אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן פ

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן פ

סימן עט

לכבוד הרב הגאון המובהק פאר הדור המפורסי' וכו' כקש"ת מ' דובעריש הכהן ז"ל אבד"ק ראווא יצ"ו.

בדבר פלפולו על מ"ש המנ"ח מצוה י' ומצוה ל"א בקטן שלא הביא ב"ש בתחילת הלילה ואח"כ באמצע הלילה הביא ב"ש ואכל מצה קודם שהביא ב"ש דיצא במה שאכל בשעה שהי' מחויב מדרבנן שיהי' פטור לגמרי אף לענין שיהי' יוצא יד"ח המצוה מה"ת וחילו עפ"י שיטת הר' טובי' מווינא דיוצא בקידוש מפלג המנחה מטעם דע"י שמחויב מדרבנן יצא יד"ח קידוש ד"ת וה"ה הכא וכן הביא הוכחה מקטן שהגדיל בין שני הפסחים דפסק הרמב"ם דאם עשה בראשון פטור מפ"ש אף דבראשון לא הי' מחויב רק מדרבנן וע"כ דע"י שמחויב מדרבנן וצא ג"כ יד"ח המצוה מה"ת ועל זה כ' כהדר"ג דדוקא מי שמוזהר בלא תסור אז י"ל דכיון דמחויב מדרבנן וישנו בלא תסור ממילא חשיב כמחויב מה"ת אבל קטן דאינו מוזהר בלא תסור בוודאי דאצלו ע"י חיוב דרבנן ל"ח כמחויב מה"ת עכת"ד:

א) הנה באמת כבר הרגיש בדבריו בשו"ת נוב"י בהג"ה לבנו הג' ז"ל בדבר הסתירה מתוס' קידושין שכ' דנשים מברכות אמעשהז"ג וראי' מסומא דיוכל לברך אף שפטור ממצות אולם בתוס' מגילה מבואר דסומא מדרבנן חייב במצות וממילא ליכא ראי' מסומא לנשים וכבר הרגישו בזה בתוס' ר"ה דל"ג אולם הנוב"י כ' להעיר דעיקר הטעם דמברכין אדרבנן הוא רק משום לא תסור וכמפורש בשבת דכ"ג וממילא בסומא דליתא בלא תסור אמאי יוכל לברך ואפ"ה חזינן דסומא יוכל לברך אעפ"י דפטור וא"כ ה"ה בנשים עיי"ש אולם אכתי דברי התוס' בר"ה שם צ"ב אך באמת צדקו דברי התוס' דכבר כ' בתוס' ר"ה שם דאין להביא ראי' מהא דקטן יוכל לברך משום דקטן אינו מוזהר בלא תשא א"כ לפ"ז ממנ"פ ליכא ראי' מסומא לנשים דא"נ כשיטת הפמ"ג דסומא חייב במצות ל"ת א"כ ישנו ג"כ בלא תסור ושפיר חויב לברך וא"נ דפטור גם ממצות ל"ת א"כ אינו מוזהר ג"כ בלא תשא ושוב ליכא אצלו איסור מכח ברכה שא"צ אבל נשים דמוזהרות בלא תשא שפיר י"ל דאסורות לברך אולם לשי' הבשמים ראש דאף להסוברים דסומא פטור גם ממצות ל"ת אפ"ה באותן מצות שגם נכרי חייב בוודאי דגם סומא חייב וא"כ לשי' המלמ"ל בהלכות מלכים דנכרי מוזהר על שבועה דהוי ברכת השם ומכ"ש דמוזהר על הזכרת ש"ש לבטלה וא"כ לשיטה זו דפטור ממצות ל"ת א"כ בוודאי דאינו מוזהר בלא תסור ובלא תשא מוזהר דנא גרע מנכרי ואפ"ה סומא מותר לברך וע"כ דיכול להכניס א"ע לידי חיוב א"כ ה"ה בנשים ונשמע דא"נ דסומא חייב בלא תסור לא יהי' ראי' מסומא לנשים אבל א"נ דסומא פטור מלא תסור ובנא תשא בוודאי דחייב ואפ"ה מותר לברך שוב יהי' ראי' מסומא לנשים יצא דדבר זה תלוי במחלוקת ולפ"ז י"ל במה שהשיג בשו"ת ח"צ בנוספות על שיטת הר"ת מריש סוכה גבי הילני המלכה שישבה בסוכה פסולה ולא אמרו לה חכמים דבר וא"נ דנשים מותרות לברך אמעששהז"ג בוודאי דהיתה מברכת וא"כ אמאי לא אמרו לה דבר אחרי שישבה בסוכה פסולה והיתה מברכת ברכה לבטלה וע"כ נשמע דנשים בלא"ה אסורות לברך אמעשהז"ג עיי"ש וכן הרגיש בהג"א סוכה דמ"ב בהא דאשה מקבלת מיד בנה דנשים אסורות לברך עיי"ש ולפמ"ש ז"א דכבר כתבתי דזה תלוי בפלוגתא אי סומא פטור מלא תסור או חייב בלא תסור ונמצא דיש בזה סוגיות חלוקות יצא דצדקו דברי כה"ג דגבי קטן שאינו מוזהר בלא תסור אצלו ל"ש לומר דמחויב מדרבנן והי' כמחויב מה"ת:

