מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן נח
להרב הה"ג וכו' כש"ת מ' יצחק פינטער ז"ל אבד"ק באקאווסק יצ"ו.
בדבר שאלתו בראובן תבע לשמעון לפני הבד"צ ששכר העסק שלו בלי ידיעתו ושמעון אומר אמת הדבר ששכר העסק וכששמע שראובן יתבענו לד"ת החזיר העסק להאדון רק לוי שכרו אח"כ והקאנטראקט נכתב על שם לוי והוא רק שותף ללוי ואולי יפסקו הבד"צ שאסור לו להיות שותף אז גם שותף לא יהי' ולוי אומר כי הי' לו רשות לשכור את יען שיש לו דו"ד על ראובן אבל ראובן אומר שאין לו כעת נדון עם לוי רק עם שמעון ואומר שדברי שמעון הם שקר ומעולם לא החזיר העסק להאדון רק שעשה ערמה עם לוי להיות שותפים ולכתוב הקאנטראקט על שם לוי ואינו אומר זאת בבירור רק ששמע זאת מעכו"ם א' זה תורף הטו"ת:
א) והנה כת"ה רצה לפסוק ששמעון יקבל בחרם שהאמת כדבריו שהחזיר העסק להאדון והגיד שמעון על זה שיש לו עד המסייע את לוי שיעיד שהאמת אתו ונסתפק כת"ה דיש לפסול העד מכמה טעמים א' משום שהוא נוגע שאם לא יעיד יכריח הבד"צ לשמעון להחזיר העסק ב' משום דהו"ל בע"ד ובע"ד פסול אף היכי דל"ח נוגע וגם משום דלוי חשיב עבריין ששכר העסק באיסור וא"כ חשיב פסול לעדות אולם חזר ונסתפק די"ל דל"ח נוגע וגם ל"ח בע"ד וגם פסול לא הוי דבפסולי דרבנן בעי הכרזה עכת"ד והנה מצד זה דלא הי' הכרזה י"ל לפמ"ש הנמ"י פז"ב דדוקא לפוסלו לעדות אחרת בעי הכרזה אבל לפוסלו לאותו עדות א"צ הכרזה ומה שתמה עליו הש"ך בסי' ל"ד דזה רק לפי הס"ד אבל למסקנא ליתא לדינו של הנמ"י כבר כ' בתומים שם דכן הוא גם למסקנא והביא ראי' מתוס' ב"מ ד"ה בד"ה בלא דמי משמע וגם מתוס' ב"מ דע"ב בהאי דשטר שיש בו ריבית ועיי"ש בנה"מ ס"ק י"ד ונהי דיש לחלק דשאני התם דהפסול בא מכח חתימת העדים על שטר שיש בו ריבית דזה חשוב כהגדה א"כ חשיב כנפסלו ע"י הגדת העדות ושפיר ל"מ עדותן אבל הכא דהפסול בא עי"ז ששכר העסק ולא ע"י הגדתו אכתי י"ל דבעי הכרזה אפ"ה וי"ל הואיל דנפסל בגוף העסק שאנו רוצין שיעיד עליו שפיר י"ל דא"צ הכרזה אולם הקצה"ח בסי' נ"ב כ' להיפוך דאדרבה הואיל דפסולן בא עי"ז השטר לא נפסלי רק מכאן ולהבא וביאר בזה שיטת התוס' דאף במפורש ריבית בהשטר אפ"ה השטר כשר וסברתו עפמ"ש הנמ"י פז"ב דרשע שאינו דחמס דאין הפסול שלו מכח חשש משקר רק מגזה"כ דאל תשת רשע עד כשר בעדות אשה דל"צ תורת עדות רק בירור הדברים ולא גרע מקרוב או אשה וה"ה לענין אי לפסול אותו עדות שנעשה רשע על ידו ג"כ יש חילוק זה דברשע דחמס דפסולו מכח משקר א"כ מכ"ש דיש חשש משקר באותו העדות שנפסל על ידו אבל בשאר רשע דליכא חשש משקר שפיר לא נפסל רק להבא אבל אותו העדות כשר ודמי להא דהשוחט בשבת דכ' התוס' דבפ"א לא נעשה מומר ולשי' הר"ן עכ"פ באותו שחיטה לא נעשה מומר עיי"ש ונהי דבנה"מ שם השיג עליו אבל שיטת הקצה"ח הוא כנ"ל:
ב) ובאמת בזה י"ל במה שראיתי לח"א שכ' להעיר בהא דס"ל לאביי דגם שאר רשע פסול לעדות הטעם משום דלכאורה בכל עד יש חשש משקר ורק דאוקמוה בחזקתו כשרות אבל אחר שעבר עבירה דאיתרע החז"כ שוב פסול מכח חשש משקר עכת"ד ועפ"ז ז"א דהרי מדברי הנמ"י מבואר דבשאר רשע ליכא חשש משקר והראי' דכשר בעדות אשה וע' בנה"מ סי' ל"א שכ' ג"כ לענין ע"א דחשש משקר ליכא ולכל היותר יש לחוש שאמר בדדמי וחוץ לזה אי נימא כסברתו דע"י שאיתרע החז"כ נתעורר החשש משקר א"כ תקשי גם בעבר עבירה דרבנן אמאי לא יופסל מה"ת לשי' הסוברים דגם בעבר עבירה דרבנן איתרע החז"כ אף מה"ת ע' פנ"י גיטין די"ז וכן הרגיש בתומים סי' ל"ד בביאור קושית התוס' וביותר תקשי דעכ"פ בעבר עבירה ד"ת ואין בו מלקות אמאי לא יפסול לעדות גם מה"ת הואיל דבכה"ג בוודאי איתרע החז"כ אליבא דכ"ע ושוב נתעורר החשש משקר וע"כ נשמע דברשע שאינו דחמס ליכא חשש משקר וז"ב:
ג) נחזור לשי' הקצה"ח בסי' נ"ב דברשע שאינו דחמס אין לפוסלם רק להבא אבל אותו עדות כשר א"כ לפ"ז בנ"ד דחשיב בגדר רשע דחמס בוודאי דנפסל גם לעדות זה ושוב י"ל כסברת הנמ"י דלענין אותו עדות א"צ הכרזה ובפרט דבנ"ד האיסור שלא לשכור עסק של חבירו הוא חרם הקדמונים ולשי' הרמב"ן חרם הוי ד"ת וא"כ ידוע שיטת מהרי"ט והמלמ"ל דבעבירה ד"ת אף שאינו נפסל עי"ז מה"ת שוב עכ"פ יש לפוסלם בלי הכרזה מובא דבריהם בהג"ה אמ"ב רס"י ל"ד וה"ה הכא בעובר חרם דחשיב ד"ת נשי' כמ"פ אף דלא מיפסל רק מדרבנן כיון דאין בו מלקות אבל עכ"פ שוב לא בעי הכרזה אולם בגוף הדבר לא אדע כל הספק אי יש לפוסלו מכח עבריין הרי מפורש בש"ע דבעי שידע שהיום שבת ושמלאכה זו אסורה ושיופסל עי"ז לעדות אבל אם חסר אחד מאלו לא נפסל כמ"ש בסמ"ע שם וכהא דהערב והעדים אינם פסולים בריבית אף דעוברים בלאו דלא תשימון אפ"ה כיון דלא משמע להו שיופסלו עי"ז שפיר לא נפסלו וכה"ג כ' המלמ"ל בהלכות מלוה ולוה על הא דכי הפני משה ובאם יש לוה אחר אז אין הנוה עובר בלפ"ע דאין הכוונה דבאמת אינו עובר רק שהלוה סובר דבכה"ג ליכא לפ"ע וממילא לא מיפסל עיי"ש וכבר העירותי לפ"ז במק"א בהא דבסנהדרין כ"ד גבי בר בינתם פריך הש"ס והא לוה בריבית פסול לעדות וקשה לשי' הרא"ש דהלוה אינו עובר רק בשעת לקיחה והא דמיפסל מקודם הוי רק משום לפ"ע וא"כ לשי' המלמ"ל מאי פריך הש"ס הרי י"ל דהכא מיירי דגם לוה אחר רצה ללוות מעות בריבית דבכה"ג תו לא מיפסל וצ"ע עכ"פ מבואר דאף אם יודע שהוא איסור אפ"ה כל זמן שאינו יודע שנפסל עי"ז לעדות באמת לא נפסל והנה מצינו בש"ס יומא ד"פ דלענין שב מידיעתו בעי דווקא שידע מאותו איסור שהוא עכשיו אבל באם הוא איסור קל ל"ח שב מידיעתו מדקאמר שם אר"א האוכל חלב בזה"ז צריך שיכתוב דשמא יבא ב"ד אחר ויקטנו השיעורין ופריך אי דמחייבו קרבן אכזית קטן והא לא הוי שב מידיעתו וקשה הרי גם ח"ש אסור מה"ת ונשמע דכיון דליכא אותו איסור שהוא עכשיו ל"ח שב מידיעתו ע' במלמ"ל הלכות שגגות שהאריך בזה ע"כ לפ"ז הדבר פשיט דבכה"ג דוודאי לוי אינו יודע שנפסל עי"ז לעדות ובפרט בזה"ז דבעוה"ר רבים נפרצים בזה בוודאי דקל האיסור בעיניו וכהא דאיתא באה"ע סי' קע"ו בשם פסקי מהרי"א לענין נודרת ואינה מקיימת דבזה"ז דרבים נכשלים בזה ל"ח עע"ד ע"כ פשיטא דלא מיפסל עי"ז לעדות וכשר לכל עדות שבעולם וז"ב:
ד) ומה שנסתפק כת"ה לפוסלו מכח נוגע ומכח בע"ד הנה בגדר נוגע בוודאי דלא הוי דהא ללוי ליכא שום נ"מ אם יזכה שמעון בדין או לאו, וחוץ לזה לפי"מ דמבואר בסי' ל"ז ובסי' ק"מ דשוכר כ"ז שלא שילם השכירות ל"ח נוגע ויוכל להעיד, ורק בהחזיר לו המחזיק את דמי השכירות יש ב' דיעות שם וחזינן דשוכר שאין הגוף שלו ול"ח בעלים על הדבר אף ששכירות ליומא ממכר אפ"ה היכי דל"ח נוגע יוכל להעיד וא"כ י"ל ה"ה הכא כיון דלוי הוי רק שוכר יוכל להעיד ואין לו שם בע"ד עליו, וע"כ צריכין אנו לחלק מהא דבקרא כתובות דפ"ד דמבואר דהבקרא ל"ח עד לחייב שבועה להבע"ח וכמ"ש בר"ן שם שאני התם דהבקרא חשוב בעלים דלשי' כמ"פ נכסי שומר נשתעבדו משעת שמירה ע' שטמ"ק כתובות דל"ד ואף לשאר הפוסקים מ"מ משעה שיצא מתח"י עכ"פ נשתעבדו נכסיו ושפיר אף א"נ דל"ח נוגע משום דהי' בידו לומר כדברי הבע"ח שתפס מחיים אבל עכ"פ אחר שאומר שהי' התפיסה לאחר מיתה שוב הבקרא יש עליו שם בע"ד ושפיר לא יוכל להעיד וכמ"ש הריב"ש סי' של"ג מובא בהג"ה אמ"ב סי' ק"מ וכן כ' הקצה"ח בסו' ל"ז סק"ה לענין קרובי עני ובסי' קכ"א סק"ד אבל הכא בשוכר דאין לו קנין בגוף הדבר ול"ח בעלים וגם נוגע ל"ח שוב שפיר יוכל להעיד וז"ב:
ה) ומה שהביא כת"ה שיטת הר' יקיר דבנשבע להכחיש את העד יוכל אח"כ הבע"ד בצירוף העד לפוסלו לעדות ולשבועה ובאמת נודע מה שהעיר בים התלמוד דא"כ למה הוצרכה התורה להכשיר עדות מיוחדת הרי בלא"ה יוכל לתבוע מקודם עפ"י ע"א ויהי' מחויב לישבע נגד העד ואח"כ יצטרף התובע עם זה העד לפוסלו לעדות ולשבועה ואח"כ יתבענו עפ"י עד השני ויהי' מחויב לישבע נגדו ולישבע אינו יכול כיון דכבר נפסל וא"כ והי' מחשואיל"מ עכת"ק והנה בפשיטות י"ל דכבר נודע מחלוקת הראב"ד והריטב"א דלשי' הראב"ד בממון אמרי' נמצא קא"פ עדותן בטילה אף שלא הי' צירוף כלל לא בשעת ראיה ולא בשעת הגדה הואיל דעדות מיוחדת ג"כ מהני אף שלא הי' להם צירוף ראיה והגדה כאחת ה"ה דגם לענין למיפסל עדותן סגי בכה"ג א"כ שפיר הוצרכה התורה לגלות דין עדות מיוחדת כדי שנדע דגם לענין נמצא קא"פ סגי בכה"ג וחוץ לזה י"ל לשי' הש"ך והקצה"ח דעדות מיוחדת מחייבים שבועה מדר"ח א"כ שפיר יש נ"מ בזה שגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר דשוב יתחייב שבועה על השאר ג"כ ואם יהי' חשוד והי' מחשואיל"מ אבל אי יתבענו רק בע"א נהי דעל מנה והי' מחשואיל"מ מ"מ על השאר לא יתחייב רק מכח גלגול ובגלגול שבועה לשי' כמ"פ לא אמרי' מתוך שאיל"מ ע' בסי' ע"ה ובסי' צ"ד וז"ב וחוץ לזה י"ל לפי"מ דמצינו בש"ס סנהדרין דכ"ג דאם אומר המלוה שיש לו שני כתי עדים למ"ד דצריך לברר דיכול הלוה בצירוף אחר לפסול כת אחת ול"ח נוגע לר"מ הואיל דהמלוה אומר שיש לו כת אחרת ואם באו כת שניה ונמצאו פסולים נסתפק הש"ס די"ל דהלוה חשוב נוגע א"כ י"ל דוקא שם יש עכ"פ ספק דהרי הלוה לא ידע מקודם אם יפסול כת השניה וי"ל דל"ח נוגע אבל הכא בדינו של הר' יקיר י"ל עיקר הטעם דמצטרף עם העד לפוסלו משום דל"ח נוגע אבל אם מביא אח"כ עוד עד לתבוע ממון אז י"ל דדוקא בתר שגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר שפיר ל"ח נוגע דהא אי הי' רוצה לגבות ממון הי' יכול לגבות ע"י צירוף העדות וא"כ בזה שפוסלו ליכא שום נגיעה ושפיר מצטרף לפוסלו ושפיר כשמביא עד השני הוי מחשואיל"מ אבל אי הי' הדין דאין עדות מיוחדת מצטרף אז הי' הדין דלא יוכל לפוסלו משום דנקרא בכלל נגיעה דע"י שיפסול אותו יוכל אח"כ לתובעו בעד השני ויהי' בכלל מחשואיל"מ ושוב לא הי' יוכל לפוסלו וכל דינו של הר' יקיר הוי רק לפי האמת דגילתה רחמנא דעדות מיוחדת כשר ומיושב קושית היה"ת בס"ד ודו"ק ובאמת מספקא לי גם לפי האמת דעדות מיוחדת כשר וכתבתי דבכה"ג ל"ח נוגע משום דאם הו' רוצה לגבות ממון הי' יכול לצרף העדים וא"כ י"ל לפמ"ש בשו"ת זכרון יוסף דאף דעדות מיוחדת מהני מ"מ היכי דכבר נשבע נגר ע"א שוב העד אינו מצטרף עם אחר ולפ"ז י"ל לכאורה דגם לפי האמת לא יוכל התובע להצטרף עם העד לפוסלו לשבועה משום דחשוב נוגע כדי שיוכל לתובעו עפ"י עד השני ויהי' מחשואי"ל מ ואי דנימא דל"ח נוגע משום דאי הי' רוצה לגבות ממון תיכף הי' יוכל לצרף ב' העדים ז"א דשמא לא נודע לו מעד השני רק אחר שכבר נשבע הנתבע נגד עד הראשון ואז שוב לא יוכלו להצטרף יחד ושוב שפיר איך יוכל התובע להצטרף עם העד לפוסלו הרי י"ל דחשיב נוגע וצ"ע בזה:
ו) עכ"פ נחזור לנ"ד די"ל דלוי לא מיקרי נוגע ולא בע"ד וכשר להעיד אולם תמהני מדוע לא הביא כת"ה דברי הש"ך בסי' פ"ז דנהי דעד המסייע פוטר משבועה אפ"ה יש עליו חרם סתם ועיי"ש בנה"מ בחידושים שכ' דהיכי שטוען ברי אז אף ע"י עד המסייע עכ"פ יש עליו חרם סתם אבל בטוען שמא אין עליו אפי' חרם סתם וא"כ בנ"ד דטוען רק עפ"י עכו"ם דלפי הכרעת הסמ"ע בסי' קמ"ט סעיף י"ד בטוען ברי מפי עכו"ם ל"ח טענת ברי להשביעו וחשיב רק כטענת שמא ושוב בכה"ג ביש לו עד המסייע פטור אף מחרם סתם אולם מדברי הש"ך משמע דאף בטוען שמא ל"מ עד המסייע לפטור מחרם סתם מהא דבסי' קכ"א מפורש בש"ע בשלח מעות עי"ש והמשלח מודה שכת"י הוא אך אינו מאמין ללוה שמסר לו ואינו מאמין לשליח שנאנס דהדין דהלוה מקב"ח סתם שנתן להשליח והשליח צריך לישבע וכ' הסמ"ע דהשליח לא יוכל לפטור ללוה מקב"ח משום דקודם שנשבע חשוב נוגע ואחר שנשבע שוב חשיב כעד הצריך שבועה דאינו עד וכסברת התוס' והר"ן קידושין דמ"ג אכן הש"ך כ' דהא דצ"ל בטעם דאינו פוטר ללוה משום דחשוב נוגע זה קאי דיקא בשני עדים אבל בע"א בלא"ה עד המסייע אינו פוטר מחרם סתם והרי הכא לא הוי נגד הלוה רק טענת שמא והראי' דאינו חייב טפי מחרם סתם ואפ"ה כי הש"ך דהעד לא יוכל לפוטרו ונשמע לכאורה דלא כהנה"מ הנ"ל וחוץ לזה לפמ"ש הש"ך בס"ק קמ"ט שם דטוען ברי מפי עכו"ם חשיב טענת ברי להשביע ושוב בכה"ג גם לשי' הנה"מ ל"מ עד המסייע לפטור מחרם סתם ע"כ אם לא הי' לשמעון עד המסייע בוודאי דהי' צריך לקבל בחרם לנוכח דהיכי דיש רגל"ד מועיל טענת ברי מפי אחרים וגם מעכו"ם עי' בש"ך סי' ע"ה ס"ק פ"ב ובהג"ה אמ"ב שם אבל אחרי שהוכחתי דעדותו של לוי הוי עדות גמור פשיטא דא"א לחייבו בקב"ח לנוכח ורק לכל היותר יש לחייבו בחרם סתם אם אמת כדבריו כן נראה לע"ד בס"ד לדינא:
יום ועש"ק ב' תמוז תרמ"ג פה"ק דוקלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.