אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן צב

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן צב

סימן צא

להרב המאה"ג וכו' כש"ת מ' ברוך ווינד ז"ל מו"צ דפה.

בדבר השאלה בעגל שנולד ביום ד' וביום ד' שלאחריו הי' יו"ט של עצרת ונסתפק אי מותר לשחוט העגל ביו"ט והביא דברי מהרש"א ביצה ד"ו דאסור לשוחטו ביו"ט משום דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכל היום עכת"ד:

א) והנה באמת כבר העירו עליו מתוס' ביצה ד"ד דמה"ט נולדה בזה מותרת בזה אף די"ל מיגו דאיתקצאי לביה"ש אפ"ה מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' וה"ה הכא חשוב ג"כ בכלל מוקצה מחמת יום שעבר הואיל דלרוה"פ לא בעי ז' מעל"ע לענין חשש נפל אך א"נ דחשש נפל הוי מה"ת וכמ"ש בדג"מ ובנובי"ת וראייתו מש"ס ר"ה ד"ו דפריך בע"מ מי מצי אכיל לי' א"כ לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה להלכות יו"ט דבאיסור ד"ת כגון באו"ב גם מוקצה מחמת יום שעבר אמרי' וה"ה הכא וכן כ' בשו"ת רעק"א ולענין אחרון ש"פ שחל בשבת בא"י דאסור לאכול חמץ ומשום דאיתקצאי לביה"ש מכח שמא הוא עדיין ז' ש"פ אף דהוי רק מוקצה מחמת יום שעבר אפ"ה באיסור תורה כגון בחשש אכילת חמץ בז' ש"פ גם מוקצה מחמת יום שעבר אמרי' עיי"ש אולם ידוע דלשי' רוה"פ חשש ז"י בבהמה אינו מה"ת דמה"ת אזלינן בתר רוב אף נגד מיעוט המצוי והראי' שהביא הדג"מ מר"ה ד"ו כבר דחהו בטו"א שם ושוב י"ל דבנ"ד מוקצה מחמת יום שעבר לא אמרי' אך באמת י"ל בשלמא בביצה שנולדה בזה שפיר מותרת בזה לפי שכל האיסור ביצה שנולדה ביו"ט הוא רק דרבנן וא"כ בביה"ש י"ל סד"ר לקולא ואף די"ל לשי' המג"א בסי' שמ"ב דשבות דאפוקי יומא חמיר ושוב א"א להתיר משום סד"ר דחשיב כמו סד"ר נגד איתחזק איסורא וכה"ג כ' הפר"ח דאסור לעשות מלאכה דרבנן בביה"ש משום דכיון דיום שבת ויום חול לפניו חשוב איתחזק איסורא, אך באמת ז"א דדוקא היכי דרוצין לומר שנעשה מעשה לבעל הח"א בכה"ג שפיר בדרבנן אזלינן לחומרא וכמו בס' במליחה בסי' ס"ט שכ' הנקה"כ דחשיב סד"ר נגד ח"א אבל הכא דאין ההיתר בא ע"י מעשה רק ע"י זמן וזמן ממילא קאתי בכה"ג ל"ש לומר דהוי נגד ח"א והא דשבות דאפוקי יומא חמיר ולשי' הפר"ח אף מלאכה דרבנן אסור לעשות בביה"ש שאני התם כיון דמלאכה ד"ת אסור לעשות בביה"ש משום דלענין מלאכה ד"ת מחזיקין ביה"ש ממש כיום שבת וממילא אם נתיר מלאכה דרבנן יהי' זילזול לדבריהם והא דשבות דעיולי יומא מותר התם שאני כיון דעדיין לא התחיל האיסור של מלאכות דרבנן דחז"ל לא אסרו שבות רק בשבת גופא א"כ אף דמלאכה גמורה אסור גם בביה"ש אפ"ה לא והי' זילזול לדבריהם כיון דעדיין לא הגיע חלות האיסור של שבותון וכה"ג כ' ברשב"א נדה ד"ב דבדשאבד"ל כיון דגזה"כ דאינו מקב"ט מספק מקילין אף בתרתי דסתרי אבל בשבות דאפוקי יומא א"כ אחרי שכבר נאסרו השבותין בשבת א"כ אם במלאכה גמורה נחמיר ובשבותין נקיל שפיר יהי' זילזול לדרבנן ושפיר יש להחמיר גם בשבות וכ"ז לענין שבות שפיר אמרי' כיון דמלאכה גמורה אסורה בביה"ש שוב מוכרחין לאסור גם שבותין מטעם זילזול וכהא דאיתא בסי' ק"י לענין ס' בנתגלגל ובמג"א סי' קפ"ד בשם הרש"ח לענין ברכה ד' שבבהמ"ז:

ב) אבל בנ"ד הא לא משכחת כלל שיהי' נ"מ בביה"ש לענין מלאכה ד"ת דהרי מלאכה גמורה אסור גם ביו"ט שני וא"כ הרי לא משכחת נ"מ רק לענין ביצה בכה"ג דלא משכחת שיהי' נוגע הס' לד"ת זולת לדרבנן בכה"ג בוודאי די"ל סד"ר ולקולא ול"ש לומר דחשיב סד"ר נגד ח"א ז"א דכיון דאין אנו רוצין לומר שנעשה דבר לבטל הח"א זולת הספק על הזמן וזמן ממילא קאתי בוודאי די"ל סד"ר ולקולא וכה"ג כ' בחוו"ד סי' ק"ו לדחות דברי הכו"פ שהשיג על הש"ך מהא דביצה ד"ב מהא דפריך בש"ס אהא דספיקה אסורה הא הוי סד"ר ולוקמה כגון שנולד בביה"ש והוכיח דגם נגד ח"א סד"ר לקולא והחוו"ד דחהו עיי"ש, ונהי דאכתי י"ל דכיון דהוי דשיל"מ א"כ סד"ר בדשיל"מ ג"כ לחומרא אך כבר נודע מ"ש הפר"ח בהא דמפורש במנחות דס"ח דלחד מ"ד מותר לאכול חדש בח"ל בשיתסר נגהי שיבסר משום דחדש בח"ל דרבנן ולספיקה ל"ח אף דהוי דשיל"מ וכקושית המרדכי אפ"ה ל"ח דשיל"מ משום דחוזר לאיסורו והעיר באב"מ דהא מפורש בנדרים דחדש חשיב דשיל"מ ול"ח חוזר לאיסורו לפי שאותו התבואה לא יתסור לשנה הבאה וכ' האב"מ כיון דאין הס' על התבואה אם נשרשה קודם לעומר רק הספק על הזמן אם מותר בו תבואה חדשה והספק על היום הוא בכל שנה ושפיר חשוב חוזר לאיסורו עיי"ש א"כ ה"ה בביצה בשלמא אם הי' הספק טל הביצה אי נולדה ביו"ט שפיר הי' חשוב דשיל"מ כיון דזו הביצה לא תיתסר ביו"ט אחר אבל הכא עיקר הספק אי ביה"ש עדיין יום וספק זה אכתי שייך גם ביו"ט אחר ושוב חשיב חוזר לאיסורו ול"ח דשיל"מ ושוב י"ל דביצה שנולדה ביו"ט מותר בביה"ש מכח סד"ר לקולא וע' בכו"פ סי' ט"ו שפלפל בזה לענין ריסוק עיי"ש ונהי די"ל לפמ"ש בח"ס ובהג"ה על הצל"ח ביצה דהא דמחמירין בסד"ר בדשיל"מ אינו מטעמו של הר"ן ז"ל ורק עיקר מטעם רש"י ז"ל דעד שתאכלנו בס' איסור תאכלנו בהיתר וודאי ובזה גם הר"ן מודה לטעם רש"י וא"כ לשי' רש"י גם בחוזר לאיסורו יש להחמיר אך באמת י"ל דאף להמחמירין בסד"ר בדשיל"מ כ"ז במידי דאף אם נחמיר בספיקו מ"מ לא יוצמח מזה ריעותא אזמן שיהי' וודאי היתר אבל הכא אם נאסור בביה"ש שוב נימא מיגו דאיתקצאי לביה"ש ושוב יהי' נאסר גם כל יום השני אף שאז היא וודאי היתר בכה"ג שפיר לא מחמירין בסד"ר וצדקו דברי התוס' דבכה"ג לא אמרי' מיגו דאיתקצאי הואיל דאם נרצה לאוסרו גם בכל יום השני שוב גם בביה"ש גופא הי' מותר וכה"ג העיר בני הרה"ג מ' חיים יחי' ליישב קושית המהרש"ל בהא דברכות די"ט מי שהו' הולך לשחוט את פסחו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא וקשה הא הוי אונן ואונן פטור מן המצות אך באמת י"ל דעיקר הא דאונן פטור מן המצות הוא משום דחשוב עוסק במצוה והראי' דאונן פטור דוקא במצות עשה אבל בל"ת חייב ממש כהא דעוסק במצוה פטור מן המצוה דכ' התוס' בכמ"ק דפטור רק ממ"ע וא"כ י"ל לפמ"ש הנוב"י דאינן מותר לכתחילה לספור ספה"ע בלי ברכה כדי שלא יפסיד שאר הימים ונשמע דעוסק במצוה פטור רק ממצוה שלא יפסיד רק המצוה של אותו שעה אבל אם עי"ז יפסיד מצות גם בשעה שיופסק האנינות בכה"ג שפיר אינו פטור גם ממצוה שבאותו שעה וא"כ י"ל גבי קרבן פסח דאם לא ישחט עכשיו גם בלילה יפסיד מצות אכילת הפסח וכגון אם ישהה הקבורה עד צה"כ דאז לא יוכל לשחוט עוד דאחר צה"כ לכ"ע לא הוי זמן שחיטת הפסח ולשי' הרמב"ן ל"ח זמן שחיטת הפסח רק עד פלג המנחה וא"כ יתבטל מאכילת הפסח דהרי לא נמנה טל פסח אחר ובכה"ג שיתבטל גם ממצוה בשטה שלא והי' עוד אונן אז אף בשעת אנינות אינו פטור ושוב מותר לשחוט את הפסח ובאמת נודע שיטת הרש"ל דמותר למול בנו בשעת אנינות מובא בט"ז סי' שמ"א עכת"ד:

ג) ולפ"ז י"ל התינח התם דאם נרצה לאסור כל יום השני שוב הי' לנו להתיר גם בביה"ש שפיר אמרי' דלא אמרי' מיגו דאיתקצאי אבל בעגל ששלמו לו ח' ימים ביו"ט דעכ"פ בביה"ש פשיטא דצריך להיות אסור באכילה כיון דאז אכתי יש ס' שמא לא וצא מכלל נפל ונפל מה"ת אסור באכילה ונהי דמה"ת ל"ח לנפל מ"מ כיון דחז"ל חששו שמא נפל הוא א"כ חז"ל חששו בזה לאיסור תורה א"כ פשיטא דבביה"ש בוודאי דאסור באכילה ואף די"ל דגם בביה"ש מהראוי להיות מותר מטעם ס"ס שמא כבר עברו ח' ימים והיינו שמא הוא לילה ואף אי עדיין יום שמא אינו נפל אפ"ה הרי חזינן ביו"ד סי' ט"ו דס' אם עברו ח' ימים אסור וכבר העיר בט"ז שם דיהי' מותר מטעם ס"ס ותירצו דהוי ס"ס משם א' או משים דאינו מתהפך או די"ל כסברת הכ"מ והה"מ דבמידי דניתקן על הספק אף ס"ס להיתר ל"מ א"כ ה"ה הכא דחז"ל אסרו מחשש נפל שוב גם ס"ס ל"מ וכעין מ"ש בתוס' פסחים ד"י לענין ס"ס ברה"י עיי"ש וכיון דבביה"ש בוודאי העגל אסור באכילה שוב בכה"ג שפיר י"ל דאמרי' מיגו דאיתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולה יומא וכסברת המהרש"א הנ"ל אולם לדינא י"ל חדא כמ"ש הצל"ח דאחר שנתברר כעת שאינו נפל אמ"ל שגם אתמול בביה"ש לא הי' אסור ורק דאסרנו לשחוט מספק ושוב עכ"פ ל"ח מוקצה כיון שנתברר באמת שגם אתמול הי' שרי ואף דלא דמי למוקצה שיבש הואיל דבנ"ד אתמול בביה"ש לא הו' אפשר להתוודע הספק אם הוא נפל או לא אפ"ה ליש לאוסרו מכח האיסור של ביה"ש כיון דנתגלה שבאמת גם אתמול הי' מותר עיי"ש ובפרט שי"ל כמ"ש הפוסקים דכיון דאיסורי אכילה חשיב מוכן לכלבים ומוכן לכלבים חשיב מוכן לאדם א"כ גם בביה"ש לא הי' מוקצה דתיכף הי' בדעתו או שיהי' לאכילת אדם או עכ"פ לכלבים ושוב לא אסח דעתיה מיני' ושפיר ל"ח מוקצה ובישי"ע סי' תצ"ח כ' בפשיטות דאין להחמיר כיון דוודאי לא אסח דעתיה מיני' דידע דבוודאי יהי' קיים דרוב ב"ק הם עיי"ש ע"כ לדינא אם אין לו בשר אחר לצורך יו"ט יש מקום להתיר לשחוט העגל ביו"ט בשביל שמחת יו"ט כנלע"ד בס"ד לדינא:

ג' בהעלותך תרס"ד ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה