אור ברסלב
מהרש חלק ד פתיחה › סימן א

מהרש חלק ד· רבי שמואל אנגל

פתיחה · סימן א

פתיחה

לבני הרב הגאון כש"ת מ' חיים שליט"א

בדבר שאלתך באשה פריידל מטארנא שבעלה הי' בשדה המלחמה ועמד יחד עם ב' אנשים האחד חיים באלדינגער מגארליץ והשני יוסף רוזענבליט מגראמניק פעם אחד עמדו סמוך לחיל רוסיע וכל חיל פסטרייך ברחו ולא נשארו רק אלו ג' אנשים ופתאום כשראו שחייל רוסיע רודפים אחריהם בחצים התחילו גם המה לברוח באמצע לילה וכשהאיר היום לא ראו עוד במקום הלז שום ב"א זולתם ובתוך כך ראו שבעלה של אשה זו שמו הי' אבררם נסגו אחור מאתם איזו פסיעות והביטו מאחריהם וראו הזריקות חצים מחיל רוסיע וראו שר' אברהם התחיל לנפול וצעק בקול רב ואת פניו לא ראו רק את קולו הכירו והלכו מעט אחריהם לראות מה נעשה בו וראו שנפל לארץ על פניו ופשט ידיו ורגליו וגם כל גופו והגביהו מעט את ראשו ועיקם את פיו ושוב נפל לארץ על פניו ולא ראו עוד את פניו כי פחדו להופכו ומחמת פחד שכבו גם הם לארץ כדי שדמו חיל רוסיע שגם הם כבר מתו ובתוך הזמן ששכבו סמוך אליו נגעו בו בבגדיו כמה פעמים וקראו אותו בשמו ולא השיב להם כלום וראו שמונח כמת בלי שום תנועה גם הכירו את המצנפת שלקח לעצמו זה ג' ימים מקודם והעד ר' יוסף הוא עוד שבוי ברוסלאנד אך העד ר' חיים בא לביתו והעיד אצל הבד"צ ככל הנ"ל ולפי דבריו גם ר' יוסף ראה את כל הנ"ל זה תורף השאלה:

א) והנה בדבר הזה יש כמה צדדי היתר א' כיון דכשהאיר היום ראו שלא נמצא שמה עוברים ושבים ואת הר' אברהם ראו עמהם א"כ כשנשאר אח"כ רחוק איזו פסיעות מהם וראו שירו בו חצים א"כ יש סברא שהאיש שנפל בו החצים הי' ר' אברהם כיון דהוא וודאי הי' במקום הלז ונמצא שמה מת בזמן מיעוט כזה אין לחוש שבא שמה איש אחר ועליו נפלו החצים ור' אברהם ברח למקום אחר וכנודע שיטת כמה פוסקים דאם ידעינן שאיש זה הי' וודאי במקום הלז ונמצא שם מת תולין בהאיש שהי' וודאי במקום הלז וכמ"ש המבי"ט והשב יעקב ומקורו מש"ס פסחים ד"י ועי' שו"ת פר"מ סי' כ"ה וסי' כ"ו ובספרי ח"א סי' מ"ט ואף לשי' הפוסקים המחמירין עיקר הטעם דחוששין שמא אחד מרובא דעלמא בא שמה ומת התינח דאם כבר עבר זמן בין שעה שראו מת את האיש מזמן שראו את האיש שאנו דנין עליו בחייו ומיתה דזמן מרובה שכיח וכמ"ש בתוס' יומא ד"ב דלמיתה דזמן מרובה יש לחוש היכי דעדיין אינו נגד סתירת חזקה חי וכמו דחוששין שמא ימות אח השני ויתבטל ממצות יבמין עיי"ש ה"ה הכא חוששין שמא הנמצא הוא איש אחר דכמה מתים איכא בעולם וכמ"ש הנוב"י בתשובה דאם הוא סג"י מוקמינן בעלה של זו בחזקת חי והנמצא הוא אחד מרובא דעלמא המתים ומקורו מתוס' שבועות דמ"ה דהיכי דאנו דנין על איש פרטי ל"ש אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיק אבל בנ"ד דרק זמן מיעוט עבר מעת אשר ראו אה הר' אברהם עד שעה שנפל לארץ ע"י יריית החצים ובזמן מיעוט גם לשמא ימות נ"ח וכמ"ש בתוס' יומא שם דרק משום מעלת כפרת כל ישראל חוששין וגם הי' במקום שעכ"פ אין שיירות מצויות שמה כיון שראו מקודם שלא נמצא שם איש א"כ בוודאי אין לחוש שבזמן מיעט כזה בא שמה איש אחר והוא מת ע"י יריית החצים ור' אברהם ברח למקום אחר ואף די"ל דמוקמינן את ר' אברהם בחזקת חי ואין לנו לדון על חזקת חי של אדם אחר שאין ידוע לנו אבל עכ"פ חזינן דגם לחשש שמא ימות דל"ח נגד חזקת חי אפ"ה ל"ח למיתה דזמן מיעוט מכ"ש הכא דלשי' כמ"פ חזקת חי של אדם אחר חשוב כמו חזקת חי של אדם זה שדנין עליו והא דמחמירן בסג"י משים דיש חא"א נגד חזקת חי שוב עכ"פ הכא יותר י"ל דכיון שראוהו זמן מיעוט מקודם את ר' אברהם במקום הלז אין לחוש שבא שמה איש אחר בזמן מיעוט כזה ובפרט במקום דלא שכיח אנשים וא"כ חזקה דכאן נמצא כאן הי' מסייע דוודאי נפל שמה ר' אברהם הנ"ל ואף דיש לחוש שמא רק נתעלף מ"מ כיון שנגעו בבגדיו כמה פעמים והי' כוונתם לידע אם לא נתעלף וגם קראו אותו בשמו וכבר כתבו הפוסקים דע"י הזזה או משמוש בגופו חשיב כמו קברתיו ובפר דקיי"ל דבשנים ל"ח לבדדמי וגם בע"א המעיד מפי שנים ל"ח לבדדמי כיון דלשי' הפוסקים דהאיבעיא בש"ס הוא מחשש משקר ונפשטה מהא דדיגלת, ורק להפוסקים דהאיבעיא הוא מחשש בדדמי לפי"ז לא נפשט מהא דדיגלת משום די"ל דשם מיירי בלא ראה הטביעה כמ"ש הרז"ה עכ"פ חשש בדדמי ליכא היכי שעד אחד מעיד דגם עוד איש אחד ראה המיתה וכיון דמחליטין שהאיש שנפל מחמת החצים הי' ר' אברהם הנ"ל שם דבזמן מיעוט ל"ח שברח למקום אחר ובא שמה איש אחר שלא ראוהו העדים ושוב לא נשאר רק החשש שמא נתעלף לענין זה וודאי מועיל מה שנגעו כמה פעמים בבגדיו בכוונה וראו ששוכב כמת ממש בלי שום תנועה א"כ בוודאי דהכא אזדא החשש בדדמי וז"ב:

ב) וראיתי בדבריך שהבאת בשם שו"ת הב"ח שהעיר מש"ס נדה ד"ד נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי או מת ומוכח דע"י נגיעה א"א להרגיש אם חי עכת"ד, לענ"ד י"ל עפימ"ש בכו"פ סי' א' ס"ק יו"ד דהא דמשמע מדברי התוס' חולין ד"ג ע"ב דאם שחט מי שאינו יודע הלכות שחיטה דל"מ אף אם אחר ראה ששחט יפה ובש"ס דף י"ב דמהני אם אחר רואה וכ' הכו"פ דשם בדף י"ב הרואה ידע דהשוחט אינו מומחה א"כ מדקדק יפה ומהני כוונתו אבל שם בדף ג' מיירי דהרואה לא ידע, אז אם השוחט אינו מומחה שנתברר אח"כ שאינו מומחה אז חוששין שמא הריאה לא דקדק יפה, ואף דלא סמכינן על רוב מצוין מ"מ י"ל דהרואה סבר שיתברר שהוא מומחה וי"ל דהוי בכלל מלתא דלא רמיא ואומר בדדמי עכת"ד, וע' בפמ"ג סי' י"ח שנסתפק באחר רואה אי שייך הסברא דכל מלתא דלא רמיא עליה עיי"ש, א"כ ה"ה הכא י"ל דשם בש"ס נדה בשעת נגיעה לא עלה שום ספק בדעתו שמא נוגע במת דחזקת חי כ"ז דלא איתרע חשוב בירור כמ"ש בטו"ז יו"ד סי' שצ"ז א"כ שפיר לא דקדק בנגיעתו בו שיגע בו באופן שאיש חי יתעורר משנתו וכמפורש בנדה ד"ג ישנה נמי אגב צערא מיתערא ועי' בשו"ת מהר"ם לובלין שכ' דכתם הנמצא בשעת שינה הוי ד"ת והסד"ט דחה דגם בשינה מרגשת בפתיחת פי המקור אבל הכא שראה דאיש זה נפל מחמת יריית החצים והוא שוכב כמת ונגעו בו בכוונה אם לא יתעורר ע"י הנגיעה אז בודאי מדקדק יפה לנגוע בו באופן שעפ"י הרוב הי' מתעורר מעילופו וכיון דבלא"ה חשש בדדמי אינו כך רק דרבנן ואם ניסת ל"ת עכ"ה דהוא כמו חשש גרוע לחוש שמא רק נתעלף וגם שמא גם בשעה שנגעו בו הי' רק נתעלף זה וודאי הוי בכלל מיעוטא דמעוטא דיש בזה תרי רובא, חדא דלא נתעלף ועוד עפ"י הרוב ע"י נגיעה בכוונה בוודאי אפשר להרגיש שוודאי מת וא"כ היכי דיש תרי רובא לשי' הבית יעקב מהני גם בעגונה ובפרט לענין חשש בדדמי דקיי"ל אם ניסת ל"ת מהני צירף קל להתיר אף לכתחילה, וכעין זה כתבו בתוס' פסחים ד"ל דמשהו ונוטלפ"ג מותר אף לכתחלה וכעין זה כתב בר"ן כתובות פ' הכותב דבמידי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה אף להגבותו לכתחלה ועי' במנ"ח מצוה ד' מ"ש בזה ויפה כ' הג' מבאטשאטש ז"ל ראי מתוס' יומא ד"ז דבק"צ ויש ציץ הואיל ויש ב' סברות להתיר א"צ לאהדורי אטהרה עיי"ש, ולכאורה יש להעיר דמש"ס דלעיל מוכח דאף ביש ציץ מהדרין אטהרה מדמשני באילו של אהרן ופר מיירי בפר של ע"א ושם בפר ע"א עכ"ח מיירי ביש ציץ ובאופן דמרצה דקרבן שאין קבוע לו זמן אינו מותר רק ע"י ריצוי ציץ וא"כ שוב באילו של אהרן דהוי קרבן הקבוע לו זמן ומה"ת הותרה ושוב ביש ציץ חשוב תרתי לטיבותא ואפ"ה מהדרין אטהרה ושוב דברי התוס' צע"ק עכ"פ סברא זו ברורה דאם נגעו בו בכוונה לידע אם לא נתעלף בוודאי אם לא הרגישו בו רוח חיים עכ"ח שבוודאי מת וז"ב:

ג) עתה נבוא לדבר מצד שהכירו קולו די"ל דחשיב כראו בפניו, והנה באמת כבר דיברו מזה בפוסקים אי מהני טב"ע דקלא לענין עגונה והביאו ראי' מסנהדרין דס"ז גבי מסית שכ' רש"י דמי לא מצי חזי לי' לא מצי מסהדי לי' לחייבו מיתה ואף ששמעו את קולו ומבואר דלא מהני טבע דקלא בדבר דבעי ראו בפניו, ובאמת יש מהמפורשים דהעירו דבמסית בוודאי יועיל טב"ע דקלא דכיון דאין טוענין למסית א"כ גם ע"י טב"ע דקלא יש להורגו, ובחדושי העירותי דהא דכ' בתוס' ב"ב ד"נ דמה"ט ספק נפשות להקל משום דכתיב ושפטו העדה וכ' התוס' דבלא"ה לא קטלינן מספק וכתבתי דנ"מ בחזקה דאיתרע דל"ח בירור ול"מ בדנ"פ, וא"כ במסית דל"ש ושפטו העדה שפיר יועיל להורגו ע"י חזדמע"ק המסייע לחיוב אף אם יש חזקה דהשתא כנגדו אך כ"ז אם כבר נתברר שהיא מסית אז שפיר אם נולד ספק לפוטרו וחזדמע"ק מסייע לחיוב שפיר חייב אבל אם יהי' רק טב"ע דקלא ויטעון ברי שהוא לא הסית שפיר י"ל נהי דטב"ע דקלא חשיב עכ"פ כמו רוב וכמ"ש בספר עטרת חכמים בחידושיו לחולין דעכ"פ חשיב כמו רובא דליתא קמן עכ"פ במידי דל"ת בירור ל"מ לחייבו מיתה וכמ"ש ברשב"א יבמות דפ"ח ובפנ"י כתובות דכ"ב דברי לי נגד הרוב וחזקה מהני ודוקא בספק דתרי ותרי דא"א לומר דחזקה מברר הספק דהא תרי כמאה וכך דעכ"פ מספק א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עתה אבל כיון דרק ספק נשאר שפיר מהני ברי לי אבל בהוחזקה נדה בשכנותיה דחזקה כזו חשיב בירור דסוקלין ושורפין על החזקות בזה ל"מ ברי של האשה וכהא דכתובות דט"ז אי כל הניסת בתולה יש לה קול הני סהדי שקרי נינהו ובזה ניחא דברי התוס' גיטין די"ז שכ' דהרי גרושה לפניך אף דחזדמע"ק עדיפא מ"מ כבר חידוש בהג"ה אמ"ב לאה"ע סי' י"ט דחזדמע"ק דאיתרע ל"ח בירור ושם מועיל ברי של האשה שנתגרשה קודם הזנות וכעין זו הרגיש בספר ט"ג שם נחזור להנ"ל עכ"פ י"ל דרק במסית ל"מ טב"ע דקלא דגם טב"ע דקלא ל"ח בירור ושפיר יועיל טענת ברי שלו ואף דאם הוא לא יטעון לא טעינן לי' אבל עכ"פ באם יטעון ברי לי שפיר א"א להורגו, ומה"ט ניחא דא"א להרוג אם עדים אומרים פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דנגד סימן דלא עדיף מרוב מהני טענת ברי ודמי לסברת פנ"י בהא דנקי וצדיק אל תהרוג אבל בעגונה דאינה נוגע למיתה שפיר י"ל דמהני הכרה ע"י טב"ע דקול כיון דליכא ברי לי נגד הטב"ע שפיר מהני טב"ע דקלא דהוי כרובא, ואף שי"ל דהרוב ל"מ נגד חא"א משום סמל"ח עכ"פ מדרבנן אפ"ה הואיל דכבר איתרע החא"א ע"י סברת היינו שאבד היינו שנמצא, נהי דנימא דסברא זו ל"מ נגד חא"א וכמ"ש הנמ"י אבל עכ"פ איתרע החא"א ושוב מהני הטב"ע דקלא וז"ב ולכאורה הי' מקום לומר דטב"ע דקלא דלא עדיף מרובא לא יועיל בעגונה כמו במשמל"ס אף דרובן למיתה אפ"ה אמרינן סמוך מיעוטא דניצולים לחא"א ה"ה הכא כיון דטב"ע דקלא לא עדיף מרוב שוב י"ל סמל"ח ובאמת כבר הרגיש כעין זה בעט"ח לר"מ דחייש למיעוטא דאיך סומא מותר באשתו ותירוצא ל"ש הכא, אך באמת אחרי שכבר הוכחתי דהחא"א איתרע בנ"ד מכח סברת היינו שאבד היינו שנמצא ושוב מועיל טב"ע דקלא דהיכי דאתרע החא"א שוב מועיל הרוב וזבו"פ:

ד) עוד י"ל בישוב מה שהרגישו המפורשים לענין טב"ע דקלא מהא דחזינן דבמסית ל"מ טב"ע דקלא ונקדים דברי הריטב"א ב"מ דכ"ו בהא דל"מ לומר פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דבשלמא באבידה דאין לנו לדון רק על דברים שנאבדו מאיזה בני אדם והדברים האלו הם המיעוט שבכלל כלים הנמצאים בעולם א"כ שפיר אין לחוש שמא בהמיעוט בני אדם נזדמן עוד כלי בסימן כזה, וה"ה דנמצא איש מת ויש ב' סימנים א"כ המתים הם המיעוט בעולם שלא יהי' עוד נקברים א"כ שפיר אין לחוש שנמצא איש אחר ממש בסימן כזה אבל באומר פלוני דהאי סימנא קטיל גברא דיש לנו לדון על כוללת העולם והיכן דיש לדון על כוללת העולם שפיר יש לחוש שנמצא עוד איש בעונם שיש לו סימן כזה עכת"ד ומעתה י"ל דבהא דמפורש בש"ס חולין דצ"ו דסומא מותר באשתו ע"י טב"ע דקלא ניחא הועיל דהתם אין לנו לדון רק על מיעוט נשים שבעולם והיינו על הנשים הנמצאים באותו בית שפיר אמרי' דלא שכיח שבתוך אותן מיעוט נשים יזדמן עוד אחת שיהי' קונה דומה לקול אשתו וה"ה בנ"ד שאין לנו לדון רק על האיש שנמצא שם מת שהוא מהמיעוט בני אדם שמתו שפיר י"ל אם שמעו מזה האיש הנמצא שם מת קודם שמת קול צוחה אשר הי' נדמה להם בבירור שהוא קול ר' אברהם הנ"ל שפיר אין לחוש שאיש אחר שנזדמן למקום הזק ומת הי' קולו שוה לקול ר' אברהם הנ"ל הואיל דלא שכיח בין מיעוט אנשים המתים, שיהי' קילו דומה לקול חבירו אבל התם במסית דקאי על אחד מכוללת העולם החיים עדיין בזה שפיר ל"מ טב"ע דקלא הואיל דבכוללת העולם שפיר יוכל להיות שנמצא עוד איש מרובא דעלמא שיהי' קולו דומה לקול של זה ולכך במסית שפיר ל"מ להורגו ע"י טב"ע דקלא אף דלשי' כמה פוסקים מסית חמיר דא"צ אף קצת התראה ובמי דנראה מרש"י סנהדרין ד"ח ודף ס"ז עיי"ש אבל עכ"פ לענין זה לא גרע משאר דנ"פ דא"א להרוג אותו בטב"ע דקלא וז"ב בס"ד:

ה) ומצאתי בשו"ת בי"ג אה"ע סי' ע"ב וסי' פ"ה שהעלה ג"כ להתיר בעגונה בטב"ע דקלא והקיל ג"כ בעגונה בידיעה בלי ראי' עיי"ש שאמת כן הוא בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק' להקל בעגונה בטב"ע דקלא עיי"ש [הגה ובגוף הדבר שהאריך כ"ק אאמ"ו שליט"א אי מהני טב"ע דקלא בעגונה והרגיש דכיון דטב"ע דקלא לא עדיף מרוב א"כ י"ל דכמו דמשאל"ס אשתו אסורה אף דרובן למיתה ועכ"ח דרוב ל"מ בעגונה, וה"ה די"ל דטב"ע דקלא ל"מ עכת"ד עוד י"ל דבר חדש ונקדים מה דיש להעיר לכאורה האיך יוכלו חז"ל לומר שנא יועיל רוב נגד התורה דמה"ת בכל דוכתא אזלינן בתר רובא ומדוע גזרו חז"ל במשאל"ס דרובן למיתה שתהי' אשתו אסורה וכבר כתבו התוס' במגילה דכ"ח דהא דגזרו חז"ל חומרא דר"ז שתהי' יושבת ז"נ על ט"ד כחרדל משום דמצינו דכוותי' מד"ת כגון בימי זובה הסותרת אבל לולא זאת לא הי' חז"ל גוזרין בזה עיי"ש וכן כ' בתוס' חולין דל"ו ע"ב לענין בוצר לגת סברא זו עיי"ש, ומקור הדבר בש"ס ב"מ ד"ד גבי הילך וכי מתקני רבנן שבועה דליתא דכוותא בדאורייתא עיי"ש וצ"ע, אך באמת לשיטת הסוברים דהא דל"מ רוב להוציא ממון הוי מה"ת א"כ שוב מצינו דוכתא גם מה"ת דל"מ רוב ושוב יוכלו חז"ל לגזור גם בעגונה דלא יועיל רוב הואיל דכבר מצינו דכוותי' באורייתא וע' בתוס' ב"מ ד"כ והבן:

ו) ומעתה י"ל לפימ"ש התוס' חולין דצ"ו דנהי דל"מ סימנים להוציא ממון אפ"ה מחזירים שטר בסימנים אף דע"י השטר נוציא אח"כ ממון מ"מ הואיל דלע"ע אינו נגד חזקת ממון שוב סימן לא גרע מרוב ומותר להחזירו ואח"כ שוב יהי' יוכל להוציא ממון ג"כ עיי"ש וכ' הפוסקים הסברא דדמי לדברי הרי"ף גבי פלוני אחוה דמיתנא וע' בנה"מ חו"מ סי' כ"ח בזה, א"כ לפ"ז י"ל דבשלמא במשאל"ס מיד כשאנו מתחילין לחקור אם זה האיש באמת מת שם תיכף הדבר נוגע גם לענין אשתו א"כ בזה החא"א עומד לסתור דבר זה ושוב שפיר חוששין ג"כ שלא מת כלל רק שניצל מן המים ונהי דרובן למיתה מ"מ שפיר החמירו חז"ל הואיל דגם מד"ת מצינו דוכתא דל"מ רוב כגון בממון היכא דבא להוציא מן הנתבע שיש לו חזקת ממון, אבל הכא דאנו רוצין להתיר האשה ע"י ששמעו ב' אנשים קולו של בעלה עוד קודם מיתתו א"כ אז בשעה ששמעו הקול הרי עוד לא הי' הדבר נוגע לענין להתיר אשתו כיון דהי' חי עדיין וא"כ פשיטא דאז באם הי' צועק להם בקול באיזה דבר אשר אינו נוגע נגד סחירת איזה חזקה בוודאי דהי' מועיל הטב"ע דקלא לתלות שהוא בוודאי זה האיש אשר הכירו אותו מאז דהרי של כנגד חזקה גם בממון מועיל רוב ושוב לא מצינו דכוותי' בד"ת שלא יועיל רוב במידי דלע"ע אינו נגד חזקה ושוב לא יוכלו חז"ל לגזור שלא יועיל הרוב ושוב מכח הרוב של הטב"ע דקלא הוחזק לנו שזה הוא באמת קולו של זה ושוב אף כשנמשך אח"כ הדבר ונוגע לענין להתיר אשתו ולהוציאה מחא"א מ"מ הואיל דכבר החלטנו קודם מיתתו מכח הטב"ע דקלא שהוא קולו של זה שוב מהני אח"כ אף להתיר אשתו וכהא דמחזירין שטר שיש בו סימנים דיוכל אח"כ לגבות ממון בשטר זה וכנודע שיטת הרמב"ם ז"ל דהוחזק בע"א לוקה וכהא שכ' הפלאה דרוב שכבר הוחזק מהני גם לממון וז"ב בס"ד:

ז) וכן ראיתי בשו"ת בית יצחק שהעיר שם מש"ס מכות ד"ה דפריך הרוג יציל ומשני כשהרגו מאחוריו והקשה הבי"צ דאכתי תיקשי קושית הש"ס הרוג יציל כגון שהכיר ההרוג את הרוצח בטב"ע דקלא דמצטרף עי"ז לעדות ועכ"ח נשמע דטב"ע דקלא ל"מ אף להציל אדם ממיתה עכת"ד, ולדעתי דברי' תמוהים מאוד דהרי עיקר קושית הש"ס הוא לר' יוסי דס"ל דאף בלא נתכוין להעיד מצטרף לבטל העדות א"כ איך משכחת הקרא דחייבה רחמנא במיתה ברוצח הרי ההרוג לעולם מציל את הנידן וכפרש"י ז"ל או כמ"ש התוס' משום שונא וכשיטת מהרש"ל דשונא גמור פסול גם לעדות ועל זה משני הש"ס דשפיר משכחת לאוקמי קרא דחייבה רחמנא רוצח במיתה בהורגו מאחוריו וא"כ מה הקשה הבי"צ דאכתי קשה הרוג יציל וכגון שהכירו בטב"ע דקלא דבר זה קשה מאוד דהכי עכ"פ על הקרא לא קשה דהא אפשר לומר דרחמנא שחיובה רוצח במיתה מיירי באופן שלא הכיר ההרוג את הרוצח בטב"ע דקלא ועיקר קושית הגמ' הוא דלר"י נא משכחת כלל הקרא שחייבה רוצח במיתה וא"כ הוכחת הבי"צ תמוה מאוד ועי' בתומים רסי' ל"ו שהוכיח ג"כ דעיקר קושית הש"ס לר"י הוי מהקרא עיי"ש ע"כ דברי הג' תמוהים מאוד] ועיין בשו"ת מהר"ש ח"ב סי' ס"ד והבן:

ח) נחזור להנ"ל דשפיר יש לומר דטב"ע דקלא בעגונה מהני ואף די"ל כיון דהכא ליכא לפנינו רק ע"א נהי שמעיד שגם חבירו ראה כל זה ושוב בשנים ליכא חשש בדדמי וגם חשש משקר ליכא אף בלי סברת דייקא ורק משום סברת מדעל"ג לחוד אמרינן דליכא חשש משקר דלענין זה שפיר נפשטה האבעיא מהא דדיגלת דאף במים דל"ש דייקא אפ"ה מהני משום סברת מדעל"ג אפ"ה בנ"ד י"ל דל"ח בכלל מדעל"ג דאם יבוא בעלה אח"כ לא יהי' מיחזי כמשקר הואיל דיוכל לתרץ עצמו שהי' נדמה לו הקול של זה המת כקולו של ר' אברהם וכיון דבמיתה ל"מ טב"ע דקלא ועכ"ח דעל צד האפשריות יוכל להיות טעות בקול שפיר יהי' יוכל להתנצל עצמו שסמך א"ע על טב"ע דקלא וכנודע מש"כ בשו"ת פמ"א ובשו"ת ברית אברהם דע"א המעיד במשאל"ס י"ל דאף בניסת תצא הואיל דל"ח מדעל"ג לפי שאם יבוא בעלה והי' יוכל להתנצל שבאמת ראה הטביעה ושהה שמה שיעור עד שתצא נפשי, ורק שעלה מן המים הואיל דחז"ל אמרו דעל צד המיעוט אפשר שינצל מן המים עיי"ש, והנה בשו"ת בי"צ סי' ע"ג הביא בשם עצי ארזים דבע"א המעיד על איש שמת וכגון שהכירו ע"י סימן ל"מ אף בסימן מובהק דל"ח בכלל מדעל"ג לפי שיוכל להתנצל שנזדמן אדם אחר בסימן כזה אך באמת הבי"צ דחה דבריו דסימן כזה המועיל בעגונה עכ"ח דלא שכיח שיזדמן איש אחר בסימן כזה א"כ אם יביא בעלה יהי' נתפס למשקר וחשוב שפיר בכלל מדע"ל א"כ ה"ה הכא בטב"ע דקלא עיקר הא דבמס"ת ל"מ טב"ע דקלא משום דברי לי מהני נגד רוב כזה דנ"ח בירור או כסברת הריטב"א דבכוללת העולם בין החיים אפשר להזדמן שיהיו קול איש אחר דומה לקולו של זה אבל בנמצא איש מת דאין לנו נדון רק על מועט מתים שוש בעולם שוב בזה לא שכיח עוד איש בקול כזה ושוב חשוב מדעל"ג דאם יבוא בעלה נחזיקו למשקר ועי' שו"ת בי"צ סי' ע"ב שכ' די"ל דגם שנים המעידים בטב"ע דקלא ל"מ רק משום קולת עגונות מכח דיוקא ושוב במלחמה דל"ש דייקא י"ל דל"מ אך בסוף דבריו העלה דשנים מהימני מדינא גם במעידים בטב"ע דקלא וה"ה בנ"ד דר' חיים העוד גם בשם ר' יוסף חשוב כשנים וחשש בדדמי ליכא בשנים וגם דאחר הנגיעה בגופו תו אזדא החשש בדדמי ובפרט שוש צירוף מכח הכרת המצנפת וחשש שאלה לא שכיח מכמה טעמים חדא די"ל דהוו בכלל כלים דלא מושלי דאסור להשאיל מצנפת הנותנים לו מהצבא וחשש אחלופי ג"כ ליכא וכמ"ש הנוב"י דבמי שאין לו רק חלוק א' ל"ח לשאלה וחשש אחלופי הוי נגד חמ"ק דבשלמא ע"י שאלה אכתי לא נפיק מרשותו וכמ"ש בתוס' נדה דנ"ח ותוס' חילין דנ"ח אך באמת גם חשש שאלה ליתא בנ"ד הואיל דכבר נסתלק עכ"פ החשש איסור תורה ע"י טב"ע דקלא ומכח סברת היינו שאבד היינו שנמצא ובדרבנן שיב יש לסמוך על שיטת הפוסקים דל"ח לשאלה אך באמת קשה לסמוך אטב"ע דמצנפת דהוי כמו טב"ע שלא שבעתו העין עי' ברשב"א חולין דצ"ו וסימן ליכא בהמצנפת ואם הי' עכ"פ סימן אמצעי בהמצנפת הי' מקום לסמוך אשיטת הנוב"י דבאיסור דרבנן אף סימן אמצעי מהני לדידן דמספקא לן שמא סימנים ד"ת אך באמת קשה לחושבן לסימן אמצעי אך מכח כל הני טעמים דלעיל ע"י אמירת ר"ח גם בשם ר' יוסף המעידים שראהו נופל לארץ ועיקם את פיו שזה מורה על מיתה ושנגעו בו אח"כ כ"פ בכוונה ולא ראו ממנו שום נשימה ותנועה וגם מכח הכרת קילו וגם מכח הכרת המצנפת וגם שבמקום הלז לא הי' עוד נמצא אז שום ב"א כפי ראות עיניהם ומה גם שכבר נאבד זכרו זה כמה שנים ע"כ בצירוף כל הני טעמים הנני מסכים להתיר האשה פראדיל אשת ר' אברהם הנ"ל לכל גבר וישבו ב"ד של ג' להתיר האשה כדין הניסת בע"א והש"י יצלנו משגיאות:

קאשוי ב' דר"ח חשון תרפ"א אביך דו"ש באה"ר הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל

תוכן העניינים

מהרש חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה