מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן כד
להרב הה"ג כש"ת מנחם מענדיל נ"י מוצד"ק קלאסני יצ"ו.
בדבר שאלתו בראובן התובע משמעון איזה סכום מעות ומשיב שמעון יש לי בידך כנגדו סך כזה והוציאו כתב בחת"י הרב ז"ל אב"ד דשם איך שיהי' ביד שמעון לראי' שראובן חייב לשלם לו סכום כו"כ עד משך ט' חדשים וראובן גופא ג"כ חתום עליו וטוען ראובן שכבר פרע לשמעון חוב הנ"ל זה כמה שנים וראי' לזה כי כבר לוה שמעון מראובן כמה פעמים מעות אחר זמן מכתב הנ"ל ופרע לו ואלמלי הי' מגיע לשמעון החוב הישן לא הו' משלם לראובן רק הו' מנכה לעצמו ושמעון משיב יען ידעתי שראובן לא הי' בכוחו עד כעת לשלם חוב ישן לזה לא תבע ממנו עד כה וראובן אומר שכמו שבכוחו כעת לשלם כן הי' כוחו מאז ומבקש משמעון שישבע אם כבר לא פרע את החוב מהכתב הנ"ל ושכדין תופס לעצמו המעות הנ"ל ופסק כת"ה ששמעון מחויב לישבע על זה וח"א מערער עפ"י דברי הסמ"ע בסי' פ"ב וסי' פ"ז סקכ"ב דאם השטר מקוים בידו ותפס המעות ואינו רוצה לישבע או לקבל בחרם אין מנדין אותו עיי"ש וביקש. כת"ה לשמוע חוו"ד בזה:
א) ונבוא למקור הענין בש"ס שבועות דמ"א אמר ר"פ האי מאן דאפיק שטרא על חבירו ואמר לו שטר פרוע הוא אמרי' לו זיל שלים ואי אמר לישתבע לי אמרי' לו אישתבע ופריך מאי בין זה לפוגם שטרו ומשני התם אע"ג דלא טען טענינן לי' הכא לא משביעין לי' רק בטוען אישתבע לי ואי צורבא מרבנן הוא לא משביעין אותו ומסיק הש"ס דלא מגבין לי' בלא שבועה ורק דלא מזדקינן לי' ופירש"י ז"ל להשביעו ולא מגבינן לי' בלא שבועה דהא לא נשבע וכ' הרא"ש ואי תפס לא מפקינן מיני':
ב) והנה אי מועיל תפיסה גם במי שאינו צ"מ נחלקו בזה הראשונים דהר"ן העיר וכי באיניש דעלמא נחתינן לנכסיו הא קיי"ל בשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסיו ותירץ שם שני תירוצים חדא דבאינש דעלמא מנדין אותי ועוד דרק בכופר הכל דתפס ברשות לא נחתינן לנכסיו אבל הכא דתפס שלא ברשות נחתינן לנכסיו עיי"ש וחילוק בין תפס ברשות לשלא ברשות מבואר ג"כ בתוס' כתובות ד"כ וב"מ ד"ו ובכורות דמ"ז עיי"ש ולכאורה יש הוכחה לזה דמהני תפיסה מש"ס ב"ב דקכ"ד דפליגי רבי ורבנן אי בכור נוטל פ"ש במלוה וכ' הרשב"ם דאף לרבי כ"ז במלוה בשטר דחשוב מוחזק אבל במע"פ לא לפי שיוכל לטעון פרעתי וקשה לכאורה גם במלוה בשטר באם יטעון הלוה אישתבע לי דלא פרעתיך הרי יצטרך לישבע וא"כ לפי"מ דמבואר בש"ס שבועות דל"ב במשביע ע"א הכל מודים בחשוד דחייב ופריך הש"ס אילימא דחשוד לוה הא צריך לישבע ומי יימר דמשתבע ומשני דמיירי בשניהם חשודין אבל עכ"פ מבואר דהיכי דצריך לישבע ל"ח כעד ממון ואינו חייב ק"ש א"כ ה"ה הכא אף במלוה בשטר אם יטעון פרעתי ואישתבע לי' דלא פרעתיך הא יהי' מחויב לישבע ושוב י"ל דל"ח מוחזק דמי יימר דמשתבע וכה"ג כ' המרדכי מובא בש"ך סי' ס"ו ברמיזה דמה"ט מועיל מחילה במכירות שט"ח משום דכ"ז שלא נשבע על השטר אינו ברור שיגבה והוי זביני ריעא עיי"ש וצ"ע לכאורה ולכאורה י"ל שאני התם בחשוד כיון דמה"ת צריך שבועה שפיר ל"ח בכלל עד ממון אבל במלוה בשטר דמה"ת גובה בלא שבועה א"כ הרי מה"ת חשיב מוחזק ויש לו חלק בכורה שפיר י"ל דע"י שבועה דרבנן א"א לגרע זכותו אך באמת אכתי קשה לשי' התוס' ב"מ בחד תירוצא דמה"ת גם בחשוד נוטל בלא שבועה מש"ה לא אמרינן משאיל"א ואפ"ה חזינן דגם היכא דרק מדרבנן צריך שבועה אפ"ה ל"ח עד ממון א"כ ה"ה הכא כיון דגילתה רחמנא דבכור אינו נוטל רק במוחזק וכיון דחז"ל אמרו דבלי שבועה אינו גובה שוב ל"ח מוחזק אולם לשי' התוס' ב"מ הנ"ל בלא"ה תיקשי בהא דפריך הש"ס מי יימר דמשתבע א"כ לר"פ דס"ל משחק בקוביא חייב ק"ש משום דמה"ת מיחזי חזי ורבנן הוא דפסלוהו ונשמע דנהי דמשחק בקוביא מדרבנן ל"מ עדותו כלל ואפ"ה כיון דמה"ת יש עליו שם עד חיוב ק"ש א"כ מכ"ש בחשוד דמה"ת נוטל בלי שבועה בוודאי דיהי' חייב ק"ש:
ג) אך באמת ניחא דכבר העיר ברשב"א ז"ל דכיון דעכ"פ מדרבנן פסול א"כ עכ"פ לא יועיל עדותו ואמאי יתחייב ק"ש במשחק בקוביא והנה איזה מפורשים תירצו דמיירו בקיבלו או בעד מיתה דפסול דרבנן מהימן ורק דבעי שיהי' עליו שם עד כמפורש בירושלמי מובא בר"ן שם א"כ במשחק בקוביא דכשר מה"ת אכתי יש עליו שם עד ושפיר חייב ק"ש כיון דיש עליו שם עד עיי"ש ולפ"ז לא תיקשי מחשוד כמובן אך הרשב"א תירץ כיון דבמשחק בקוביא עכ"פ מועיל תפיסה א"כ שפיר חשוב מועיל לממון ולפ"ז י"ל כ"ז במשחק בקוביא דמועיל תפיסה שפיר חשיב עד ממון אבל בחשוד כיון דתיקתנו משום לא שבקת חיי דכשנגדו נשבע ונוטל ממילא גם תפיסה ל"מ ושוב ל"ח עד ממון דמי יימר דמשתבע ולפי"ז י"ל גבי מלוה בשטר דאם תפס מועיל תפיסתו אף בלא שבועה א"כ דמי להא דמשחק בקוביא דמה"ת נוטל בלי שבועה ומדרבנן עכ"פ יועיל תפיסה א"כ כמו דהתם חשיב עד ממון וחייב ק"ש ה"ה דהכא חשיב מוחזק ולפ"ז י"ל דרבי ורבנן פליגי בפלוגתת ר"פ וראב"י ומיושב בזה דברי הרי"ף ז"ל שכ' דלא כיש מי שאומר דהלכה כרבי ורק דאינו גובה ממלוה אף ממלוה בשטר דל"ח מוחזק והשתא ניחא הואיל דלדידן הלכה כראב"י דמשחק בקוביא אינן חייב ק"ש וע"כ הטעם דכיון דעכ"פ מדרבנן לא יועיל עדותו בלי תפיסה ל"ח עד ממון מכ"ש הכא כיון דלא יוכל לגבות לכתחלה בלא שבועה אף דמהני תפיסה אפ"ה ל"ח מוחזק ונשמע עכ"פ מש"ס דכאן דבמלוה בשטר אם תפס מהני תפיסתו בלא שבועה דאין לומר דפלוגתת רבי ורבנן הוא אי מועיל תפיסה ז"א דאם יש מקום לומר דפליגי בפלוגתת ר"פ וראב"י מהיכי תיתי לומר ולעשות פלוגתא חדשה ואפושי פלוגתא לא מפשינן וז"ב:
ד) ובאמת עפ"ז י"ל מה דקשה לכאורה בהא דפריך הש"ס מי יימר דמשתבע ותיקשי מהא דקאמר הש"ס הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והרי גם כתובה אינה נוטלת אלא בשבועה וא"כ י"ל מי יימר דמשתבעת ועפ"ז י"ל דבאמת לר"פ חזינן דהיכי דמה"ת כשר חשיב עד ולפ"ז י"ל לשי' התוס' ב"מ לחד תירוצא גם בחשוד אינו נוטל בלי שבועה דכיון דברצונו לישבע לא אמרי' משאיל"א ואדרבה מה"ת גם בשבועה אינו נוטל שפיר פריך הש"ס דכיון דמה"ת אין לו זכות בלי שבועה שפיר ל"ח בכלל מפסיד ממון אבל בעד מיתה הואיל דמה"ת נוטלת בלי שבועה שפיר אמרי' דחיוב ק"ש הואיל דחזינן לר"פ דאזלינן לגבי חיוב ק"ש בתר ד"ת ואף לתירוצא דתוס' שם דגם בחשוד מה"ת נוטל בלי שבועה ואפ"ה פריך הש"ס מי יימר דמשתבע ושוב הדרא הקושיא מעד מיתה לדוכתא אך באמת כבר הבאתי להעיר דגם בחשוד יתחייב ק"ש הועיל דמועיל מה"ת וכדס"ל לר"פ במשחק בקוביא אולם לשי' הרשב"א דעיקר טעמו דר"פ משום דגם מדרבנן מועיל תפיסה א"כ לפ"ז י"ל בחשוד אף א"נ דמה"ת נוטל בלי שבועה דל"ח משאיל"מ מ"מ בתר דהטילו חז"ל שבועה מכח לא שבקת חיי ע"כ דתיקנו דלא יועיל אפי' תפיסה דאל"כ מאי הועילו חז"ל בתקנתם דא"נ דיועיל ותפיסה אכתי יהי' שייך לא שבקת חיי דתפיסה דבר קל ע' רמב"ם וכ"מ פ"כ מעדות וכה"ג כ' בתוס' פסחים ד"ל דכיון שאמרו חז"ל אין מבטלין איסור ע"כ דגם בדיעבד אסור דאל"כ מאי הועילו חז"ל בגזירתם וכ"ה בש"ך יו"ד סי' ל"ט בטעם האוסרין נאבדה הריאה עיי"ש וכיון דבחשוד לא יועיל תפיסה שוב א"ח ק"ש משום דשייך מי יימר דמשתבע אבל בעד מיתה דמה"ת נוטלת בלי שבועה וגם מדרבנן עכ"פ אם תפסה מהני פ' בסי' פ"ב בכה"ג שפיר ל"ש מי יימר הואיל דבכה"ג דמה"ת נוטלת בלי שבועה וגם מדרבנן מועיל עכ"פ תפיסה שוב דמי להא דמשחק בקוביא דחייב ג"כ ק"ש ואף דלראב"י גם במשחק בקוביא ליכא ק"ש אפ"ה י"ל בטעמו דס"ל דאפי' בפסולי דרבנן ל"מ תפיסה וכעין שהעירותי לעיל די"ל דרבי ורבנן פליגי או מועיל תפיסה אבל בכתובה דפשיטא דאם תתפוס דיועיל תפיסתה שפיר י"ל דלכ"ע איכא חיוב ק"ש וביותר ביאור י"ל דוקא בחשוד דתיקנו שיהי' נשבע ונוטל משום חשש לא שבקת חיי שפיר י"ל מי יימר דמשתבע דשמא המלוה משקר בתביעתו ואף שיש לו ע"א מ"מ בע"א יש חשש בדדמי וכמ"ש בנה"מ סי' ל"א ומצינו דגם בתובע לחשוד ויש לו ט"א אינו נוטל בלי שבועה וחזינן דגם ביש לו ע"א אכתי שייך הסברא דלא שבקת חיי דבקל ימצא ע"א וע' נובי"ת חו"מ סי' כ"ז ושפיר י"ל מי יימר דמשתבע דשמא משקר בתביעתו אבל בכתובה דחזקה שטרך בידי מה בעי מסייע דלא פרע לה ובפרט דהוי תוך זמנו ע' ש"ך סי' מ"א ובקצה"ח שם נהי דאכתי צריכה לישבע מחשש צררי אבל עכ"פ החזקה מסייע לה וא"כ החזקה מוכחת דתשבע באמת ועל שבועת אמת ל"ש לומר מי יימר דמשתבעת דוודאי לא תרצה להפסד הכתובה בשביל שבועת אמת וז"ב:
ה) ועפ"ז י"ל במה שהעירו האחרונים בש"ס ב"ב דקכ"ח דקאמר יכיר שנאמן אדם לומר זה בני בכורי ופריך יכיר למ"ל הא אי בעי מצי יהיב לו במתנה וקשה לרבי דבכור נוטל במלוה פ"ש א"כ לשי' הפוסקים דמכירת שערות אינו רק מדרבנן א"כ י"ל נ"מ ביש לו מלוה בשטר דבמתנה לא יוכל ליתן לו ובתורת חלק בכורה נועל פ"ש במלוה בשער עכת"ק ולכאורה גם לרבנן תיקשי אע"ג דלרבנן אינו נוטל פ"ש במלוה בשער אפ"ה כבר הבאתי די"ל הטעם כיון דגם במלוה בשער באם אומר הלוה אישתבע לי שלא פרעתיך מחיוב לישבע א"כ י"ל מי יימר דמשתבע ושפיר ל"ח מוחזק וכסברת המרדכי הנז"ל ולפי"ז הא כבר הבאתי די"ל גם בחשוד לשי' התוס' בחד תירוצא דנוטל בלי שבועה מה"ת דיתחייב ק"ש כמו במשחק בקוביא לר"פ ורק שכתבתי דעיקר הטעם כמ"ש הרשב"א דמכח תפיסה חייב ק"ש וממי ל בחשוד דהוכחתי דאף תפיסה ל"מ משום דאל"כ אכתי יהי' שייך לא שבקת חיי ושוב שפיר היכי דל"מ תפיסה שפיר גם לר"פ אינו חייב ק"ש א"כ הרי כבר הבאתי לעיל דרבי ורבנן פליגי בפלוגתת ר"פ וראב"י דרבי ס"ל דע"י תפיסה חשוב כמועיל לממון וממילא דחשוב כמוחזק ורבנן ס"ל כראב"י, דאף דיועיל תפיסה אפ"ה כיון דלכתחילה אם יטעון הלוה אישתבע לי דלא פרעתיך יצטרך לישבע שוב י"ל מי יימר דמשתבע ושפיר ל"ח מוחזק ואינו נוטל פ"ש אף במלוה בשטר ולפ"ז י"ל כ"ז בתר שתיקנו חז"ל דגם במלוה בשטר צריך המלוה לישבע שפיר לרבנן אינו נוטל פ"ש אבל לפי דין התורה דהי' המלוה גובה בלא שבועה פשיטא דגם לרבנן מה"ת הי' נועל פ"ש וא"כ גם לרבנן תיקשי הא בעי קרא דיכיר לענין שיהי' נוטל חלק בכורה במלוה בשער והיינו מה"ת דהרי מיירי השתא על כוונת הקרא ואלו במתנה לא דהא קנין שטרות ל"מ מה"ת רק מדרבנן וצ"ע ואף דהשתא בתר תקנת חז"ל דצריך לישבע שוב לרבנן ליכא נ"מ אפ"ה יש נ"מ בשער שיש בו נאמנות דבכה"ג גם מדרבנן א"צ לישבע וממילא יש לו זכות בין מה"ת בין מדרבנן ואלו מכח מתנה ל"מ מה"ת:
ו) אך באמת י"ל דכבר הקשו בתוס' ב"מ דנ"ז למ"ד מכירת שטרות דרבנן למ"ל קרא למעט שטרות מאונאה הא מה"ת לא משכחת כלל מכירה בשטרות וכ' המפורשים דלכאורה עיקר הטעם דל"מ מכירה בשט"ח משום דחשיב דשא"ב כמ"ש בתוס' ב"ב דע"ו או כסברת הרז"ה ב"ק דמלוה חשיב דשלב"ל וא"כ לשי' הסוברים דבמקנה דשב"ל ודשלב"ל ביחד מהני א"כ י"ל גם הכא מגו דקנה הנייר קנה גם השיעבוד ורק די"ל דאם הקנין הוא במשיכה ל"ש לומר מגו כיון דהשיעבוד אינו דבר הנמשך וכשי' הר"י הלוי מובא בנמ"י ריש ב"מ בשלמא אי כסף קונה א"כ כסף הרי נותן טל הדשב"ל ועל הדשלב"ל ושפיר נהי דבדשלב"ל ל"ש קנין אפ"ה י"ל מגו אבל אחרי שחז"ל הפקיעו קנין כסף ובעי דוקא משיכה שוב ל"ש לומר מגו דקנה הנייר קנה נמי השיעבוד ז"א דעל השיעבוד ל"ש כלל משיכה אבל לדינא ד"ת דכסף הי' קונה א"כ הכסף הרי ניתן בין על הנייר בין על השיעבוד א"כ מדין התורה שפיר הי' מועיל מכירה בשטרות דנהי דהוי דשלב"ל אפ"ה י"ל מגו דקנה הנייר דהוי בא לעולם קנה נמי השיעבוד ושפיר הוצרך רחמנא קרא למעט שטרות מאונאה עיי"ש יצא דמה"ת שפיר הי' מועיל מכירה בשטרות קודם שתיקנו חז"ל דבעי דוקא משיכה וכן במתנה הי' משכחת קנין בשטרות מה"ת ע"י קנין חליפין למ"ד דאותיות נקנין בחליפין דהא לשי' כמ"פ במציאה ומתנה ל"מ קנין משיכה מה"ת רק חליפין או חצר וקנין זה שייך גם בהשיעבוד וממילא אף דהוי דשלב"ל מ"מ הי' שייך לומר מגו דקנה הנייר קנה נמי השיעבוד וממילא שפיר פריך הש"ס יכיר למ"ל הואיל דמדין התורה גם בשע"ח הי' שייך מכירה וה"ה במתנה א"כ אי בעי הי' יהיב לי' בתורת מתנה וז"ב:
באופן אחר י"ל קושיא הנ"ל דלכאורה תיקשי אמאי לא יועיל מכירה בשטרות נהי דהוי דשלב"ל מ"מ הא י"ל מגו דקנה הנייר קנה נמי השיעבוד וכמו במקנה דשב"ל ודשלב"ל ביחד דמהני אך די"ל דענין מגו הוי כהא דמצינו גבי אאחע"א דבכולל או מוסיף חל ונודע מ"ש הרמב"ם בנקודה הנפלאה דמוסיף לא הוי רק אם הוא מוסיף דבע"כ חייל וכן כ' האחרונים לענין כולל ולפ"ז כתבו בטעמא דר"ל דל"ל כולל בשבועה אנבילה ושחיטות משום דלא הוי כולל דבע"כ חייל משום די"ל מגו דלא חל אנבילות לא יחול נמי אשחיטות ונדר שהיתר מקצתו הותר כולה ולפ"ז י"ל דוקא במקנה דשלב"ל ודשב"ל ביחד דלא תלוי חד בחבריה דאף אי לא יחול הקנין בהדשלב"ל אפ"ה יהי' חל הקנין אדשב"ל שפיר י"ל מגו דחל הקנין אדשב"ל חל נמי אדשלב"ל אבל במכירות שטרות הא מפורש בש"ע סי' ס"ו דאי לא הי' כומ"ס ולא קנה השיעבוד לא קנה גם את הנייר אף דהנייר יוכל ליקנות במשיכה לחוד מ"מ עיקר כוונתו הי' לקנות השיעבוד ואם לא קנה השיעבוד עבוד אף הנייר אינו רוצה לקנות א"כ ממילא ל"ש לומר מגו דקנה הנייר קני נמי השיעבוד ז"א דכ"ז דלא ידעינן דקנה השיעבוד לא קנה גם את הנייר ושפיר ל"מ קנין מה"ת גבי שטרות והתינח במכר אבל במתנה קיי"ל דאף בלי כומ"ס קנה עכ"פ את הנייר וכמ"ש הש"ך שם בשם הריטב"א ושוב במתנה אכתי י"ל דשייך קנין מה"ת בשערות משום די"ל מגו דקנה הנייר קני נמי השיעבוד ואי דתיקשי לפ"ז לשי' ר"ת דהא דמועיל מחילה בשערות משום דלא הוי רק קנין דרבנן ולפ"ז דבמתנה משכחת קנין מה"ת בשטרות הי' מהראוי שלא יועיל מחילה בשטרות היכי דהי' דרך מתנה:
ז) אך באמת ז"א דהרי גם במקנה דשלב"ל ודשב"ל דמהני מ"מ לא חל הקנין בהדשלב"ל זולת כשבא לעולם וממילא דיוכל לחזור בו קודם שב"ל ומחילה הוי כחזרה וכמ"ש בקצה"ח שם בישוב קושית התומים דלר"מ דס"ל אמדשלב"ל שוב לא יועיל מחילה בשערות וכ' הקצה"ח דכיון דגם לר"מ עכ"פ קודם שב"ל יוכל לחזור ומחילה הוי כחזרה עיי"ש וממילא אכתי י"ל דהא דמועיל מחילה הטעם דהוי כחזרה קודם שב"ל ואפ"ה שפיר י"ל דבמתנה משכחת קנין מה"ת בשערות מכח סברת מגו דקנה הנייר וא"כ שפיר פריך הש"ס יכיר למ"ל הא אי בעי הי' מצי יהיב לו במתנה הכוונה דמעכשיו בחיי אביו בוודאי לא זכה בחלק בכורה, ורק לענין שיוכל לגבות מהמלוה בשער לאחר מותו א"כ באופן זה הי' יוכל להקנות לו השט"ח לכשיבוא לידי גוביינא בתורת מתנה הואיל דבמתנה גם מה"ת שייך קנין בשטרות וז"ב בס"ד ודו"ק:
נחזור דמש"ס ב"ב דקכ"ד בפלוגתת רבי ורבנן מבואר לכאורה דמועיל תפיסה ורק דפליגא בפלוגתת ר"פ וראב"י:
ח) ובהיותי בזה נלע"ד לתרץ קושית התוס' שם בהא דפריך הש"ס ומה בין זה לפוגם שערו והקשו בתוס' דהא נשמע ממתני' דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וע"כ הטעם דלמא אי הי' אבוהן קיים הי' טוען פרעתי א"כ ממילא נשמע בטוען פרעתי ורוצה שישבע דחייב לישבע שלא נפרע:
ונלע"ד דבאמת קיי"ל דביתומים אפי' אומרים אין אנו יודעין אם פרע לך אבינו אפ"ה פטורים וכ' המהראנ"ח הטעם משום דלא הו"ל למידע וכ' הקצה"ח דכ"ז למ"ד דבלא הו"ל למידע איא"פ פטור אבל למ"ד דאיא"פ גם בלא הו"ל למודע חייב שוב צ"ל הטעם משום דטענינן להו דאביהם הי' טוען וודאי שפרעו אולם הבית מאיר באה"ע סו' קע"ח העיר דהא א"א למיטען דאביהם הי' טוען וודאי שפרעו רק הכוונה דטוענין ליתמי שמא הי' טוען אביהם שפרע ושוב אכתי חשוב בכלל איא"פ אולם כתב שם סברא נכונה דדוקא לגבי לוה גופה דעכ"פ הי' עליו חוב ברור בשום פעם שפיר מס' א"א לפוטרו אבל ביתומים הרי הנכסים הם יורשין בוודאי ורק דמוטל עליהם לפרוע חוב של אביהן ואם אביהן פרע א"כ מעולם לא התחיל החיוב עליהם וא"כ אם יש עכ"פ ס' שמא פרע אביהן שוב היורשים הם בכלל איא"נ דמספק א"א להטיל עליהם חוב ומזה רצה לחדש דגם במידי דכבר טען אביהם איא"פ ומת אפ"ה י"ל דהיורשין פטורים ואף דיש לדון מכח השיעבוד נכסים וחשיב כספק אי נפקע השיעבוד מ"מ הנכסים הם רק מטעם ערבות וא"כ מוכרחים לדון מקודם על היתומים וכיון דהם פטורים נפקע ג"כ השיעבוד עיי"ש והנה מפורש בסי' פ"ז דבטוען שיש לו אצלו חוב בשטר ונשבע שפרעו ואח"כ הוציא השטר דחייב לשלם לו ואפ"ה לא נעשה חשוד דשמא האמת הוא שפרעו והעיר בקצה"ח דהא סוקלין ושורפין על החזקות וכיון דחזקה דשטרך בידי מה בעי מועיל אפי' להוציא ממון מכ"ש דיועיל לפוסלו עיי"ש אולם וי"ל לפמ"ש הט"ז בסי' ע"ה גבי ספק פרע לו מטבע מזויפת דחשוב כאיא"נ וראי' מהא דמכר לו טבעת והקונה אומר שהוא בדיל והמוכר אומר א"י דהוי איא"נ והטעם דכבר הוחזקנו אותו בחזקת פטור ובש"ך סי' רל"ב כ' בשם מהרשד"ם להיפוך ובשו"ת פמ"א מובא בפת"ש שם דחה ראיות הט"ז דהתם במכר לו טבעת אם הטבעת הי' טוב א"כ מעולם לא הי' חיוב על המוכר להחזיר המעות דמיד בשעה שקיבל המעות נתן לו חפץ טוב חליפי המעות לכך מס' א"א להטיל עליו חיוב אבל הכא דקודם הפרעון הרי הי' חיוב לו א"כ נהי דבשעת הפרעון הוחזקנו בחזקת שכבר נפטר אפ"ה כל שנולד ס' בהפרעון שוב מוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון עיי"ש ולפ"ז י"ל דבאמת חזקה שטרך בידי מה בעי ל"ח כבירור ולא עדיף מרוב והא דמועיל להוציא ממון י"ל דדוקא כמו רובא לרדיא דאם קנה לשחיטה מעולם לא הי' חיוב על המוכר להחזיר המעות ושפיר גם עפ"י הרוב א"א להטיל חיוב דרוב ל"ח טפי מספק וכמ"ש התה"ד דרובא לא מיקרא ראיה אבל הכא הרי הי' חייב לו וא"כ החזקה בא רק להחזיק חיובו בכה"ג שפיר מועיל החזקה להוציא ממון דהחזק"מ כבר אזדא הואיל דעכ"פ הי' חייב לו עד עכשיו והתינח לענין חיוב ממון דהחזק"מ כבר אזדא שפיר מועיל חזקה דשטרך בידי מה בעי אפי' להוציא אבל לענין לעשותו חשוד אכתי י"ל כיון דאם האמת שפרע ממילא לא איתרע כלל החזקת כשרות שפיר ל"מ החזקה דשטרך בידי מה בעי לאפוקי מהחז"כ וז"ב בסברא:
ט) ולפ"ז י"ל דהא דס"ד דהש"ס דחזקה שטרך בידי מה בעי מועיל גם לענין שיהי' נוטל בלי שבועה אפי' בטוען אישתבע לי הסברא דכיון דבוודאי הי' חייב לו בשום פעם ובכה"ג בטוען איא"פ חייב אפי' במע"פ משום דמספק א"א להפקיע חזקת חיוב שפיר הי' ס"ד דהש"ס דבשטר אף שטוען הלוה שפרעו מ"מ י"ל דמכח חזקה דשטרך בידי מה בעי דהוי עכ"פ כמו רוב מועיל עכ"פ למשוי לטענת הלוה לטענת ספק וכהא דמצינו בש"ס כתובות דט"ז דכיון דרוב נשים בתולות נינהו חשיב טענת הבעל לטענת שמא ושוב א"א להפקיע מחזקת חיוב שהי' עליו מאז אבל ביורשין דפטורין באיא"פ וע"כ משום דלגבייהו הוי הספק על התחלת החיוב א"כ אפי' בשטר א"נ דיש עכ"פ ס' שמא פרע אביהן א"כ אכתי לגבייהו הוי ס' על החיוב וזה וודאי דגם חזקה דשטרך בידי מה בעי ל"ח כוודאי גמור להטיל חיוב על היורשים וליטול מהם בלי שבועה וכיון דל"ח וודאי שוב אכתי לגבייהו חשיב כס' על החיוב ולפ"ז יוצמח דאף אי הי' הדין דבאם הלוה גופא חי לא הי' המלוה צריך לישבע אפ"ה לענין יורשים בוודאי דהי' מחויב לישבע ורק למסקנא דגם נגד הלוה חייב לישבע שפיר י"ל גם ביתומים הטעם דטענין להו שאביהם פרע אבל קושית התוס' מיושב שפיר דמהא דיתומים לא נשמע לענין הלוה גופא וכנ"ל וז"ב בס"ד:
י) והנה בגוף הדבר אי מועיל תפיסה מכל אדם או רק גבי ת"ח באמת יש מחלוקת בדעת הרא"ש בזה דלשי' הרא"ה מטארני מועיל תפיסה ורק דמנדין אותו והטור פוסק דמועיל תפיסה וכן כ' הרי"ף והרא"ש בפ' הכותב ולשי' הסמ"ע והט"ז בע"ה אם אינו רוצה לישבע מוציאין ממנו השטר ורק בתפס מקודם מהני ובת"ח לא משביעינן לי' ומניחין בידו השטר כדי שאם יתפוס יועיל תפיסתו וטעמם משום דת"ח לא נחשד להיות משקר עיי"ש ולכאורה צ"ב מהיכן הוציא הרי"ף דבר זה דיועיל תפיסה גם בע"ה הא יש לחלק בין תפס ברשות אולם י"ל עפמ"ש הרי"ף בפ' הכותב דבהא דיש עליו כתובת אשה ובע"ח ואין לו לשלם רק לאחד לבע"ח יהבינן ולא לאשה משום דיותר מה שהאיש רוצה לישא האשה רוצית להינשא והקשה הריטב"א דכיון דמדין יחלוקו וכי בשביל סברא קלה יגזלו את האשה וכ' הר"ן דכיון דבדיעבד בקדם וגבה מה שגבה וגבה א"כ הואיל דבדיעבד יש לו זכות עפ"י דין מועיל סברא קלה אף להגבותו לכתחילה ואחר שכבר גבה יש לו באמת זכות מדינא עיי"ש ולפ"ז י"ל הכא דלכאורה צ"ב אמאי בת"ח לא משביעינן לי' ולא חשדינן לי' למשקר מ"ש מכל שבועות היסת דאין חילוק בין ת"ח לע"ה ולכ"ע מחייבין לישבע ומ"ש הכא דסמכינן בת"ח אסברא קלה דלא נחשד לשקר ולפוטרו משבועה ורק א"נ דתפיסה מועיל אצל כל אדם א"כ הרי בדיעבד יהי' לו זכות מדינא שוב סמכינן אסברא קלה דלא נחשד צ"מ לשקר אף לכתחילה לענין דלא מוציאין ממנו השטר כדי שיוכל לתפוס אבל בט"ה אף דבדיעבד ג"כ יועיל תפיסתו מ"מ כיון דיש חשש משקר שפיר חוששין שלא יתפוס ואם אינו רוצה לישבע מוציאין ממנו השטר לכתחילה כדי שלא יתפוס הואיל דבע"ה ליכא סברא קלה לענין לכתחילה אבל בכל שבועות היסת דבאינו רוצה לישבע מנדין אותו וליכא שום קולא גם בדיעבד שפיר א"א לחלק בין ת"ח לע"ה ורק הכא כיון דבדיעבד מועיל תפיסה שוב מועיל הסברא דצ"מ לא נחשד לשקר אף לענין לכתחילה ולפ"ז הרי נשמע מזה דבצ"מ לא משביעינן ולא מוציאין ממנו השטר דע"כ דתפיסה מועיל גם בכל אדם דאל"כ איך מועיל הסברא דצ"מ לא נחשד לשקר להקל כל כך גם לכתחילה דאין מוציאין ממנו השטר כדי שיוכל לתפוס וסגי דאם סברא זו הי' מועיל גבי ת"ח דבאם תפס שיועיל תפיסתו אבל לא שיועיל כל כך גם לכתחילה וכעין שכ' בתוס' כתובות דע"ו דאף חזקה לא יוכל לפעול ב' פעולות וע"כ נשמע דתפיסה מועיל גם בכל אדם ושפיר מועיל הסברא דצ"מ לא נחשד לשקר גם לענין שלא להוציא ממנו השער א"כ מכאן דחזינן דבצ"מ אף לכתחילה אין מוציאין ממנו השטר שפיר הוכיח הרי"ף דתפיסה מועיל אף בכל אדם והוא ראי' ברורה לדעת הרי"ף וז"ב בס"ד:
יא) לענ"ד יש מקום לומר דאף להסוברים דבמלוה בשטר ל"מ תפיסה בכל אדם משום דהוי תפס שלא ברשות אפ"ה י"ל כ"ז היכי דטען הלוה פרעתי קודם שתפס וכבר פסקו הב"ד שחייב לישבע אז שפיר ל"מ תפיסתו אח"כ אבל במלוה בשטר והמלוה חיוב להלוה חוב ממק"א אז וי"ל דחשוב כתפס ברשות דכיון דיוכל לנכות מחובו א"כ מיד כשבא להב"ד הוי כתפס כבר והוו כתפס ברשות דהרי מעות ההלוואה בהיתר בא לידו ודמי לשבועת היסת דאם טוען הלוה שכבר פרע את החבו דלא נחתינן לנכסיו ובאמת התומים בסי' פ"ב הכריע כן להלכה דבמלוה בשטר בין בת"ח בין בע"ה מועיל תפיסה רק מקודם שפסקו הב"ד שחייב לישבע אבל אחר שחייבו הב"ד אותו לישבע תו ל"מ תפיסה וממילא די"ל דהיכי דהמלוה הי' חייב להלוה ממק"א א"כ כיון דהי' יוכל לנכות חובו מחוב שחייב להלוה שוב חשיב כתפס קודם שבא לב"ד והוי כתפס ברשות אולם דבר זה תלוי במחלוקת דהקצה"ח בסי' ע"ה כ' אהא דכ' הש"ך דגם בס' פרעון קודם להלוואה חייב ומוכח מדבריו דאם גם המלוה אינו יודע הי' פטור הלוה וע"ז חידש הקצה"ח דגם במלוה אומר א"י חייב הלוה הואיל דטענת יש לי בידך כנגדו אינו טענה רק במיגו דפרעתי א"כ הרי הדין דזה גובה וזה גובה ושוב חשיב המלוה בכלל איא"נ עיי"ש וע' בקצה"ח סוסי' נ"ט שכ' ג"כ כסברא זו אולם לשי' הנח"מ בסי' ע"ר דטענת יש לי בידך כנגדו הוו ממש כפרעון ולא דמי כלל להא דזה גובה וזה גובה שפיר י"ל כסברתינו דע"י שאומר בב"ד שיש לו חוב בשטר כנגדו חשיב ככבר פרע לו ובאמת המעיין בקצה"ח גופא בסי' ע"ב ובסי' פ"ב שנסתפק בזה היכי דאומר הלוה יש לי בידך כנגדו אי חשיב כטוען פרעתי לחייב את המלוה שבועה והעלה דאם אומר יש לו חפץ כנגדו דאז קי"ל נזקקין לתובע תחילה וגובה חובו ואח"כ נשבע היסת על החפץ אבל יש לי בידך כנגדו מעות אז חשיב כפרעון ממש וחייב המלוה לישבע ולא דמי להא דזה גובה וזה גובה עיי"ש א"כ ממולא דיוצדק סברתינו דבנ"ד חשיב ככבר תפס המלוה שיש לו שטר על חובו עוד מקודם שבא לב"ד ושפיר חשוב כתפס ברשות וע' בחו"מ סי' ס"ו בהא דהמוכר שט"ח דמהני מחילה וכ' הש"ך בשם מהראנ"ח דאם הלוקח חיוב סך כזה ללוה שוב ל"מ מחילה דהוי כאילו כבר גבה הלוקח אולם הש"ך השיג עליו והסכים עמו בתומים אכן בקצה"ח הצדיק שיטת מהראנ"ח דנהי דקיי"ל זה גובה וזה גובה וממילא ל"ח כגבה מ"מ עכ"פ תפס מיהו הוי וממילא ל"מ מחילה כיון דחשיב מטא לידו עכ"פ לא גרע ממשכון והיינו דחובו ממושכן אצלו ונשמע מדבריו דבכה"ג דיש לו חוב ממק"א חשיב כתפס עוד קודם שבא לב"ד ושפיר מועיל תפיסתו אולם לפמ"ש בשער המשפט להצדיק דברי הש"ך והרגיש בזה די"ל דחשיב כתפס ודמו למשכון ואפ"ה כ' די"ל מנה אין כאן משכון אין כאן וגם דל"ח תפס רק בתפס גוף אותו דבר שדנין עליה אבל בתפס ממק"א ל"ח בכלל תפס א"כ ה"ה הכא ל"ח בכלל תפס ונשמע דזה תלוי בפלוגתת הקצה"ח והשעהמ"ש הנ"ל וט' במח"א בתשובה שהעיר לענין אי יוכל לנכות החוב בעד ריבית מיורשי המלוה והביא מנמ"י פ"ג דב"ק דבנזקין שדינו בעידית זה הוי בכלל עידית שיעמוד כ"א בשלו בכה"ג שפיר יוכל לנכות הריבית אבל א"נ זה גובה וזה גובה אין לנכות הריבית מהחוב עיי"ש עכ"פ יצא די"ל בנ"ד לכ"ע מועיל התפיסה כיון דהכא חשיב עוד כתפס קודם שבא לב"ד ובפרט דלפי הנראה מפשיטות דברי הרי"ף והרא"ש גם בסתם מלוה בשטר אף שכבר פסקו לו הב"ד לישבע אפ"ה אם תפס קודם שהוציאו ממנו השטר דמועיל תפיסתו וכמו שנראה מדברי הסמ"ע והט"ז דבע"ה לכך הב"ד מוציאין ממנו השטר כדי שלא יתפוס ומוכח להדיא דאם הי' תופס אפי' לאחר שבא לב"ד ג"כ הי' מועיל תפיסתו וא"כ נהי דבש"ע סי' פ"ב לא הובא רק דבת"ח מועיל תפיסה מ"מ בסי' פ"ז מובא בשם יש מי שאומר דבכל מחויב שביעה דרבנן מועיל תפיסה ואף דמחולקין בזה הסמ"ע והש"ך אי מנדין אותו אפ"ה י"ל דכיון דעכ"פ כבר הוכחתי בכמה ראיות מהש"ס דמועיל תפיסה בכל אדם ולא נשאר לנו לדון רק לענן הנידוי א"כ בזה שוב יוכל לומר קי"ל כהסמ"ע דהרי גם בס' מחויב שבועה א"א לחייבו לישבע מספק ע' בש"ך סי' פ"ז ק"י מ"ש בזה ועיי"ש עוד המחלוקת שבין רש"י והרמב"ם לענין שבועת המשנה אי יכולים להפך דכ' הש"ך דמועיל תפיסה וכ' הקצה"ח דרק במלוה בשטר מועיל תפוסה לענין שיהי' יוכל להפך אבל בשכיר ונגזל דמה"ת אינו גובה גם בשבועה לא יוכל להפך וממילא בתפס בלא שבועה מפקינן מיני' וממילא א"א לנדות לשכנגדו לפי שיוכל לומר קי"ל דאינו יכול להפך וכן כ' בנה"מ שם וה"ה הכא לענין נידוי יוכל לומר קי"ל כסמ"ע:
יב) אך כ"ז קודם הפרעון אבל עכ"פ כבר כ' הט"ז דעכ"פ לאחר הפרעון מחויב לישבע היסת דלא עדיף מטענת אמנה או לקחת ממני ריבית והוא טוען לא לקחתי דמשביעין אותו לאחר הפרעון ואם אינו רוצה לישבע משמתין אותו עיי"ש וגדולה מזו גם בטוען בהיתר לקחתי אף דבזה לשי' הסמ"ע והש"ך בסי' פ"ב א"צ לישבע לאחר הפרעון משום דחזקה לא שביק היתרא מסייע לו אפ"ה כ' בט"ז יו"ד סי' קס"ט דצריך לישבע לאחר הפרעון היסת זולת היכי דמפרש להדיא האיך הי' ההיתר אז א"צ לישבע עיי"ש א"כ ה"ה הכא פשיטא דצריך לישבע הוסת לאחר הפרעון ואף א"נ דלא כשיטת הט"ז בסי' פ"ב ורק נימא דהתם גם אחר הפרעון א"צ שבועה אפ"ה י"ל דוקא התם דהוי התביעה על דמי השטר דהלוה תובע אותן הדמים שפרע לו על השטר א"כ שפיר חזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע דוודאי עדיין לא פרע אבל הכא שתובע ממנו חוב אחר נהי דשמעון טוען שמגיע לו חוב מכבר בחת"י ראובן ובחת"י הרב אב"ד ז"ל וחזקה דשטרך בידי מאי בעי מסייע אפ"ה י"ל כיון דחזקה זו ל"מ ליטול בלא שבועה א"כ שמעון חשוב רק כאומר פרעתיך ומה לי אם אומר פרעתי סתם או פרעתיך ע"י שמגיע לי אצלך חוב בשטר בכה"ג בוודאי דצריך לישבע אחר הפרעון ובפרט די"ל דהשתא דהוכחתי דאף אם השטר זה הי' חשיב שטר גמור אפ"ה הי' מחויב לישבע היסת לאחר הפרעון מכ"ש בנ"ד די"ל דל"ח שטר גמור לפי שאין חתום עליו עדים בוודאי דחייב לישבע ומה שהעיר כת"ה די"ל דהוו שטר גמור לפי שהוא חתום בחת"י הרב וחשוב כמו פס"ד דכ' הש"ך בסי' ל"ט להלכה דנגד פס"ד לא יוכל לטעון פרעתי באמת ז"א דפס"ד שחתם עליו רק דיין א' בוודאי דאין עליו תורת פס"ד דהא מבואר בחו"מ סי' ג' דגם יחיד מומחה נהי דדינו דין אפ"ה יוכל להחליף טענותיו וכ' שם הקצה"ח דאף בקבלוהו אפ"ה דבר התלוי בכפירה והודאה יוכל להחליף טענותיו ביחיד מומחה או בג' הדיוטות וממילא בכתב זה בוודאי דל"ח בכלל פס"ד ושטר כזה בוודאי דאינו חושש להניח בידו:
י"ג) ולכאורה הי' מקום לתלות נ"ד במחלוקת הרמב"ם והרשב"א הובא בחו"מ סי' נ"א בשטר בע"א אי יוכל לטעון פרעתי דדעת הרמב"ם דפרעתי גופא הוי טענה גרוע גם בשטר בע"א ורק דיש לו מיגו דמזויף הו"ל כמשואיל"מ ודעת הרשב"א דבשטר בע"א פרעתי הוי טענה מעליא לפי ששטר כזה אינו חושש להיות בידו ואין זה מכח מיגו דמזויף רק משום דיוכל לטעון מזויף שוב אינו חושש להניח השטר ביד חבירו עיי"ש וכה"ג איתא בסי' פ"ז לענין עד המסייע היכי דאינו נאמן טענה זו רק במיגו ל"מ עד המסייע לפי שבטענת המיגו לא הי' לו עד המסייע והקשה בש"ך מדברי הרא"ש דבשבועת השומרין באפקד בשטר סגי בע"א לפי שעד המסייע פוטר והא החזרתי ג"כ לא מהימן רק במיגו ואפ"ה מועיל עד המסייע וכ' הנה"מ דהתם אין הטעם מכח מיגו רק לפי שטוען טעות נאנסו אינו חושש להיות שטרא בידו עיי"ש וע' בקצה"ח בסי' נ"א שכ' דלשי' הרמב"ם שטר בע"א חמור מכת"י דאף א"נ דבכת"י יוכל לומר פרעתי אפ"ה בשטר בע"א לא מצי למיטען פרעתי ולשי' הרשב"א שטר בע"א שוה ממש לכת"י אולם הביא משיטת הרשב"ם דסובר דשטר בע"א יוכל לומר פרעתי אף דרשב"ם סובר דבכת"י א"י לומר פרעתי וע"כ דשטר בע"א גרע מכת"י עיי"ש אבל בשעהמ"ש שם הרגיש בזה וכתב לחלק בטו"ט עיי"ש ובאמת הש"ך בסי' נ"א הכריע כשיטת הרשב"א אכן בתומים כ' דהוי ס' דדינא ולכאורה י"ל דנ"ד תלוי בהא דאיתא בסי' ס"ט בפנקס שהחתימו עליו ע"א וגם הם חתומים עליו דבכה"ג לא יוכל לומר פרעתי א"כ הכא דראובן חתום עליו וגם הרב חתום עליו שוב א"ו לומר פרעתי אך כבר תמה הש"ך שם והעלה דאף לשי' הרא"ש מהימן הכא לומר פרעתי כמו בשאר כת"י ובפרט דאף א"נ דלשי' הרא"ש באמת ל"מ לומר פרעתי כ"ז בפנקס שכל עסקיהם כתובים שמה פנקס כזה אדם חושש שלא להניח ביד חבירו עיי"ש וממילא פשיטא דבנ"ד אף נשי' הרא"ש הי' נאמן לומר פרעתי וממילא פשיטא דנהי דגם שמעון יוכל לתפוס במיגו דפרעתי לראובן אבל עכ"פ מחויב שמעון לישבע ובפרט דיפה כ' כת"ה דאף בפס"ד גמור אם עבר זמן רב ולא תבעו איכא הוכחה שכבר נפרע הואיל דכבר בא הדבר לפני ב"ד בוודאי דלא הי' ממתין זמן רב כמ"ש הרמ"א בסי' ל"ט ואף דכ' בנה"מ שם דבפס"ד בהדי שטר אף בעבר זמן רב ולא תבעו א"נ לומר פרעתי אפ"ה בנ"ד דכבר הבאתו דל"ח בכלל שטר גמור ולכל היותר ל"ח רק כמו שטר בע"א לחוד או כפס"ד לחוד בכה"ג בעבר זמן רב פשיטא דהי' יוכל ראובן לומר פרעתי וז"ב:
יד) ומה גם דבשטר ישן צריך לדקדק אחריו כמפורש ברמ"א סי' ס"א ובנה"מ כ' דהלוה נאמן לומר פרעתי עיי"ש ובנ"ד חשוב שטר ישן ובפרט דשייך הסברא דאם הי' עדיין ראובן חייב לו למה פרע לו שמעון בכל פעם שהלוה ממנו וכהא דמבואר בחו"מ סי' קמ"ו ונהי דשמעון אומר ע"ז כמה אמתלאות ואמתלא מועיל בזה כמפורש ברמ"א בסי' פ"ה אפ"ה בנ"ד האמתלא גרוע מאוד ודעת מהר"ש חסון דבממון ל"מ שום אמתלא וע' קצה"ח סי' פ' מ"ש בזה אבל עכ"פ בעי אמתלא טובה אבל אמתלא גרוע הא גם באיסור ל"מ כמפורש ביו"ד סי' קפ"ה ובכמ"ק ולפ"ז לכאורה הי' מקום בנ"ד לפקפק דאף בשבועה אין להאמינו חדא מכח דבפס"ד בעבר זמן ולא תבעו נאמן הנתבע לומר פרעתי או מכח דחשיב שטר ישן או מכח דהלוה אצל ראובן כמה פעמים ופרע לו ולא ניכה לעצמו החוב הלז א"כ חשיב כמו אנן סהדי דוודאי כבר פרע לו וכהא דל"מ מיגו בעובדא דנהר פקוד וכמ"ש בתוס' כתובות דט"ז ורק דקשה מכח כל הני סברות להוציא ממנו ממון דמפני שאנו מדמין נעשה מעשה אבל לפוטרו משבועה בוודאי דלא יעלה על הדעת ובפרט דלשי' הש"ך בסי' פ"ב גם במלוה בשטר גמור אפי' בתפס מחויב לישבע ובאינו רוצה לישבע מנדין אותו ע"כ מכח כל הני טעמי פשיטא דעכ"פ מחויב לישבע שעדיין לא נפרע ושכדין תפס ויפה דן ויפה הורה והמערער ידו על התחתונה כנלע"ד בס"ד לדינא:
ה' וישב תרנ"א ראדימישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.