מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן כז
להרב הגאון המפורסים מ' יהושיע אלטר נ"י אבדק"ק קאנסקיוואלא רוסיע.
בדבר שאלתו באיש אחד אשר זה י' שנים שנגעה בו יד ד' ונשתגעית אשתו כאחד המשוגעים והבעל לא קיים עדיין פ"ו והרופאים אומרים שאם ישב בלי אשה יזיק לו לבריאתו והוא עני ואביון ואין לו כדי להשליש סך כתובתה ות"כ ומזונות כמבואר בב"ח ובחמ"ח ובב"ש אהע"ז סי' קי"ט ונפשו בשאלתו אם להתיר לו ע"י ק"ר אף שאין לאל ידו לקיים כל הנ"ל
א) הנה כבר הבאתי בספרי ח"ג סי' ה' בשם שו"ת רח"כ להקל בהשלשת וועקסיל מטעם אומדנא דחשוב כהתנה שאם לא תהי' ראוי' לדור עמה ולא יהי' לו להשליש שיהי' פטור מחיובים שלו ואף דבתלוי בדעת שניהם ל"מ אומדנא לשו' התוס' כתובות דמ"ז אפ"ה נודע מש"כ בשו"ת הרא"ש דאומדנא גדולה מהני אף היכי דתלוי בדעת שניהם וגם היכי דהוי האומדנא ליפטר עצמו מחיוב חדש בכל יום בכה"ג מועיל אף בתלוי בדעת שניהם כמ"ש בנובי"ק חיו"ד סי' ס"ח וסי' ס"ט ועי' שו"ת ד"ח סי' אך כת"ה הבוא מ"ש בשו"ת ברית אברהם אה"ע סי' צ"א דצריך לשבע שאין לו ותמה עליו כת"ה חדא דהא מפורש בחו"מ סי' צ"ט דאם ידוע שהוא עני א"צ לשבע ועוד העור לפמ"ש בשו"ת ח"צ סי' קט"ז די"ל דלענין זיקת יבמה דהוו רק ככנוסה מדרבנן ליכא תקנת חדר"ג עפ"י דברי הש"ס ב"מ ד"ה דבכופר הכל לא אמרו שכנגדו נשבע ונוטל בחשוד דתקנתא לתקנתא לא עבדינן עיי"ש א"כ ה"ה הכא דכל חיוב כתובה הוא רק דרבנן ושבועת אין לי הוי רק תקנת הגאונים ושוב י"ל דלא עבדינן תקנתא לתקנתא עכת"ד כת"ה והנה באמת כדמות זה כתב בש"ך חו"מ סי' פ"ב ס"ק י"ט במת המלוה ויורשיו יש להם שטר והלוה טוען פרוע דנשבעים שבועת היורשים ונוטלים אבל אם הי' המלוה חשוד פסק המחבר דנוטל המלוה בלי שבועה ולא אמרינן שכנגדו נשבע ונפטר ותמה הש"ך והסמ"ע מאהע"ז סי' צ"ו דבאשה החשודה שכנגדה נשבע ונפטר וכ' הש"ך דבשלמא בהלואה דמה"ת חייב לשלם אף בלי שבועה ורק שחז"ל חייבו שבועה שפיר אמרינן בחשוד אוקמא אד"ת ונוטל שלא בשבועה אבל כתובה דהוי רק מדרבנן וכיון דחז"ל גופא אמרו שלא תפרע אלא בשבועה א"כ בחשודה שוב אוקמה אד"ת ולית לה כתובה עיי"ש ה"ה כיון דכל כתובה הוי רק דרבנן ובטוען אין לי אוקמא אד"ת ופטור בני שבועה ובאמת כתב הש"ך בסי' פ"ב סקי"ג ממש כסברא זו לחלק בין שאר נשבעין ונוטלין לבין נשבע ונוטל בשטר דבשאר נשבעין ונוטלין דמה"ת אינם נוטלין גם בשבועה ורק דחז"ל תיקנו ליטול בשבועה א"כ שפיר אמרינן בטוען אין לי דאין אחד מהם נשבע כיון דשבועת אין לי הוי רק תקנת הגאונים שפיר אמרינן תקנתא לתקנתא לא עבדינן אבל בנשבע ונוטל בשטר דמה"ת נוטל בלא שבועה ורק חז"ל חייבי לישבע שפיר מוכרח הלוה מקודם לישבע שאין לו עיי"ש, ועיין ג"כ בש"ך סי' צ"ב ס"ק י"ד שכ' ג"כ חילוק זה בין שאר נשבעין ונוטלין בחשוד לבין נשבע ונוטל בשטר וג"כ מכח סברא זו דתקנתא לתקנתא לא עבדינן עיי"ש, ונראה מכ"ז כסברת כת"ה די"ל דבכתובה דרבנן אין להשביע שבועת אין לי ובאמת המעיין בבר"א שם שציין להא דסי' פ"ב נראה שהרגיש בעצמו בזה:
ב) איברא דמה שהביא כת"ה דברי הח"צ דבכנוסה דהוי רק מדרבנן ל"ש חדר"ג דברי כת"ה צע"ג דלפ"ז יוצמח דבקדושי חרשת דהוי רק קידושי דרבנן ל"ש חדר"ג ויהי' רשאי לישא אחרת וזה דבר פלא, ומצאתי בשו"ת הרי"מ אה"ע סי' מ"א שהשיג על הח"צ הנ"ל וב"ה שכוונתי לדעתו הקדושה, אולם גם בגוף הדבר אי בכתובה דהוי רק מדרבנן אי חיוב בשבועת אין לו הואיל דהוי בכלל תקנתא לתקנתא שהבאתי סמוכין לפוטרו עפ"י דברי הש"ך הנ"ל אפ"ה י"ל דדברי הבר"א הנ"ל נכונים ונקדים קושית המפורשים דכמו לדינא דש"ס במקום שמהדין לגרשה אין פרעון כתובתה מעכב א"כ אף אחר החדר"ג במקום דלא גזר ר"ג שוב י"ל דבאין לו לא יהי' פרעון כתובתה מעכב הגט ורק שכתב בשו"ת צ"צ דבאמת היכי דרשאי לגרשה בע"כ כגון בעע"ד או בנכפית להמתירין לגרשה בע"כ אז שפיר באין לו אין פרעון כתובתה מעכב מלגרשה אבל בנשתטית דעכ"פ מדרבנן א"א לגרשה אף ביודעת לשמור גיטה ושוב צריכין דוקא להתיר לו חרם שתי נשים א"כ זה הי' חד מתנאי ההיתר באופן שיסלק לה כתובתה ואם אין לו לסלק כתובתה באמת לא נתן ר"ג רשות להתיר לו חרם הנ"ל עיי"ש אך בשו"ת רח"כ סי' ל' כתב דבאין לו מעות מזומן מועיל השלשת וועקסיל משום אומדנא דאדעתא דהכי שבאם תשתטה ולא והי' לו מעות מזומן שיהי' מעוכב עי"ז מלישא אשה אחרת לא קובל עליו וחשוב כהתנה שבאופן זה יפטור מחיוב כתובתה וכל תנאי שבממון קיים ואומדנא גדולה מהני אף בתלוי בדעת שניהם עיי"ש, וכן מפורש בחו"מ סו' ר"ז דאומדנא דמוכח מהני כמו תנאי עיי"ש יצא דעיקר הא דאינו מעכב השלשת מעות מזומן הוי רק מכח אומדנא א"כ י"ל לפמ"ש בקה"ח סי' ר"נ סק"ה בהא דשכ"מ שהקדיש כל נכסיו ועמד דאבעיא בש"ס אי יוכל לחזור לדעת הרא"ש דההקדש נשאר קיים אף דספק הקדש אזלינן לקולא כמפורש בנדרים ד"ז אפ"ה י"ל כיון דהא דחוזר במתנה להדיוט הוי רק מכח אומדנא ולכאורה הא הוו דברים שבלב ועכצ"ל דהוי כמו דברים שבלב כל אדם אבל בהקדש דעכ"פ מספקא לן שמא הי' בדעתו להקדיש אף אם יעמוד ושוב עכ"פ לא הוו בכלל דברים שבלב כל אדם ושוב אף אם באמת הי' בדעתו לחזור אם יעמוד ל"מ משום דהוי דברים שבלב עיי"ש ובאמת בח"ס אהע"ז ח"א סי' צ"ז הרגיש ממש בסברא זו לענין הא דבקידושין וגירושין ל"מ חזרת תוכ"ד עיי"ש ועיין ג"כ בש"ע יו"ד סי' רי"א סעיף א' שיטת הרא"ש דביטל הנדר לא הוי רק בקול כדי שיהי' בכלל דברים שבלב כל אדם עיי"ש, ולפי"ז י"ל דכבר העיר בשו"ת בר"א חו"מ סי' י"ג די"ל דרוב יועיל לחיוב שבועה מק"ו דע"א דע"א ל"מ באבידה ורוב מועיל באבידה בכתובות דט"ו, וא"כ מדמועיל ע"א לחייב שבועה מכ"ש דרוב יועיל לחיוב שבועה ורק שתירץ דכמו דנשבע ר"נ ביבמות דק"כ דאכלו כוורי לחסא אף דמיעוט ניצולים ועכצ"ל דרור חשיב כבירור ומותר לשבע על הרוב ואפ"ה בחומר א"א לא סמכינן על הרוב וא"כ י"ל דכל שבועה הרי רק לברר הדבר וא"כ אדרבה נגד ע"א שפיר השבועה מברר אבל נגד רוב אף אם ישבע נגד הרוב לא יהי' מיקרי מברר הדבר דהרי אדרבה הרוב חשוב כבירור מדמותר לישבע על הרוב וא"כ בכה"ג גם אחר השבועה לא והי' בכלל בירור שפיר אין לנו לחייבו שבועה בחנם עיי"ש בסי' י"ד שהאריך בזה יצא מדבריו דכל שבועה מברר האמת א"כ לפי"ז י"ל באמת באשה דעלמא התובעת כתובתה ויורשים אומרים אין לנו פטורים משבועה משום די"ל דחשוב בכלל תקנתא לתקנתא כסברת הש"ך הנ"ל אבל הכא דבאמת התנה ר"ג שכ"ז שיש לו לשלם הכתובה אסור לישא אשה אחרת בלי פרעון כתובתה ורק היכי דאין לו חידש הגרח"כ דיוכל לישא אחרת מכח אומדנא א"כ קשה לכאורה הרי חשוב כמו דברים שבלב וכמש"כ הקצה"ח וח"ס הנ"ל ורק די"ל דהוו בכלל דברים שבלב כל אדם א"כ התינח אחר שנשבע שאין לו דאז השבועה מברר האמת שפיר מהני אומדנא דחשיב כתנאי אבל כ"ז שלא נשבע נהי דגלוי וידוע לפני הש"י שאין לו אבל עכ"פ א"א לכנותו בכלל דברים שבלב כל אדם ושוב לא מהני האומדנא ושוב א"א להתיר לו החרם ונכונים דברי הבר"א בס"ד ודו"ק ולפי"ז וי"ל בנ"ד דמפורסם לכל שהוא עני גדול א"כ בכה"ג שוב חשוב דברים שבלב כל אדם ושוב מועיל האומדנא ושפיר אפשר להתיר לו החרם אף בלי שבועה ובפרט במפורסם לעני בלא"ה מבואר בחו"מ סי' צ"ט דפטור משבועה זו ע"כ מכל הני טעמי הדבר ברור דפטור בנ"ד מלישבע שאין לו וז"ב:
ג) עוד יש צד להתיר בנ"ד הואיל דלפי דברי הרופאים מה שיושב בלי אשה מזיק לו לבריותא א"כ י"ל לפי מה שהבאתי קושית המפורשים דבכל נשתטית נימא הואיל דבמקום מצוה לא גזר ר"ג לא יהי' פרעון כתובתה מעכב כמו לדינא דש"ס במקום שמהדין לגרשה דאין פרעון כתובתה מעכב רק שכ' המפורשים די"ל דר"ג גזר אף במקום מצוה ואפ"ה ל"ח מבטל מצות פו"ר הואיל דאנוס לישא אשה אחרת מפאת חדר"ג ל"ח מבטל מצוה וכמ"ש בתוס' שבת ד"ד דאף באנוס מלרדות הפת מכח תק"ח פטור מסקילה וע' בכ"מ פ"ו מהחו"מ עיי"ש וע' בשו"ת רח"כ בסופו בשם חכם אחד שהאריך בזה א"כ התינח לגבי ביטול מצוה אבל הכא דלפי דברי הרופא יוכל לבוא לידי פק"נ פשיטא דבמקום פק"נ נא גזר ובפרט די"ל דהוי אומדנא ברורה דאדעתא דהכי שיגיע לידי פק"נ לא קיבל עלי' כל החיובים ואף דבממון חבירו אסור להתרפאות אף במקום פק"נ כמ"ש בשטמ"ק ב"ק ד"פ מ"מ כ"ז בממון גמור של חבירו אבל עכ"פ מועיל הפק"נ לחשבו לאומדנא ברורה וממילא לא התחילו החיובים ושוב לא יהי' מיקרי כלל בגדר ממון חבירו וכעין שכ' בנה"מ סי' י"ז דבמקום דא"נ דמחל לא התחיל החיוב בכה"ג גם מחילה בלב מהני עיי"ש ולכאורה הי' מקום לחוש דאין לרופאים נאמנות באיסורים וכמו שהרגישו המפורשים מהא דש"ס נדה דכ"ז דקאמר שאלו לרופאים ואמרו תטיל למים אך באמת כבר תרצו דשם הרופאים בעצמם לא אמרו דבר ברור וחוץ לזה י"ל כיון דלשי' כמ"פ חדר"ג ל"ח רק כדרבנן א"כ י"ל דבדרבנן רופא מהימן ואף דמבואר בסי' קפ"ז דגם ברדמ"ת ל"מ נאמנות הרופאים אף דהוי רק איסור דרבנן אך באמת לשי' כמ"פ רדמ"ת הוי איסור תורה ובפרט די"ל דקאי התם שכבר איתחזקה באיסור רדמ"ת שפיר י"ל דגם להוציא מחזקת איסור דרבנן לא מהימן רופא אבל לענין חדר"ג לשיטת הסוברים דר"ג לא גזר רק עד כלות אלף החמישי ונהי דאף להסוברים דגם בלא נמנו להתיר החרם בפשוט ג"כ בטל החרם אפ"ה אכתי יש איסור מצד החרם אך לענין זה פשיטא דעכ"פ יש לסמוך אדיבור של הרופא דלא גרע עכ"פ מספק וכמ"ש הח"ס דדבור של הרופא משוי עכ"פ לספק וא"כ לענין איסור מצד קבלה ומנהג פשיטא דיש להקל בספק וכמ"ש בח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ט ובזה ל"ש לדון עוד מצד ח"א הואיל דהוי רק מצד מנהג ובפרט דיש לצרף סברת הר"ש הנודע דהואיל דעד אלף החמישי הי' עליו ח"א גמור וניתק עכ"פ מאיסור חרם לאיסור מצד מנהג בכה"ג בוודאי דיש להקל בספק ולסמוך אדיבור של הרופא ובפרט שכבר כתב הרדב"ז דהיכי דיש רגלים לדבר לכ"ע מהימן הרופא א"כ בנ"ד גם מצד הסברא ישיבה בלי אשה יוכל להביא לידי חולה א"כ חשיב כמו רגלים לדבר ושפיר יש להאמין לרופא וז"ב:
ד) והנה כת"ה העיר דאם אין לו לשלם כתובתה יתסור לגרשה כדי שלא יבוא לבטל מצות פריעת בע"ח וכהא דמבואר ביו"ד סי' כ"ח דאסור לשחוט היכי דאין לו עפר לכסות וחזר ודחה מהא דמבואר באו"ח סי' י"ג דמותר ללבוש בגד בלי ציצית היכי דאין לו ציצית ולשיטת כמה פוסקים גם בחול שרי עכת"ד הנה בגוף הסתירה מהא דיו"ד סי' כ"ח להא דאו"ח סי' י"ג כבר הרגיש בגליון מהרש"א טל יו"ד בסי' כ"ח שם וכן הרגיש בזה בשו"ת טוטו"ד מהד"ג סי' מ"א אך בגוף הדבר יש לומר דכבר העיר במג"א שם סק"ח די"ל דציצית חשיב שוא"ת וכסברת התוס' ובמות ד"צ ונדחה מפני כבוד הבריות עיי"ש ובאמת לשיטת התוס' ברכות ד"כ דלאו שאש"ב נדחה מפני כבוד הבריות אף בקו"ע א"כ ציצית אונו בנשים וחשיב אש"ב כמ"ש בתוס' יבמות ד"ו א"כ אף אי הי' אמרינן דמה שאינו פושטו הוי קו"ע נהי דהוי בלי מעשה מ"מ הואיל דתחילת הלבישה הי' במעשה גם השהי' חשיב מעשה וכסברת המלמ"ל בהלכות ביאת מקדש אפ"ה לאו שאש"ב אף בקו"ע נדחה מפני כה"ב אך באמת אין הלכה כשיטת תוס' הנ"ל מדקיי"ל בש"ע יו"ד סי' שע"ב דאם הגידו לכהן שהוא ערום שהוא בין אוהל המת מחויב לילך החוצה ערום ועיין נובי"ק או"ח סי' ל"ה אך עכ"פ המג"א שם כתב דבגנאי קטן אף שוא"ת אינו נדחה אך באמת דבר זה תלוי בשני תירוצי התוס' שבועות ד"ל אך לפי מה דנראה מרמ"א סי' שע"ב דס"ל כשיטת הרא"ש דהרואה כלאים בבגד חבירו אינו מחויב להגיד לו דזה חשיב שוא"ת כמ"ש הנוב"י שם א"כ שוב מוכרחים לבוא לתירוץ א' בתוס' שבועות שם אך לפמ"ש הנוב"י דאיסור תמידי אף בשוא"ת אינו נדחה א"כ אף לשיטת הרא"ש א"ש תירוץ ב' של תוס' שבועות הנ"ל ושוב י"ל דשוא"ת במקרה אף בגנאי קטן נדחה ומכ"ש מידי דהוי אש"ב ובשוא"ת בוודאי דנדחה מפני גנאי קטן א"כ א"ש הכל דוקא ציצית דהוי אש"ב והוי בשיא"ת שפיר נדחה עכ"פ מפני גנאי קטן אבל התם לענין כיסוי שפיר אסור לשחוט באין לו עפר לכסות וז"ב:
ה) ובזה מיושב ג"כ מה שהעיר דיתסור מלגרשה משום דיבטל מצות פריעת בע"ח וכת"ה כתב דכמו דכבוד הבריות דוחה לציצית דהוו שב ואל תעשה ה"ה דמצות פ"ו דוחה למצות פריעת בע"ח באמת ז"א דשאני התם בציצית דהוי אש"ב שפיר נדחה מפני כה"ב דהרי לשיטת התוס' ברכות היכי דהוי אש"ב אך בקו"ע נדחה י אך בפשיטות י"ל דוקא בכיסוי דאם ישחוט עכשיו ואין לו עפר לכסות א"כ יהי' נבלע הדם בקרקע ושוב אם לא יכסה כעת יתבטל מצות כיסוי לגמרי שפיר אסור לשחוט אבל הכא אם ישלם ק אח"כ ג"כ וקיים מצות פריעת בע"ח שפיר במה שאינו משלם לה עכשיו ל"ח בכלל מבטל המצוה דהרי לא נפטר מן החוב ואם יהי' לו אח"כ יצטרך לשלם לה שפיר ל"ח אכתי בכלל ביטול מצוה וכעין סברת התוס' בקידושין ד"כ דמילה ל"ח מעשהז"ג לפי שמיום ח' ואילך אין לו הפסק וכן הוא שיטת הרמב"ם מובא ביו"ד סי] רס"א דלענין מילה אינו בחיוב כרת רק במת ערל אבל כל ימי חייו אינו בר כרת הואיל דבידו למול ורק שיטת והראב"ד דחייב כרת תיכף רק במל א"ע אח"כ נפטר מן הכרת וכן הוא שיטת התוס' מכות די"ד ע"א עיי"ש אבל לענין פריעת בע"ח פשיטא דל"ח מבטל המצוה הואיל דבידו לשלם אח"כ וכמ"ש בתוס' שבת דקל"א דדוקא בציצית וסוכה ומזוזה דאף אם יקיים המצוה מחר מ"מ מצות היום לא יקיים עוד לעולם אבל במילה גוף המילה שעושה בשמיני יעשה בתשיעי ל"ח מבטל המצה עיי"ש ה"ה הכא ג"כ הסברא כנ"ל וז"ב ע"כ אחרי דלפי דברי הרופאים יוכל לבוא לידי פק"נ א"כ אף להאוסרים ממון חבירו במקום פק"נ מ"מ קיי"ל דמותר להתרפאות ורק דחייב לשלם אח"כ א"כ ה"ה הכא הרי אינו מפקיע זכות ממון שלה לחלוטין רק עד שתשיג ידו ע"ל פשיטא דאינו מחויב להכניס א"ע לספק סכנה ע"כ באם יראה כת"ה שבאמת עני הוא ואין ידו משגת עכ"פ ישליש סכום עיקר הכתובה במזומנים ועל מותר החיובים ישליש וועקסעל וג"פ בד"ת אזי ג"א הנני נמנה בין המתירים כנלע"ד בס"ד לדינא:
ב' מקץ תרס"ז ראדאמישלא. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.