מ כ"ז שלא פרע הנכרי אין להישראל השני שום עסק בזה ובאמת גם בקע"א על חפץ של חבירו ג"כ אין לו קנין בגוף החפץ דקיי"ל נכסי שומר נשתעבדו משעת פשיעה:
ד) ובאמת ברמ"א חו"מ סי' נ"ח מבואר דאם תופס חפץ מיד השליח שהפקיד אצלו דלשיטת י"א שם כיון דיגיע הפסד להשליח אינו יכול לתפוס ומוכח דנהי שתופס חפץ של בעל חובו אפ"ה כיון שיגיע עי"ז הוזק להשליח אינו יכול לתפוס א"כ ה"ה הכא כיון דידוע דאח"כ יגיע ההיזק לישראל השני אסור לגבות מהנכרי טפי מכפי מה שהי' זוכה בדינינו מישראל השני אך כבר העיר בנה"מ שם דאמאי צריך להפסיד שלו בשביל חבירו מאי חזית דממון חבירו עדיף משלו ובאמת יש עוד להביא ראי' לדבריו מהא דמצינו שיטת הראב"ד לענין עבד שעשאו רבו אפותיקו דהיכי דבדידי' קעביד מעשה אף שנגרם בזה היזק לחבירו אפ"ה פטור מכ"ש הכא והרי גם בפק"נ מצינו בתוס' בכמ"ק דאם אומרין הנח לזרוק עצמך על תינוק דא"צ למסור נפשו מכ"ש בממון וע' בנה"מ סי' קכ"ה לענין אם יש לו פקדון של חבירו ואנס רוצה לכפור חובו עד שיתן לו הפקדון אז אם לא יוכל לכופו ליתן לו הפקדון חשיב כמציל ממונו בממונו של חבירו דאסור אבל אם הי' יוכל לכופו על הפקדון אז חשיב כמציל הפקדון בממונו וא"צ להפסיד ממונו בשביל פקדון של חבירו עיי"ש וע' במק"ח סי' תמ"א אריכות בסוגיא דחולין דקל"א באנס המלך גורנו שפלפל ג"כ כזה:
ה) נחזור לדברי הנה"מ בסי' נ"ח שכ' לתרץ דשם כיון דקיי"ל בשדר"נ באית לי' נכסי מהני מחילה דחשוב כמשועבדים וא"כ הכא בשומר דיש לו עכ"פ קצת קנין בהחפץ וחשיב כמשועבדים וא"י לתפוס חפץ המשועבד לחבירו ומסיק שם דכ"ז אם החפץ הוא ברשות השומר אבל אם החפץ הוא ברשות הלוה אף שאחר קיבל אחריות על עצמו אפ"ה יוכל לתפוס כיון דחשיב כתופס מרשות מי שחייב לו ושוב א"צ להפסיד משלו עי"ז שיגיע מזה היזק לאחר וה"ה דמבית השותף שחייב לו יוכל לתפוס אף שיגיע מזה היזק לאחר עכת"ד א"כ מכ"ש בנ"ד דשמעון תובע מהנכרי נהי דראובן והי' מוכרח אח"כ לשלם להנכרי אפ"ה מה לו לשמעון בזה וגם אם יתבע הנכרי את ראובן לד"ת לשלם לו היזיקו מכח הערבות י"ל דיוכל ראובן לומר ששמעון לא הי' לו היזק הרבה ושמעון קיבל מהנכרי טפי מכפי ההיזק שהי' לו ואדעתא דהכי לא נתערב וע' בחו"מ סי' קע"ו דאם שותף א' ערב לנכרי בעד איש שקנה הבגדים חיוב שותפו ליתן לו ראי' שאם יברר שותפו שלא פשע הישראל להנכרי אזי יתן לו חלקו והסמ"ע בס' קל"א הקשה דמשמע דלענין ערב אף בשילם ע"י עלילה חייב הלוה נשלם לו ולפי תירץ הסמ"ע שם י"ל דהכא כיון דידע ראובן ששמעון יתבע מהנכרי בוודאי דהי' ערב לו גם בעד עלילה אבל לפי דברי הנה"מ בסי' קע"ו דדוקא הלוה לגבי הערב כיון דהלוה נהנה מן ההלואה והערב אין לו שום הנאה בוודאי הי' כפירש שכל היזק שיגיע לו עי"ז ישלם לו הלוה א"כ הכא אם הי' העכו"ם מפרש לו שגם בעד עלילה ישלם, לא הי' ראובן רוצה לעכב החפצים ושוב י"ל דראובן א"צ לשלם להנכרי את מה שיגבה שמעון שלא כדין וגם יוכל ראובן לומר שהנכרי גרם הפסד לעצמו במה שלא טען בדא"ה שיברר שמעון כמה הפסיד, אבל עכ"פ הדבר פשוט דשמעון יוכל לגבות מהנכרי וא"צ לחוש מה שראובן יפסיד בזה עכ"ז מהראוי ששמעון יברר כמה הפסיד בזה שעיכבו עליו מלהחזיר לו החפצים וכפי שיברר כן יתנו לו כנלע"ד בס"ד:
ב' נח תרנ"ט לפ"ק ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל