מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל
פתיחה · סימן יט
להרב הה"ג כש"ת מ' יחיאל לעהרער (נ"י) ז"ל מבאביב יצ"ו.
בדבר שאלתו באחד ששלח גט לאשתו עי"ש זה זמן רב למדה"י ועד כה לא נתברר אם כבר בא הגט לידה ובין כך האיש הלז נשא אשה בלי שאלת חכם ונסתפק כת"ה אי מחויבים הב"ד להפרישם דשמא עדיין לא בא הגט לידה וממילא דעובר אחדר"ג או דנימא דיש לנו לסמוך אחשע"ש זה תורף השאלה:
א) והנה לכאורה י"ל דזה תלוי אי חדר"ג הוי ד"ת א"כ בד"ת לשי' כמ"פ לא אמרי' חשע"ש אבל א"נ דל"ח רק איסור דרבנן שוב י"ל דבדרבנן וגם היכי דיבוא המשלח לידי עבירה לכ"ע סמכינן אהא דחשע"ש והנה ידוע שיטת הרמב"ם פ"ד מתרומות דמצאו תרום אין חזקתו תרום דאין אומרין באיסורין חשע"ש רק להחמיר ולא להקל והכ"מ העיר המקור מש"ס גיטין דס"ד והקשה בנב"י דהא הרמב"ם פ"א מתרומות פסק דתרומה בזה"ז דרבנן א"כ בדרבנן שוב י"ל חשע"ש אפי' להקל ואין לומר הטעם משום דיש לו עוקר מה"ת ז"א דהא לשי' הרמב"ם גם תחומין יש לו עוקר מה"ת דס"ל תחומין י"ב מיל ד"ת ואפ"ה חזינן דבתחומין סמכינן אהא דחשע"ש א"כ נשמע אחת משתי אלה או דגם ביש לו עוקר מה"ת אמרי' חשע"ש וא"כ תיקשי מ"ש בתרומה לא אמרי' חשע"ש וא"נ באמת דביש לו עיקר מה"ת ל"מ החשע"ש להקל תיקשי שוב אמאי בתחומין סמכינן אחשע"ש עכת"ק:
ב) והנלע"ד ליישב ונקדים ש"ס עירובין דל"ב בהא דתנן השולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו הימנו ה"ז עירוב ופריך ודילמא לא ממטיא לי' ומשני בעומד ורואהו ופריך ודילמא לא שקיל מיני' ופירש"י ז"ל דילמא לא מקבל לי' ומשני חשע"ש ובאמת הרמב"ם פ"ו מעירובין הלכה כ"ב הביא דין זה דהשולח עירובו ביד חש"ו להוליכו לכשר דמועיל בעומד ורואה שמגיע החש"ו אצל הכשר ולא הביא הטעם משום דחשע"ש וצ"ע והנלע"ד דבאמת הקשו בתוס' שם דהא מגופא דמתני' שמעינן מדתנן דהשולח ביד חש"ו אינו עירוב ומשמע הא ביד פיקח ה"ז עירוב וע"כ משום חשע"ש ר אך באמת י"ל דכבר העיר במלמ"ל פ"ד מבכורות דלמ"ל להש"ס דהכא לומר מטעם חשע"ש הא י"ל בפשיטות טעם סד"ר ולקולא ומ"ש המלמ"ל דהיכי דהוי ס' אם נעשה כלל מעשה המתיר ל"ש לומר סד"ר לקולא באמת כבר תמה עליו השעה"מ פ"ו ממקוואות מהא דס' קרא ק"ש בברכות דכ"א דאינו חוזר וקורא משום דהוו סד"ר אף דגם התם הספק אם נעשה כלל מעשה המתיר וכן מהא דיו"ד סי' ס"ט דפסק הט"ז בס' אי מלחה דמותר משום סד"ר אף דגם התם הוי הס' אי עשתה כלל מעשה המתיר ועכצ"ל כסברת השעה"מ שם וכן כ' בישי"ע או"ח סי' תו"א משום דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי דאם ירצה לילך אלפים ממקום העירוב נימא סד"ר לקולא דהניח העירוב ואם ירצה לילך אלפים מצד תחום ביתו נימא להיפוך סד"ר לקולא דלא הניח העירוב והיכי דסתרי אהדדי לא אמרי' סד"ר לקולא וכמ"ש בתוס' ב"ק די"א דבס"ס דסתרו אהדדי לא מקילין וה"ה די"ל בסד"ר דסתרי אהדדי לא אזלינן לקולא ובאמת תימה על השעה"מ שלא העיר מתוס' ביצה די"ד שכ' להדיא דהיכי דהס' סתרי אהדדי גם בדרבנן לחומרא ולפ"ז תמה בשעה"מ שם בהא דס"ל לר"י דס' עירוב כשר הרי היכי דסתרי אהדדי לא מקילין גם בדרבנן ועיי"ש שהביא מדברי הר"ן סוף פסחים בהא דתרי כסי קמאי עיי"ש:
ג) ומעתה י"ל לפי מחלוקת הרמב"ם והטור מובא באה"ע סי' קכ"א בעשה שליח על כתיבת גט ונשתטה המשלח בשעת הכתובה דלשי' הרמב"ם כשר ולהטור פסול וכ' הב"ש דבנשתטה בשעת נתינה לכ"ע הגט כשר מה"ת וכ' המפורשים בביאור הדבר דכבר נודע שיטת מהרי"ט דל"מ הקדש עי"ש דהוי מילי ותמהו דהא שליח ראשון מועיל גם במילי ותירצו דבאמת במילי לחוד לא נתפס כח השליחות שיהי' השליח עומד במקום הבעלים ורק כיון דמינוי השליחות הוא על דבר שסופו להיות ע"י מעשה שוב מועיל השליחות אבל עיקר השליחות נגמר רק בעת שנעשה המעשה ואז שפיר יוכל להיות עומד במקום הבעלים עי' באחרונים שהאריכו בזה ולפ"ז י"ל בסברת הטור דבאמת הי' לנו לומר כאן דמינה שליח בעודו בריא ואז הי' השליח במקום הבעלים לא הי' לחוש כלל ע"ז שישתטה בשעת הכתובה ע' קצה"ח סי' קפ"ח ואפ"ה ס"ל להעור הואיל דקודם הכתיבה לא הי' רק מילי ממילא לא קיבל אז עוד את כח הבעלים וממילא היכי דבשעת כתובה הי' הבעל בריא א"כ כבר קיבל השלוח כח הבעלים שפיר לא יזיק לנו מה שנשתטה בשעת נתינה ורק בנתן לה הגט בעצמו והתנה שלא יחול רק למחר אז בעי שיהי' בריא גם למחר בשעת חלות הגט אבל עי"ש אף דנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת לפי שכבר קיבל כח הבעלים בשעת כתיבה עכ"פ נשמע דעל מילי לחוד לא נתפס כח השליחות שיהי' עומד במקום הבעלים וידוע שיטת כמ"פ דמיד כשהניח העירוב הסיח דעתו מאלפים שמצד תחום ביתו ואם אפי' נודע לו אח"כ שנאכל העירוב אפ"ה אסור לילך אלפים לצד תחום ביתו ע' רש"י ותוס' וברי"ף ורא"ש עירובין דמ"ט ע"ב וע' רש"י שם דנ"ב ובישי"ע סי' ת"ח כ' דזה תלוי אי חפצי הפקר קונים שביתה או לא עיי"ש ולפי שיטה זו יוצמח דמיד כשעשה שליח להניח עירוב תיכף הסיח דעת מאלפים לצד תחום ביתו אך אכתי י"ל דכ"ז אם מסר העירוב ליד השליח והוי השליחות על מעשה ושפיר נעשה לענין זה במקום הבעלים שפיר מפסידין הבעלים האלפים לצד תחום ביתו אבל בלא עשאו שליח רק בדיבור והיינו שאמר לו שישלח לו העירוב א"כ לע"ע ל"ח טפי ממילי ולא נעשה עוד במקום הבעלים י"ל דאכתי לא הפסידו הבעלים האלפים לצד תחום ביתו ולפ"ז קושית התוס' לק"מ דמהא דמוכח דבשילח ביד פיקח ה"ז עירוב לא נשמע כלל דחשע"ש דהתם י"ל מטעם סד"ר לקולא וליש לומר משום דסתרו אהדדי ז"א דבזה דמסר לו העירוב א"כ הפיקח זה קיבל כח הבעלים וממילא כבר הסירו הבעלים דעתן מאלפים לצד תחום ביתו ושוב אין לנו עוד לדון רק על אלפים שלצד מקום הנחת העירוב ושוב י"ל התם הטעם משום סד"ר לקולא ורק מהא דאמר לאחר לקבלו ופריך הש"ס ודילמא לא שקיל מיני' ופירש"י ולא מערב לי' הכוונה דבכה"ג דלא נתנו הבעלים העירוב לידו ממש רק שאמרו לו שישלחו לו א"כ לע"ע במילי לחוד לא נתפס עדיין כח השליחות שיהי' במקום הבעלים ממש ושוב אכתי לא הפסידו האלפים לצד תחום ביתו ושוב שפיר ל"ש לומר בזה סד"ר לקולא כיון דהוי סתרי אהדדי דיש לנו לדון הן לענין אלפים שלצד תחום ביתו והן לענין אלפים שמצד העירוב ולכך השמיענו הש"ס דמותר מכח חשע"ש ומיושב קושית התוס' בס"ד:
ד) אך לכאורה אכתי קשה דאיך נשמע מכאן דמהני חשע"ש להקל אפי' בדרבנן הרי לפ"מ דמבואר בגיטין דס"ד דלחומרא בוודאי מועיל החשע"ש וא"כ פשיטא דלענין לאוסרו לילך אלפים שלצד תחום ביתו בזה בוודאי מועיל החשע"ש וא"כ מאי ראי' מש"ס דכאן דחשע"ש מועיל בדרבנן אפי' להקל דילמא הכא עיקר ההיתר משום דסד"ר לקולא ול"ש לומר דהוי סד"ר דסתרי אהדדי ז"א דכיון דלענין אלפים שבצד ביתו בוודאי דאסור לילך כיון דבזה בוודאי מועיל החשע"ש לחומרא ושוב אין לנו לדון עוד רק לענין אלפים ממקום העירוב ושוב ל"ח סתרי אהדדי ושוב י"ל דהתם ההיתר מכח סד"ר לקולא אבל אכתי לא נשמע דחשע"ש מועיל לקולא אפי' בדרבנן וצ"ע לכאורה אך באמת וי"ל דלכאורה איך אפשר לומר דלענין אלפים שבצד ביתו בוודאי דאסור מכח חשע"ש דמועיל לחומרא לכ"ע וקשה הא לכאורה הוי סד"ר ונהי דחשיב סד"ר נגד חזקה אפ"ה לשי' הפר"ח סי' ק"ו דסד"ר אף נגד חזקה מותר אכתי תיקשי ואף לדידן דס"ל סד"ר נגד חזקה אסור כ"ז בחזקה גמורה אבל הכא בחשע"ש דחזינן דלקולא לא מהני החזקה ורק לחומרא מהני ושוב בחזקה כזו בוודאי די"ל דסד"ר לקולא ושוב פשיטא דאין להחמיר לגבי אלפים שבצד ביתו מכח חשע"ש ושוב איך אפשר לומר דההיתר לגבי אלפים שממקום העירוב הוא מטעם סד"ר ז"א דהא סתרי אהדדי כיון דאכתי יש לנו לדון לענין אלפים שבצד ביתו ג"כ ועכצ"ל דטעם ההיתר מכח חשע"ש ושפיר נשמע דבדרבנן מועיל חשע"ש אפי' לקולא:
ה) ולפ"ז מיושב ג"כ שיטת הרמב"ם הנ"ל דבאמת כבר כ' הנוב"י דאף דהרמב"ם סובר תחומין יב"מ ד"ת אפ"ה מודה הרמב"ם דיש מ"ד דתחומין לעולם דרבנן וע' ברא"ש סופ"ק דעירובין ובבעה"מ ורמב"ן מ"ש בזה והנה כבר כ' המלמ"ל דאף לשי' התוס' עירובין דל"ב דבדבר שיש לו עיקר מה"ת לא אמרי' חשע"ש כ"ז אם באנו להתיר רק מכח חשע"ש אבל היכי דיש מקום להקל מכח סד"ר לקולא אף ביש לו עיקר מה"ת ג"כ אמרי' סד"ר לקולא:
ו) ולפ"ז י"ל דהא דמסיק הש"ס בעירובין דהתם הטעם משום חשע"ש משום דהתם קאי סוגית הש"ס לדידן דפסקינן דתחומין לגמרי דרבנן לכך מועיל חשע"ש אף להקל ואף דהתוס' כ' שם דסוגיא זו סובר דתחומין לפי שאסמכוה אקרא חמיר ולכך בעי דוקא עומד ורואהו כ"ז בס"ד דלא ידע הש"ס מחשע"ש אבל לבתר דמסיק הש"ס מכח חשע"ש שפיר לא נשמע מכאן דתחומין חמיר ושפיר י"ל דהש"ס סובר דלגמרי תחומין דרבנן ושפיר מועיל חשע"ש אפי' להקל דאי לא הי' מועיל להקל לא הי' מועיל אף להחמיר ושוב לא שייך לומר הטעם משום סד"ר לקולא כיון דסתרי אהדדי אבל הרמב"ם לשיטתו דתחומין יב"מ ד"ת וא"כ לשי' התוס' דביש לו עיקר בד"ת ל"מ חשע"ש וא"כ י"ל דגם הרמב"ם קאי בשיטת התוס' וכמש"כ המלמ"ל דהרמב"ם סובר בזה כשיטת התוס' ולפ"ז י"ל בשלמא גבי תרומה דא"א להקל מכח סד"ר לקולא וכגון בזה"ז או בפירות הואיל דהוי נגד חזקת טבל ורק דבאנו להתיר מכח חשע"ש לענין זה שוב י"ל כיון דתרומה יש לו עיקר מה"ת ל"מ החשע"ש אבל גבי עירוב נהי דלשי' הרמב"ם גם תחומין יש לו עיקר מה"ת ול"מ בו החשע"ש אפ"ה בשיטת הרמב"ם י"ל גבי עירוב טעם אחר להתיר דכבר העירותי בזה די"ל דשרי מכח סד"ר לקולא ורק שכתבתי דהוי ס' דסתרו אהדדי ונהי דהעירותי דלענין תחום ביתו יש לאסור מכח חשע"ש דמועיל לחומרא לכ"ע ושוב אין עוד לדון רק על אלפים שבצד העירוב ושוב י"ל סד"ר לקולא אפ"ה הבאתי דאי באמת החשע"ש ל"מ להקל אפי' מדרבנן שוב לא יועיל החשע"ש אפי' לאסור אלפים שבצד ביתו משום די"ל דסד"ר נגד חזקה כזו לכ"ע לקולא ושוב חשוב סתרי אהדדי ושפיר ל"ש להתיר אלפים שבצד העירוב מכח סד"ר לקולא אבל לשי' הרמב"ם וי"ל כיון דלשי' הסוברים דתחומין לגמרי דרבנן מועיל החשע"ש אפי' לקולא א"כ גם להרמב"ם נהי דלשיטתו להקל מכח החשע"ש א"א כיון דלשיטתו הוי כמו יש לו עיקר מה"ת אבל עכ"פ להחמיר בוודאי מודה הרמב"ם דמועיל החשע"ש בתחומין דאין לעשות פלוגתא רחוקה כזו ושוב כיון דלשי' הרמב"ם מועיל עכ"פ החשע"ש להחמיר ושוב אסור באלפים שבצד ביתו מכח החשע"ש ושוב לא נשאר לנו לדון רק לענין אלפים שבצד העירוב בזה שוב יש להתיר מכח סד"ר לקולא דהיכי דהוי ההיתר מכח סד"ר אין חילוק בין יש לו עיקר מה"ת או לאו ומיושב הכל בס"ד ודו"ק היטב:
ז) עוד י"ל שיטת הרמב"ם דפסק בעירוב דסמכינן אהא דאמר לאחר לקבלו וקשה מהא דבפ"ו ממעשר בהא דלקוט תאנים כ' הרמב"ם הטעם משום חזקת חבר ואמאי לא כ' הטעם דחשע"ש דהא גם תרומות פירות מדרבנן הוא וכ"ת משום דיש לו עוקר מה"ת א"כ גם בתחומין דיש לו עיקר מה"ת לשיטתו אמאי סמכינן אחשע"ש והנלע"ד דהנה ידוע שיטת הט"ז בסי' דאף דקיי"ל דבדשיל"מ לא אמרי' סד"ר לקולא אפ"ה ב"י ס"ס בדשיל"מ בדרבנן אזלינן לקולא והש"ך כ' דדוקא באם יש ס"ס שאין כאן איסור שרי והנה כבר נסתפקו המפורשים או בדשיל"מ אמרי' כד"פ מרובא פריש דל"ש הטעם דעד שתאכלנו באיסור דהא תלינן שאין כאן איסור כלל דבשלמא לענין ביטול ברוב דהטעם משום דהרוב גובר אל המיעוט ומהפכו להיתר ולכן בדשיל"מ לא אמרי' דרוב היתר ועשה גם את המיעוט שהיתר אבל הכא דתולין שאין כאן איסור כלל א"כ ל"ש עד שתאכלנו באיסור דהא באמת ליכא איסור ואפ"ה הוכיח בספר סידורו של שבת דגם כד"פ ל"מ בדשיל"מ והטעם דרובא דא"ק ל"ח בירור רק ס' כמ"ש בשטמ"ק ב"מ ד"ו ובדשיל"מ ל"מ ס' להיתר וע' במג"א סי' תקי"ג ובצל"ח ריש ביצה אולם בר"ן פ"ק דביצה מפורש דבדשיל"מ באיסור דרבנן מהני רובו להיתר והטעם דהא אם ס"ס מועיל באיסור דרבנן אף בדשיל"מ וידוע דטבל מיקרי דשיל"מ כמפורש בתוס' ע"ז דע"ג בשם הירושלמי וכן כ' הרמב"ם ז"ל ובאמת לענין ספק בוודאי דחשיב דשיל"מ דרק לענין ביטול יפה הקשו דהא א"א להפריש מחיוב ד"ת דהוי מחיוב עה"פ וא"א להפריש רק מדמאי או מעציץ שאינו נקוב ושוב ל"ש עד שתאכלנו דהא ע"כ צריך לבוא לביטול ע' בישי"ע ובב"ט מ"ש בזה אבל לענין ס' דאפשר להפריש מיני' ובי' בוודאי דחשיב דשיל"מ וא"כ זה פשיטא דגם אי חשע"ש מועיל בד"ת אפ"ה י"ל דגבי טבל ל"מ החזקה דשע"ש דבדשיל"מ כמו דל"מ רוב או ס"ס ה"ה דל"מ החשע"ש ורק בתרומת פירות דהוי דרבנן אף דהוו דשיל"מ אפ"ה כמו דמועיל ס"ס או רוב להיתר וה"ה דמועיל החזקה הואיל דלשיטה זו חשע"ש מועיל בד"ת אבל לר"נ דחשע"ש ל"מ בד"ת וע"כ דחזקה זו נ"ח כמו רוב להיתר א"כ גם בתרומות פירות דרבנן נמי ל"מ החזקה כיון דאינו כמו רוב ל"ח טפי מספק ושוב בדשיל"מ ל"מ ומיושב שפיר דברי הרמב"ם דכיון דפסק כר"נ דבת"פ ל"מ החשע"ש וע"כ דחזקה זו ל"מ כמו רוב ושוב אף בתרומות פירות ל"מ משום דחשיב דשיל"מ אבל בעירוב דמפורש בש"ס עירובין דמ"ה דאמרי' בו סד"ר לקולא אף דהוי דשיל"מ מ"מ כ' בתוס' שם דבעירוב הקילו ושוב שפיר מועיל החשע"ש כמו בשאר איסור דרבנן דהשתא קיימינן בשיטה דלהרמב"ם בין בדרבנן שאין לו עוקר מה"ת ובין שיש לו עוקר בד"ת שוין ומיושב הכל בס"ד ודו"ק:
ח) יצא מדברינו דהרמב"ם סובר כר"נ ואפ"ה מועיל בעירוב הואיל דלשיטתו בדרבנן אף ביש לו עיקר בד"ת ג"כ מועיל החשע"ש ולכאורה יש להעיר בהא דר"ש מביא ראי' דחשע"ש מהא דבחדש הרחוקים מותרים מחצות וקשה אמאי יועיל לר"ש החשע"ש בחדש הרי חדש חשיב דשיל"מ אך באמת ניחא דכיון דר"ש סובר דחשע"ש מהני גם בד"ת וח"כ נפי"מ דמבואר בגיטין דס"ד דחשע"ש מועיל אפי' נגד דשב"ע וחא"א וע"כ דלר"ש החשע"ש עדיף משאר חזקות והוי כמו חזקה דתליא בסברא ועדיף משאר רובא וחזקה ושפיר מהני אפי' בדשיל"מ אבל לר"נ דל"מ החשע"ש בד"ת וע"כ דחזקה זו גרע משאר חזקה לשיטתו י"ל דאף בדרבנן היכי דהוו דשיל"מ ל"מ החשע"ש ובפרט די"ל דחדש ל"ח כדשיל"מ לענין ס' כמפורש במנחות דס"ח דלמ"ד חדש בח"ל דרבנן ל"ח לספיקה והקשו הראשונים דהא הוי דשיל"מ ותירצו משום דחוזר לאיסורו וכ' האב"מ בתשובה דכיון דהספק על היום וזה חוזר לאיסורו לשנה הבאה וה"ה הכא ספק זה אי הקריבו תיכף ס' זה הוא בכל שנה ושפיר מהני החשע"ש לר"ש גם בחדש וממילא לר"נ בס' אם עשר פירותיו דהוו דשיל"מ אף דהוו רק דרבנן ל"מ החשע"ש הואיל דלדידי' חשע"ש ל"מ בד"ת בשום פעם א"כ גם בדרבנן ל"ח החשע"ש טפי מספק ושפיר היכי דהוי דשיל"מ ל"מ החשע"ש וא"ש הכל בס"ד ודו"ק:
ט) והנה ראיתי לכת"ה שהביא בשם הגאון מהרש"ם ז"ל ליישב שיטת הטור סי' של"א שכ' בשם הר"ש דאפי' בד"ת אמרי' חשע"ש הלכך אם בא ומצאו כרי תרום מהני משום דחשע"ש ול"ח שמא תרם אחר ודבריו תמוהים מש"ס חולין די"ב דמבואר דבמצאו תרום און חזקתו תרום דחוששין שמא שמע אחר ותרם והיו תורם שלא מדעת וכבר הרגיש בזה במג"א סי' ת"ט ובמלמ"ל פ"ד מבכורות עיי"ש וע"ז כ' כת"ה דכבר העיר המלמ"ל די"ל דהשליח לא חשש לתרום מפני שידע דהבעה"ב לא יבוא לידי מכשול מפני שיודע מדת הכרי ויראה שעדיין לא נתרם או משום שלא ימצא התרומה בצד הכרי ורק דאכתי יש לו לחוש שמא שמע אחר ויתרום מ"מ כ' כת"ה דגם לזה אין השליח חושש חדא דילמא לא יפרוש אחר ואף אם יפרוש שמא ישנה מדעת הבעה"ב ויוכלו הבעלים לישאל עליו ויחזור ויתרום אולם למ"ד דצריך לפרט הסיבה שוב לא ירצה שום חכם להתיר לו בשביל הפסד כהן ושוב הי' לו לשליח לחוש שמא יפרוש אחר ולכך י"ל דבוודאי תרם הוא וכ"ז למ"ד דצריך לפרט הסיבה ולפ"ז י"ל דש"ס חולין די"ב דקאי לר"נ ור"נ לשיטתו בגיטין דמ"ד דא"צ לפרט ושוב שפיר קאמר התם דאין חזקתו תרום דהשליח לא חשש כלל לתרום ואי דשמא יתרום אחר חשב השליח שמא לא ותרום ואף אי יתרום יוכלו הבעלים לישאל על התרומה הואיל דלשיטתו א"צ לפרט אבל הטור לשיטתו ביו"ד סי' רכ"ח דצריך לפרט שוב שום חכם לא יתיר לו להפסיד לכהן ושוב הי' לו להשליח לחשוש שמא שמע אחר ויתרום א"כ מכח זה יש הוכחה דוודאי תרם השליח וצדקו דברי הטור עכת"ד:
י) הנה באמת הבי"מ כ' דלכאורה י"ל דהכא בתרומה ל"ש חשע"ש דהרי באמת ויש לחוש שנאנס השליח ורק היכי דיוכל לעשות שליח אחר שייך החזקה ורק בתרומה לא יוכל לעשות שליח אחר דהוו מילי ושוב ל"ש החשע"ש אולם י"ל דכבר כ' התה"ד דיוכל גם אחר להפריש מכח זכיה ורק דיש ס' שמא לא יכוין דעת בעה"ב אבל הכא דכבר גילה דעתו להשליח א"כ הרי יוכל השליח להגיד לאחר דעת בעה"ב ושוב יועיל הפרשת אחר מכח זכיה עיי"ש א"כ לפ"ז ממנ"פ אי מיירי במונה שליח אחד ולא הגיד לו דעתו כלל א"כ בלא"ה ל"ש החשע"ש דילמא נאנס ולא יוכל לעשות שליח יותר דהוי מילי ואי מיירי שהגיד לו דעתו א"כ בכה"ג אם יפריש אחר שלא כדעת בעה"ב בוודאי דהתרומה בטילה הואיל דשינה מדעת בעה"ב וא"כ אף למ"ד דצריך לפרט נהי דלא יוכל לישאל מ"מ גם בלי שאלה התרומה בטילה כיון דשינה מדעת בעה"ב ואי באמת לא שינה מדעת בעה"ב שפיר הי' מועיל גם תרומת אחר מכח זכיה כשיטת התה"ד ועוד דלפי דברי הג' הנ"ל תיקשי מדוע מתיר הטור דוקא ביודע שתרם הרי אפי' באינו יודע מדת הכרי ואינו יודע אם תרם ג"כ מועיל החשע"ש לר"ש ועוד בגוף סברתו דאם צריך לפרט הסיבה לא יתירו לו זה טעות דרק סיבת הנדר צריך לפרט והיינו בנדר מנשים פסולות צריך לפרט הסיבה דנדר בשביל שהוא כהן ה"ה הכא צריך לפרט סיבת ההפרשה ועשיית השליחות אבל א"צ לפרט החרטה ורק באומר שיש לו חרטה דמעיקרא סני וכמ"ש הנוב"י בטעם דל"מ שאלה בבא ליד הגזבר משום דאין אנו מאמינים לו שיש לו חרטה דמעיקרא ושוב שפיר יוכל לישאל ובאמת זה פשוט דגם בהפריש תרומה עיי"ש אכתי יוכל בעה"ב לישאל על התרומה והיינו שמתחרט על עיקר עשיית השליחות ואף דקיי"ל ביטל השליחות ל"מ אחר שכבר תרם ולשי' הרמב"ם ז"ל אפי' עד שלא תרם ל"מ ביטול השליחות בלא שינה מדעת בעה"ב וכמ"ש הכ"מ פ"ד מתרומות בשם מהר"י קורקוס והטעם דכיון דמוכרח לתרום הוי מעשה אבל במתחרט על עיקר השליחות מהני ע' ח"ס יו"ד סי' ש"כ אבל עכ"פ ע"י חרטה דמעיקרא בוודאי דיוכל לישאל:
יא) אולם גוף סברתו דהבעלים יוכלו לישאל אינו נכון דהא השליח לא חשב כלל על זה שיהי' הבעלים שואלים על התרומה דשמא לא יהי' לו פתח והרי מצינו בנדרים דנ"ט דתרומה ל"ח דשיל"מ וכ' הט"ז ביו"ד סי' שכ"ג דכיון דליכא מצוה לאתשולי עליה שמא לא יהי' לי פתח ועיי"ש שתמה על הרמ"א דפסק דבמתחרט מכח התערובות מהני והט"ז חולק דל"ח חרטה מכח זה ושוב הכא נמי השליח אינו חושב כלל שישאלו הבעלים דשמא לא יהי' לו פתח ואף א"נ דגם מתחרט מכח התערובות מהני א"כ שוב אף אי יפרש הסיבה ג"כ יתיר לו החכם כיון דליכא בהיתר זה שום נדנוד איסור דהתורה נתנה לו רשות להפריש רק לפי דעתו ע"כ כ"ד הג' הנ"ל שהביא כת"ה אינם נכונים:
יב) וגם ראיתי לכת"ה שכ' דמה"ט לא כ' הרמב"ם בהאי דלקוט תאנים הטעם דחשע"ש רק מכח חזקת חבר משום דאפשר להתברר להיפוך לענ"ד ז"א דא"כ מאי חילוק יש בין חשע"ש לחזקת חבר דא"נ דגם חשע"ש הוי חזקה המועיל מה"ת ורק החסרון משום דאפשר להתברר להיפוך א"כ מה"ט גם חזקת חבר לא יועיל דשמא יתברר להיפך ועוד דהא כבר ידוע מחלוקת הפוסקים אי ביש חזקה צריכין לברר ומדברי הר"ן רפ"ק דפסחים ומג"א סי' תל"ז מבואר דהיכי דאינו נגד חזקה קמייתא א"צ לברר ולפ"ז י"ל בטבל דהוי ח"א שוב צריכין לברר אך באמת למ"ד דחשע"ש מועיל אפי' בד"ת אפי' גבי דשב"ע וחא"א וע"כ דחזקה זו חשיב כחזקה דתליא בסברא ודמי לעדים בכה"ג פשיטא דא"צ לברר וא"צ לחוש שמא יתברר להיפוך ואדרבה לענין דשב"ע וחא"א טפי הוי לן למיחש שמא יתברר ההיפוך לפי שנוגע לאיסור תמידי דיוכל להיות שיתברר שיושבת עם בעלה באיסור דבכה"ג כ' בתוס' כתובות ד"ב דחוששין אפי' למידי דל"ש ואפ"ה חזינן דלמ"ד דחשע"ש מועיל בד"ת מועיל אף בכה"ג א"כ מכ"ש הכא דא"צ לחוש שמא יתברר להיפוך ח"ב:
יג) עכ"פ נחזור לנ"ד דהנה לכאורה במה שכתבתי די"ל דטבל חשיב דשיל"מ ולא יועיל החשע"ש יש להעיר דכיון דצריך הוצאות ל"ח דשיל"מ דבשלמא בתערובות ל"ש הסברא דצריך הוצאות דירויח דיוכל לאכול הטבל וכמ"ש המפורשים לדחות דברי המג"ש שכ' דמה"ט הקדש חשיב דשיל"מ לפי שיוכל לחלל על שו"פ דלשי' הריטב"א כ"ז דבידו למיתשל אף לכתחילה יוכל לחלל על שו"פ ודחהו האב"מ דירויח שיהנה מהקדש א"כ בס' י"ל דל"ח דשיל"מ דיפסיד מה שיפריש ועכ"פ באינו יודע מדת הכרי יפסיד אך באמת י"ל דמה"ט לא סמכינן אחשע"ש לענין טבל משום דיש עצה שיתן כעת חטה אחת ומה"ת פוטרת חטה אחת ואז לענין שיעור נתינה דרבנן שוב יועיל החשע"ש וז"ב ובזה יש להעיר בהא דפריך בש"ס חולין די"ב מ"ש שחיטה מ"ש תרומה הא שאני ושאני דבטבל דיש חזקת טבל א"כ עכ"פ החשע"ש תו ל"ח בירור דגדולה מזו כ' הג' מלייפניק ז"ל דאף חזקה דהשתא נגד חזדמע"ק דכמאן דליתא דמיא אפ"ה החזדמ"ק ל"ח עוד בירור והיכי דהחזקה לא מיקרי בירור תו ל"מ במידי דהוי דשיל"מ וכ"ז בטבל דהוו דשיל"מ אבל בשחיטה דליכא ריעותא מכח דשיל"מ שפיר מועיל החשע"ש וא"כ פירכת הש"ס צ"ב אולם הדבר נכון דכבר נודע מ"ש הרמב"ן דלר"ה אף בנאבד הסכין לאח"ש בלי בדיקה טריפה והטעם דחזקת הסכין נ"ח בירור ועכ"פ חשיב כלא נודע במה נשחטה עיי"ש מבואר מדבריו דבשחיטה בעי ג"כ ידיעה וודאית וא"כ שפיר פריך הש"ס דא"נ דהטעם דל"מ החשע"ש בתרומה משום דל"ח בירור ה"ה דלא יועיל גם בשחיטה דעכ"פ חשיב כלא נודע במה נשחטה וז"ב ודו"ק:
יד) ועפ"ז י"ל דברי הטור דמחלק בין מצאו תרום דמועיל חשע"ש לבין אינו ידוע אם תרום התמוה מש"ס חולין די"ב ועפ"י דרכינו יהי' ניחא דנודע מ"ש בתוס' כתובות דע"ה דבנמצא בה מומין ואינו יודע אם הי' בה קודם הקידושין או רק אח"כ ל"ש לאוקמה בח"פ משום דח"פ ל"ח כלל לגבי חזקה"ג וביאר הפנ"י הסברא דכיון דוודאי נתקדשה אף שהתנה תנאי ע"מ שאין בה מומין אפ"ה ס' בתנאי לא מבטל קידושי וודאי עיי"ש והדבר מבואר בשו"ת הרשב"א לענין ס' בתנאי בקנין קרקע דאוקמינן בחזקת הלוקח ולפ"ז י"ל דכבר כ' הרמב"ם ז"ל דבתרומה מועיל הפרשת אחר אפי' בלא שויא שליח ונהי דלשי' כמ"פ הא דכלך אצל יפות מיירי דוקא בשויא שליח כפשיטות הסוגיא בב"מ דכ"ב אבל הב"י כ' דאפי' בלא שויא שליח מהני מכח ניחותא דמצוה והרמב"ם סמך א"ע אסוגיא דקידושין בהאי גברא דקידש בפרזומא דשכרי וע' בכ"מ פ"ד מתרומות הלכה ג' וע' בטו"ז יו"ד סי' של"א ובקצה"ח סי' רס"ב א"כ לפ"ז העירו המפורשים דא"נ דמועיל הפרשת אחר אפי' בלא שויא שליח א"כ מאי קאמר הש"ס דמצאו תרום אין חזקתו תרום דשמא שמע אחר ותרם מה בכך הרי גם הפרשת אחר מהני ותירצו דכ"ז בלא עשה עוד שליח מיוחד לתרום אז מועיל הפרשת כל אדם אבל הכא דעושה שליח חשיב כהתנה שלא יוכל לתרום רק זה עיי"ש ומעתה י"ל דכ"ז באינו ידוע אי נתרם כלל דאז החזקת טבל בתוקפו ושוב עכ"פ החשע"ש נ"ח בכלל בירור ושוב ל"מ בטבל דהוי דשיל"מ אבל במצאו תרום דעכ"פ נעשה מעשה נגד חזקת טבל ורק דנימא דל"מ הפרשת אחר אבל עכ"פ גם הא דל"מ הפרשת אחר הוי רק מכח תנאי והכא דיש ספק שמא השליח בעצמו תרם הוי כמו ס' בתנאי א"כ לא אתי ס' תנאי ומבטל הפרשה וודאי וממילא אזדא החזקת טבל ושוב החשע"ש חשיב בירור הואיל דתו ליכא חזקת טבל כנגדה וכיון דחשע"ש הוי כבירור שוב מועיל גם בדשיל"מ. ולפ"ז י"ל דהש"ס בחולין סובר כש"ס ב"מ דכ"ב דבעי דוקא שויא שליח והפרשת אחר ל"מ כלל ולא מכח תנאי רק דבעצם ל"מ א"כ בתרם אחר חשיב כלא נתרם כלל וממילא החזקת טבל במקומו עומד ושוב החשע"ש לא הוי בירור ושוב שפיר ל"מ החשע"ש כיון דהוי דשיל"מ ובדשיל"מ ל"מ רק חזקה וודאית אבל הטור דקאי בשיטת הרמב"ם וכסוגיא דקידושין הנ"ל דאפי' בלא שויא שליח מועיל הפרשת אחר ושוב ע"כ הא דל"מ הכא הפרשת אחר הוי רק מכח תנאי ושוב שפיר מחלק הטור דבאינו ידוע שנתרם דאז החזקת טבל בתוקפו ותו החשע"ש ל"ח בירור שפיר ל"מ במידי דהוי דשיל"מ אבל במצאו תרום דאז אף אם הי' אחר תרמו הא דל"מ הוי רק מכח תנאי וא"כ בספק מי תרמו חשיב כספק בתנאי דלא מבטל הפרשה ודאי ושוב אזדא חזקת טבל ושוב החשע"ש חשוב בירור ושפיר מועיל החשע"ש גם במידי דהוי דשיל"מ וז"ב בס"ד ודו"ק היטב:
טו) יצא דא"נ דחדר"ג ד"ת הי' לנו לחוש לשי' הפוסקים דהלכה כר"נ דבד"ת ל"מ חשע"ש ואף א"נ דחדר"ג דרבנן מ"מ לפמ"ש המפורשים דלאותן שקיבלו עליהם בעצמם החרם הי' מה"ת א"כ נהי דעכשיו לדידן אינו רק מדרבנן אבל עכ"פ חשיב יש לו עיקר בד"ת ולשי' התוס' גם בכה"ג ל"מ חשע"ש ונהי דלעיל הוכחתי באופן השני בביאור שיטת הרמב"ם ז"ל דאין חילוק בדרבנן בין אין לו עיקר לבין יש לו עיקר מה"ת אבל עכ"פ אכתי י"ל לפמ"ש הנובי"ק דחרם חשיב עכ"פ ד"ק בוודאי די"ל דנגד ד"ק ל"מ החשע"ש ואף דלענין ס' חרם אזלינן לקולא דהוי ד"ק ושוב עכ"פ יועיל החשע"ש דלא גרע מס' חרם דמקילין אפ"ה י"ל דהכא ל"ש להקל מספק כיון דהוי ס' נגד ח"א חרם דדוקא בע"א המעיד על אשה שמתה דכ' הב"ש סי' ט"ו דלא מהימן נגד ח"א יפה השיגו עליו הנוב"י והישי"ע והגרב"פ ז"ל דכיון דבעיא דלא איפשטא בש"ס אי ע"א נגד ח"א מהימן א"כ נגד ח"א דרבנן מהימן הואיל דמכח הבעיא בש"ס חשיב סד"ר אבל בנ"ד בס' אי נתגרשה חשיב שפיר סד"ר נגד ח"א ול"ש להקל מכח סד"ר ובפרט די"ל דכאן דחידש המלמ"ל דנהי דסד"ר לקולא אמרי' אף באיסור דרבנן שיש לו עוקר מה"ת אפ"ה חשע"ש ל"מ בדרבנן שיש לו עיקר מה"ת ה"ה די"ל נהי דנימא דבס' חרם אזלינן לקולא אף דהוי מד"ק אפ"ה מצד חשע"ש א"א לנו להקל בד"ק וגם כבר כ' הנוב"י דאינו בידו והיכי דל"ח בידו ל"ח חזקה גמורה וכמ"ש בתוס' גיטין דס"ד דל"ח חזקה גמורה והא דאסור בכל הנשים שבעולם הוי רק משום קנס וע' באה"ע סי' ל"ה בצוה לקדש אשה ידועה כ' הרמ"א דלשי' התוס' בכה"ג מותר דבזה ל"ש קנס והח"מ וב"ש והט"ז כתבו להיפוך דדוקא לאוסרו בכל הנשים הוי האיסור רק מכח קנס הואיל דשייך למיזל בתר רוב אבל באשה ידועה דל"ש רובא אז גם להתוס' מדינא אסור אולם כבר כ' המלמ"ל פ"ט מאישות דכיון דכ' בתוס' עוד טעם לפי שאינו בידו א"כ השתא בסתם נשים דלא שכיח שלא ימצא עכ"פ אשה אחת שרוצית להתקדש לו ואפ"ה ל"ח חזקה גמורה מכ"ש באשה ידועה בוודאי דל"ח בידו וי"ל דל"מ אפי' לחומרא וא"כ ה"ה הכא בחדר"ג כיון דאינו בידו לגרשה בע"כ ואפי' בעבר וגירשה בע"כ הי' התקנה שלא יועיל הגט וכמ"ש הפוסקים א"כ בוודאי דל"ח חזקה גמורה ול"מ נגד ד"ק ובפרט דהוי נגד ח"א:
טז) ומ"ש כת"ה דכיון שצוותה לכתוב הגט להוציא הבעל הוצאות על פיה א"כ באם תחזור בה תהי' מחויבת לשלם לו כל הוצאות מדין לך ואני אבוא אחריך בחו"מ סי' י"ד ושוב יש אומדנא דבוודאי לא חזרה בה באמת י"ל נהי דאמת כדברי כת"ה דאם תחזור בה תהי' חייבת בכל הוצאות וכהא דכ' בסמ"ע חו"מ סי' ל"ט בהבטיחו להלוות עיי"ש מ"מ ליכא מזה הוכחה שכבר קיבלה את הגט דשמא עדיין לא קיבלה ובזה שלא קיבלה את הגט עד כעת עדיין אינה מחויבת לשלם הואיל דכ"ז שלא נפסל הגט עדיין בידה לקבלו ע"כ מזה ליכא שום סניף אולם בנ"ד שכבר נשא אשה ויש דיעות דאחר אלף החמישי ליכא רק מנהגא ונהי דקיי"ל גם בזה"ז אם נשא אחרת בלי היתר דכופין לגרשה מ"מ הכא דנשאה בשוגג דחשב דיוכל לסמוך אחשע"ש וכהא דכ' המהרי"ק דטועה בדין חשיב כשוגג וא"כ הרי מצינו דבמשאל"ס כיון דהוו רק חשש דרבנן אם ניסת ל"ת וכן בגט הפסול רק מדרבנן ג"כ אם ניסת ל"ת א"כ לענין שלא להצריך להפרישם יש מקום לסמוך על החשע"ש ובפרט די"ל דחשיב כמו ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן דמבואר בש"ע סי' פ"ג וסי' ק"י דמהני דלענין החדר"ג יש ס"ס א' שמא כבר נתגרשה ושמא לא גזר ר"ג אחר אלף החמישי ואף דמצד המנהג אסור גם עכשיו מ"מ לענין האיסור מצד המנהל שוב יש ס' שמא כבר נתגרשה ונהי דקיי"ל דדבר הנאסר במנין ועדיין לא פסק האיסור אף דהטעם כבר כלה כל חומרת איסור הראשון במקומו עומד ושוב י"ל דכמו דלענין החדר"ג דהוי מד"ק לא מקילין מכח חשע"ש וה"ה די"ל דגם אחר אלף החמישי לא יועיל החשע"ש וכהא דס' בנתגלגל דמחמירין אבל כבר כ' הישי"ע דהיכי דלא משכחת עוד שיחזור לאיסור הראשון שהי' נוגע לד"ת בכה"ג מקילין בשעה שדנין לענין הדרבנן וכן כ' הגרעק"א וה"ה הכא עכ"פ אחר שכבר נשאה וכדי שלא להפרישם ואחר אלף החמישי יש מקום להתיר כנלע"ד בס"ד:
ב' משפטים תרנ"ו ראדמישלא יצ"ו. הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל