מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן ע
להרב הה"ג בנש"ק וכו' כקש"ת מ' שלמה זלמן פרענקיל נ"י אבד"ק יעדלאווא יצ"ו.
בדבר שאלתו בפרה שיש לה בליטה והעכו"ם המוכר אומר שע"י קישוי הלידה נתרפה הקרום וירדו הב"מ למטה מזה נצמח הבליטה והעור הוא שלם ובעת הקניה היתה מעוברת וילדה אח"כ וחושש כת"ה אם אין לחוש בזה לניקב בשר החופה את רוב הכרס והביא שיטת הב"ח המובא בפמ"ג סי' מ"ח להכשיר בעור שלם עכת"ד:
א) הנה אם הי' ידוע שניקב בשר החופה את רוב הכרס הי' קשה לסמוך אשיטת הב"ח ובשו"ה ד"ח סי' כ' העלה דאם כבר הגיע הקרע עד כרס הפנימי אז ל"מ סתימת העור ורק אם לא ניקב עוד במפולש נהי דלשיטת הרמב"ם ז"ל טרופה מ"מ הוי רק משום דסוף הפנימי ליפסק בכה"ג שפיר מהנו סתומה עיי"ש והגרש"ק ז"ל בשו"ת טוטו"ד סותר א"ט דבתשובה א' השיג על הב"ח ושם בהשמטות הכריע כהב"ח ובהג"ה אמ"ב הביא בשם שו"ת בי"ט להשיג על הב"ח כללו של דבר היכי דלא ניקב עוד במפולש הכריע הש"ך לסמוך על שיטת הרשב"א עכ"פ בהפ"מ בכה"ג תו יש לצרף שיטת הב"ח ולהתיר אף שלא בהפ"מ וכסברת הש"ך בסי' נ"ד דמידי דכשר בהפ"מ כשיש עוד ס' יש להתיר אף שלא בהפ"מ ואף דראיתי בספר דע"ת שכ' דאין לצרף שיטת הב"ח אפי' לס"ס אפ"ה י"ל דכל סברתו הוא רק משום דרוה"פ השיגו עליו וא"כ י"ל היכי דלא ניקב במפולש דאז הרי פסקינן בהפ"מ כהרשב"א וכבר כ' הפמ"ג בסי' מ"ב דהיכי דמותר בהפ"מ העיקר כשיטת המתירין וא"כ הרי כבר כ' המהרי"ק דהיכי דבספק א' רוב נוטה להיתר אז שוב מצרפין ס' השני אף כשרובו נוטה לאיסור וא"כ כיון דבליכא נקב מפולש רוה"פ מכשירין מדחזינן דמותר בהפ"מ בכה"ג שפיר יש לצרף שיטת הב"ח אף דרובו נוטה לאיסור וממילא מותר אף שלא בהפ"מ ע"כ אם הי' ברור שלא ניקב במפולש בוודאי דהי' אפשר להתיר אף שלא בהפ"מ אך אף אם הדבר ספק אי ניקב במפולש מ"מ נגד זה שוב יש ס' שמא לא ניקב אף רוב עובי והוו כמו ס"ס להקל שמא לא ניקב רוב עובי ושמא לא ניקב במפולש וכשר עכ"פ לשי' הרשב"א ובפרט דיש ג"כ צירוף מכח שיטת הב"ח ובאמת בשו"ת טוט"ד מהד"ג סי' ע"ו מצרף שיטת הב"ח לס"ס עיי"ש:
ב) והנה כת"ה העיר לצרף צד היתר מכח הלידה לפלא שלא הרגיש מהא דיו"ד סי' נ"ז דמבואר דבעי עיבור ולידה אבל לידה לחוד ל"מ ודוקא בעיבור לחוד יש מחלוקת בפוסקים ע' בפר"ח סקמ"ז שכ' בשם הר"ן דעיבור לחוד מהני וראי' מטעינה אבל דעת רש"ל והש"ך שם דגם עיבור לחוד ל"מ ובעי דוקא עיבור ולידה וכן הכריעו הכו"פ והפמ"ג בפתיחה דבעי דוקא עיבור ולידה עיי"ש ע"כ אם ידוע שניקב בשר החופה את רוב הכרס אז קשה לסמוך אשיטת הב"ח ולא נשאר רק צד להיתר מכח הלידה בזה יש לחלק דאם יש מקום לחשוב שהעיבור ונעשה עוד מקודם צמיחת הבליטה א"כ לידה לחוד ל"מ אבל אם נראה שהוא מכה ושינה דהוי כבירור שהבליטה הי' עוד מקודם שנתעברה א"כ עיבור ולידה בוודאי דמוציא מחשש טריפה אבל היכי דאין רואין קרע ולפי אמירת העכו"ם הבליטה בא מקישוי הלידה נהי דעכו"ם אינו נאמן להתיר מ"מ אם כפי ראות עיני בקיאים נראין דברי העכו"ם קרובים לאמת וגס אם הבליטה נראה כמו מכה ישינה דאיכא ג"כ צירוף עיבור ולידה בכה"ג בוודאי דיש להתיר וי"ל דחשיב כמו ס"ס שמא לא ניקב עד כרס הפנימי ובכ"הג גם הד"ח מכשיר אם העור שלם ושמא כהב"ח יצא דהחלב בוודאי דמותר מכח ס"ס ואין לומר דחשוב בגדר איכא לברורי ז"א דבעומדת לחליבה ל"ח איכא לברורי (וכמ"ש הג"ש וע' שו"ת טוטו"ד סי' קנ"א שכ' ג"כ דבעומדת לחליבה ל"ח איכא לברורי ויש להתיר החלב מכת ס"ס וכן הכריע בספר האלף לך שלמה עיי"ש ובפרט די"ל לפמ"ש הנוב"י דהיכי דא"א לברר שני הספיקות א"צ לברר ח"כ הכא א"א לברר רק את הספק אי ניקב בשר החופה את רוב הכרס או לאו אבל אכתי יהי' נשאר הספק שמא כהב"ח דבעור שלם כשר נהי דבספק א' נחמיר מספק מ"מ הואיל דלא יוכל להתברר האיסור בוודאי ולפנינו יש ס"ס להיתר שפיר י"ל דא"צ לברר:
ג) וראיתי בספר בינת אדם שכ' דאף א"נ דגם בס"ס דאיכא לברורי א"צ לברר מ"מ כ"ז במידי דאם נסמך על הס"ס לא יבוא אח"כ הדבר לידי בירור להיפוך וכמו ברדמ"ת אבל בפרה המשתנת דם דיוכל להגלות אח"כ שניקב כיס השתן בכה"ג י"ל דאין לסמוך על הס"ס וה"ה היכי דיוכל להגלות שניקב בשר החופה את רוב הכרס ג"כ י"ל דל"מ ס"ס והדבר דומה להא דמצינו בנדה דאף דמה"ת מותרת לטבול ולשמש ביום ז' ואפ"ה אסרו חז"ל מחשש שמא תראה ותסתור חזינן דהיכי דאפשר להתברר שעשה איסור מחויבים אנו לחוש לזה עכת"ד ובשו"ת בי"צ יו"ד סי' ע"ד הביא ג"כ דבריו ודחהו דשאני התם בנדה דאם תראה אח"כ יתברר שעשה איסור למפרע אבל הכא אף אם ימצא שניקב כוס השתן אכתי והי' אפשר לומר השתא הוא דניקב בכה"ג אכתי י"ל כיון דלפנינו יש ס"ס מותר אך באמת שגג בזה במחכת"ה דכיון דמשתנת דם א"כ הא נולד ריעותא ואם יהי' נמצא אח"כ שניקב כיס השתן בכה"ג פשיטא דלא נימא השתא הוא דניקב ורק נחזיק למפרע משעה שהתחילה להשתין דם וכמ"ש בשו"ת נובי"ק אה"ע סי' ל"א דבנולד ריעותא בחזדמע"ק ואח"כ רואין השתנות מחזיקין ריעותא על למפרע אף נגד חזקה וודאי וחילו מדברי תוס' פסחים דצ"א דבנפל גל על אדם ואח"כ נמצא מת מחזיקין דמיד בשעת נפילת הגל מת והמפקח חייב בפסח שני עיי"ש וכן מצינו בש"ס נדה דט"ז דאף למ"ד ווסתות דרבנן מ"מ בלא בדקה בשעת ווסת ובדקה אח"כ ומצאה טמאה דטמאה משעה ראשונה והטעם דכיון דעכ"פ בשעת ווסת נולד ריעותא בהחזדמע"ק נהי דמה"ת אמרנו דחזקת טהרה עדיף אפ"ה בנמצא אח"כ טמאה מחזיקין שראתה מיד וכן נודע מ"ש בשו"ת הרא"ש דאף א"נ דחזקה דרבא ל"מ לקולא דמה"ט ל"מ חזקה דרבא לענין חליצה מ"מ אם לא נבדק בשעה שהגיע לכלל שנים ובדקו אותו אח"כ ומצאו סימנים מחזיקין אותו לגדול משעה ראשונה עיי"ש ה"ה הכא אם והי' נמצא שניקב כיס השתן בוודאי די"ל שהי' ניקב מיד בשעה שהתחילה להשתין דם ולפ"ז צדקו לכאורה דברי בינת אדם הנ"ל:
ד) אך באמת ז"א דוקא התם בנדה אם הראה אחר תשמיש ביום ז' הרי יתברר שעשה וודאי איסור אבל בכיס השתן גם אחר שיהי' נמצא נקב בכיס השתן אכתי לא יהי' איסור וודאי דשמא ניקב כיס השתן כשר וכן בנ"ד אף אי ימצא שניקב בשר החופה את רוב הכרס אכתי יש ס' שמא כהב"ח נהי דבחד ספק נחמיר מ"מ הואיל דגם אח"כ לא יתברר צד האיסור בוודאי ולפנינו יש ס"ס שפיר א"צ לברר והוכחה לזה מרדמ"ת גופא דהרי גם התם אם תראה אצל בעל השני יתברר שהי' הבעילות בס' איסור ואפ"ה אין חוששין לזה וע"כ הטעם דהיכי דיש לפנינו ס"ס וגם אח"כ לא יוכל להתברר צד האיסור בוודאי א"צ לחוש לזה ה"ה בנ"ד ג"כ א"צ לברר. ואף דמצינו ברמ"א יו"ד סי' א' סעיף ב' דאף אם א"א לברר הכל אפ"ה כל מה דמצי לברר צריכים לברר עיי"ש מ"מ יפה העיר בני הרה"ג מ' חיים שליט"א כיון דבנ"ד יש ג"כ צד קולא מכח אמירת העכו"ם א"כ כוון דבאמת איכא ס"ס ורק שיש לדון שמא מחויבים לברר א"כ י"ל דעכ"פ לענין זה מועיל אמירת העכו"ם שיהי' סומכין על הס"ס ושלא להצריך לברר וכעין הא שכתבו בתוס' פסחים ד"ד לענין חזקתו בדוק דנהי דבאיכא לברורי צריכין לברר מ"מ מועיל לזה אמירת קטן ואשה או עבד שלא להצריך עוד לברר ורק לסמוך על החזקה עיי"ש וגם העיר לשי' הש"ך ביו"ד סי' ט"ז דביש ג' ספיקות א"צ לברר א"כ בנ"ד דיש ג' ס' שפיר נ"ל דא"צ לברר ויפה העיר ובפרט בעומדת לחליבה דנוגע להפ"מ בוודאי די"ל דהס"ס בצירוף אמירת העכו"ם ובפרט ע"י הכרת בקיאים אם דברי העכו"ם קרובים לאמת מועיל להתיר הואיל דט"ו הכרת הבקיאים חשיבי דברי העכו"ם בכלל רגלים לדבר והיכי דיש רגל"ד איכא סניף מכח דברי הנוב"י דברגל"ד עכו"ם נאמן אף בלי מסל"ת ע"כ אם הוא באופן כזה הדבר ברור דיש להתיר החלב כנלע"ד בס"ד לדינא:
ד' בהעלותך תרע"א ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.