ב) אולם יש להעיר מרש"י ברכות דמ"ח שהביא שיטת בה"ג דמי שאכל כזית אינו מוציא למי שאכל כדי שביעה ורש"י כ' דלעולם מחויב מדרבנן מוציא לד"ת ורק קטן אינו מוציא לגדול הואיל דקטן ל"ח אף בר חיוב דרבנן כיון דרק אביו מחויב לחנכו וצ"ע לכאורה אמאי לא כ' רש"י בפשיטות דבשלמא] גדול שהוא בר חיוב מדרבנן וישנו בלא תסור שפיר חשיב מחויב מה"ת אבל קטן דאינו בלא תסור שפיר ל"ח בר חיוב מה"ת ונשמע ע"כ דרש"י ז"ל לית לי' סברא זו ולכך נדחק רש"י לפרש דקטן ל"ח אף בר חיוב מדרבנן ונשמע מדברי רש"י ז"ל דלא כסברת כה"ג. אולם באמת מדברי רש"י הנ"ל נשמע ג"כ דלא כסברת המנ"ח והסברא י"ל דדוקא בקידוש מפלג המנחה עכ"פ הוי בר חיוב מדרבנן ואח"כ יהי' מגיע זמן חיוב ד"ת ונודע דמחוסר זמן ל"ח דשלב"ל משום דזמן ממילא קאתי א"כ שפיר י"ל דבכה"ג ע"י החיוב דרבנן יוצא ג"כ יד"ח המצוה מה"ת וכה"ג מצינו בש"ס ב"מ דע"א דקטן דאתי לכלל שליחות יש לו זכיה עכ"פ מדרבנן וכן מצינו בש"ס גיטין דפ"ה דחוץ מקדושי קטן הוי שיור דחשיב בר הויה וכה"ג כ' בתוס' גיטין דכ"ג דקטן חשיב בר כריתות הואיל דלכשיגדיל והי' בר כריתות עיי"ש אבל בנידון דהמנ"ח בקטן כ"ז שלא הביא ב"ש לשי' רש"י הנ"ל דל"ח אף בר חיוב מדרבנן ורק דאביו מחויב לחנכו בכה"ג שפיר י"ל דחשיב כעשה מצוה בשעת פטור דאינו פוטרו אשעת חיוב וכהא דמבואר בר"ה דכ"ח בכפאו לאכול מצה ובטו"א שם וז"ב ודו"ק:

ג) עוד ראיתי לכה"ג שהביא דברי הלח"מ בהחו"מ דחמץ על טבל ל"ח כולל והעיר כת"ה דאם אפאו קוה"פ חשוב כולל כשקדש היום והביא ג"כ דברי שו"ת רעק"א סו' ס"ה שכ' כן דבכה"ג חשוב כולל אולם כ' כת"ה דעיקר הא דמועיל אפיה קוה"פ ול"ח בכלל מצה ישינה הוא רק משום דזמן ממילא קאתי וכ"ז היכי דאם יהי' נאפה בליל פסח ג"כ יהי' יכול לצאת בו יד"ח המצוה אז שפיר גם בנאפה קוה"פ מהני לצאת בו יד"ח המצוה משום דזמן ממילא קאתי אבל הכא במצה של טבל דאם יהי' נאפה בליל פסח ויתחמץ אז הרי לא יהי' יכול לצאת בו יד"ח המצוה כיון דאז ל"ח עוד בגדר כולל כיון דשאר החמוצים כבר נאסרו משקידש היום וא"כ במצה של טבל אף בנאפה קוה"פ נהי דאז חשיב כולל כשקידש היום מ"מ א"א לצאת בו יד"ח המצוה הואיל דנאפה קוה"פ וחשיב מצה ישינה וחשיב בכלל תעשה ולא מן העשוי עכת"ד כה"ג באמת לבבי לא כן ידמה דאף אי יהיבנא לי' לכה"ג דבכה"ג ל"מ בנאפה קודם לפסח אבל עכ"פ זה ברור בעיני דעכ"פ בע"פ בזמן שחיטת הפסח אז בוודאי מועיל האפיה וא"צ לבוא אז לטעם דזמן ממילא קאתי והרי מצינו לענין סוכה דרק קודם ל' בעי בפירוש לשמה או לחדש בה דבר אבל בתוך ל' סתמא לשמה קאי וע' במנ"ח מצוה י' מ"ש לפלפל לענין מצה ישינה וא"כ בע"פ אחר זמן שחיטת הפסח בוודאי דאז חשיב ג"כ זמן אפיית המצה וא"ל לומר בזה משום דממילא הזמן קאתי רק דבאמת בער"פ אחר חצות כבר חשיב זמן אפיית המצה וראי' לזה מדחזינן דבפסח שחל בשבת אופין המצות מער"פ ועכצ"ל דכיון דאסור לאפות בשבת שפיר חשיב זמנו מער"ש וכמ"ש כה"ג בתוס' מנחות דנ"א ודצ"ה וממילא לפ"ז נשמע דבער"פ אחר שחיטת הפסח שפיר חשוב זמנו וא"כ תיקשי בהא דפסק הרמב"ם בסתם דא"י במצה של טבל ולשי' הלח"מ הטעם משום דחמץ טל טבל ל"ח כולל ותיקשי עכ"פ בפסח שחל בשבת דאז הרי אופין מער"ש ובכה"ג דאסור לאפות בשבת בוודאי דבער"ש חשיב זמנו אף בלי הסברא דזמן ממילא קאתו וא"כ בכה"ג דאופין קוה"פ שוב חשוב כולל כשקידש היום ושוב הו"ל להרמב"ם ז"ל לחלק דפסח שחל בשבת דאז אופין המצה מער"פ ואז הוי כולל שפיר יוצאין במצה של טבל ומדחזינן דהרמב"ם אינו מחלק בכך עכצ"ל דכוונת הש"ס בפסחים שם דנקט מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ הכוונה שבשעה שחל המ"ע דבערב תאכלו מצות אז בעי אם יהי' נתחמץ שיהי' יוכל לחול האיסור חמץ וא"כ ל"מ כלל מה שאפאה קוה"פ אף דאז י"ל דהוי כולל כיון דבשעה שקדש היום נאסרו שאר החמוצים אפ"ה ל"מ כיון דגזה"כ דבעי שיהי' יכול לחול האיסור חמץ באם יתחמץ בליל פסח בשעה שחל המ"ע דבערב תאכלו מצות ובכה"ג שנתחמץ בליל פסח הרי ל"ח כולל כיון דשאר החמוצים כבר נאסרו משקידש היום ושפיר א"י במצה של טבל בכל ענין בין בחל בחיל בין בשבת וצדקו דברי הלח"מ דחמץ על טבל לא יוכל לחול משום כולל ואזדא דברי כה"ג וז"ב ודו"ק:

ד) אולם בגוף סברת הלח"מ דחמץ על טבל ל"ח כולל כבר העירותי במק"א דא"כ אמאי נדחק הש"ס לאוקמה הברייתא דקתני דא"י במצה של טבל דוקא כר"ש הרי כיון דל"ח כולל גם לדידן לא יכול האיסור חמץ לחול אך באמת י"ל דבאמת גם הרמב"ם פסק כהך ברייתא ולשי' הלח"מ הטעם דחמץ על טבל ל"ח כולל אך כבר העירו דחמץ חשיב מוסיף מכח ב"י ורק שכ' דהש"ס דקאי לר"ש ניחא הואיל דלחד שיטה בתוס' כריתות דכ"ג ר"ש אף מוסיף ל"ל ובפרט דכבר העור המנ"ח די"ל דבטבל שנתחמץ ליכא ב"י דל"ח לך וכהא דא"י באתרוג של טבל ונהי דכ' המנ"ח די"ל כיון דטבל מותר בהנאה שוב חשוב עכ"פ בכלל גול"מ מ"מ כבר הבאתי במק"א דברי הירושלמי דבקדשים שקע"א ליכא ב"י אף לרבנן וכוונת הדברים ביארתי דבשלמא בישראל שקע"א על חמצו של עכו"ם שפיר עובר כיון דנכרי אין לו קנין עצום בשום דבר וכמ"ש הרשב"א ריש כתובות דנכרי ל"ל חזק"מ שפיר הישראל עובר בב"י אף ע"י זכות אחריות אבל הקדש דחשוב ממון גמור של ההקדש בכה"ג כיון דההקדש יש לו זכות גמור בהחמץ שפיר אין הישראל עובר ע"י זכות של אחריות דזכותו חשיב טפל לגבי זכות ההקדש וכמ"ש כה"ג בתוס' זבחים ד"ו ויומא ד"נ דבטל זכות שאר הכהנים לגבי זכותו של כה"ג וא"כ ה"ה הכא דבאמת הדבר הוא שלו ורק דאמרי' דל"ח שלו בשביל חלקו של כהן וא"כ איך אפשר לומר דיעבור מכח גול"מ ז"א דכיון דהוחלטנו דל"ח שלו רק של הכהן א"כ בטל זכותו מכח גול"מ לגבי זכותו של הכהן ושפיר אינו עובר בב"י ושוב ל"ח מוסיף אולם לשי' הרמב"ן ז"ל דיוצאין באתרוג של טבל משום דיוכל להפריש עליו ממק"א ושוב יש ב"י ואכתי י"ל דחשוב מוסיף. והנה מפורש בש"ס פסחים דל"ג דל"מ הפרשה מטבל שנתחמץ משום דל"ח שי"נ וא"כ י"ל הכא שנתחמץ ל"מ הפרשה ממק"א כיון דנהי דע"י ההפרשה יפקע האיסור טבל מ"מ הרי יחול האיסור חמץ ושוב לא יהי' שי"נ וכיון דלא יועיל הפרשה שוב ליכא ב"י אולם לשי' הר"ש פ"ג מתרומות דלר"ש א"צ שי"נ רק בת"ג וא"כ הכא הרי מבואר בברייתא דאף בכבר הופרש ת"ג ג"כ אינו יוצא ולכן פריך הש"ס שפיר דלר"ש אמאי אינו יוצא הרי חשוב מוסיף מכח ב"י ול"ש לומר דליכא ב"י בטבל משום דל"ח לך ז"א דהא יוכל להפריש ממק"א כיון דלר"ש בשאר מעשרות א"צ שי"נ ועל זה משני הש"ס שפיר כיון דקאי לר"ש ור"ש לשיטתו הרי גם מוסיף ל"ל וראי' מהאוכל נבילה ביוהכ"פ פטור ולשי' השאג"א חשוב מוסיף ולדידן שוב י"ל דא"י במצה של טבל מתרי טעמי דכולל ל"ח וכסברת הלח"מ ורק דאכתי הי' מקום לומר דיחול איסור חמץ מכח מוסיף ע"י ב"י אך באמת גם זה אינו כיון דלדידן גם בשאר מעשרות בעי שי"נ ושוב ל"מ ההפרשה ושוב ל"ח לך ושוב ליכא ב"י וא"כ לפ"ז אדרבה לדידן בוודאי ניחא הא דא"י במצה של טבל רק עיקר ס"ד דהש"ס דיחול איסור חמץ הי' רק לר"ש דס"ל דבשאר מעשרות א"צ שי"נ ושוב חמץ הי' חשיב מוסיף מכח ב"י לכך מוכרח הש"ס לאוקמה כר"ש והכוונה דגם מוסיף ל"ל אבל לדידן בוודאי ניחא משום דל"ח כולל ולא מוסיף ומיושב הכל בס"ד ודו"ק:

ה) והנה כה"ג פלפל ליישב דברי הרמב"ם שכ' דהא דחמץ אסור בהנאה הוא מלא ואכל ותמהו עליו הא הרמב"ם פסק כר"א לענ"ד י"ל דבאמת כבר נודע דברי הירושלמי בהא דפריך לר"א והרי חדש ומשני התם שאני דיש היתר לאיסורו והכוונה דלא ילפינן מנבילה רק איסור חפצא כמו נבילה אבל בדבר שיש הותר לאיסורו ותלוי בזמן חשיב רק איסור גברא ולא דמי לנבלה והנה איסור חמץ אי חשוב איסור חפצא או איסור גברא י"ל דתלוי בפלוגתא דכבר כ' בתוס' קידושין דכ"ט דמה"ט מילה ל"ח מעשהז"ג לפי שמיום ח' אין לו הפסק ונשמע דגם בדבר שלא הי' נוהג עד לזמן ידוע ורק שמאותו זמן ואילך עוד לא נפסק לא מיקרי בכלל תלוי בזמן ולפ"ז י"ל דלמ"ד חמץ שעה"פ אסור מה"ת חשוב כאינו תלוי בזמן ושוב הוי כאיסור חפצא ושפיר אפשר לדמותו לנבילה ושפיר יש ללמוד איסור הנאה בחמץ מלא תאכל הואיל דגילתה רחמנא בנבילה דשרי בהנאה מכלל דבעלמא לא תאכל איסור הנאה במשמע אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק לאחר זמנו כר"ש דחמץ אחה"פ מותר מה"ת ושוב ל"ח רק איסור התלוי בזמן ול"ח טפי מאיסור גברא ושוב לא דמו לנבילה ושפיר נהי דפסק בר"א דל"ת איסוה"נ במשמע אפ"ה א"א לומר דהאיסור הנאה בחמץ מלא תאכל הואיל דלדידי' חמץ ל"ח רק איסור גברא א"א לדמותו לנבילה ושפיר בעי קרא מיוחד לאיסור הנאה בחמץ וז"ב:

ו) באופן אחר י"ל שיטת הרמב"ם הנ"ל וגם עפ"י דברי ירושלמי הנ"ל דנא ילפינן מנבילה רק באיסור חפצא אבל במידי דיש היתר לאיסורו דל"ח רק איסור גברא לא ילפינן מנבילה וא כ לכאורה תיקשי לדידן דקיי"ל דחמץ שעה"פ מותר א"כ ל"ח רק איסור גברא ושוב איך אפשר ללמוד מנבילה אך באמת כ' המפורשים דרק א"נ דחמץ של נכרי ג"כ אסור בהנאה וחזינן דגם בחמץ של. עכו"ם דלא הקפידה התורה עליו שיהי' מבוער מן העולם ואפ"ה אסור בהנאה וע"כ דהתיעוב אינו מונח על החפץ ול"ח רק איסור גברא אבל למ"ד חמץ של נכרי מותר בהנאה ע"כ הטעם דרחמנא לא אסרה רק חמץ כזה שהקפידה התורה עליו שיהי' מבוער מן העולם א"כ ט"כ דחמץ של ישראל חשיב בכלל חפץ מתועב והנה מפורש בירושלמי פלוגתא אי חמץ של נכרי אסור בהנאה וכ' המפורשים דד' יוחנן דס"ל חמץ בנו"ט סובר ג"כ דחמץ של נכרי מותר בהנאה א"כ י"ל דסוגיא דידן קאי לר"י דסובר חמץ של נכרי מותר בהנאה וע"כ דסובר דחמץ חשוב איסור חפצא ושפיר אפשר ללמוד מנבילה ושפיר קאמר הש"ס דיש ללמוד איסור הנאה בחמץ מלא תאכל אבל הרמב"ם ז"ל דפסק חמץ של נכרי אסור בהנאה ושוב חמץ ל"ח רק איסור גברא ושוב א"א ללמוד מנבילה ולכך יליף לה מלא יאכל וז"ב בס"ד ודו"ק עוד העיר כהדר"ג לענין נ"ח דבחול דהחשש משום שמא יפשע אז אף באין נו שמן אחר אסור להדליק ובשבת דהחשש שמא תכבה ולא יוכל להדליק אז באין לו שמן אחר מותר להדליק והביא דברי השאג"א שדחה דברי הר"י ריש ברכות דבליכא חשש איסור בקו"ע לא מבטלין מצוה עכת"ד לפלא שלא הביא מדברי הפנ"י שבת דכ"א שכ' דבחול באין לו שמן אחר מותר להדליק משום דא"א להניח את הוודאי ולתפוס את הספק עיי"ש:

ז) עוד ראיתי לכה"ג שהעיר בהא דכ' בתוס' ביצה די"ז דאף א"נ דאין קמחו נאסר אפ"ה בעי הקנאה הקמח וכ' בר"ן הטעם משום דאל"כ י"ל שליח של אדם כמותו והעיר בשעה"מ דהא י"ל אשלד"ע וכ' דכיון דהשליח לאו בר חיובא אף דלר' סמא גם בשליח לאו בר חיובא אמרי' אשלד"ע מ"מ כ"ז באיסור ד"ת אבל באיסור דרבנן לכ"ע ישלד"ע היכי דשליח לאו בר חיובא עיי"ש בפ"ה מיו"ט הלכה ט' וכהדר"ג כ' די"ל דחשיב בר חיובא נהי דעכשיו השליח מותר לבשל מ"מ חשיב בר חיובא כיון דעכ"פ מוזהר שלא לבשל בלי ע"ת והביא ראי' מהא דטבח עי"ש דחייב המשלח מגזה"כ דבטביחה אמרי' ישלד"ע והשתא אי הי' בעי דוקא שיהי' השליח עכשיו בר חיובא א"כ למ"ל קרא לחייבו בטביחה משום דישלד"ע הרי בלא"ה אף א"נ דאשלד"ע אפ"ה חויב משום דהשליח חשוב לאו בר חיובא כיון דהוא לא גנב וע"כ נשמע דלא בעי דוקא שיהי' עכשיו השליח בר חיובא רק כיון דאילו הי' השליח גנב הי' בר חיובא לכך גם עכשיו חשיב שליח בר חיובא ושוב הי' אמרי' אשלד"ע ולכך מוכרח הש"ס לומר דגזה"כ דבטביחה אמרי' ישלד"ע וה"ה הכא עכת"ד כה"ג:

ח) לפלא על כה"ג שלא הרגיש שכבר קדמו בכל זה בשו"ת נובי"ק חאה"ע סו' ע"ה בסוף התשובה אולם בטעה"מ פ"ה מגניבה כ' דזה תלוי בפלוגתא דלשי' התוס' ב"מ ד"י דבכהן שאמר לכהן חשוב בר חיובא כיון דאם הי' מקדשה לעצמו הי' מיחייב שפיר נשמע דלא בעי דוקא שיהי' עכשיו בר חיובא אבל לשי' הריטב"א קידושין דמ"ב דאפי' בכהן שאמר לכהן נמי ל"ח בר חיובא כיון דהשתא מיהו אינו עושה איסור וע' במלמ"ל ת"ה ממלוה ולוה מ"ש בזה לענין ריבית עי"ש עיי"ש א"כ לשי' הריטב"א צדקו דברי השעה"מ וז"ב אך בגוף הדבר י"ל לשי' הפמ"ג בפ"כ דרבינא סובר כשיטת האמונת שמואל דבמידי שאין הנותן מוזהר עליו ל"ש לפ"ע ור' סמא סובר להיפוך ולפ"ז י"ל דכמו בנזיר אסור להושיט כוס יין אף דהמושיט אינו נזיר משום שיוכל לקבל נזירות על עצמו א"כ ה"ה הכא כיון דאם יהי' עירובו נאכל והי' אסור לבשל א"כ עכ"פ שייך אצלו ענין לפ"ע ושוב י"ל דגם לרבינא שייך לומר בה אשלד"ע אך לשי' התוס' ב"מ ד"י דמשום לפ"ע ל"ח שליח בר חיובא אזדא דברינו אך בגוף הדבר אי בטביחה הטעם דחייב המשלח הוא משום דישלד"ע לא כן דעת מהרי"ט עיי"ש שכ' דהתם אין הטעם משום דישלד"ע והראי' דהתם אף בשחטו ע"י קטן ג"כ חייב ורק התם הטעם מטעם פושט ואין חילוק בין פשט בעצמו בין נעשה הפשיעה ע"י אחרים משום דשמירתו עליו וע' בקצה"ח סי' רצ"ב מ"ש בזה וז"ב:

ט) והנה ראיתי לכה"ג שתמה ט"ד הבי"מ שכ' דבשבת ל"ש שליחות מדברי הר"ן הנ"ל דמוכח דגם ביו"ט שייך שליחות הנה באמת בישי"ע סי' תקכ"ז העור ע"ד הר"ן הנ"ל מכח סברא זו די"ל דבשבת ל"ש שליחות משום דהגוף שובת אך בגוף הדבר וי"ל דלפי"מ דאיתא בש"ס ביצה דט"ו דרבא סובר דטעם דע"ת משום כדי שיברור ור"א קאמר משום גזירה שמא יאפה מי"ט לחול א"כ וי"ל דאי הטעם רק משום גזירה שמא יאפה מיו"ט לחול א"כ י"ל כיון דבאמת בשבת ל"ש שליחות א"כ אף אם יאפה ע"י אחר לצורך חול מ"מ לא יהי' המשלח חייב מכח שליחות כיון דבשבת ל"ש שליחות ושוב ל"ש לגזור הואיל דאף אם יאפה ע"י אחר ג"כ לא והי' חיוב ושוב בכה"ג ל"ש הגזירה אבל אי הטעם משום כדי שיברור יש לאסור גם עי"ש דעכ"פ כיון שמבשל בשביל זה שלא הניח ע"ת אכתי שייך החשש ושפיר י"ל דבאמת גם הר"ן מודה דבמלאכת שבת ל"ש לחייב מכח שליחות ורק דקאי לטעמו של רבא דהוי מכח כדי שיברור ולטעם זה גם עו"ש יש לאסור אולם ראיתי בהג"ה אמ"ב או"ח סי' רס"ב שכ' דהיכי דהוי משום גזירה אף עי"ש יש לאסור וזה היפוך דברינו הנ"ל והרבה יש לדבר בזה ולחכם כמי"ב יספיק הקיצור:

בעה"ח ג' משפטים תרל"ה פה"ק בולגרייא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה