אור ברסלב
מהרש חלק ג סימן קכ

מהרש חלק ג· רבי שמואל אנגל

סימן קכ

סימן קיט

לבני הרב הה"ג כש"ת מי חיים שליט"א:

בדבר השאלה באשת ר' מענדיל קנאבלער מכפר קאווענטשים שפעם א' השיגה מכתב מבעלה שהי' עומד בשדי המלחמה סמוך לאטליא וכתוב בו שהוא חולה והולך לבית החולים והמכתב הי' נכתב ביום דען 5. אקטאבער 1918 ואח"כ בא לה מכתב משרי הבית החולים עם חותם שלהם איך שבעלה מענדיל קנאבלער מקאווענטשים מחוז מיעלעץ מדינת גאליציע מת שמה ביום דען 11. אקטאבער גם השיגה מכתב מהשפיטאל וחתום עליו ד"ר מיללער וכותב שהוא יהודי ובו כתב ג"כ שבעלה הנ"ל מת ביום הנ"ל וכתב שם בעלה ושם כינוי ושם מקומו ומקום המחוז הכל כפי שכתבו שרי השפיטאל וגם כתב ששהה ששה ימים בשפיטאל והוא מכוון ממש למכתב בעלה שכתב לה ביום דען 5. אקטאבער לבית החולים זה תורף השאלה:

והנה לכאורה אי נימא דעדות של הד"ר הנ"ל הוא עדות מספיק א"כ יש לנו שמו ושם כינוי דלשי' כמ"פ חשוב כשם אביו והכא דיש ג"כ שם עירו בוודאי דמהני וכמ"ש בספרי ח"א סי' ע"א ובפרט דהיכי דיש אומדנות סגי בשמו ושם עירו לחוד ובפרט דכיון שכתב לה שהולך לבית החולים א"כ י"ל דדמי לעובדא דהרא"ש במכלף בן מלל דמתיר ע"י שמו ושם עירו לחוד ועין שו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ה וסי' כ"ו ונהי דנ"ד לא דמי לעובדא דפר"מ הנ"ל דשם ידעינן בבירור שכבר קי' בבית החולים איש הלז שפיר ל"ח שמא הוא הלך למקום אחר ואיש אחר ששמו ושם אביו שוים בא לשם ומת אבל הכא אכתי לא ידעינן כלל שבא להשפיטאל אך באמת נהי דל"ד נ"ד להא דהפר"מ אבל עכ"פ דמי לעובדא דהרא"ש ומהני שמו ושם אביו או שמו ושם עירו ומכ"ש הכא שיש שמו ושם כינוי ושם עירו ושם המחוז דוודאי מהני ובפרט אחרי דבכפר הנ"ל לא הי' בנמצא איש ששמו ושם כינוי שוים ולא נחסר בכפר הנ"ל שום איש יהודי בוודאי דמועיל אך יש לחשוש שמא לא אמר הנפטר ששמו כך רק שרשמו שמו מחמת שמצאו עליו אחרי מיתתו הפתקא ועל הפתקא שוב יש לחוש שמא בעלה ברח והאיש שמצאו עליו פתקא זו הי' ע"י שבעלה של זו החלוף עצמו עם הפתקא של איש אחר או שהחליפו מלבושיהם ושכחו גם הפתקא והנה באם הנפטר בעצמו אומר ששמו כך כבר הבאתי בספרי ח"א סי' נ"א וסי' ע"א דשיטת כמ"פ דרק מכח קולת עגונה מועיל הזכרת שמו מפי עצמו כמ"ש בשו"ת בית אפרים בשם מהריב"ל ובשו"ת מהר"ם לובלין כתב דהוא מתורת נאמנות והנ"מ בין הטעמים באם ליכא רק ע"א המעיד על מיתתו וששמע שם המת מסי עצמו או בעכו"ם מסל"ת דלפי הטעם דרק משום קולת עגונה נאמן המת על שמו א"כ הכא דצריכין לצרף גם קולת עגונה לענין נאמנות העד א"כ י"ל דכיון דקולת עגונה הוא רק משום חזקת דייקא א"כ כבר כ' בתוס' כתובות דף ע"ו דחזקה לא יוכל לפעול שני פעולת בהדי הדדי א"כ לא יוכל קולת העגונה לפעול שיועיל נאמנות פ"א וגם שיועיל הזכרת שמו מפי המת בעצמו ובפרט דאי נימא דנאמנות ע"א הוי רק מכח מלתא דעבידא לגלוי והכא ל"ח מדע"ל דאף אם יבא הבעל יוכל העד להתנצל שהבעל שינה שמו במכוון כדי לקלקלה ושוב ע"א לא מהימן אבל להסוברים דהזכרת שמו מפי עצמו מהני מתורת נאמנות וא"צ לבא בזה לקולת עגונה כיון דאכתי בשעה זו עדיין אין הדבר נוגע נגד חא"א ודמי לדברי הרי"ף בהאי דפלוני אחוה דמיתנא כנודע ושוב לטעם זה גם בע"א או בעכו"ם מסל"ת המעיד ששמע מפי המת שכך שמו ג"כ מהני וז"ב אך בנ"ד יש לחוש שמא לא שמעו מפיו בעצמו שמו רק שסמכו עצמם על הפתקא ועל הפתקא הרי כבר כתבתי שיש חשש אחלופי אך באמת כבר כתבתי בחידושי דגם על הפתקא החשש שאלה וחשש אחלופי לא שכיח הואיל דלפי נימוסי הממשלה אסור להשאיל או להחליף א"כ עדיף עוד מכלים דלא מושלי דלשי' רוה"פ ל"ח לשאלה ואף להמחמירין הלא רק חשש דרבנן ואף דאכתי יש לחוש דלפעמים כשמפשיטים הבגדים מעליהם לנוח מעט ופתאום צריכים לברוח מפני האויב שבא עליהם פתאום ואז יוכל להיות שהחליפו בגדיהם שלא בכוונה מ"מ לא הוי רק בגדר מיעוט דלא שכיח ואם אנו דנין כעת על איש פרטי בוודאי דא"צ לחוש למילתא דלא שכיח ובפרט די"ל דאף אם אירע שבמקרה נתחלפו בגדיהם וגם הפתקא מ"מ קודם מיתתו בוודאי הי' מגלה זאת בפני אנשים שנתחלף לו הפתקא שלו עם פתקא של איש אחר והי' אומר שמו האמיתי כדי שידעו להתיר את אשתו ושלא יבוא מזה מכשול להתיר אשת חבירו ולשי' התוס' שבועות ד"ל זה מקרי קו"ע מה שהבד"צ יתירו אשה שלא כדת ועובר בלאו דלפ"ע אם אינו מגלה זאת ועי' במלמ"ל פ"א מכלאים ופמ"ג או"ח סי' תמ"ד מיש בזה ובאמת במד"ר פ' נשא מפורש דהב"ד מחויבים להפריש נזיר באם רוצה לשתות יין ונראה דהוא משום ערבות ולפ"ז הי' מקום לומר לשיטת הדג"מ או"ח סי' רע"א דאנשים אינם ערבים בשביל נשים א"כ י"ל דאינו מצוה להפרישה וגם בעכו"ם אינו מצוה להפרישו ואף אי לא נסבור כשי' הש"ך ודג"מ ביו"ד סי' קנ"א מ"מ היינו דוקא בישראל מומר אבל בעכו"ם גמור בוודאי דאינו מצוה להפרישו דליכא חיוב ערבות ולפ"ז י"ל דל"ש לומר שבוודאי הי' מגלה שמו האמיתי כדי שלא להכשיל אשת חבירו הואיל דאינו מצוה להפריש את האשה הואיל דליש ערבות באשה אך באמת מדברי המלמ"ל הנ"ל מוכח להיפוך וחוץ מזה הכא הרי המכשול אינו נוגע דוקא לגבי האשה רק גם לבעל שישא אותה ולגבי הבעל הרי שייך ערבות ושוב יש להעמיד הנפטר בחז"כ שבוודאי הי' מגלה שמו האמיתי קודם מותו כדי שלא יעבור שום איש על איסור א"א ואי דיש לחוש שמא נחלש פתאום ולא הי' לו דעת להגיד מ"מ דבר זה וודאי הוי בכלל מילתא, דלא שכיח בוודאי דא"צ לחוש לזה אף באיסור א"א ובפרט די"ל דאם נרצה להחמיר נצטרך לתלות בב' דברים לחומרא שלא אמר להם שמו וגם שנתחלפו הפתקאות ולהקל סגי לתלות בחד צד או שהגיד להם שמו בעצמו ואף אם לא הגיד להם שמו מ"מ י"ל שלא נתחלפו הפתקאות א"כ פשיטא דיותר יש לתלות בחד צד לקולא מלתלות בשני צדדים להחמיר וכמ"ש בתוס' כתובות דף ע"ו דיותר יש לזכות האשה באחד מב' צדדים או שהי' המומין בבית בעלה או דידע ומחל מלומר שהי' בה המומין עוד קודם שנתארסה ושלא מחל עיי"ש ובפרט בנ"ד דידוע ממכתב בעלה שנחלה סמוך למקום השפיטאל ושהולך לשפיטאל הנ"ל ואם נרצה להחמיר נצטרך לחוש שבא לשפיטאל הנ"ל איש זר ושאיש זר הנ"ל ממש החליף עצמו הפתקא עם בעלה של זו בכה"ג בוודאי דהוי בכלל מילתא דלא שכיח וא"צ לחוש לזה אף באיסור א"א וז"ב בס"ד:

והנה כסברא זו דבמידי דל"ש א"צ לחוש אף באיסור א"א יש הרבה לדבר דהנה בהא דשיטת רשי' בשבת דף קמ"ה דהא דעמפ"ע מהני בעדות אשה הוי משום אפקעינהו א"כ י"ל במי שקידש אשה שהיא מחייבי לאוין דקיי"ל דקידושין תופסין וצריכה גט בזה אם יעיד ע"א על מיתת בעלה דלא יועיל לפמ"ש המרדכי פ"ג מקדושין דהא דל"א אפקעינהו במקדש ח"ל משום דחזינן דלא קידש אדעת חכז"ל א"כ יוצמח דבח"ל דל"ש אפקעינהו שוב לא יועיל עדות עמפ"ע על מיחת בעלה וגם י"ל דאף בעד גמור המעיד על מיתת בעלה של ח"ל ג"כ י"ל דל"מ עדותו לפי"מ דמפורש בש"ס דפ"ח דכל נאמנות ע"א הוי רק מכח דייקא וכבר האריכו הפוסקים הנוב"י ובשו"ת רעק"א לחקור דבאשה שכבר זינתה תחת בעלה דאסורה לו ל"ש סברת דייקא עיי"ש ובספרי ח"א סי' צ"ד חקרתי דאכתי י"ל דדייקת כדי שלא תצא גם מן השני אבל עכ"פ העליתי שם דעיקר סברת דייקא כדי שלא תצא מהראשון א"כ בח"ל דבלא"ה אסורה לו שוב י"ל דל"ש דייקא ושוב י"ל דע"א לא מהימן אך באמת לשי' הרשב"א והריטב"א דמה"ת ע"א מהימן אף בלי סברת דייקא מכח דרשא דספרי אבל קם הוא לעדות אשה ורק דבעיית הש"ס הי' לפי דחז"ל הי' להם להחמיר באיסור א"א והא דלא החמירו חז"ל הוא רק מכח סברת דייקא א"כ במלחמה דליש דייקא שפיר עכ"פ מדרבנן לא מהני ע"א במלחמה עיי"ש ולפ"ז י"ל לפמ"ש הפוסקים דנהי דמילתא דלא שכיח לא גזרו רבנן מ"מ עכ"פ גם מילתא דל"ש לא הוציאו מכלל התקנה א"כ י"ל דבאמת באשה שהיא ח"ל שפיר ל"ש דייקא כיון דבלא"ה אסורה לו ואפ"ה ע"א נאמן במיתתו הואיל דמה"ת ע"א נאמן אף בלי דייקא ורק שהי' להם לחז"ל להחמיר וא"כ י"ל בקידושי ח"ל דהוי לא שכיח לא גזרו רבנן והניחו על ד"ת אך אי לא הי' שייך כלל סברת דייקא בשום מקום ושוב הי' חז"ל מחמירין שלא יועיל ע"א בעדות אשה אז גם בחיל לא הי' מועיל ע"א אף דח"ל הוי מילתא דלא שכיח מ"מ כשעשו חז"ל תקנה בכל מקום לא הוציאו מהתקנה גם מילתא דלא שכיח אבל לפי האמת דבקדושי היתר שייך סברת דייקא ושוב לא החמירו חכז"ל בשום מקום שלא יועיל עדות ע"א ורק שתרצה להחמיר דוקא בח"ל הואיל דבזה ל"ש דייקא לענין זה לחוד שפיר י"ל כיון דח"ל הוי מילתא דלא שכיח לא עשו בו רבנן תקנה בפני עצמו ושפיר גם בח"ל י"ל דמועיל עדות ע"א וז"ב:

ובאמת י"ל דגם רש"י בשבת דקמ"ה הנ"ל מודה די"ל דמה"ת ע"א נאמן בעדות אשה או מכח דרשת הספרי הנ"ל או מכח מדעל"ג והא דנקט רש"י משום אפקעינהו הוא רק לתרץ מדוע לא החמירו חז"ל ולזה כ' רש"י דהא דלא החמירו חז"ל הוי מכח אפקעינהו אבל באמת מה"ת בלא"ה נאמן או מכח דרשת הספרי או מכח מדעל"ג היינו להסוברים דגם בעמפ"ע שייך סברת מדעל"ג יצא דדבר זה אי ע"א מהני באשה שהיא מח"ל תלוי בזה דא"כ דמה"ת ע"א נאמן אף בלי סברת דייקא וסברת דייקא הוי רק לענין שלא יגזרו רבנן איסור שפיר י"ל דבח"ל דהוי מידי דלא שכיח לא גזרו רבנן אבל להסוברים. דכל נאמנות ע"א הוא רק מכח סברת דייקא ושוב בח"ל דל"ש דייקא דבלא"ה אסורה לו שפיר לא מהני ע"א וז"ב:

והנה לכאורה הי' מקום לחקור לפי סברת המרדכי הנ"ל במי שקדש אשה שהיא ח"ל ושלח לה גט ע"י שליח דבזה יועיל ביטול אף שלא בפני השליח דבאמת מה"ת בטלו מבוטל ורק הא דבטלו אינו מבוטל מפורש בגיטין דל"ג משום די"ל אפקעינהו א"כ הכא דחזינן דלא קידש אדעת חז"ל ושוב ל"ש אפקעינהו ושוב י"ל דבטל הגט אך לכאורה י"ל דבח"ל כיון דמוכרח לגרשה דאסור לדור עמה מה"ת עי' בתוס' זבחים ד"ב שנסתפקו בזה וכיון דנימא דמוכרח לגרשה שוב מינוי השליחות חשוב כמעשה ול"מ הביטול כלל וכסברת הכ"מ בשם מהר"י קורקוס פ"ד מתרומות דבתרומה הואיל דמוכרח לתרום ל"מ ביטול השליחות ובזה כ' האחרונים בישוב קושית התוס' גיטין דל"ג דבא"א שזינתה אפשר לשלוח לה הגט ולבטלו שלא בפני השליח ונימא אפקעינהו ותירצו דאם זינתה מוכרח לגרשה ושוב ל"מ ביטול אך העירו מתוס' זבחים הנ"ל בחד תירוצא דאף בזינתה אינו מוכרח לגרשה וכ' הח"ס בתשובה בטעמם דכיון דזינתה מאוסה בעיניו וליכא חשש שיבוא עליה לכך אינו מוכרח לגרשה א"כ התינח בזינתה תחתיו דמאוסה בעיניו אבל בח"ל דידע שהיא אסורה לו ואפ"ה קידשה ועכ"ח דאינה מאוסה בעיניו ושוב יש לחוש שמא יבא עליה ושוב מוכרח לגרשה ושפיר ל"מ כלל הביטול וז"ב אך אכתי יוצמח דבח"ל ונותן לה גט ע"ת ויהי' אירע אונס דמצד הדין יש אונס בגיטין ורק מצד התקנה ל"מ אונס והוא מכח אפקעינהו כמפורש בכתובות ד"ג בזה שוב י"ל דבח"ל דל"ש אפקעינהו שוב נימא אוקמא אדינא דיש אונס בגיטין ועוד יוצמח דבח"ל וזרק לה הגט בתוך ד' אמות דלא יועיל הגט דעיקר הא דמועיל בגט בבא לתוך ד' אמות כ' הראשונים דהוי מכח אפקעינהו וא"כ שפיר בח"ל דל"ש אפקעינהו שוב ל"מ אך באמת י"ל סברא נכונה עפי"מ דמפורש בש"ס דנדרים דכ"ג דמי שביטל בר"ה כל נדרים או על דבר מיוחד ואח"כ הדיר עצמו מאותו דבר אמרי' עקרה לתנאי וקיים לנדרו אף אם אמר ע"ד הראשונה אני עושה ואם אינו זוכר בשעת הנדר אם ביטל נדר זה שנודר עכשיו ואמר ע"ד הראשונה אני נודר בנזכר אח"כ שביטל נדר זה הנדר בטל עיי"ש והסברא דאם זוכר שביטל נדר זה א"כ באומרו ע"ד הראשונה אני נודר הוא סתירת דיבורו דמצד הביטול א"א להנדר להתקיים שפיר אמרי' עקרה לתנאי וקיים לנדרו אבל באינו זוכר נמצא באומר ע"ד הראשונה אני נודר באמת רצונו לקיים הביטול ולא הוי סתירת דיבורו דהא הי' באפשר שיתקיים נדרו היינו אם יזכור אח"כ שביטל נדר אחר ואף שנזכר אח"כ שביטל נדר זה ואגלאי מילתא למפרע שלא הי' חל הנדר אף רגע אחת. מ"מ כיון דלפי סברתו אז הי' מציאות שיתקיים הנדר שפיר חל הביטול א"כ י"ל דסברת המרדכי הנ"ל הוי רק לענין דנימא שיתבטלו הקידושין מיד שפיר אמרינן מדחזינן דלא קידש אדעת חז"ל דהא עיקר סברת אפקעינהו הוי רק מכח תנאי כמ"ש הפלאה ריש כתובות והכא הרי המעשה סותר את התנאי שפיר ל"ש אפקעינהו. אבל אם לע"ע חלו הקידושין ונולד אח"כ סיבה שעי"ז שייך לומר אפקעינהו בזה אכתי י"ל דתלה עצמו בדעת חז"ל שאם ירצו אח"כ לבטל הקידושין מאיזה סיבה שיוכלו לבטל כיון שאין הכרח בשעה שקידשה שיתהווה אח"כ סיבה לבטל הקידושין ושוב לכ"ע י"ל דגם עמפ"ע מהני בח"ל אף לשי' רש"י דהוי מכח אפקעינהו וגם שייך לומר בטלו אינו מבוטל ואין אונס בגיטין וגם מועיל גט לתוך ד' אמות גם בח"ל וז"ב בס"ד:

עכ"פ נחזור דהדבר פשוט דטפי יש לנו לתלות שהגיד בעצמו שמו ובפרט דכפי הנהוג כל חולה שבא לבית החולים חוקרין ממנו על שמו ורושמין שמו בפנקס א"כ הוי כבירור שאמר בעצמו שמו וגם כתב לאשתו שהולך לשפיטאל א"כ בוודאי שהנפטר הי' בעלה של זו ונודע דסמכינן על המנהג אף להוציא ממון וגדול כח המנהג דאף מגו ל"מ נגד מנהג עיין בנמ"י ב"מ דק"ח ובש"ך חו"מ סימן פ"ב עכ"פ יוצמח דאם נחליט דעדות זה חשוב עדות מספיק דיועיל בלי שום ס' להתיר האשה אך בנ"ד דאם נרצה לדון מצד המכתב בשביל שבא בלי שום שאלה מ"מ הואיל שכתבו לאשת המת יש לחוש שמא נתכוונו להעיד כמ"ש המהריב"ל מובא בקו"ע אות מ"ה ואות קפ"א ובאמת בב"ש ס"ק ל"ו משמע דוקא בבא לב"ד אז ל"מ אף באומר דרך מסל"ת אבל באמר אמרו לאשת המת אכתי חשוב מסל"ת אך בקו"ע אות מ"ה משמע דאף באומר אמרו לאשת המת נ"כ י"ל דלא מהני אך באמת יש לחלק דוקא באומר בעל פה אמרו לאשת פלוני נראה שמתכוון להעיד לפי שיודע שיש נ"מ להאשה בעדותו דאי הי' דבריו דרך מסל"ת לא הי' מזכיר דוקא אמרו לאשת פלוני הי' לו לומר אמרו למשפחת פלוני. א"כ התינח באומר בע"פ אבל בבא מכתב הרי אינו מוכח שבאו דוקא להודיע לאשתו שיהי' שייך לומר שנתכוונו להעיד ומה שכתבו לאשתו מפני שבעלה הי' רגיל לשלוח מכתבים לביתו על אדרעס של אשתו וגם בימי חליו הי' כותב לה ולכך שרי השפיטאל שידעו אדרעס שלה לפיכך כתבו גם המה כעת על אדרעס שלה. ועכ"פ ליכא שום הוכחה לומר שנתכוונו להעיד ושוב שפיר י"ל דכיון שכתבו לה בלי שאלה שפיר חשוב מסל"ת. ועוד י"ל בשלמא בסתם עכו"ם שאין מוטל עליו להודיע ממיתת פלוני שפיר י"ל דאם אומר אמרו לאשת פלוני עכ"ח דנתכווין להעיד אבל הכא דמוטל עליהם להודיע לב"ב שפיר אמרינן דכיון דליכא הוכחה שנתכוונו להעיד שוב הדרינן דכל שלא הי' ע"י שאלה חשוב מסל"ת. ובפרט דגם בנתכווין להעיד אינו רק פסול דרבנן. כמ"ש בד"מ בשם פיסקי מהרי"א וא"כ ביש ספק אי נתכווין להעיד שוב י"ל ספק דרבנן לקולא ולפ"ז י"ל דלא מבעיא לשיטת הריב"ש ורוה"פ דמסל"ת א"צ קישור דברים פשיטא דהכא חשוב מסל"ת. ואף לשי' הר"ן דבעי' ק"ד מ"מ י"ל דוקא בעכו"ם שאין מוטל עליו להודיע ממיתתו שפיר י"ל דבלי ק"ד יש לחוש שמא נתכווין להעיד אבל בעכו"ם המוטל עליו להודיע אם הוא בלי שאלה בוודאי שהדבר אמת ואף שיש לחוש דמסל"ת בכתב ל"מ מ"מ אי נימא דהטעם משום חשש זיוף א"כ י"ל דאם יש חותם משפיטאל ליכא חשש זיוף כמ"ש בח"ס אה"ע סי' מ"ג. ואף להטעם דא"א לכווין עפ"י כתב אם הוא מסל"ת וספק מסל"ת ל"מ כמפורש ברמ"א ובחמ"ח סעיף י"א אבל בעכו"ם שמוטל עליו להודיע גם בכתב נראה דחשיב מסל"ת ובפרט שכ' בשו"ת ד"ח סי' כ"ד וח"ב סי' ס"א דכל שיש הוכחה שאומרים אמת סגי אף בלי מסל"ת וכעין שכ' בשו"ת נובי"ק דרגלים לדבר עדיף ממסל"ת א"כ בנ"ד ע"י מכתבו שכתב שהולך לשפיטאל נהי דרוב חולים לחיים מ"מ עכ"פ יש הוכחה שהמכתב של שרי השפיטאל הוא אמת. ובפרט די"ל דחשיבי בכלל ערכאות וכבר הארכתי בספרי ח"א סי' ע"א דיש לסמוך אעדות ערכאות וכמ"ש הח"ס. ונהי דמרן זי"ע בשו"ת ד"ח כתב דבעי ידוע דלא מקבלי שוחדא. באמת בחו"מ סי' ס"ח פסקינן כשיטת הרא"ש דסתמא כשרים ובשו"ת ד"ח שם כתב דבתחילת העדות מחמירין באיסור יותר מבממון. ובאמת לחד תירוצא בבכורות דמ"ו גם בתחילת העדות לא החמירו וכיון דמה"ת ל"ח לחשש דמקבלי שוחדא ה"ה דבעגונה ל"ח וכמ"ש הר"ן בתשובה להעיר מש"ס ב"ב דקנ"ו דבממון תולין דנשתנו הסימנים לאחר מיתה ה"ה דבעגונה תולין השינוי בכל מה דאפשר אם יש עדות ברור. ועיין שו"ת אגודת אזוב סימן י"א וסימן כ"ח שהביא דשיטת הרא"ש להקל א"כ באמת בממון מהני עדות ערכאות ורק דיש ספק שמא בעגונה חוששין לשי' הרמב"ם ז"ל דבעי שיהי' ידוע דלא מקבלי שוחדא עכ"פ הוי תרי לישנא בדרבנן ושפיר אזלינן לקולא ובפרט די"ל דחשוב בכלל ס"ס בדרבנן דמה"ת גם בנתכוין להעיד נאמן עכו"ם כ"ז שאינו מתכוין להתיר וגם דמה"ת ל"ח למקבלי שוחדא א"כ ס"ס בדרבנן א"צ לברר כמ"ש בתוס' סוכה דט"ז וה"ה דס"ס בדרבנן אף נגד ח"א אזלינן לקולא כמ"ש בספרי ח"א סימן י"ד:

עכ"פ הדבר פשוט דהמכתב משרי השפיטאל בצירוף מכתב הד"ר מיללער בוודאי דמהני ואף דהד"ר הנ"ל מסתמא פסול לעדות מ"מ כבר הבאתי בחידושי שיטת הנמ"י דרשע שאינו דחמס כשר לעדות אשה וכשיטת הקצה"ח בסי' מ"ו וקהלת יעקב להגאון מליסא ז"ל. ובאמת בנה"מ שם סקי"ז כתב להחמיר דחוששין שמא ענ"ב. ונהי דכבר תמה עליו בשו"ת בי"צ דע"א המעיד על מיתתו אסור לישא אותה ושוב ל"ש החשש שמא ענ"ב. אך באמת וי"ל דכיון דקיי"ל בהרגתיו אם ניסת ל"ת שפיר חוששין שמא ענ"ב ויעבור על לכתחילה וכמ"ש הרא"ש פ"ד דכתובות דבקטלנית כיון שאם ניסת ל"ת חשוב בכלל לכשתינשא לאחר. ובאמת בהא דהקשו בתוס' כתובות דכ"ב בהא דתרי ותרי דהא הרגתיו לא תינשא לו והעיר הגרא"ב ז"ל דהא בדיעבד לית ועיין במנ"ח מיש בזה י"ל דהתוס' ס"ל כשיטת הלח"מ פ"ד מיבום דתרי פסולי לכתחילה גם בדיעבד תצא א"כ הכא כיון דלכתחילה לא תינשא למי שבא להעיד על מיתתו והכא יש הכחשה דתרי ותרי דג"כ אסורה להינשא לכתחילה מחשש לעז בכה"ג י"ל דגם בדיעבד תצא ועי' תוס' גיטין ד"ג ע"ב ד"ה כתב בכת"י דמשמע מדבריהם דגם בתרי פסולי לכתחילה ל"ת עיי"ש עכ"פ מכל הנ"ל י"ל דעדות של הד"ר מיללער חזי לאיצטרופי ובפרט די"ל דהד"ר מיללער ג"כ כתב מכתבו במסל"ת. פ"כ לדינא כיון שבא מכתב מהבעל שהולך לשפיטאל ובא אח"כ מכתב משרי השפיטאל וגם מהד"ר מיללער בוודאי דיש הוכחה ברורה להתיר וגם אחרי שכבר עבר קרוב לשנה והי' איש נכבד והי' לו תמיד שלום עם אשתו בוודאי לא הי' מרחיק א"ע מאשתו זמן רב ע"כ לדעתי תראה להמתין עד שיעבור שנה תמימה מיום דען 2. אקטאבער וכמ"ש בשו"ת טוטו"ד דאחר יב"ח יש הוכחה שמת. ואז ההיתר ברור ותצטרף לזה עוד רב מובהק אז גם אנכי מצטרף להתיר אשה זו להינשא לכל גבר והש"י יצילני משגיאות:

באעה"ח יום ג' נשא תר"פ קאשוי. אביך דו"ש הק' שמואל ענגיל חופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

מהרש חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה